אנחנו אוהבים לטייל ואוהבים במיוחד טיולים ארוכים 
ולפני אי אילו שנים, התחלנו לחשוב על טיול משפחתי של כמה חודשים. אני לא זוכרת בדיוק איך, אבל היעד התגבש די במהירות לכיוון ארה”ב וקנדה ואורך הטיול התכוונן לקצת פחות מחמישה חודשים, בדומה לטיול קודם שערכנו (אז עם שתים מהבנות שלנו) באוסטרליה ובניו זילנד, אי שם בחורף 2006/7.
הפעם עמדנו לצאת לדרך עם ארבע בנות והיה לנו חשוב לכוון את הנסיעה לשנה שבה אף אחת מהבנות לא מתחילה את כיתה א' או את החטיבה, מסיימת את כיתה ו' וכדומה... וכך, נבחרה לה שנת 2013 כשנה בה נצא לחקור את יבשת אמריקה הצפונית. בשנה זו הגדולות (דקה לשמונה ודקה לעשר) היו בכיתות ד' וב' והצעירות יותר (דקה לחמש ושנתיים ורבע) בגן/בבית.
זה היה הביקור החמישי שלי והרביעי של שנינו בצפון אמריקה. הביקורים המשותפים שקדמו לזה היו באורך משתנה שנע בין שבועיים וחצי לחודש וחצי וכללו את מדינת קליפורניה, העיר ניו יורק וחלק ממדינות ניו אינגלנד.
מפה לשם, נסיבות החיים ושינויים לא צפויים בהקשר התעסוקתי הביאו להארכת הטיול בחודשיים נוספים, כך שהיציאה תוכננה מיד לפני יציאת הילדות לחופשת פסח והחזרה מיד לאחר שמחת תורה. סה”כ קצת יותר משישה חודשים וחצי של טיול. מועדי היציאה והחזרה תוכננו כך שהטיול יכלול כמה שיותר חופשות חג/חופש גדול, וכך שנצמצם למינימום את תקופת ההיעדרות מהלימודים.
קנינו מדריכים, תכננו תכניות, קראנו ברשת (והמון כאן, בפורום צפון אמריקה המצויין והמועיל, שמלא באנשים טובים ומסבירי פנים 
) וגיבשנו את המסלול הראשוני – מקליפורניה עד מיאמי דרך צפון קנדה (יוקון). מהר מאד גם אלסקה (שכבר הרגישה לנו מעבר לפינה) הצטרפה לתוכניות.
די מהר הבנו שני דברים. א: שהעונה המתאימה לטיול בכל הפארקים הצפוניים, בין אם אלה שבארה”ב ובין אם אלה שבצפון קנדה, קצרה יחסית ומקבילה וב: (שנובע באופן ישיר מסעיף א' ומכך שלנו לא מתאים טיול מסוג “נגעת-נסעת” עם המון שעות רכב (ואז עוד לא ידענו אפילו כמה לקטנה שלנו זה עוד יותר לא יתאים בתחילת הטיול ועד כמה קולנית תהיה המחאה...)) שנדרשים ויתורים (כואבים) ושגם בלמעלה מחצי שנה אי אפשר לראות הכל.
בשלב זה התחילו קיצוצים שהלכו והתרחבו. כך ירדו מן התכנית כל מחוזות מזרח קנדה, מדינות ניו אינגלנד (ובכלל כל החוף המזרחי בעצם) וכשחשבנו (דגש על חשבנו...) שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, הזמנו טיסות בשמחה ובהתרגשות. הלוך לסן פרנסיסקו וחזור מלוס אנג'לס.
השמחה הייתה קצרה (סתם. לא באמת) כשגילינו, שהתוכניות לרכוש קראוון ורכב ולרשום אותם במדינת קליפורניה, על אף היותן אפשריות, הן סופר יקרות (המיסוי והרישום יקרים מאד) ואחרי עוד קצת קריאה הבנו שנאלץ לטרטר את עצמנו לטקסס. וכך, גם מדינת קליפורניה (למעט סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס) קוצצה מן התכנית וטיסה נוספת מסן פרנסיסקו לדאלאס טקסס הוזמנה לשבוע אחרי הנחיתה בסן פרנסיסקו.
על אף הויתורים והעלות הנוספת, השינוי אפשר לנו ליהנות ממש מטיול נטול סידורים בסן פרנסיסקו ולראות את המחזמר מרי פופינס שהגיע היישר מברודווי אל דאלאס בדיוק בשבוע שבו נחתנו.
אחרי לא מעט (כלומר המון) התארגנות , מסיבות פרידה בחוגים/גן/כיתות/משפחה, אריזות וגם לא מעט תקלות (מי אמר ביקור במוקד יום לפני הנסיעה ולא קיבל? ואיזה כיף זה לגלות בבוקר הטיסה שאחד הדרכונים לא בתוקף?), יצאנו, עמוסי ציוד, לדרך.
מה הזמנו מהארץ?
טיסות טרנסאטלנטיות וטיסה בכיוון אחד לדאלאס, דירה בסן פרנסיסקו ורכב לשבוע, מלון בדאלאס לימים הראשונים ורכב לשבוע, כל המעבורות אל ובתוך אלסקה ומלון לשבוע במנהטן. כל השאר הוזמן תוך כדי תנועה.
איזה ציוד לקחנו איתנו? 2 עגלות, מנשא גב וכסאות בטיחות ובוסטרים בהתאם לגילאים של הבנות, בגדי קיץ וחורף לכשבוע (כולל מעילים מותאמים למזג אויר קר במיוחד, שהוזמנו מארה”ב מבעוד מועד (ומזל שכך. כשהגענו כבר לא היה ציוד חורף בחנויות, אלא בגדי אביב וקיץ), שמיכות פליז לטיסות, חוברות לימוד (לא הכל), ספרי קריאה בעברית (המון!), מדריכי טיולים, מעט משחקים, בובות אהובות וציוד יצירה לטיסות, תרופות וקיט עזרה ראשונה, מצלמה, ציוד צילום ולפטופ, ובקיצור, הרבה יותר מדי ציוד על מעט מדי מבוגרים...
זה היה התוואי הכללי (עם קצת תמונות לטעימה):
טיסה תל אביב-לוס אנג'לס- סן פרנסיסקו ושהיה של שבוע בסן פרנסיסקו;
טיסה לדאלאס, טקסס;
כשבוע-עשרה ימים של התארגנות והצטיידות בדאלאס;
יציאה לכיוון צפון מערב דרך כביש 66 (היכן שניתן) לכיוון לאס וגאס ונסיעה צפונה דרך הפארקים של יוטה/אריזונה לכיוון ילוסטון;
מילוסטון מערבה, דרך קרייטר לייק אל חופי אורגון וצפונה משם עד סיאטל;
מעבר גבול לקנדה, ביקור בונקובר/ונקובר אילנד ונסיעה עד לפרינס רופרט;
מפרינס רופרט טיול במעבורת במעבר הפנימי של אלסקה דרך קצ'יקן, פטרסבורג, ג'ונו, היינס וסקאגווי ומשם בדרך היבשה אל טוק;
טיול יבשתי באלסקה ומעבר דרך כביש פסגת העולם אל דוסון שביוקון;
נסיעה אל חוג הקוטב על הדמפסטר ונסיעה דרומה דרך היידר אל שמורות הרוקים הקנדיים ומהן אל קלגרי;
חזרה אל ארצות הברית וביקור בשמורת גליישר;
נסיעה לכיוון ניו יורק, דרך דקוטה הדרומית, אולי ביקור נוסף בילוסטון;
נסיעה דרומה חזרה לטקסס ומכירת הקראוון והאוטו;
טיסה ללוס אנג'לס ובילוי בפארקי השעשועים של דיסני;
טיסה ישירה ארצה.
מה בדיוק קרה ואיך היה? בפוסטים הבאים...רק אומר שהיה מופלא (גם אם לא תמיד לפי התוכניות ועל אף ולמרות (או שמא בגלל?) התקלות) ושאנחנו לא מפסיקים לחלום על הפעם הבאה…
לחצו כאן כדי לעבור לפוסט הבא – השבוע הראשון בסן פרנסיסקו
