את הפוסט האחרון סיימתי כשאנחנו ממתינים להעברת הכסף לחשבון הבנק החדש שלנו, כדי שנוכל לשלם עבור הרכב והקראוון, לסיים להצטייד וכדי שנוכל לצאת סוף סוף לדרך...
אז שנמשיך?
נכון שלפעמים בטיולים יש ימים קצת פחות מוצלחים? אז לנו היה, פחות או יותר, שבוע כזה, מלא בתקלות ובסימני שאלה וגורל הטיול כולו לא היה לנו ברור…
ומעשה שהיה, כך היה:
יום שלישי 26.3.13 - יש לנו אוטו חדש!
אנחנו מגלים לפנות בוקר, לשמחתנו, שהכסף עודכן בחשבון. אנחנו מסמסים למנואל ובודקים אם אפשר מבחינתו להיפגש היום להעברת בעלות. הוא מסמס לנו חזרה שזה אפשרי ושולח לנו את הכתובת של משרד הרישוי ושל סניף הבנק הקרוב אליו.
אנחנו נפגשים ליד הבנק ובזמן שהחצי מוציא את הכסף, אני ממלאת יחד עם מנואל את הטפסים להעברת הבעלות והרישום של הרכב.
משם אנחנו ממשיכים למשרד הרישוי. מעבירים את הרכב על שמנו וממשיכים אל הבית של מנואל, שם אנחנו מעבירים את כסאות הבטיחות מהרכב השכור אל הרכב שלנו. מנואל מראה לנו עוד כמה דברים, הבנות משתעשעות עם הכלבים החמודים שלו ושל אשתו, ואנחנו נפרדים בלבביות ומקבלים הזמנה לבקר את הבת שלהם, אנימטורית בלוס אנג'לס בסיום הטיול.
אחרי שאנחנו מחזירים את הרכב בשדה התעופה וקונים ארוחה מהירה בדרייב ת'רו של סטייק אנד שייק, אנחנו ממשיכים אל הקראוון. שם אנחנו עושים רשימה של כל מה שצריך לקנות, פותרים קצת חילוקי דעות עם דן, שלא שש לתקן ולסדר את מה שדורש תיקון, ונוסעים לקנות מיכלי גז במקום “קרוב” (בטקסס, כמו בטקסס =חצי שעה לכל כיוון).
כבר בדרך מהשדה החצי מתלונן שלא נוח לו לנהוג. קשה לשלוט ברכב, במיוחד במהירות נסיעה גבוהה ואנחנו נוסעים לאט יחסית. המגמה מחריפה בהמשך ואל המלון אנחנו מגיעים בסוף היום במהירות צב. אנחנו מייחסים את הקושי לצמיגים השחוקים מאד, שדורשים, כפי שידענו, החלפה.
לפני כן אנחנו ממשיכים להצטייד - מזמינים מזרון זוגי מעולה וגדול עם משלוח לפארק הקראוונים וקונים עוד כמה דברים בטארגט.
במלון אנחנו מתחילים קצת לארגן את החפצים שלנו ולארוז לקראת העזיבה מחר. סוף סוף יש לנו רכב ומחר יהיה גם קראוון. עוד כמה סידורים קטנים ואפשר יהיה לצאת לדרך.
יום רביעי 27.3.13 - עוברים לקראוון ומבלים במוסך ובאיקאה
אנחנו כבר בשבוע השני לשהותנו בדאלאס. היינו אמורים היום/מחר לצאת לדרך ואנחנו מקווים שלא נתעכב עוד הרבה.
הבוקר של החצי מתחיל מוקדם מאד. הוא יוצא להחליף צמיגים ונפרד מ 400$+. משם הוא עובר למוסך וקובע תור לכיוון פרונט לשעות הצהרים. בינתיים אנחנו מתחילות/ממשיכות לארגן את החפצים למעבר וכשהוא חוזר, אנחנו מעמיסים את כל מיטלטלינו על הרכב החדש (והענק) ויוצאים לכיוון פארק הקראוונים.
לפני כן, אנחנו עוברים בבנק ומוציאים שיק לפקודת בעלי החניון והקראוון. עד כאן הכל מעולה.
אנחנו מגיעים לתור לכיוון פרונט, מכניסים את הרכב ומופנים לחכות בחדר ההמתנה הנחמד. אנחנו לא מספיקים לשבת בו הרבה ואנשי המוסך מעדכנים אותנו שאי אפשר לכוון את הפרונט של הרכב. מערכת הציריות הלכה ונדרשת החלפה. עלות התיקון - 700$ (!) .
אנחנו מבינים שאין ברירה, אלא לתקן, וקובעים למחר. הבעלים מזמין את החלקים ומבטיח לנו אוטו חילופי. אנחנו ממשיכים לקראוון ונמנעים מדרכים מהירות. בקראוון אנחנו רואים שהכל מתקדם יפה (עוד לא סיימו אמנם, אבל הם בכיוון) וממשיכים למשרד.
במשרד מתחילה סאגה מעצבנת. אנחנו מבקשים להשאיר את החפצים בקראוון, לצאת לסידורים ולחזור לסיום המכירה אחר כך, והפקידה דורשת שקודם נשלים את המכירה (ולא מרשה לנו להשאיר את החפצים לשמירה בינתיים). אנחנו מסכימים לחתום קודם, אבל אז היא מתעקשת שמרגע שאנחנו חותמים על המסמכים, הם לא ממשיכים לטפל בקראוון ושאין אחריות (כלומר העבודות בקראוון יפסקו עם החתימה ומה שלא בוצע גם לא יתבצע). אנחנו לא מצליחים לגרום לה להתגמש, וזה מאד מתסכל, כי אנחנו חייבים להספיק להצטייד ללילה. לא ממש בא לנו לבלות את הלילה הראשון בקראוון בלי שמיכות ובלי מצעים…
בלית ברירה, אנחנו חוזרים לקראוון ומתחילים בדיקה של כל המערכות ושל כל מה שיש בו. מתקנים את מה שעוד צריך תיקון והחלפה ואחרי שעיקרי הדברים נבדקים, החצי יוצא להשלים את הרכישה והתשלום. בינתיים המזרון מגיע ולשמחתנו הוא מתאים בדיוק.
מכאן אנחנו יוצאים אל איקאה. בחרנו להצטייד שם בעיקר בגלל השמיכות. השיטה האמריקאית של שמיכה מעל סדין לא מסתדרת לנו ואנחנו רוצים שמיכה ומצעים כמו בבית.
אחרי שאוכלים משהו, אנחנו מתחילים סיבוב הצטיידות ארוך מאד ובסופו אנחנו מצויידים לא רע לתחילת החיים בקראוון.
למרות השעה המאוחרת, אנחנו ממשיכים לוולמארט, להצטייד בקצת אוכל. כולם עייפים ואני נכנסת לבד לסיבוב. אני מוצאת את כל מה שברשימה (זה לוקח זמן), משלמת ויוצאת לאוטו. בדרך אל האוטו אני מהרהרת בסכום הגבוה ששילמתי ומשהו פשוט לא מסתדר לי. ליד האוטו אני מגלה למה… חייבו אותי על מזוודה ב- 50$. מזוודה שלא קניתי.
החצי נכנס פנימה. כבר אחרי 23:00. הסאגה שם ארוכה. הקופאית לא זוכרת (את הקניה מלפני כמה דקות) וצריך לבדוק את המצלמות. רק אחרי שהיא רואה אחר כך את הבכורה (שדומה לי) עם החצי, היא נזכרת בי ובחשבון ומאשרת שהיו רק מוצרי מכולת בקניה. החצי מקבל את הזיכוי (אנחנו וולמארט עוד לא יודעים בשלב זה, אבל הכסף יחזור אליהם מהר מכפי שמישהו משער) ובינתיים אנחנו באוטו, מקשיבים למוזיקה שדועכת ולפתע מפסיקה. רמז לבאות?
הקניות מועמסות וסוף סוף אנחנו מוכנים לתזוזה. אבל כשמרפי מגיע, הוא מגיע בגדול - האוטו לא מסכים להניע (!!??@@@) אנחנו תקועים עכשיו בשום מקום במרחק של כעשרים דקות מהקראוון, עם ילדות מותשות ורעבות ולוקח לנו זמן למצוא מי שיעזור לנו.
אנשים נחמדים מנסים להטעין לנו את המצבר ולהניע עם כבלים ללא הועיל. שני המצברים שברכב שבקו.
להקלתנו (ולהפתעתנו), אחד ממציעי העזרה הוא מכונאי רכב. הוא מוודא שהמצברים גמורים ומציע לעזור לנו להחליף את אחד מהם, אם בוולמארט יש מצבר מתאים. אנחנו מקבלים את הצעתו בשמחה (ככל שאנחנו עוד מצליחים לשמוח... בשלב זה של היום זה מאתגר...), החצי נכנס לוולמארט ומוצא מצבר. הבחור בינתיים ממתין. בעזרת הכלים המתאימים שיש לו, המצבר מוחלף בזריזות והאוטו מניע! יש!
אנחנו, כמובן, מצפים לשלם על השירות שקיבלנו, אבל הבחור לא מסכים שנשלם לו בעד העזרה. החצי לוחץ עליו לקבל משהו סמלי על הזמן שהשקיע ואנחנו נפרדים לשלום.
וכך, רק בשעה 00:40, אנחנו יוצאים חזרה אל הקראוון. מתארגנים במהירות (יחסית, בכל זאת צריך לפתוח את כל השמיכות והכריות ועוד) ושוכבים לישון.
יום ארוך ומתיש מגיע לסיומו ואני קצת מתייאשת. האם אי פעם נצא לדרך?
יום חמישי 28.3.13 - יום של תיקונים והרבה תסכול
יום מאד מתסכל עובר עלינו ובסופו אנחנו כלל לא בטוחים איך ומתי נצא לדרך. בחלקו הראשון של היום אנחנו מבלים בקראוון, כשהחצי נוסע לקחת את האוטו למוסך. בצהרים הוא חוזר ומצהיר שהנהיגה הרבה יותר נוחה.
אני, שנחשבת, אם יורשה לי להעיד על עצמי, נהגת לא רעה בכלל, עולה לנהוג ותוך כמה דקות של נהיגה עוצרת בצד ומצהירה שאין מצב. אני על האוטו הזה לא נוהגת. לאוטו, כמו לחיית פרא, יש חיים משל עצמו וכל מהמורה בכביש גורמת לו לצאת מאיזון. מפחיד ממש.
החצי נוהג עד לאיקאה, לשם חשבנו לצאת להשלמות/החלפות, אבל בחניה אנחנו מבינים שאין לאף אחד מאיתנו מצב רוח לקניות.
בדרך חזרה אנחנו עוצרים במקדונלדס כדי לתת לבנות קצת זמן משחק ולחשוב קצת על מצבנו הבעייתי. בזמן שהן משחקות, אנחנו כותבים הודעה מתוסכלת בפורום הרכבים של טקסס – north texas power stroke – ומתייעצים מה לעשות…
אחרי שממצים את המשחק, אנחנו חוזרים לקראוון (שזוכה לעת עתה לכינוי “הבניין” אצל הצעירה ודבק בכולנו). מנסים להיות יעילים עם המקלחות וההתארגנות, אבל אנחנו עוד בשלב בו אנחנו לומדים לתפעל את העסק והכל קצת איטי ומגושם…
האנשים הטובים בפורום מנסים בינתיים לעזור לנו ואנחנו מתאמים למחר בדיקה נוספת, הפעם להנעה של האוטו. הדברים לא נראים טוב, אבל אנחנו מנסים לשמור על אופטימיות.
יום שישי 29.3.13 - לוקחים את הקראוון לטיפול ואת האוטו מחזירים למוסך
בבוקר אנחנו מסדרים את הביטוח לקראוון. הסוכנות שמבטחת את הרכב לא יכולה לעזור לנו, אבל במועדון של Good Sam עוזרים לנו בזריזות ותמורת 430$ הקראוון מבוטח לחצי השנה הקרובה.
מחברים את הקראוון לרכב ומגלים שהפיוז של הסלייד נשרף בפתיחה. מחליפים פיוז וסוגרים את הסלייד. מכאן, בזחילה יחסית, אנחנו ממשיכים לתחנה הבאה- מוסך הקראוונים הסמוך, שם תיאמנו להתקין מייצבים, להחליף צמיגים ולשמן אותם.
משם אנחנו ממשיכים למוסך של מאט (אחר. לא אותו האחד שבדק את הרכב לפני הרכישה) בסירס. הוא לוקח את הרכב לנסיעת מבחן (אנחנו מבקשים ממנו, כדי לוודא שזו אכן בעיה ברכב ולא בעיה בנהגים, שלא מורגלים לנהוג ברכב גדול עם מנוע של משאית...) וחוזר מזועזע מאיך שהאוטו מתנהג.
אנחנו משאירים את הרכב לבדיקה בסירס ועוברים לקניון הסמוך. כשעתיים אחר כך מאט חוזר אלינו בטענה שהורכב חלק לא נכון בציריות. הוא מפרסם תמונה גם בפורום והפורום כולו כמרקחה. אנחנו מתלבטים אם לחזור למוסך שתיקן או לתת למאט לתקן תמורת 500$ נוספים.
בינתיים אנחנו ממהרים לחזור אל הקראוון לפני סגירת המוסך. נפרדים מעוד 1800$ (!) וחוזרים (בזחילה) לפארק הקראוונים. סכומי הכסף שנשפכים על האוטו והקראוון מתחילים להלחיץ אותנו…
אנחנו מעבירים אחר צהרים נינוח, שמחים, על אף ההוצאה הנוספת, על שנמצאה הבעיה ומקווים שבזאת תמו צרותינו…
יום שבת 30.3.13 - ממשיכים לנסות ולהבין מה הבעיה באוטו
מיד על הבוקר אנחנו יוצאים לכיוון המוסך של סירס. בעודנו בדרך מאט מודיע לנו שהחלק מפורד הגיע ושיבצעו את העבודה עוד היום. אנחנו משאירים את האוטו בשמחה ויוצאים לקניון הסמוך לאכול משהו. השמחה קצרה… מאט מתקשר ומודיע לנו שהחלק שפורד שלחו זהה למה שמותקן באוטו…
חוזרים למוסך. מאט טוען שצריך לבדוק במוסך של פורד מה הבעיה ומספר שבדק שוב ברשת וקרא שהבעיה שלנו נובעת מהחלפת הציריות ושלוקח זמן (כ- 500 מיילים של נהיגה) מרגע ההחלפה ועד שהציריות מתיישבות היטב במקומן.
עכשיו אנחנו מחכים במוסך שירכיבו את האוטו מחדש… זה לוקח שעתיים ואנחנו כבר קצת (הרבה) פקעות עצבים. מעבירים את הזמן בג'ימבורי של הקניון ובארוחה נוספת ב- FOOD COURT ולוקחים את האוטו באותו המצב בו הבאנו אותו. במילה אחת - באסה.
אחרי הנסיעות אתמול עם הקראוון, ברור לנו שבקצב נסיעה כפי שנסענו אתמול עם הקראוון, גג 30 מייל לשעה, אין מצב' שהתוכנית לנהוג אלפי מיילים עד אלסקה ובחזרה' אפשרית (ואנחנו בספק אם בכלל מותר לנהוג כאן בכבישים מהירים בקצב צב שכזה). בעיה, ללא ספק.
אנחנו מחליטים על שינוי אווירה ומעבירים את המשך אחר הצהרים בסניף גדול של טויס אר אס, בוחרים בקושי מתוך המגוון העצום והמחירים המפתים וחוזרים לקראוון לארוחת ערב ולמשחקים.
בקראוון חום אימים. אנחנו פותחים חלונות ומדליקים מזגן והמצב משתפר במהירות. הולכים לישון מתוסכלים ומבינים שיש לנו כנראה עוד אי אילו ימים להעביר כאן.
יום ראשון 31.3.13 - יום של מנוחה ומחשבות
היום כל המוסכים סגורים ואין לנו איך לקדם דברים בנוגע לאוטו, אז אנחנו משפצרים ומשפרים קצת דברים בקראוון.
בכלל, אנחנו קמים מאוחר ומעבירים את עיקר הזמן בין ארוחה לקפה ולמשחקים ורק לקראת אחר הצהרים אנחנו יוצאים לסיבוב שכולל ג'אנק פוד ומשחק במשחקיה בברגר קינג (משחקיה שלא מביישת ג'ימבורי בתשלום בארץ).
(אנחנו בינתיים ממשיכים להתכתב עם האנשים המקסימים של פורום הפאוור סטרוק ומאט (זה שבדק את הרכב לפני הרכישה) מציע לנו לבוא אליו עם האוטו לבדיקה נוספת).
אחרי שהבנות מוציאות מספיק אנרגיה אנחנו מתפנים להחזרות ולהחלפות בוולמארט ובטארגט ומצטיידים גם בקרשים, זויות ברזל וספריי צבע להכנת מעקה בטיחות למיטות העליונות של הבנות, וכן במנגל ובאוכל בוולמארט.
בין לבין אנחנו מדסקסים בינינו את האפשרות למכור את האוטו ולקנות אחד אחר ואת המשמעות הכלכלית וה”טיולית” של אפשרות כזו, במקרה ובפורד לא יצליחו לפתור את הבעיה ולסדר את האוטו.
אנחנו מתלבטים מאד לגבי מחר- האם לנסוע למאט בפורת וורת' על מנת שיביע את דעתו, או להגיע למוסך של פורד? בינתיים עוד יום עבר, ללא התקדמות ממשית.
את הערב אנחנו מעבירים בקראוון בארוחה טובה. אנחנו מנסים את כוחו של התנור שלנו באפיית עוגיות סינבון. יצא סביר, אבל ללא ספק, לא מדובר כאן בתנור לאפיית מקרונים…
יום שני 1.4.13 - סוף טוב הכל טוב - מחר יוצאים לדרך!
המון התלבטויות לבוקר זה. האם לנסוע למוסך פורד? האם למכור את הרכב ולחפש אחר? אנחנו מחליטים להתחיל במוסך של פורד. הם מכירים את הרכב (או לפחות אמורים להכיר) הכי טוב…
אורזים ארוחת בראנץ' להמשך היום ויוצאים לכיוון. בדרך החצי מרגיש שינוי משמעותי בנהיגה, ואני מקווה שהוא לא סתם משכנע את עצמו. ממשיכים בדרך וסמוך למוסך של פורד הוא מחליט שמשהו ברכב הסתדר ואנחנו יוצרים קשר עם מאט ומחליטים “לקפוץ” לשם (שעה לכל כיוון ב- 80 קמ”ש. טקסס...). בדרך הוא באמת מצליח לנהוג במהירות סבירה ושגרתית יחסית.
במוסך מאט יוצא עם הרכב לסיבוב וחוזר אחרי כעשר דקות ולשמחתנו מאשר את תחושתו המוקדמת של החצי, שהכל תקין, ונותן את ברכתו ליציאה לדרך. כנראה שבאמת כ- 500 מיילים אחרי התיקון דברים מתחילים להסתדר. מזל שאנחנו בטקסס, כך שלגמוע 500 מיילים בשבוע זה עניין של מה בכך, בטח שעם כל טיולי המוסכים שלנו... רק חבל שלא ידענו על כך קודם. היה חוסך לנו הרבה לחץ, תסכול ועצבים…
אנחנו מודים למאט על העזרה (הוא מסרב לתשלום על הזמן שלו ונותן לנו הנחיות טיפול באוטו להמשך) וממשיכים לסידורים אחרונים בהחלט - GPS שכולל מפות קנדה (במקום אותו אחד שקנינו ביום הראשון בוולמארט ושהסתבר שהוא כולל רק את מפות ארה”ב). באופן מפתיע, לוקח לנו זמן למצוא אחד. בסופו של דבר, אחרי חיפושים, רק בחנות של SEARS אנחנו מוצאים את מבוקשנו.
מכאן, אנחנו ממשיכים לארוחת צהרים טעימה בצ'יזקייק פקטורי שבקניון (המנות טעימות וגדולות. אנחנו מזמינים הרבה מדי מנות ומצליחים לאכול רק חצי...).
חוזרים לקראוון לסיום התארגנות.
ארטיקים בדשא, מקלחות וארוחת ערב סוגרים את היום המוצלח והמפתיע.
הפעם זה סופי. מחר, אחרי עיכוב של שבוע, אנחנו סוף סוף יוצאים לדרך!
