את הפוסט הקודם הקדשתי לחיים בקראוון ועכשיו נמשיך בדרך מהיכן שהפסקנו, חזרה באיידהו פולס אחרי הביקור בילוסטון.
יום ראשון 5.5.13 - תקלה ברכב משאירה אותנו באיידהו פולס...
הלילה בחניון וולמארט רועש למדי ולי קשה לישון בכל הרעש הזה. לאחרים, כך נראה, זה לא מפריע.
בבוקר, במקביל להתארגנות, החצי מוסר תמונות של בת הרבע לחמש מהטיול עד כה להדפסה (אנחנו מתכננים לשלוח מכתב מלווה באלבום קטן לחברים מהגן) ואחרי כרבע שעה, אני הולכת לאסוף אותן ואז, כמו בכל יום נסיעה, אנחנו סוגרים את הקראוון, מחברים את מה שצריך לחבר, מתישבים באוטו, חוגרים, מסובבים את המפתח והאוטו מניע. אבל היום, וכזכור, לא בפעם הראשונה, תוך דקות ספורות (כשאנחנו עוד בחניון) הוא מחזיר את נשמתו לבורא ומתפגר.
החצי מנסה שוב ושוב להניע ללא תוצאות. איזה תסכול.
אחרי הרבה זמן ללא פיתרון נראה באופק, ניגש אלינו זוג נחמד ומציע עזרה. הוא מכיר מכונאי שמתמחה בדיזל ואנחנו, נטולי פיתרון או קצה חוט, מבקשים שיתקשר אליו.
קים המכונאי מגיע, שואל אם בדקנו שמן, מצליח להניע את הרכב ובודק את המנוע (בינתיים אני חוזרת עם הבנות לקראוון ומעמידה קפה להתבשל על הגז. אם להתייבש, אז לפחות בנוחות… ). בהקשבה למנוע הכל נשמע תקין וגם המחשב שלו לא מאתר בעיה בבדיקה.
הוא מציע להחליף שוב את הפילטר לפילטר איכותי יותר, נוסע להביא מהחנות את מה שצריך (יום ראשון היום ורוב המקומות הללו סגורים) וחוזר עם הפילטר החדש ועם חומר שאמור לנקות את האינג'קטורים של המנוע ולספוח מים מהדלק. בינתיים הזוג הנחמד והחצי משוחחים קצת עם כוס הקפה ואנחנו מקבלים למזכרת מחזיק מפתחות של איידהו. לצערנו, אין לנו שום דבר מישראל לתת להם כמזכרת מאיתנו, למרות שתיכננו לקחת איתנו כמה דברים נחמדים מהארץ לצורך העניין. ככה זה כשלא יוצאים מאורגנים מספיק...
קים מסיים את העבודה והאוטו מניע. המנוע פועל היטב, אבל למרות שהכל נראה תקין, אנחנו מחליטים להישאר הלילה באיידהו פולס ולנסוע רק לקניון הקרוב לקצת קניות. קים נותן לחצי את מספר הטלפון שלו למקרה ותהיה בעיה, לוקח מאיתנו סכום למעלה מסביר (100$ (60$ על חומרים ו-40$ על הזמן (הרב!) שהשקיע).
אנחנו חוזרים לרכב ונוסעים לקניון.
סיבוב החנויות שלנו לבוקר זה כולל את חנות הדולר טרי (חנות מקומית של הכל בדולר) ואת חנות היצירה האהובה מייקלס (שם אנחנו מתפצלים. החצי חוזר עם הבנות לקראוון להפסקת צהרים ואני ממשיכה לבחון כל מדף ומדף בחנות שהייתי עוברת לגור בה. לצערי, אין הרבה מבצעים למוצרים שמעניינים אותי ולכן אני לא ממש קונה הרבה).
אני מגיעה לקראוון בדיוק לקראת סוף ארוחת הצהרים. הארוחה שכללה דגים ואורז בחמאה,הייתה הצלחה מסחררת ולא נשאר ממנה זכר.
אחרי הארוחה, אנחנו מחליפים לחולצות ארוכות (נעשה כבר קצת קריר) ויוצאים לקניון הסמוך. כאמור, יום ראשון היום והכל נסגר מוקדם. רק בסירס עוד פתוח ואנחנו מוצאים שם כמה דברים נחמדים.
אנחנו חוזרים לקראוון, מרכיבים את המייצב, נכנסים לאוטו, חוגרים, מניעים ו...כלום. הסיפור של הבוקר חוזר במלוא הדרו.
עוד ניסיון להניע, ועוד אחד, ורגע לפני שמתרוקן המצבר, החצי מתקשר לקים ומשתף אותו בבעיה. קים באמצע ארוחה משפחתית ומבטיח להגיע תוך 40 דקות.
בזמן הזה אנחנו מחכים באוטו. הבנות בשלב מסוים מתחילות לשחק בין המושבים ובתוך תא המטען.
אחרי 45 דקות בערך קים מגיע. הוא איכשהוא מניע את האוטו ומנסה לבדוק מה הבעיה בעזרת המחשב שלו. הוא מנסה לבדוק את משאבת הדלק כדי לראות אם יש מספיק לחץ דלק (הלחץ, אצלי לפחות, מאד גבוה במהלך הבדיקה, כשהוא שוכב מתחת לאוטו המונע שלנו)…
אנחנו מחליטים לעבור לחניון וולמארט קרוב יותר (לא זה ששהינו בו אתמול בלילה) וקים מציע ללוות אותנו לשם (ואז לנסוע לקנות חלק שחסר לו כדי להשלים את הבדיקה).
מגיעים תוך דקות ספורות לחניון ומנסים לבדוק ביוטיוב איפה ואיך מחברים את המחשב כדי לבצע את הבדיקה הרצויה. אחרי שמוצאים סרטון מתאים, קים נוסע לקנות את החלק מחנות שפתוחה עד 23:00 (כבר אחרי 21:00) ואנחנו נכנסים לקראוון (כמובן, אחרי שמוודאים שמותר לחנות כאן ללילה).
למודי תקלות, אנחנו כבר לא מתבאסים במיוחד מהמצב. רק מקווים שלא יהיה יקר מדי כל הסיפור הזה של התיקון הצפוי. בינתיים קים חוזר ואומר שחסר לו עוד חלק על מנת לבצע את הבדיקה ושרק מחר בבוקר, בסביבות 7:00, הוא יוכל לקנות את זה בחנות המתאימה.
אנחנו קובעים למחר בבוקר ונפרדים.
מתארגנים לשינה וסוגרים את היום (יש קצת חרפנת בקראוון. הבנות משחקות בכדור ובכל מה שזז ואני מכינה את עצמי נפשית לעוד יום פה בחניה ותוהה ביני לביני האם הנסיעה המעולה הנה מווסט ילוסטון הייתה בעצם שירת הברבור של האוטו...).
יום שני 6.5.13 - אחרי הפדיחה הגדולה ממשיכים אל craters of the moon.
החצי מתעורר מוקדם בבוקר, לפני שקים מגיע. הוא מתקשר אל מאט מהמוסך בטקסס (זה שבדק את הרכב לפני הקנייה ושוב ממש לפני שיצאנו לדרך) ומשתף אותו בבעיה. השאלה הראשונה של מאט היא אם בדקנו שמן.
החצי עונה שכן ומאט מציע שנכניס את הרכב למוסך של פורד או לדיזל שופ, כדי שיבדקו את המחממים של הדיזל. לדעתו אין בעיה בזרימת הדלק, אם, כפי שאנחנו מתארים, האוטו נוסע נפלא כשהמנוע חם.
אחרי השיחה, ובזמן שהחצי ממתין לקים, הוא מחליט לבדוק שוב את השמן, כי אולי, בכל זאת, הוא לא בדק טוב מספיק...ו... wait for it… הנה מגיעה הפדיחה...
בינגו! המדיד יוצא יבש. חסר שמן והמון. לא פלא שהאוטו כבה (זה מנגנון ההגנה של מנועי דיזל גדולים. אם אין מספיק לחץ שמן, המנוע כבה. כשהמנוע חם, והשמן גם, הוא תופס מספיק נפח כדי לעקוף את ההגנה, ובגלל זה האוטו נסע היטב אחרי חימום המנוע).
קים מגיע, מופתע (וקצת מתפדח על שהסתפק בלשאול אותנו ולא בדק את העניין בעצמו) מהחדשות, ויחד עם החצי ממלא שמן (כמעט שני גלון!). כדי להבטיח נסיעה חלקה בהמשך, קים נוסע לקנות לנו רצועה (ומתנדב לקנות גם מנורה שחסרה לנו לפנס הקדמי) ותוך שעה בערך הכל מורכב והאוטו פיקס. אנחנו משלמים לקים על החומרים ועל העבודה ומודים לו על העזרה.
אני חייבת לציין, שתקלות הרכב שנתקלנו בהן וההיתקעויות בכל מיני מקומות עד עכשיו, מעמידות באור מחמיא מאד את המכונאים בארה"ב. סטטיסטית, הייתי כבר מצפה בשלב זה למישהו שינצל את חוסר הידע וההבנה שלנו כדי לעשות על גבנו קופה...
אחרי שנפרדים מקים, אנחנו מחליטים לצאת לדרך.
מזג האויר חם והבנות צריכות חולצות קצרות. לצעירה אין משהו מתאים ומזל שאנחנו חונים בחניון של וולמארט.
אחרי סיבוב קצרצר בחנות, כולם מתיישבים וחוגרים ויאללה, לדרך.
היעד הוא craters of the moon national monument and preserve, המרוחק מאיתנו בכ- 80 מייל, כשעתיים נסיעה.
לקראת השעה שלוש אנחנו מגיעים לשמורה. החצי נכנס יחד עם הבכורה (השאר ישנות) לקבל חוברות ג'וניור ריינג'ר ומידע על חניון הקראוונים הפרימיטיבי הצמוד לשמורה.
הם חוזרים עם חוברות, עם מפת השמורה ועם הנחיות לגבי החניון.
לצערנו, אנחנו לא מקבלים אישור לבקר במערות שבשמורה, מאחר וביקרנו לפני חודש+ במערת הקרח והם לא מתירים כניסה למי שביקר במערות כלשהן בשנים האחרונות (מ- 2005) וזה אחרי שאלפי עטלפים מתו מטפיל, שמקורו במערות אחרות.
אנחנו מחליטים להישאר לישון בחניון השמורה הזה, למרות שהוא ללא חיבורים ואנחנו כבר על אדי מים ואדי מצבר...
אנחנו מוצאים מקום בחניון (יש חנית pull through ונדרשים לנו רק שני סיבובים על מנת להיכנס כראוי לחניה).
אני ניגשת עם הבכורה לשלם, בעוד החצי מנתק את האוטו ומוריד ג'קים. אנחנו חוזרות כלעומת שבאנו, כי המחיר הוא 6$ ואין עודף או איך לפרוט.
החצי חושד שיש פנצ'ר בגלגל האוטו (איזה כיף. מזמן לא שפכנו עליו קצת כסף...). לשמחתנו החשד לא מתאמת בהמשך.
אנחנו אוכלים כריכים לארוחת צהרים (אין לנו כלים נקיים כמעט והמים שבמיכל אוזלים תוך כמה דקות), ואחרי עוד מנוחה קצרה, אנחנו יוצאים לטייל (אבל לפני שנכנסים לסיבוב בשמורה, אנחנו עוברים שוב במרכז המבקרים כדי לפרוט את הכסף ללינה ומשלימים את הרישום העצמי והתשלום).
העצירה הראשונה שלנו בשמורה היא במכתש הצפוני. שם אנחנו מתרשמים משדות הלבה הגדולים ומהתצורות השונות. אנחנו לומדים לאורך המסלול על אופן הזרימה וההתקשות של הלבה ועל איך נוצרות התצורות השונות, כולל מערות וצינורות חלולים, בסלעים.
אנחנו לומדים גם על היווצרות הצמחיה באזור, כולל זו שעל הסלעים (המפרקת אותם) וזו שבתוך החריצים (באדמה הנסחפת לכאן, יחד עם האדמה הנשחקת מהסלעים עצמם). וגם על הטמפרטורה הגבוהה שהסלעים מגיעים אליה. במהלך הסיבוב אנחנו רואים גם שני סלעים ענקיים שהתפרקו מקירות מכתש שקרס ושנסחפו לכאן.
אנחנו חוזרים לרכב וממשיכים לנקודה הבאה – מטע השטן.
שם אנחנו עושים סיבוב קצר ורואים אזורים שנפגעו על ידי מטיילים (סלעי גרניט שנשברו והתחמצנו) ואזורים שנפגעו על ידי הנהלת השמורה בגלל טעויות בשיקול הדעת ובקבלת החלטות. בדרך אנחנו מצליחים לראות גם סנאי קטן.
אנחנו חוזרים לאוטו וממשיכים לאורך הכביש.
הנקודה הבאה בה אנחנו עוצרים היא גבעה גבוהה (נראית תמימה מלמטה) שמורכבת מאבנים קטנטנות של בזלת. האבנים והגבעה נוצרו בהתפרצות עשירה בגזים (שהביאה להתקררות מהירה של גושים קטנים של לבה). הנוף מכאן פשוט מקסים.
אנחנו מחליטים לעלות ולטפס על הגבעה (הגדולות רצות קדימה בשמחה ובהתלהבות). למעלה בפסגה אנחנו מצטלמים על רקע הנוף היפה ועל רקע העננים השחורים ההולכים ומצטברים.
השמים הולכים ומחשיכים, הרוחות מתגברות, ושני אלה גורמים לנו להזדרז ולרדת לאוטו.
אנחנו מגיעים לאוטו בדיוק כשהגשם מתחיל לרדת. אנחנו שוקלים לעצור בעוד נקודה, אבל הגשם עיקש ובלית ברירה אנחנו משנים כיוון חזרה לקראוון.
ליד מגורי הרינג'רים, אני והחצי יוצאים למלא מים בבקבוקים. לוקח לנו זמן להבין איך לתפעל את הברז והגשם לא בדיוק עוזר.
כשאנחנו ליד הקראוון, הגשם מתגבר מאד ואת הבנות אנחנו מעבירים אחת אחת עם המטריות פנימה. אני מנצלת את מעט החשמל שנותר בסוללת הלפטופ כדי להשלים את סיכום אירועי הימים האחרונים והחצי בינתיים מטגן שניצלים לארוחת הערב.
אחרי הארוחה, הבנות מסיימות את חוברות הג'וניור ריינג'ר ואני מכינה את האלבום של בת הרבע לחמש למשלוח לגן.
הערב אנחנו מתנהלים ללא מים במיכלים. זה אומר שלא רוחצים כלים, שממלאים מי גשמים בגיגית, כדי להוריד מים בשירותים, שרוחצים ידיים בגשם, אם הוא יורד, או מבקבוקים (אם הוא לא) ושבכלל, מתקמצנים בשימוש במעט המים שעוד יש לנו.
השקט נפלא. רק מדי פעם יש איזו מכונית שחולפת בכביש ומפרה את הדממה.
אנחנו סוגרים את הערב ושוכבים לישון בחושך מוחלט (שקצת מקשה על ההירדמות של חלק מהבנות).
יום שלישי 7.5.13 - משלימים ביקור בשמורה וממשיכים אל בוייזי
את הבוקר אנחנו מתחילים בארוחה מהירה ובהתארגנות ליציאה.
כצפוי, נוכח האורות הקלושים בקראוון אתמול בערב, המצבר של הקראוון ריק ואי אפשר לסגור את הסלייד.
הרינג'רית שבשמורה אומרת לחצי שאולי עוד מעט יהיו לה כבלים, אבל בסופו של דבר, שילוב של לחיצה על כפתור ההפעלה של הסלייד עם דחיפה חזקה של החצי ושל הגדולות מבחוץ, מביאים לסגירה שלו...
היום יפה (אם כי קריר) ואנחנו יוצאים להשלים את הביקור בשמורה המעניינת.
אנחנו עוצרים קודם ליד שני הרי געש קטנים שבמסלול קצר ניתן להגיע ולהציץ אל תוך הלוע שלהם. באחד מהם יש עוד שאריות שלג ונטיפי קרח שלא נמסו.
אנחנו ממשיכים למסלול מעט ארוך יותר, האחרון כנראה שנעשה בשמורה, אל תבניות עצים בסלע.
המסלול הוא באורך של כמייל לכל כיוון. הוא ברור ונוח להליכה, אבל למודי ניסיון העבר, אנחנו (בחוכמה רבה), לוקחים את המנשא לצעירה והיא יושבת בו כמעט כל המסלול.
אנחנו עוברים לצד שדות לבה גדולים וברקע בוהק השלג על הפסגות. המראה קסום ואנחנו פוגשים גם היום סנאי חביב בדרך :-)
אחרי לא הרבה זמן הליכה, אנחנו מגיעים אל תבניות העצים.
התבניות הללו נוצרו מזרימה של לבה רותחת סביב עצים בוגרים יחסית באזור. השריפה של העצים יצרה אדים שציננו את הלבה סביבם מספיק כדי שצורת העץ תשתמר בתוכה. לאחר שהעצים נשרפו, נשאר רק הסלע שהקיף אותם עם טביעתם.
הדרך חזרה קצת פחות נינוחה מבחינת ההליכה של הבנות.
הבכורה מעקמת את הרגל ולא מפסיקה להתלונן. בת הרבע לחמש כבר עייפה וקשה לגרום לה ללכת, אבל גם אלה לא מצליחים להעיב על היופי והמיוחדות של המקום ועל השקט בו (כשאף אחת לא מקטרת או מיללת), שמופר מדי פעם עם ציוצי הציפורים וקולות הסנאים.
באוטו, אחרי הפסקת שתיה, אנחנו מחליטים שעל המסלול האחרון, זה שמקיף הר געש צעיר שחלק מהחרוט שלו שבור, נוותר. ממילא למערה שבסביבה לא נוכל להיכנס...
אנחנו חוזרים אל מרכז המבקרים על מנת למסור את חוברות הג'וניור ריינג'ר (שכאן, בגלל שהשמורה שימשה את האסטרונאוטים בסוף שנות ה- 60 ללימוד גיאולוגיה, נקראות lunar ranger) וכדי לבקר במוזיאון הקטן.
המוזיאון קטנטן, אבל מאד מעניין. הוא כולל מידע על התפתחות ותנודת ה"אזור החם" לאורך המישור מגבול איידהו-אורגון ועד למיקומו הנוכחי בילוסטון, כמו גם מידע על החיות בסביבה ועל ההסטוריה האנושית במקום.
אנחנו מוסרים את החוברות, ומבלי שאלו נבדקות וללא השבעה, אנחנו מקבלים את התגיות היפות עם האסטרונאוטים עליהן (גם הצעירה מקבלת אחת מהריינג'רית הנחמדה כדי שלא תרגיש מקופחת).
הרינג'רית (שחשבה שאנחנו מצרפת) מאד שמחה לשמוע שאנחנו מישראל ומשתפת אותנו בביקור מהנה בן שבועיים שביקרה בארץ. היא מציינת במיוחד את חיפה (שלטענתה, הזכירה לה את סן פרנסיסקו). הדמיון, בעיני, עם כל הכבוד לחיפה, קלוש.
נפרדים בחיוך וחוזרים לקראוון, שם אנחנו מחברים את הרכב, לוקחים פירות, ויוצאים לדרך (הארוכה, כ- 170 מייל) לכיוון בוייזי.
הדרך עוברת בשדות פסטורליים בין חוות ובתים קטנים הפזורים סביב. מזג האוויר הולך ומתקדר ככל שאנחנו מתקדמים בדרך, עד שלא נותר זכר לשמש הלוהטת ששרפה לי את הרגלים ביציאה מהשמורה. הברקים שבמרחק הולכים ומתקרבים ואת הרעמים אנחנו שומעים חזק יותר ויותר...
לא עובר הרבה זמן והגשם מתחיל לרדת. בהתחלה לאט ומעט ואחר כך מהר וחזק. בדליים.
הווישרים עובדים שעות נוספות, ממול מגיעות משאיות עם מטענים חורגים, אבל העובדה שאין שמש שמכה בחלון ושמסנוורת מקלה מאד (מאד!) על הנהיגה. ברקע הרים מושלגים, נסתרים רוב הדרך, ורק מבליחים מדי פעם מבין העננים.
אנחנו חולפים ליד עיירות קטנות ומחליטים להמשיך הלאה.
מד הדלק מתחיל לרדת ואנחנו, למודי ניסיון, מעדיפים שלא לתת לו לרדת אל מתחת לרבע מיכל ומקווים למצוא תחנת דלק בקרוב.
כשהמדיד מראה על רבע מיכל והעיר הקרובה לא נראית באופק (ולמעשה, היא מרוחקת כ- 40 מייל מאיתנו), אנחנו מקווים שנצליח להגיע לתחנה...וכשסוף סוף מגיעים, איזו הקלה…
אנחנו מתחילים בתחנת הדלק למשאיות, אליה קל להיכנס. הפיה של הדלק לא מתאימה ואנחנו נאלצים להיכנס עם הקראוון הענק שלנו לתחנה הקטנה הסמוכה.
אנחנו מצליחים להיכנס, קצת (הרבה) חוסמים את המעברים, אבל מצליחים למלא דלק.
משם אנחנו מכוונים את הג'יפיאס לפיצה האט ומזמינים את הפיצה הפיבוריטית כרגע – פיצת ירקות לנו ולבנות פיצה עם תוספות שהן מעדיפות.
בינתיים אני מוצאת מקום לינה בבוייזי ללילה (לו היו לנו מיכלי מים ומצבר מלאים, או גנרטור,היינו מסתפקים כנראה בחניון וולמארט) ואחרי שאוכלים, ממשיכים בדרך.
קטע הדרך האחרון עובר במהירות (60 + מייל לשעה. Hooray!!!) ואפילו לא עוקפות אותנו כל כך הרבה משאיות (הגבלת המהירות בכביש היא 75 מייל לשעה, אבל למשאיות היא 65 מייל לשעה, לא הרבה יותר מהיר מאיתנו), ולקראת השעה 19:00 אנחנו מגיעים לחניון Riverside RV park.
אחרי ההרשמה, מתלווה אלינו אחד העובדים ולוקח אותנו לסייט שלנו.
אנחנו חונים, מתחברים ויוצאים סוף סוף (!) מהאוטו.
הבכורה מסדרת קצת את הקראוון, הצעירות נועלות נעלים ואנחנו הולכים לחפש את גן המשחקים המצוייר במפה. אז זהו, שהוא מצוייר רק במפה. במציאות יש ארגז חול נטוש וריק…
חזרה בקראוון. אחרי קצת סדר והחזרת מצבו למצב נורמלי, אני מנסה, במקביל למקלחות, להזמין מקום ברוקיז הקנדיים (אליהם נגיע בעוד כחודשיים חצי), ומגלה, כפי שצפיתי, שנזכרתי קצת מאוחר מדי ואין כמעט מקומות (בלי חיבורים כמובן. על המקומות שעם חיבורים אין מה לדבר בשלב זה, הם אזלו כבר מזמן).
אחרי קצת התקשקשויות והתלבטויות והרשמה ומיליון מסכים, אני מזמינה לנו סייט בבאנף וסייט בג'ספר, ללא חיבורים, לארבעה לילות בכל אחד ובעלות של 120$ לכל לינה כזו.
בסופו של דבר, היום הארוך והמוצלח מגיע לסיומו. הצעירות נרדמות איתנו והגדולות במיטותיהן.
מחר ממשיכים בדרך.
יום רביעי 8.5.13 - יום מנוחה בבוייזי
בבוקר החצי מברר במשרד הרישוי בדאלאס מה מצב העברת הבעלות על הקראוון ונמסר לו, לשמחתנו, שהעברת הבעלות אושרה, ושמחר האישור יהיה בדואר וכנראה שבשבוע הבא יגיע אלינו.
אנחנו מגלגלים בינינו את הרעיון של למצוא מישהו וליפות את כוחו לרשום את הקראוון וכך אולי תיחסך הטיסה המתוכננת של החצי לדאלאס בעוד כשבוע.
תוך כדי שיחה ועבודה על אלבום התמונות לגן, אני משתפת את החצי בכך שאין לי חשק לנסוע היום בכלל, והרעיון להישאר כאן עוד לילה מתחיל להירקם.
בינתיים הבנות מתעוררות זו אחר זו והצעירות באות לארח לי חברה. בת הרבע לחמש יוצרת עץ תפוזים מקסים משאריות נייר, פאנצ'ים וטושים.
בינתיים ברור לכולנו שבכל מקרה לא נספיק לצאת ב-11, כמצופה, ואנחנו מקבלים אישור להישאר מאוחר יותר. אנחנו לוקחים את הזמן עוד יותר לאט מאשר בדרך כלל (וזה הישג לכשעצמו) ומחליטים לאכול פאנקייקס לארוחת הבוקר.
אני ממשיכה לעבוד על האלבום ובינתיים ריח הפאנקייקס מתחיל למלא את חלל הקראוון (בין לבין גם צפצופיו הרועשים של גלאי העשן ממלאים אותו 
).
בשלב מסויים אנחנו מפנים את השולחן מחומרי היצירה ויושבים לאכול פאנקייקס טעימים, רוטב מייפל, סירופ שוקולד ופרוסות תפוזים. תענוג לכולם.
אני בודקת אם אפשר לשנות את המסלול ולהתעכב עוד יום ורואה שזה אפשרי (זה דורש ויתורים בהמשך, אבל הם מקובלים עלינו).
אנחנו מאריכים את השהות בעוד יום ואני בודקת את מה שיש לעיר להציע בעזרת אתר טריפאדוויזור המועיל. אחרי קצת קריאה ברשת, אנחנו מחליטים לבחון את מוזיאון המדע. נסיעה קצרה ואנחנו שם. מזג האויר נעים ואנחנו נכנסים פנימה (צמוד למוזיאון אנחנו רואים גשר קטן וגינת משחקים ומסמנים אותה כיעד לאחרי שנסיים את הביקור במוזיאון). החברות באגודת הידידים של המדעטק שוב מעניקה לנו כניסה חינם.
אנחנו מסתובבים בין המוצגים במוזיאון. המוזיאון לא מאד גדול, אבל מאד מעניין לכולם. בכניסה יש תערוכה מתחלפת עם כל מיני עמדות התנסות – ג'ירו, תעופה כלפי מעלה, רובוטיקה, גלגלות, גלגלים והשפעת מרחק משקולות ממרכז המעגל על מהירות הגלגול, וגם ציורים מכניים ורובוטיקה. אנחנו מבלים כאן לא מעט זמן.
בהמשך אנחנו בוחנים תצוגות שעוסקות באור ובקול (וכאן נרשם לו התקף לב קל, כשהצעירה מחליטה להמשיך הלאה ולא עונה כשקוראים לה (וזה שזה בעיניה משחק משעשע, הוא עיקר הבעיה)). בחלל הבא אנחנו מתנסים במיטת מסמרים והצעירות שבבנות מתנסות בחלל הבנוי כמו סופרמרקט (עם אוכל/מקררים/עגלות/קופות/כספומט).
בשלב מסוים אנחנו מתפצלים - החצי ממשיך עם הגדולות ואני נשארת עם הצעירה שממשיכה לקנות ולשלם בסופר על כל מה שבא לה.
אחרי די הרבה זמן אנחנו מצטרפים אליהם חזרה ובוחנים עוד תצוגות שקשורות לכוח הכבידה,וקצת בועות סבון. משם, אחרי התנסות בחדר חדשות (עם מסכים ירוקים ועם סדינים שמעלימים לבנות את הגוף על מסך החדשות, מה שגורר צחוקים רבים) וקצת ציור מכני בעמדה ליד, אנחנו חוזרים לחלל הכניסה, שם הבנות ממשיכות להעלות את עצמן בנדנדה ענקית (ולשחרר לירידה) על פי התור.
לקראת השעה חמש אנחנו נפרדים מהמוזיאון, חוצים את הגשר מעל הנחל הזורם לידו, ומגיעים אל הגינה הירוקה והמקסימה. מזג האויר הולך ונעשה חורפי ואחרי זמן מה של משחקים (הגינה הגדולה והמגוונת מותאמת במיוחד לצעירה והיא חוגגת שם :-)) אנחנו נאלצים לחזור לרכב.
הבכורה מבקשת לנסוע לסיבוב בקניון ואנחנו מחפשים משהו מתאים קרוב לפארק הקראוונים...
אחרי שנדמה לנו שמצאנו משהו, אנחנו מכוונים את עצמנו ליעד. בפועל, אנחנו מוצאים את עצמנו תקועים בסדרת פקקים, רק כדי להגיע למרכז מסחרי לא מעניין...
מכוונים ליעד אחר,המכונה אף הוא, מרכז קניות והג'יפיאס לוקח אותנו אל אורוות הסוסים שבסמוך למרכז הירידים ופארק הקראוונים... יחד עם הגשם שמתחיל לרדת, אנחנו מבינים את המסר של היקום, ולאכזבת הבנות, חוזרים לקראוון. שם, במקום הגלידה המובטחת, זו שלא הצלחנו למצוא, אנחנו אוכלים את שאריות עוגת הגלידה מהמקפיא בתוספת M&Ms.
בינתיים הגשם מפסיק ואנחנו מנצלים את שעות האור הארוכות על מנת לצאת לטיול לאורך הנחל הצמוד לפארק הקראוונים.
הטיול מקסים ופסטורלי. אנחנו רואים המון המון סוסים בחווה הגדולה ליד, בכל מיני גוונים וגדלים (ואפילו מלטפים אחד שעומד ממש סמוך לגדר). השקיעה יפה במיוחד ואנחנו חוזרים כמעט בחושך לארוחת ערב של עוף בתנור עם תפוחי אדמה (שבמקור היה אמור להיות על האש, אבל הגשם שינה לנו את התכניות...).
היה יום נפלא. כיף להתנהל בגמישות.
יום חמישי 9.5.13 - ממשיכים לכיוון בנד, לינה ב- burns
על היום הזה אין הרבה מדי מה לספר. עיקר היום הוא בנסיעה (לא מאד ארוכה מבחינת מיילים) בנופים יפים. אנחנו נפרדים היום מאיידהו ועוברים למדינת אורגון.
היום מתחיל ביציאה מאוחרת וממשיך בעיכוב שאני מסדרת לנו, כשבמקרה אנחנו עוברים ליד סניף של ג'ואן. כלומר, זה מתחיל בחוסר במים ובעצירה לקנייתם. הסניף של ג'ואן במקרה נמצא שם.
מפה לשם, זו מתבררת כחנות מדהימה ומלאה כל טוב (וכמעט הכל במבצע ובמחירים מעולים), כך שבסופו של דבר אני נתקעת שם קרוב לשעה (או שעה ורבע, תלוי לפי מי מחשבים 
).
בכל מקרה, לדרך ממש אנחנו יוצאים רק בסביבות 14:00.
אחרי כ- 140 מייל של נסיעה ללא עצירות בדרך היפה, העייפות, בשילוב עם חוסר מידע ברור לגבי פארקי קראוונים בהמשך הדרך ועם ההבנה שלעיר בנד (שמרוחקת עוד כ- 140 מייל) לא יהיה לנו כוח להגיע הערב, גורמים לנו לעצור בקראוון פארק ב- burns, עיירה קטנה ומנומנמת.
בהתאם לנוהל הרגיל, אנחנו נכנסים, נרשמים, משלמים וחונים.
מאחורינו זורם נהר ומלפנינו דשא ועצים ועליהם שבכי ציפורים. אנחנו יושבים בנחת. הבנות מתרוצצות בדשא, אנחנו מקשיבים לקולות הציפורים וקצת אחר כך, כשמתחיל להחשיך, אנחנו חוזרים לקראוון.
ארוחת ערב (שכוללת היום רצועות בקר מוקפצות ברוטב מקסיקני,על מצע אורז) ומקלחות סוגרות את היום. מחר ממשיכים בדרך...
יום שישי 10.5.13 - ממשיכים בדרך - מצטיידים בבנד וממשיכים אל crater lake.
באופן מאד מפתיע (ואולי לשעון שזז אתמול שעה אחורה, אחרי שנכנסנו לאורגון, יש השפעה בעניין), אנחנו קמים מאד מוקדם ובשעה 9:30 (כן כן...) כבר ישובים בתוך האוטו ובדרכנו לבנד.
הנסיעה קצת מתישה ומתארכת. במשך זמן ארוך אנחנו נוסעים במהירות אפסית אחרי מחרשה ענקית, שזוחלת על הכביש ושלא ניתן לעקוף אותה, ואחרי שסוף סוף מתאפשר לנו לעקוף אותה, מגיעה אחת חדשה...
כך, אחרי נסיעה רצופה של כ- 140 מייל (זה לוקח לנו בסביבות שעתים וחצי), אנחנו מגיעים לעיר בנד. העיר נסתרת מהעין ממש עד שהכביש המוביל אליה מסתיים ואז בבת אחת מתגלתה העיר הגדולה.
המקום הראשון שאנחנו מחפשים הוא סופר, לקצת קניות (מה שיהפוך להרבה מאד קניות) ובעזרתו האדיבה של מר ג'יפיאס אנחנו מגיעים לסניף קוסטקו.
הכניסה לחניון קצת מלחיצה. החניון צפוף ולא ממש מותאם למשאיות או קראוונים נגררים כשלנו…
בסופו של דבר אנחנו חונים מחוץ לחניון של המרכז המסחרי (שיש בו סניפים של שלושה סופרים גדולים שונים) וצועדים לחנות. בדרך אנחנו כבר אוספים עגלה מצויינת עם שני מקומות ישיבה לילדים. דבר מעולה לקניות עם שני אחים צעירים...
אנחנו מתכננים לבזבז כשעה בקניות, אחר כך להעביר כשעתים נוספות במנוחה באיזה פארק נחמד באזור ובסופו של דבר, להמשיך בנסיעה אל קרייטר לייק (כ- 110 מייל). ממש לא קרה...
בכניסה אנחנו נשאלים אם יש לנו כרטיס מועדון (בלעדיו לא ניתן לקנות ברשת). החצי נכנס לברר את הפרוצדורה ומגלה שעלות החברות היא 55 דולר לשנה. אנחנו מלבטים אם לוותר (בכל זאת אנחנו מטיילים כמעט חודשיים וטרם נכנסנו לסניף שלהם) ומחליטים לעשות סיבוב בפנים ואז לקבל החלטה בעניין.
כשאנחנו מגיעים לאזור הפירות והירקות כבר ברור לנו שיותר זול כאן מאשר ברשתות האחרות ואנחנו מתחילים להעמיס על העגלה (אמנם הכל ארוז מראש ובכמות גדולה, אבל אנחנו שישה, אז הכמות מתאימה...).
אנחנו אוספים לעגלת הקניות שפע פירות וירקות, ואחר כך גם עוגה לבכורה שחוגגת מחר יום הולדת 10, מוצרי חלב (למעט חלב שמגיע כאן באריזות גלון. אין סיכוי שכד כזה יכנס למקרר שלנו) ובשר לימים הקרובים.
בשלב זה הגדולות מבקשות לטעום משלל הדוכנים שפזורים בסופר ושמציעים טעימות. אנחנו מסכימים ומנקודה זו הקניות הופכות בעצם למעבר מטעימה לטעימה...
מוסיפים גם מוצרים קפואים, שימורים (שוב, במארזי ענק של שמונה/שתיים-עשרה קופסות במארז) ומיץ תפוזים אורגני (טעים ביותר!). גם מים מצטרפים לעגלה ההולכת ומתמלאת וגם טיפה חטיפים (אנחנו מחפשים גם שוקולד, אבל הוא נמכר בחבילות של 24-36 חפיסות, וזה, איך נאמר, טיפ טיפה מוגזם, אפילו בשבילנו...).
בקופה אנחנו נפרדים מסכום נאה ואני מקווה שמדובר במספיק קניות להרבה זמן...בכל מקרה, לרשת יש פריסה טובה במקומות שנטייל בהם, כך שזה כנראה לא הביקור האחרון שלנו כאן...
את הקניות אנחנו מסיימים רק בשעה 14:30, כך שברור למדי שמנוחה ארוכה כבר לא תהיה היום. אנחנו מעמיסים את הכל לתוך המקרר ולרצפת הקראוון וממשיכים בדרך.
די חם בחוץ ואת הפסקת הצהרים שנותרה לנו, אנחנו עושים בחניון של מרכז מסחרי סמוך ליציאה (כן. היה שם סניף מעולה נוסף של ג'ואן, וכן, ביקרתי גם בו במהלך ההפסקה). בנסיבות הקיימות (חם, לא כל כך רעבים, זמן קצר), אנחנו מחליטים לוותר על בישולי צהרים ולהסתפק בכריכים עם חלק ממה שקנינו זה עתה בקוסטקו.
אחרי כמה זמן של מנוחה, אנחנו חוזרים לאוטו. אנחנו שוקלים איפה כדאי ללון בשני הלילות הקרובים, כדי לבקר בנוחות באותו חלק שפתוח בקרייטר לייק. אמנם אנחנו נמצאים כרגע קרוב יותר לכניסה הצפונית של השמורה, אבל זו סגורה עדין וגם החניון שבתוך השמורה סגור עד חודש יוני.
אנחנו מאתרים פארק קראוונים, שנראה לנו קרוב מספיק לשמורה, וגם קרוב מספיק כדי לנסוע עד אליו בשעה זו (כבר אחרי 17:00).
בבירור מול הפארק נאמר לנו שהחניה היחידה שיש להם היא ברוורס ובסמוך לערוץ הנחל, אבל שיעזרו לנו לחנות ושזה לא מסובך... אבל (!) שהם שם רק עד 20:00 ואין אפשרות לכניסה מאוחרת.
אנחנו על הקשקש מבחינת הזמנים (הערכת הזמנים של הג'יפיאס לנסיעה עומדת על למעלה משעתים וכבר לקראת חמש וחצי).
אנחנו יוצאים לדרך. הערב (או, מדויק יותר להעריך, הלילה), אחרי שכולן תרדמנה, אנחנו נתפנה לעטוף מתנות, לתלות קישוטים ולהכין את הקראוון ליום ההולדת העשירי של הבכורה, שחל, כאמור, מחר בבוקר!
במשך כל הנסיעה תלוי מעלינו סימן השאלה הגדול האם נגיע בזמן או שלא...
בסופו של דבר, את עשרת המיילים האחרונים אני דוהרת (הכל יחסי, כן?) ב- 60 מייל לשעה ואנחנו מגיעים בחמישה לשמונה לכניסה לפארק.
אחרי הרשמה, עובד של הפארק מלווה אותנו לחניה הסמוכה ומדריך אותי איך לחנות. החניה עוברת מהר ובשלום (=לא מצאנו את עצמנו בתוך הנחל ) ולשמחתנו, עוד מואר בחוץ כשאנחנו מסיימים.
פארק הקראוונים (Crater lake resort, Fort Klamath) ירוק, פסטורלי ומקסים ממש. הערוץ זורם ברקע והאזור שקט. מלבד ציוץ הציפורים ורחש המים לא נשמע דבר (מאחר ואנחנו עוד מחוץ לעונה, גם למיעוט התנועה בכביש הסמוך ובתוך הפארק עצמו תרומה נכבדת לעניין).
אני לוקחת את הבנות לגינת המשחקים הקטנה של הפארק, וזו מתגלית כגינה מקסימה במיוחד, שהושקעו בה מחשבה רבה ותשומת לב.
המקום בכלל מקסים וידידותי למשפחות – יש בו, מלבד המדשאות והנחל הזורם, סירה קטנה כארגז חול, מתקן עם בית עץ קטן ומגלשה, עגלה שהבנות נהנות לשבת בתוכה ולגרור אחת את השנייה, נדנדה מצמיגים מעוצבת כסוס, נדנדות שמתאימות לילדים ולמבוגרים (שאחר כך אני והחצי נהנה מהן מאד), מיני מגרש טניס/פינג פונג, חדר משחקים וספרים שמכיל גם מטבחון ושולחנות אוכל, סירות קטנות שאפשר לשוט בהן בערוץ הנחל, אופנים לילדים ובקיצור – יופי של מקום והרבה מה לעשות.
רק כשמחשיך ומתקרר אנחנו חוזרים לקראוון.
מיד אחרי ארוחת הערב, אנחנו מנקים ומסדרים את הקראוון ההפוך, אבל מוותרים על רחיצת הכלים. למים מהצנרת יש ריח מוזר ואנחנו חוששים שמדובר בביוב, לכן מחליטים שהכלים ימתינו עד שהעניין יתברר בבוקר...
בין לבין אנחנו מכינות לבכורה כרטיסי ברכה/ציורים.
הגדולות נרדמות די מהר, אבל הצעירות לא ובהתחשב בכמות הדברים שעוד יש לנו לעשות, זה די מפריע.
בסופו של דבר, אחרי שהבכורה נרדמת, אני מתייאשת מלחכות, ויוצאת עם פנס לאוטו, להוציא את המתנות החבויות מהקראוון ולארוז אותן באוטו. החוויה, איך לומר, מאתגרת...
אחרי זמן מה, כשגם הצעירות נרדמות סוף סוף, החצי מצטרף אלי בחוץ ואנחנו ממשיכים לארוז את המתנות ולנפח בלונים.
קצת אחרי חצות אנחנו מסיימים והקראוון מוכן :-) הקישוטים תלויים, המתנות ארוזות ומונחות בערימה על הספה, השולחן ערוך בכלים תואמים ואנחנו שוכבים לישון מרוצים ומקווים שילדת יום ההולדת תשמח כשתתעורר.
מחר, אחרי בוקר יום הולדת כהלכתו, אנחנו מתכננים לבקר בחלק הפתוח לביקור שבשמורת קרייטר לייק.
