13. ארה"ב וקנדה 2013 - דרך חופי אורגון אל סיאטל, עם קפיצה "קטנה" לדאלאס

את הפוסט הקודם סיימנו בחנית לילה בפארק מדינה דרומית לניופורט, אורגון. היום אנחנו ממשיכים לטייל לאורך חופי המדינה היפה הזו.

יום רביעי 15.5.13 - ממשיכים צפונה אל ניופורט.

בלילה יורד גשם ואנחנו מתעוררים לבוקר רטוב ואפור. התוכניות לרדת לחוף נגנזות (גם בגלל השעה המאוחרת שבה התעוררנו, אחרי שינה מעולה).

מאחר והכל מוכן לתזוזה, אנחנו רק סוגרים את הסלייד, מסיימים ארוחה מהירה ויוצאים לכיוון ניופורט, לביקור באקווריום.

בדרך, אנחנו רואים את אזור ה- seal rock ואנחנו שוקלים לחזור לכאן מחר בבוקר, בהתאם לשעת השפל.

פארק המדינה שבו אנחנו רוצים לישון נמצא כמה מיילים לפני העיר ואנחנו מחליטים לחנות לפני ולנסוע לאקווריום אחר כך (ומזל שכך. למרות שלפי השילוט באקווריום יש חניה ל- RV, החניה די צפופה וזו שמתאימה לקראוונים רחוקה יותר מהכניסה (=לא כיף בגשם)).

מגיעים לפארק המדינה South Beach State Park ובוחרים סייט שפנוי ביומיים הקרובים (למקרה ונרצה להישאר עוד) ושממוקם סמוך למגרש המשחקים היפה (הגשם מטפטף כל הזמן ואנחנו מקווים שמתי שהוא מזג האוויר ישתפר ושאפשר יהיה לשחק בו), חונים בזריזות את הקראוון (ברוורס! בזריזות!), ממלאים את הטפסים, משלמים וממשיכים לאקווריום, כשהשעה כבר אחרי 12:00...

משלמים את דמי הכניסה (קצת יותר מ- 60$ לכולם, אחרי הנחת AAA), נכנסים (לפני כן מצלמים אותנו לתמונה בעלות מופקעת, כזו שמן הסתם לא נקנה) ומתחילים להסתובב באקווריום היפה.

כבר בתצוגה הראשונה הצעירה נעלמת לנו לשניה (עושה רושם שהיא מנסה להתמחות בללכת לאיבוד) ואנחנו עוברים מיידית מהשגחה אזורית להשגחה אישית לוחצת.

אנחנו מתבוננים בכל מיני עופות מים, בין היתר ב“תחליף” הפינגווינים של חצי הכדור הצפוני – הפאפינס, ומאוחר יותר, בזמן ההאכלה שלהם אנחנו לומדים עליהם עוד פרטים (כמו על הסכנות האורבות להם בטבע (בעיקר מנשרים ביבשה ומכלבי ים בים), על אורך החיים בשבי (יש באקווריום ציפורים בנות למעלה מ- 35), על התזונה (דגים) ועל הזיווג לחיים (שמותנה בשיבת בן הזוג מהים)).

אחר כך אנחנו צופים בהאכלה של בונים (sea otters) והם חמודים בצורה בלתי רגילה. הבנות מתות על זה (הם שוכבים על הגב, אוחזים בדג בשתי ידיים ואוכלים).

אנחנו עוברים גם באקווריום הגדול, שם אנחנו רואים מגוון גדול של דגים ושל כרישים (ששוחים מעלינו, מתחתינו ומצדדינו, כפי שרואים באקווריומים רבים אחרים).

אנחנו צופים בהמון חיות מים (צלופחים, סרטנים בכל מיני גדלים, מדוזות שונות ומשונות (באקווריומים, המדוזות, בעיני, הכי יפות) ואחר כך פונים לצפות בהאכלת כלבי הים. למעשה מי שאוכל הם דווקא אריות הים הגדולים והארוחה שלהם היא סוג של הצגה שלמה עבורנו.

אנחנו מעבירים לא מעט זמן גם באזורי המשחק לילדים (יש שם מתקן בצורת ספינת דייג ולצדו חכות/חנות דגים, אזור משחקי תיאטרון, אזור משחק מישוש/ניחוש, משחק במים, בחול וכו'). הבילוי מהנה לכולם.

באחד המעברים אנחנו נתקלים במשפחה עם ילדה חמודה בקוקיות ג'ינג'יות בערך בגיל של הצעירה ועם תינוק במנשא. הילדה נמשכת לצעירה וזאת מגיבה בחיוך וממשיכה הלאה. הן עוד יפגשו בהמשך...

עייפים ורעבים, אנחנו יוצאים מהאקווריום סמוך לשעת הסגירה.

אנחנו מחפשים מקום לאכול לאורך הרחוב הראשי, ומקווים למצוא במהירות מקום כזה (לפני שהצעירה תירדם).

הבנות מבקשות לאכול במקום שמפורסם בחוברת שהן קיבלו באקווריום, ובמקרה המקום הוא זה שקורץ לנו ביותר מכל מה שיש לרחוב הראשי להציע ואנחנו פונים לשם.

חונים, נכנסים ומתיישבים. המקום חביב ומעוצב ברוח הים. אנחנו מזמינים לבנות ארוחות ילדים ולנו מנת דג וצ'יפס בליווי כוס מרק (שכולם ששים לטעום).

אחרי הארוחה הטעימה ורגע לפני שהבנות מאבדות סבלנות, אנחנו חוזרים לרכב ומתכווננים לפארק הקראוונים, אבל עוצרים קודם בדולר טרי. שם אני נכנסת לחפש מתנה לשלוח לגן של בת הרבע לחמש. בקצב הזה, אנחנו נחזור לארץ לפני שנשלח את המכתב.

העצירה הבאה היא בוולמארט סופר סנטר קטן יחסית, שבו אנחנו מדפיסים את התמונות האחרונות שחסרות למכתב ההוא, קונים עוד כמה דברים קטנים ומשם חוזרים, דרך הרציפים ומרכז העיר, אל הקראוון (ובנסיעה אנחנו מגלים אזור שלם ומקסים של סירות דייג מכל מיני סוגים, רציפים, מסעדות, חנויות ובתי קפה, שמזכירים לנו קצת את רציף הדייגים בסן פרנסיסקו, תיירותי אמנם, אבל יפה ומזמין. חבל שיורד גשם).

אנחנו ממשיכים בנסיעה ברחבי השכונות ועוברים בשכונת מגורים בוהמיינית משהו, עם בתים יפים ונוף מקסים לים.

לקראת שבע אנחנו מגיעים לקראוון. הגשם פוסק והמתקנים יבשים (כנראה שהרוח עושה עבודה טובה) ואני ניגשת לשם עם הבנות בזמן שהחצי משלים נוהל חיבור קראוון (למים/חשמל. אין ביוב).

בינתיים מגיעה ומצטרפת ילדה ג'ינג'ית חמודה להפליא מהקראוון הסמוך ומבקשת מאבא שלה לעשות את כל מה שהגדולות עושות. מסתבר, שהם אלה שפגשנו קודם באקווריום. הם גרים בבנד והגיעו לביקור של יומיים בחוף.

קצת אחר כך החצי מצטרף אלינו ובשלב מסוים גם האמא של הילדה מצטרפת עם אחותה התינוקת. אנחנו מתחילים לדבר (וממשיכים עד שמחשיך והקטנה/גדולה שלהם ממש עייפה).

הילדות משחקות יחד ואנחנו משוחחים בעיקר על ילדים/חופש/משפחה/בית/עבודה (כמה משותפים הדברים שמעסיקים הורים באשר הם...) וגם קצת על ישראל ועל פוליטיקה.

נפרדים בחושך (איפה שהוא בסביבות תשע+) וסוגרים את היום.

אנחנו שוקלים להתקלח במקלחות המשותפות של השמורה, אבל הקור/גשם/חושך גורמים לנו לדחות למחר (אנחנו מחליטים במקביל להישאר לילה נוסף ולטייל עוד קצת בעיר). לא נורא. קצת ג'יפה עוד לא הרגה אף אחד...

יום חמישי 16.5.13 - ניופורט

אנחנו קמים בנחת ליום אפור אבל ללא גשם רציני.

משלמים על שהייה ליום נוסף ומשלשלים את המעטפה למקומה בדרכנו החוצה מהשמורה (נמסר לנו, שעקרונית הצ'ק אין של המזמינים הוא מארבע, כך שעד אז צריך לפנות ביום העזיבה).

המשפחה הנחמדה מאתמול כבר עזבה. מבררים היכן נוכל למצוא בריכות שפל ונשלחים ל- seal rock. אנחנו ממשיכים לשם, על אף מזג האוויר הלא מוצלח בעליל (לפחות שעות השפל היום ממש לטובתנו. עכשיו כבר שיא השפל).

חונים, מתלבשים היטב (מעילים וכו') ויורדים לחוף המקסים.

הרוח מצליפה ומדי פעם יש איזה זרזיף גשם, אבל אנחנו לא מוותרים וטוב שכך. בריכות השפל נפלאות. כמו אקווריום בטבע.

אנחנו רואים המון כוכבי ים (ונוגעים בכאלה שניתן להגיע אליהם בקלות), חוקרים עוד צמחים/בעלי חיים ימיים, רואים המון דגיגים וסרטני נזיר בכל מיני גדלים והמון המון צדפות על הסלעים ושושני ים בין הסלעים.

הסיבוב מדהים ומרתק לכולם. אבל הקור מכריע בסופו של דבר (וגם הגשם שהולך וגובר) ואנחנו חוזרים במהירות לאוטו (מאד מרוצים ורק מעט רטובים).

מכאן, אנחנו נוסעים היישר לרציף שראינו אתמול וחונים ברחוב צדדי (יש כאן הגבלת חניה לארבע שעות. אין תשלום על החניה).

מתלבשים במיטב אופנת החורף (מעילים/כובעים/פליסים) כי די קפוא בחוץ ויוצאים לטייל. עוצרים בכל מיני מחסני דגים/מיון שרימפס/דגים (מאד (!) יקר).

עוצרים בעוד רציף וכבר מרחוק אנחנו שומעים קולות מוכרים של אריות ים. מתקרבים עוד קצת ועל פלטפורמות מתחת לרציף, שוכבת שורה של אריות ים קולניים שמנהלים ביניהם ספק דיון ספק ויכוח…

אנחנו נהנים מאד (הם הרבה יותר קרובים אלינו מהאריות שרואים בסן פרנסיסקו). בינתיים הגשם שהתחיל בא והולך, ולשמחתנו בעיקר הולך בשלב זה.

אנחנו ממשיכים לכיוון סירות הדייג ויורדים להתבונן בהן מקרוב. ליד אחת הסירות שוחה לו אריה ים שממש מתרגש וכועס כשאנחנו מתקרבים (אבל לא מתרחק או זז ממקומו. כנראה המים שם חמימים לו).

אנחנו ממשיכים לטייל, מתעכבים ליד השלטים שפזורים לאורך הרציפים. השלטים מציגים ומתארים את הספינות השונות ואת שיטת הדייג שלהן.

אנחנו חוזרים לאורך הרחוב, עוברים ליד מוזיאונים (שעווה/ריפלי), שפחות מעניינים אותנו ועוצרים מול חלון ראווה של חנות שמייצרת טופי מים מלוחים. מתעכבים לראות את המכונה חותכת ואורזת את הטופי המוכן ונכנסים לחנות.

אחרי שכולם טועמים, אנחנו קונים קצת. החצי משלם בשטר של 50$. הוא מקבל עודף 54$ וקצת והמוכרת לא מבינה על מה הוא מתלונן...רק אחרי שהוא מסביר לה שוב, שהיא החזירה לו יותר ממה ששילם היא מבינה ומתרגשת מהכנות. היא מיד מציעה לבנות פופקורן והן שמחות מאד לקבל אותו. תוך כדי אכילת פופקורן, אנחנו ממשיכים ללכת לאטנו.

בחיפושינו אחרי מקום לאכול בו מרק, אנחנו מחליטים לאכול אצל מו (MO'S). מתיישבים ומזמינים מנת פתיחה (מנת טעימות של כל מיני מנות ראשונות) ומנה משפחתית של מרק.

לשמחת של הבנות, הן מקבלות את כוסות המים עם בובות כריש על הקשים. האוכל מגיע והוא טעים למדי, אם כי לא מעלף. את הארוחה אנחנו מקנחים במנת בראוני-סאנדיי. מגיעה מנה גדולה למדי ולא רעה, שמספיקה לכולנו.

מהמסעדה אנחנו ממשיכים לכיוון האוטו וחוזרים לשמורה ולקראוון.

השעה עוד מוקדמת, השמים מראים סימני התבהרות ואנחנו, מעודדים ממזג האויר המשתפר, מחליטים ללכת ברגל מהחניה לחוף.

תוך כדי ההליכה (הארוכה יחסית לצפוי), הצעירה מסרבת ללכת והחצי נאלץ לסחוב אותה חלקים מהדרך בידיים, בעוד הגדולות שועטות קדימה (ואני איתן/בעקבותיהן).

עם התקדמותנו בדרך, נרשמת החמרה במזג האוויר וכשאנחנו כבר מגיעים לחוף נעשה ממש קר. הרוח מתחזקת ומתחיל ספק טפטוף ספק גשם (שוב, כזה שבא והולך).

אחרי משחק קצר בחול, מאחר ואנחנו לא יכולים לצפות מה יקרה בעוד כמה דקות (אבל יכולים לשער בסבירות די טובה...כשענן שחור ענקי מתיישב מעל ראשינו), ובהתחשב בהליכה שמחכה לנו חזרה, אנחנו מתקפלים די מהר.

מגיעים לקראוון ומכיוון שהגשם מפסיק, אנחנו פונים לגינה. בגינה מצטרפת אלינו האנה, שניגשת היישר אל בת הכמעט חמש ומציגה את עצמה והאחרונה (בתיווך קל) נענית בשמחה להצעת המשחק ושתיהן פונות לשחק יחד. גם השאר מצטרפות למשחק משותף בחול. המשחק נעים מאד, עד שהגשם חוזר (שוב!!!) ואנחנו נפרדים (גם התכנית להצטרף למדורה אליה הוזמנו נגנזות הודות לגשם).

אנחנו בודקים את המקלחות המשותפות ומחליטים להשתמש בהן במקום באלה של הקראוון. מארגנים את הדברים למקלחת ויוצאים. המקלחת נהדרת. נקי, מרווח, מים חמים ללא הגבלה בזרם מעולה ואנחנו מתענגים על המקלחת הארוכה והמעולה (במיוחד נוכח קיצוב המים החמים והזרם הבינוני בקראוון).

רק הצעירה מעדיפה את המקלחת בקראוון (תוך כדי משחק באמבטיה). העיקר שכולנו מרוצים.

מחר אנחנו נפרדים מחופי אורגון וממשיכים לכיוון פורטלנד.

יום שישי 17.5.13 - ממשיכים לאורך החוף עד טילמוק ומגיעים אל פורטלנד

כאמור, הבוקר אנחנו עוזבים את פארק המדינה המוצלח והנעים וממשיכים צפונה.

הבוקר כחול ובהיר ואנחנו מתארגנים מהר, מקווים להספיק ולטייל קצת, לפני שהגשם יחזור...

ארוחת בוקר מהירה, ובזמן שהחצי מפעיל נוהל סגירת קראוון, אני לוקחת את הבנות לגינה.

האנה מצטרפת אל הבנות למשחק משותף ואחרי זמן קצר יחסית של משחק, החצי מסיים את חיבור הקראוון ואנחנו נפרדים ממנה ונכנסים לאוטו.

יוצאים לדרך והשמים בהירים ויפים. אנחנו נוסעים לאורך החופים המקסימים ונהנים מהכחול היפה הזה. מאחר ואנחנו רוצים לנסוע דרך החוף, אנחנו יורדים מכביש 101 (שמתרחק מהחוף בנקודה זו), וממשיכים בכביש צדדי שעובר בין עיירות קטנות ויפות על החוף.

לצערנו הרב (מאד), אין לנו אפשרות לעצור בשום מקום. השלטים ברורים ואוסרים על חנית קראוונים/כניסת קראוונים (וגם אין מקום שנראה לנו מתאים לחנות בו את הקראוון על מנת לטייל רק עם האוטו). באסה. החופים נראים נפלא.

באחד החופים אנחנו שמחים לגלות שיש חניה מתאימה לקראוונים ואנחנו חונים. מזג האוויר כבר שוב אפור ואנחנו מתלבטים אם לשלם את המחיר עבור הבילוי כאן (5$) או לוותר ולהמשיך בדרך (בעיקר בגלל התחושה שהגשם יתחיל שוב ובקרוב מדי).

בסופו של דבר נופלת החלטה - נשארים. אנחנו משלמים ויורדים אל החוף.

החוף מקסים ואנחנו מבלים שם זמן ארוך במשחק בחול ובהתבוננות בגלים וזה נפלא.

כשהעננות מעלינו גוברת, אנחנו עוזבים את החוף (לא לפני שאנחנו מצטלמים בשלל פוזות מטופשות בבור עמוק שהבכורה הספיקה לחפור. גם הצעירה מתעקשת לבדוק את הבור מקרוב...)

אחרי הפסקת שוקו, אנחנו ממשיכים, בתקווה שבאחת העיירות בהמשך נעצור לגלידה/לטיול/להפסקת אוכל. שום דבר מזה לא קורה;

אחת העיירות שבדרך הצדדית לא נגישה לקראוונים, ואנחנו ממשיכים בדרך, רק כדי לגלות, שהכביש בהמשך סגור. מהשלטים לא לגמרי ברור מה אופי הסיבוב/הפרסה בנקודת החסימה ואנחנו מתלבטים האם להמשיך או להסתובב.

מאחר והכביש צר יחסית וללא שולים, אנחנו מסתובבים בנקודה הרחבה הראשונה שאנחנו מוצאים, כדי לא לקחת סיכון עם הקראוון שלנו (כי לחזור את הדרך הזו ברוורס, איך נגיד, זה לא רעיון משהו).

בדרך אנחנו רואים בתים יפים וגם מצליחים לצלם איילות צעירות.

העיר שבה תכננו לעצור לא ממש מרשימה אותנו (היא גם בכלל לא על החוף) ואנחנו ממשיכים הלאה.

בשלב זה אנחנו כבר חייבים למלא דלק ואנחנו מכוונים את הג'יפיאס לתחנה הקרובה. התחנה הקרובה לא כל כך קרובה, מסתבר, והדרך לוקחת אותנו בסיבוב לחלק אחר של העיר (על כביש 101). בשלב זה אנחנו נפרדים מהחופים וממשיכים לכיוון פורטלנד.

סמוך לפורטלנד, אנחנו מכוונים את הג'יפיאס לוולמארט סופרסנטר הקרוב ומוצאים את עצמנו בפקק ארוך ומעיק. מאד ארוך ומאחר וכולם כבר עייפים ורעבים, גם מאד מעיק... אבל אין לנו ברירה, אלא להמשיך ולנסוע בפקק...

בסופו של דבר אחרי שהפקק מאחורינו, אנחנו מגיעים לוולמארט די קטן ודי עלוב, עם מליון שלטי אזהרה שאוסרים על חניה בלילה ואוסרים על חנית קראוונים בכלל .

בקיצור, לא מזמין בכלל.

אנחנו מוצאים פארק קראוונים סמוך, ובזמן שאני ניגשת לקנות אוכל בברגר קינג (על פניו זה נראה לנו הכי זמין ומהיר), החצי מזמין לנו מקום. המהיר מסתבר בסופו של דבר כסופר איטי. לוקח להם נצח (אבל ממש!) להכין את ההזמנה המסכנה שלנו...

אחרי שאני חוזרת רטובה לאוטו (הגשם חוזר בינתיים במלוא העוז), אנחנו נוסעים אל פארק הקראוונים (שנמצא קרוב ביותר) ומגלים שהוא מאוכלס בקראוונים שכבר שכחו מזמן שפעם ניידו אותם ממקום למקום (=רוב הנוכחים הם דיירים קבועים). בקיצור, התחלה בינונית ביותר בפורטלנד.

חונים את הקראוון ויוצאים עם האוטו לקניות בוולמארט (בעיקר בשביל הגלידה שהבנות מחכות לה עוד מהבוקר).

בחזרה בקראוון אנחנו מתלבטים מתי ומהיכן החצי יטוס לדאלאס להשלמת רישום הקראוון. האפשרויות הן מכאן או מסיאטל בעוד יום-יומיים.

בין השאר עולה האפשרות לדחות את ההפלגה הראשונה לאלסקה וכן את ההפלגות שאחריה ולהתעכב עוד. זו, מן הסתם, אופציה פחות מועדפת עלינו...

מחליטים לישון על זה :-)

יום שבת 18.5.13 - יום מנוחה, קניות וסידורים בפורטלנד

קמים לאותו מזג אויר אפור ומאוס, בפארק קראוונים, שלא ממש בא לנו להיות בו ומתלבטים אם להישאר או להמשיך. על העץ הסמוך אנחנו מגלים אורח מהסוג שתמיד מעלה חיוך.

בתחילת הבוקר אנחנו מנסים למצוא טיסות סבירות לחצי. זה גוזל די הרבה זמן. המחירים של הטיסות בשמיים (בינתיים אנחנו נוטים להישאר כאן עוד לילה כדי לנצל את היום לקצת שופינג נטול מסים, רגע לפני שאנחנו עוזבים את אורגון).

כמו שמסתמן כרגע, הטעות של הדילר ונציגיו ברישום הקראוון, עומדת לעלות לנו בכ- 1000$ ובהפסד יומיים של טיול. באסה, מעצבן, אבל אין לנו פתרונות אחרים. בכלל, בגלל שלל התקלות והעכובים (בין אלה שמבחירה ובין אלה שמאילוץ) בכל מיני מקומות, מדינת וושינגטון ואזור ונקובר הן המדינות שספגו את כל הקיצוצים הכואבים. כך ויתרנו, בצער, על ביקורים בשמורת אולימפיק, על הר רנייר, הר סנט הלנס ועל האי ונקובר, שהיו חלק מהתוכנית הראשונית ושקוצצו עם ההתקדמות צפון-מערבה.

בסופו של דבר, לקראת הצהרים, אנחנו מסיימים להזמין טיסות ולקראת 14:00 אנחנו יוצאים לכיוון מרכז אאוטלט קרוב, בו אנחנו מתחילים במסע קניות שיימשך עד הערב...

קונים קצת דברים מעניינים למטבח, קצת בגדי ילדים, עוד קצת בגדי ילדים ולקינוח גם פיג'מות ילדים .

מתעכבים גם בגלידריה (כידוע, כל מזג אוויר הוא מזג אוויר טוב לגלידה) ורגע לפני שאנחנו ממשיכים הלאה, החצי משכנע אותי להציץ בחנות של גאפ. אנחנו נכנסים ונבלעים בחנות ללמעלה משעה…

בשלב זה אנחנו מחליטים לחפש מקום לאכול בו את ארוחת הערב. לא בא לנו לשהות בפארק הקראוונים יותר מהנחוץ. חיפוש מהיר (ותודה לג'יפיאס ולסמארטפון שהביאונו עד הלום) מעלה את מסעדת הsweet tomato ואנחנו מתכווננים לשם.

המסעדה נמצאת במדינת וושינגטון ואנחנו חוצים את נהר הקולומביה הרחב לכיוון המדינה השכנה. אנחנו מוצאים את המסעדה בקלות ובמהירות וחונים.

הארוחה טעימה למדי. מגוון הירקות הטריים מפתיע לטובה והבנות נהנות ממגוון הפסטות/פוקצ'ות. אנחנו טועמים לקינוח גם עוגת שוקולד טובה וגלידה. זו בוודאי לא מסעדת גורמה, אבל בהחלט שינוי מרענן לעומת הג'אנק הרגיל...בקיצור, התמורה ל- 60 הדולרים ששילמנו עבור הארוחה טובה מאד.

לקראת חצות אנחנו חוזרים, בגשם , לקראוון (בדרך אנחנו עוצרים לעוד חצי שעה של קניות זריזות בטארגט). הבנות נרדמות בדרך ואנחנו מעבירים אותן למיטות ואת השקיות לתוך הקראוון ופורשים לישון.

יש לנו עוד כמה דברים להסדיר לקראת הנסיעה של החצי: להזמין מלון ללילה שבו הוא ישהה בדאלאס ולינה, לנו, לימים הללו בסיאטל; להדפיס מסמכים; לוודא שמה שיש בדואר שלנו הוא באמת מסמך העברת הבעלות (רק חסר לנו שהוא יטוס סתם...); להזמין רכב...

מחר, אחרי עוד קצת השלמת קניות , אנחנו ממשיכים אל סיאטל.

יום ראשון 19.3.13 מגיעים לסיאטל

מזג האויר ממשיך להיות עקבי גם הבוקר... הגשם והאפרוריות כאן כדי להישאר ונראה שהם לא מתכוונים ללכת לשום מקום.

אנחנו מחברים את הקראוון ויוצאים לדרך אחרי ארוחת בוקר ואחרי שאנחנו מנסים, ללא הצלחה, לשלם ולטעון את חשבון הטלפון של החצי כדי להשמיש אותו.

אנחנו מבקרים בכמה חנויות נבחרות לפני היציאה אל עבר סיאטל. מצטיידים במצלמות קטנות (ואיכותיות) שהובטחו לבנות, קונים עוד קצת חומרי יצירה בחנות האהובה עלי, מדפיסים מסמכים לקראת הנסיעה מחר, ועושים עוד סיבוב קטנטן בטויס אר אס לרכישת מצלמה קטנה וזולה גם לצעירה (והיא ממש מאושרת לקבל אותה!)

רק לקראת שש אנחנו יוצאים מפורטלנד אל עבר סיאטל. ממרכז הקניות אנחנו עולים על כביש 5 המהיר צפונה ונפרדים מאורגון היפה.

הדרך עוברת בנעימים. המייילים עוברים במהירות (יחסית) והקראוון נגרר יפה.

מזג האויר אפור מאד ובקושי ניתן לראות את הנוף (את הרי הגעש, שוויתרנו, מקוצר זמן, על ביקור בהם – רינייר וסנט הלנס בקושי ניתן לראות...)

אנחנו מגיעים לפארק הקראוונים ואחרי רישום, אנחנו חונים בחניון סמוך למתקנים הנחמדים של הפארק.

הפארק הזה מאד יקר יחסית לתקציב שלנו, אבל מאחר ואני צריכה להישאר עם כולן לבד ומאחר ואנחנו רוצים ששדה התעופה יהיה קרוב לחניון (כדי שאוכל להסיע לשם את החצי מחר בצהרים ולאסוף אותו למחרת בערב), אנחנו בוחרים להישאר כאן, על אף המחיר.

את הערב אנחנו מעבירים בכביסות, בבישול (עוף בתנור ורוסטביף), בהזמנת חדר במלון למחר בלילה, בהזמנת רכב בדאלאס ובארוחה טעימה.

יום שני 20.5.13 - סיאטל; נפרדים מהחצי ל-36 השעות הקרובות

החצי מתעורר מוקדם בבוקר, מבצע צ'ק אין לטיסה ומסיים לארוז את תיק הגב שלו. בינתיים, אני והבכורה יוצאות להתקלח במקלחות המשותפות כאן. הן מתבררות כמעולות. מים חמים בשפע ומקלחת נוחה ומחוממת.

בשלב זה כבר ברור שלא נצליח לטייל היום בעיר (מרחק של כ- 20 מייל ממיקומנו) לפני שהחצי צריך להגיע לשדה ואנחנו מחליטים לצאת לסיבוב ולמצוא מקום קרוב לטרמינל לאכול בו יחד.

בינתיים הבנות האחרות מתעוררות ומתארגנות ואנחנו מוצאים את עצמנו באוטו מנווטים לכיוון שדה התעופה (או לפחות בערך לשם). הג'יפיאס לוקח אותנו לאיזו כניסה אחורית/צדדית לא ברורה. אנחנו מחליטים לבדוק את העניין אחר כך וקודם לנסוע ולמלא דלק, כי המיכל כבר כמעט ריק.

מתכווננים לתחנה קרובה ומסתבר שאין בה דיזל. גם בזו שאחריה אין . אנחנו שואלים ומסתבר שבהמשך הרחוב יש תחנה מתאימה. יופי!

בינתיים אני מחפשת סניף של IHOP. הג'יפיאס מתעקש שהסניף הקרוב נמצא במרחק של רבע שעה נסיעה, בעוד שהחצי והבכורה טוענים בתוקף כנגדו, שראו סניף כזה ממש מטרים ספורים מאיתנו, במורד הרחוב ובכיוון השדה. לפיכך, אנחנו מתעלמים מה- GPS ונוסעים בהתאם למה שהם ראו ואכן, יש סניף קרוב.

למרות שהסניף ריק יחסית, לוקח לאוכל הרבה זמן להגיע, מה שמכניס אותנו קצת ללחץ. כבר מתקרבת השעה שבה החצי אמור להיות בשדה. כשסוף סוף מגיעה הארוחה, אנחנו נאלצים לאכול בזריזות ומאחר והמנות ענקיות, אנחנו אורזים את הרוב. החצי לוקח את שארית המנה שלו לטיסה ואנחנו לוקחים את השאר לקראוון.

הבכורה מבקשת ממני לשמור את המצלמה שלה בתיק שלנו. אני לוקחת אותה ומכניסה לתיק (לפני זה מצלמת כמה תמונות יפות שלנו יחד). זו תהיה הפעם האחרונה (??) שנראה את המצלמה הזו.

מכאן אנחנו ממשיכים אל הטרמינל. הצעירה מבקשת לבוא עם החצי למטוס...תחושת באסה באוויר.

הג'יפיאס שוב מתעקש על המיקום השגוי. אנחנו שואלים מישהי ברכב סמוך על הכיוון הנכון, והיא מפנה אותנו לדרך אחרת ומהר מאד מופיעים השלטים לכיוון השדה והטרמינל. אנחנו מגיעים בזמן ומורידים את החצי (עם נשיקות, חיוכים, נפנופי ידיים) ונוסעים הלאה.

כאן, מתחילה התברברות קשה בחסות ה- GPS ולוקח לי זמן לקלוט שהוא עוד מכוון לנסיעה דרך השדה, דרך הנקודה ההזויה ההיא, שהוא מתעקש עליה.

האסימון נופל לי לא כשהוא מפרפר אותי בשדה באזורים לא רלוונטיים ובלי קשר לשלטים, אלא רק באמצע הכביש המהיר לכיוון הפרבר שלנו, קאנט, כשהוא מנסה לסובב אותי חזרה במחלפים לכיוון השדה...

מחוסר ברירה, אני עוצרת על אי תנועה בצד (בזהירות) (כי, כידוע, להתעסק עם ג'יפיאס בכביש מהיר זה לא רעיון מהמעולים) ומבטלת את המסלול הקיים. מחליפה את היעד בכתובת של פארק הקראוונים ותוך עשר דקות בערך אנחנו מגיעים.

סיבוב מתיש למדי ובעקבותיו, התכנית הגרנדיוזית שלי לשקול נסיעה לטייל איפה שהוא עם כולן נגנזת במיידי. נסתפק בגינה (הנהדרת) הסמוכה.

בחוץ זורחת השמש וחם מאד (מדי אפילו...אנחנו גם מדליקים מזגן לחלקים מהזמן).

בקראוון, הבנות אוכלות שאריות מארוחת הבוקר, ואנחנו קצת מארגנות את הקראוון ומקפלות את כל הררי הכביסה מאתמול. המשך היום כולל קצת (הרבה) משחק בבצק, הבכורה קוראת את הספר החדש שקיבלה, ולקראת אחר הצהרים, עם קצת פירות, אנחנו יוצאים לשחק בגינה הסמוכה.

בחוץ חמים וכיף (ואני שוקלת לקחת את הבנות מחר לבריכה). ואנחנו משחקים קצת בדמקה/שח ועוד קצת בדשא ובמתקנים. הדבורים הענקיות קצת מטרידות אותנו ואנחנו מתקפלים בסביבות שש וחצי חזרה לקראוון.

אחרי ארוחת הערב הטעימה, הגדולות רואות סרט, בעוד הצעירה משחקת במים באמבטיה ולקראת 23:00 אנחנו סוגרים את היום.

בינתיים החצי מתקשר לספר ש(אחרי הרבה זמן והתברברות בכבישי דאלאס שהעבודות בהם, מסתבר, לא נגמרות) הוא הגיע למלון והוא שולח לי תמונה של חיית מחמד מעניינת שראה בשדה…

מחר צפוי לנו יום ארוך בפארק הקראוונים ואני מקווה שנוכל לצאת לגינה ולשחק בחוץ. הגשם שמתחיל לרדת מרמז לי שזה לא יקרה.

יום שלישי 21.5.13 יום גשום בקראוון

הגשם, שלא הפסיק כל הלילה ושממשיך לרדת כל הבוקר לא מבשר טובות מבחינת אפשרויות הבילוי ליום זה. גם כאשר הוא מפסיק סוף סוף, הכל רטוב ולא ניתן לצאת לשחק.

החצי מעיר אותי מוקדם יחסית ומספר לי שלוחית הרישוי בידיו (וזה לוקח לו בדיוק חמש דקות במשרד הרישוי על מנת להסדיר את זה. 200$ לדקה זה עלה לנו...).

אני שמחה לשמוע והוא תוהה לאן ללכת עכשיו, כשיש כל כך הרבה זמן לפניו עד למועד הטיסה חזרה. הוא מוטרד (ואני בעקבותיו) מהסופה הקרבה לאזור, שבעטיה כל העיר ריקה (כולל משרד הרישוי שהיה נטוש לדבריו).

אני מציעה לו לנסוע לקניון שב- Grapevine כדי להרוג קצת זמן. הוא נוסע לשם ומוצא קניון ריק לפי הדיווח שאני מקבלת לאחר מכן.

בינתיים, הבנות ממשיכות לישון ואני חוזרת לנקר גם ואחרי עוד זמן מה הבנות מתעוררות והבוקר מתנהל בעצלתיים ובנעימות.

אוכלים ארוחת בוקר מאוחרת מאד וטעימה שאחריה עוברות עלינו עוד כמה שעות נעימות של משחק, ציור וצביעה.

כבר בבוקר אנחנו מבינים שהמצלמה של הבכורה נעלמה. היא לא בתיק ובמהלך היום, אני יוצאת מדי פעם אל האוטו לחפש אותה. היא איננה . יכול להיות שהיא נפלה לי מהתיק בגינה. אם זה מה שקרה, או שמישהו כבר לקח אותה, או שהיא טבעה בגשם...

אחרי ארוחת הצהרים, החצי מעדכן שהוא כבר בשדה, אחרי שמיצה את ההסתובבות בקניונים ובחנויות הנטושות (טוב, נו, בענייני קניות הוא גבר טיפוסי). התחזית בדאלאס בינתיים לא משהו ובאיזה שהוא שלב באמת סוגרים את השדה לטיסות בגלל הרוחות החזקות ועתיד הטיסות להמשך הערב לא ברור...לשמחתנו, בהמשך פותחים את השדה ומחדשים את הנחיתות וההמראות והאיחור מסתמן כמינורי.

אבל לא...

בלי קשר לסופה, עוצרים את הטיסה של החצי בגלל תקלה וממתינים לטכנאי, ובסופו של דבר, העיכוב הכללי מצטבר לשעתיים. הטיסה תנחת רק ב 23:20 שעון סיאטל...

בינתיים בקראוון העניינים מתחילים להידרדר. הבנות מתחרפנות משעמום ומפלס העצבים עולה…

וסוף סוף, אחרי ארוחת ערב מאוחרת, באחת עשרה וחצי, החצי מתקשר ומבקש שנבוא לאסוף אותו מהשדה.

אנחנו יוצאות לדרך. חושך מצרים וגשם. כולן עייפות. הצעירות לא מרוצות (בלשון המעטה) באוטו (כל אחת מסיבותיה), ה- GPS לוקח אותנו בדרך חדשה ולא מוכרת, הגשם לא מפסיק לרדת ואין תאורת רחוב. וחושך, כבר אמרתי?

לא כיף בכלל.

שלוש הצעירות נרדמות בדרך ואנחנו מגיעים תוך 20 דקות לשדה וסוף טוב הכל טוב :-) איחוד משפחתי משמח (למרות הקיטורים ההדדיים של שני הצדדים)!

אנחנו חוזרים לקראוון אחרי חצות. מורידים מהאוטו בגשם שתי ילדות ישנות (אחת למיטתה ואחת למיטתנו). והגדולות גם הן נכנסות פנימה ושוכבות לישון.

אנחנו קצת מדברים וקצת מתכננים את ההמשך (מחר יש לנו יום נוסף ואחרון בסיאטל ואנחנו מקווים שהוא יהיה יום יפה סוף סוף)

מותשים (כל אחד מיומו שלו), אנחנו סוגרים את היום...

יום רביעי 22.5.13 - יום גשום בסיאטל

מתעוררים שוב לבוקר אפור וגשום. מה יהיה עם הגשם הזה ?

החצי מתחיל את הבוקר לפני כולם ונוסע להחליף שני צמיגים ברכב (את השניים שלא החלפנו אחרי הרכישה). 400$ down the drain...

אחרי ארוחת בוקר של חביתות/כריכים, תשלום ליום שהייה נוסף וחיפוש חוזר (ללא תוצאות) של המצלמה של הבכורה , אנחנו יוצאים לעיר ומתכווננים לשוק (pike place market).

העיר מקדמת את פנינו בבניינים עוטי ערפל ובגשם מזרזף. היא יפה בעיני גם ככה, אבל ברור שזה רחוק מלממש את הפוטנציאל שלה.

אנחנו חונים ליד השוק (אחרי כמה ירידות מרשימות שלא יביישו את אלה שבסן פרנסיסקו). משלמים חניה למקסימום הזמן המותר (שעתיים בתעריף עירוני של 4$ לשעה, תעריף שכבר שכחנו), לובשים את מיטב מעילינו ויוצאים לדרך.

קר בחוץ. לי אפילו מאד.

מסתובבים בשוק, קצת המומים מהמחירים המטורפים (דג טרי ב- 40$ לפאונד??? אפילו בארץ המחיר הוא חצי מזה). הריח של הדונטס מעורר את התיאבון אצל הבנות, ואנחנו קונים שקית לחלוק בינינו.

אחרי שאנחנו ממצים את השוק (ורואים את המוכרים בכניסה מתמסרים ביניהם בדג ענק), אנחנו עוברים לטייל ברחוב.

מרחוק אנחנו רואים את הגלגל הענק ושוקלים לגשת ולעלות עליו לסיבוב. לא ברור לנו מה נצליח לראות מבחינת הנוף ולבסוף מזג האוויר המעונן והאפור מכריע את ההתלבטות ואנחנו מוותרים.

אנחנו עוצרים לסיבובון בטארגט ומגיעים לאוטו ברגע האחרון (ממש כשנגמר הזמן במדחן) ומתלבטים מה לעשות בהמשך היום.

הגשם המתחזק סותם את הגולל על התכניות שלנו להמשיך ולטייל בעיר. לא בא לנו לטייל בגשם. אני מחפשת ג'ימבורי בסביבה, אבל מקבלת בתוצאות החיפוש בנייד רק שמות של חנויות של רשת הבגדים, או של חוגים…

בצר לנו, אנחנו פונים לקניון. מכוונים את הג'יפיאס 45 דקות דרומה (15 דקות דרומית לפארק הקראוונים ונפרדים מהעיר. מחר, אם יהיה יום יפה, אולי נגיע בבוקר לסיבוב לפני שנעזוב אל קנדה.

אחרי נסיעה לא קצרה ופקוקה למדי, אנחנו מגיעים.

אוכלים ארוחה טעימה ומקנחים במילק שייק בסניף של ג'וני רוקט.

הבנות רוצות לעלות על הקרוסלה שבקניון, אבל אנחנו חייבים למצוא להן נעלים לפני ההפלגה לאלסקה, ואנחנו מוותרים בינתיים.

אנחנו עוברים מחנות לחנות ולבסוף, רק בחנות עודפים של נורדסטרום אנחנו מוצאים שלל רב (סניקרס של אול סטאר לגדולות, נייק בשבילי, נעלי התעמלות לצעירות, וסנדלים לצעירה).

משם אנחנו ממשיכים בסיבוב, ומסיימים בחנות של ה- children's place. שם, במבצע כפול, של 30% הנחה על כל החנות (=שמלות ומכנסים וחולצות ב- 4.89$) ו- 20% הנחה בנוסף על כל הקניה (קופון מהאימייל), אנחנו ממלאים שקית ענקית (למעלה מ-20 פריטים שווים (שמלות וכדומה)) ב- 110$. כולל מסים.

מרוצים ועייפים, אחרי שעת סגירת הקניון, אנחנו חוזרים לרכב (הוא, מיותר לציין, כמעט האחרון בחניה) ובדרך לקראוון, אנחנו עוד עוצרים להשלמות בסופר safeway.

מחר בבוקר, בהתאם למזג האוויר, נחליט מה עושים בחלק הראשון של היום. לקראת הערב אנחנו מתכננים לעבור את הגבול לקנדה ולהמשיך עד ל- hope. משם אנחנו מתחילים את המסע הארוך (1000 מייל, 1600 ק”מ) אל הנמל שב- Prince Rupert, בו נעלה על המעבורת, שתיקח אותנו אל עיירות וערי המעבר הפנימי של אלסקה.