זמן כוכבישני באוקטובר 2019.

מאחר שלפי דברי גוגל יש לנו כחמש עד שש שעות נסיעה, יש לי זמן להסביר את מה שאדע בעתיד על תחבורה ציבורית בהודו ככלל ובפרט על מה שנקרא בסלנג של תיירים לוקאל באס. הודו כידוע מקום גדול ומרובה באנשים ולכן גם באמצעי תעבורה, בתחתית שרשרת המזון נמצאים אותם אוטובוסים עלובי מראה כמו זה שאני נוסע בו כעת ואשר שייך ל HRTC שזה Himachal Road Transport Corporation, ורק לשם הבנה אם הייתי לוקח את אחד מאותם אוטובוסים ממוזגים שמכונים גם וולבו ע"ש החברה שמייצרת אותם הייתי משלם בין 800 ל 2000 רופי, תלוי במרחק, ואילו כאן שילמתי כ 300 רופי והתמורה כמובן היא בהתאם, הרצפה היא ממתכת לא מרופדת, המושבים צפופים ולא נוחים, החלונות בדרך כלל תקועים ואם ניתן לסוגרם הרי זה במאמץ לא מבוטל, מושבי הנוסעים מחולקים לספסלים של שתי מקומות ושלושה מקומות בשני טורים ואם אתם רק זוג תשתדלו לא לשבת במושב של שלושה, אחרת תקבלו במידה ותגבר הצפיפות עוד שתי הודים לידכם. בסוף האוטובוס יש את הספסל הארוך ואם יש לכם ברירה אל תתפתו לשבת שם. בניגוד לוולבו, כאן אין ארגז אחסון לציוד מה שלא מפריע להודים לעלות לאוטובוס עם ארגזים וחבילות ולאחסן אותם מתחת למושבים. מעט מעליהם נמצאת הרכבת ולמרות שלא הצלחתי לנסוע בה, ראיתי שהיא מציעה מספר אפשרויות לכרטיסים בעלויות שונות ובהתאם לכך הקרונות ברמות שונות. מעט מעליהם נמצאים האוטובוסים הממוזגים שנותנים חווית נסיעה שיותר מוכרת לנוסע המערבי וכמובן במקום הראשון הטיסות המקומיות שעלותן אינה גבוהה באופן יחסי ואני השתמשתי בשלושה מהן.

כדי להגיע לתחנה מימנה יוצאים האוטובוסים יש להקיש בגוגל Bus stand שזה תחנת אוטובוס, בניגוד ל CBS שזה הקיצור המקובל לתחנת אוטובוסים מרכזית באמריקאית סטנדרטית. התחנות בפועל לעומת זאת, אילו שבהן אנו ממתינים לאוטובוס, בזמן שאנחנו לא ממתינים לו בתחנה הראשית, להן קוראים Bus stop שזה הגיוני למדי אבל בלתי ניתן לאיתור בעליל, כלומר אם אתה תייר, ההודים המקומיים יודעים שצריך לחפש בין שלל השלטים איזה שלט עם מספרים. באחת מהפעמים המשעשעות חיפשנו תחנה שהייתה אמורה להיות מול העמוד השלישי של מסילת המטרו (בחיי, ככה היה בגוגל) ולא מצאנו, עד ששני הודים טובי לב וללא מטרת רווח היפנו את תשומת ליבנו לשלט דהוי מלא מספרים שהיה על עמוד חשמל 5 מטר מאתנו. השיטה לעומת זאת שתמיד עבדה לנו, היא לחפש קבוצה של הודים שעומדים ליד הכביש בקבוצה ולשאול אותם אם הם ממתינים לאוטובוס, והתשובה ברוב המקרים הייתה חיובית.

באוטובוס הודי תיקני יש שני בעלי תפקידים, הנהג, שמופקד באופן הגיוני על נהיגת האוטובוס ובהתאם למעמדו זה הוא נכנס לאוטובוס דרך דלת הנהג, אשר נמצאת בצדו הימני קדמי של האוטובוס והכרטיסן שלמרות שאיננו מבצע שום פעילות נהיגה, אל לכם להתבלבל מתואר תפקידו או מהעובדה שהוא נכנס לאוטובוס כאחד הנוסעים,שכן תפקידו באוטובוס הוא קריטי ודומיננטי. הנהג, לא נזקק להרבה כישורים, הוא בסך הכל צריך בהתמדה ובנחישות של מתאבד שיעי להסיע את האוטובוס כל הזמן קדימה ולא לתת לשום כלי רכב על הכביש להפריע לו מלבצע את מטרתו שהיא להגיע לנקודת היעד וללא איחור של יותר מכמה שעות, ולשם כך הוא יוצא כל פעם לעקיפות התאבדות ללא שום התחשבות אם בא או לא רכב מולו. כמות התאונות האפשריות של נהג הודי אחד ביום יכלו ללא שום בעיה לפרנס את דו"ח מצב התאונות בארץ בשנה, אך איך שהוא כנראה שהאלים ההודים מאוד חזקים ומי שמפסיד מכך היא סטטיסטיקת התאונות ההודית שיכלה ללא שום בעיה לתת פרנסה למיליוני הודים. בנוסף צריך נהג הודי לדעת לתת ולקבל חבילות שאינן שלו וכן רצוי ששמיעתו תהיה מספיק טובה כדי לשמוע את שריקות הכרטיסן. הכרטיסן לעומת זאת הוא האיש הבכיר באוטובוס, הוא מחליט לאן ייסע האוטובוס, מתי יצא מהתחנה, והוא שולט בנהג על ידי משרוקית קטנה בה נותן הנחיה לנהג מתי לנסוע ומתי לעצור בתחנות השונות שבדרך. עוד הרבה לפני שהאוטובוס יוצא הוא מפגין את בכירותו בזה שנעמד לפני האוטובוס ובקולי קולות מכריז לאן ייסע האוטובוס והחלטה זאת היינה סופית כך שלא הייתי מנסה במקומכם לעלות לאוטובוס בתקווה שאולי תוכלו לשכנעו לנסוע למקום שונה. הוא נותן תוקף להחלטה זו גם ליד כל תחנה שעוברים לידה, מורה לאוטובוס להאט שהנוסעים יוכלו לקפוץ לתוכו וכמובן אומר להם מתי לקפוץ החוצה משהגיעו ליעדם, הוא מחליט על מחיר הנסיעה ואף גובה אותו ותמורת גבייה זו הוא נותן פתק לנוסע בר המזל, עם מספר מיוחד שמודפס עליו, אם עולה נוסע עם ארגזי תוצרת חקלאית עליו מוטל לוודא כי איכותה תואמת את אמות המידה (סטנדרטים) שנהוגות בהודו אפילו אם לשם כך הוא נאלץ לטעום אותה באופן אישי.

ברכותיי, הצלחתם בעזרת ההסבר המדויק שלי למצוא את התחנה מימנה יוצא האוטובוס שלכם ועכשיו פשוט תנמיכו את מבטכם, כי אין טעם לחפש לוח אלקטרוני, עם מספר האוטובוס, יעדו ושעת יציאתו וגם אם יש לוח כזה, כבדהו וחשדהו. השיטה הנכונה במקרה זה היא להסתובב בין האוטובוסים ולחפש כרטיסן או מישהו שנראה כמו כרטיסן ולשאול אותו על יעדו של האוטובוס שהוא עומד לידו וזאת במידה והוא לא מכריז עליו מרצונו הוולונטרי. מצאתם אוטובוס כזה שהכרטיסן או מישהו שנראה כמוהו מצהיר על יעדכם, עלו על האוטובוס ותיוועצו לפחות בשלושה נוסעים שאכן זהו היעד המתוכנן . לא עשיתם את זה? לא נורא, הודו נראית אותו הדבר לאן שלא תיסעו והטים ליין של גוגל ירשום את היעד החדש שלכם ממש כאילו כך תוכנן במקור. האוטובוס שלנו בינתיים משייט במהירות פראית של 40-60 קמ"ש או שווה הערך שלהם במייל לשעה, תוך כדי כך שהנהג מתעקש לא לדרוס פרות שרועות בכביש ה"מהיר" או אופנועים שנוסעים כנגד כיוון התנועה, שגם על מושג זה הדעות חלוקות. מידי פעם הוא סוטה מהכביש לתוך איזו עיירת פקק תנועה במטרה לאסוף נוסעים או חבילות, בשלב זה היה נדמה לי שראיתי כמה צבים, שיצאו אתנו מאמריצר, עוקפים אותנו בריצה פראית. השלפוחית שלי בינתיים על סף פיצוץ ואני מנצל את אחת העצירות כדי להטיל את מימי בצדי הדרך שאני מתנצל בפני הקבצן שגר באותה תעלה.

את חניית הביניים עשה הנהג באיזו עיירה בפאתי פאתנקוט בתחנת האוטובוס המקומית, ירדנו באנחת רווחה לחלץ מעט עצמות שהכרטיסן בינתיים מנסה לקושש אנשים על ידי כך שהוא צועק מידי פעם את יעד הנסיעה שלנו, הלכתי לסקור בינתיים את המבחר שלי לאכילה ובחרתי שוב בגלידה, שנהפכה למקור המזון שלי ביומיים האחרונים, זה עטוף בעטיפה הרמטית וסגורה של בית החרושת כך שלפחות אין חשש שאיזה הודי שם את ידיו המטונפות על האוכל שלי, מעבר לזה מאז שנחתנו בהודו יש לי בחילה תמידית כך שנראה לי שזה המקור הכי בטוח לפרוטאין עבורי כרגע. אחרי פאתנקוט הדרך נעשית יותר ויותר הררית וככל שמחשיך עולה בי תחושה שאולי כדאי לחשוב על מקום לינה, אני מביט בגוגל מאפ באותם שלושת מקומות שאנחנו רוצים לבקר תוך שאני נזכר כי ב”למטייל” כתבו שאין סיבה תיירותית להיות בדארמאסלה עצמה אלא עדיף להיות בדארמקוט או בגסו או מקלוד ג'נג, ודהרמקוט נמצאת בתווך בין השתיים האחרות כך שנראה לי הכי פרקטי ללון בה, החלטה שבדיעבד התגלתה נכונה לאור העובדה שהיא גם גבוהה מהשתיים האחרות, כך שהיה הרבה יותר קל לצאת מימנה לטיולים. עברנו על מספר בתי מלון שם ובסוף החלטנו כי מהתמונות שראינו בגוגל ומההמלצות נראה שדהרמקוט אין שנמצא ממש בכניסה עושה רושם טוב, טלפנו מהאוטובוס וקבענו עם מי שענה לנו שכאשר נגיע בסביבות 20:00-21:00 נבוא לקחת חדר, שוב החלטה שיצאה לטובה כי הסתבר שהמונית מגיעה עד למלון זה ולאחר מכן ההליכה פנימה לכפר היא רגלית, שזה פחות לסחוב את המוצילות הכבדות. האוטובוס לבסוף ב 19:30 (7.5 שעות במקום 5-6 שעות) הביא אותנו לתחנת האוטובוסים ולאחר בירור קצר מצאנו את המוניות לדהרמקוט עם כ 5 נהגים משועממים שהודיעו לנו שמחיר הנסיעה הוא 500 רופי (!) עבור נסיעה של כ 20 דקות ושאין טעם להתווכח כי המחיר הוא קבוע ואחיד לא משנה איזה נהג ניקח, בקיצור, קרטל מוניות. אם מתרגמים את זה לשקלים, זה כ 25 שח לנסיעה לילית של כ 20 דקות, אז מצד אחד זה לא נורא, אבל מצד שני, ברור לנו אחרי ששילמנו 300 רופי להגיע מאמריצר, שזהו סכום שערורייתי במונחים הודיים, אז נכון שהם השחילו לנו מחיר , אבל בחמישה ימים שהיינו שם זה היה הכסף היחידי שהם ראו מאתנו ככה שלטווח ארוך הם הפסידו אותנו כלקוחות. במלון בחרנו את החדר הזול יותר, זה ללא נוף מהמרפסת, לאכזבתו של פקיד הקבלה ולמחרת בבוקר גילינו שיש לנו גג שלם כעין מרפסת מימנו צילמנו את התמונה הזאת:

דארמקוט לכיוון בגסוהעננים שנכנסים בין הרים מגיעים לטריונד.

אחרי התארגנות קצרה בחדר החלטנו לצאת למשימה של איסוף ידיעות ומילוי הבטן או בקיצור אימ"ה ופסענו לאורך הספק שביל ספק כבישון, בואכה בית הלבנים האדומות, הידוע גם כבית חב"דשהיה עם הגיענו מלא באנשים צעיריםכך שאפשרות לאכול שם לא נראתה מבטיחהאז במקום זה תפסנו בחור צעיר ונחמד בשם אדיר (כןממש כמו המטוסשנתן לנו על רגל אחתסקירת עומק על מה שניתן לעשות שם שזה היה בערך מה שידענו לפנילקחת כל מיני שיעורים רוחניים למיניהם או למעשיים שבינינו לימוד נגינהמקרמהעיצוב תכשיטים או בישול הודיאת המפל של בגסו הוא עשה וזאת הליכה קלילה ונחמדההוא עצמו כך סיפר מתאכסן בבגסו שהיא פחות המונית לטעמו ומתנייד בריקשות או לוקח את הדרך שמחברת את שני הכפרים ושמסומנת ממש כמו שבילי הטיולים בארץהוא גם עדכן אותנו שנהגי הריקשות התאגדו כך שאין טעם להתווכח על המחיר ושהוא אחיד לכולםכלומר מחיר תיירים גבוהה.

בתור התחלה החלטנו לאכול במסעדה של טבעוניםמתוך הנחה שהאוכל שם לא יאתגר את הקיבה שלי שהרגשת הבחילה שתקפה אותי עם הנחיתהלא רק שלא פגהאלא גם התלוותה אליה עייפות של שהיה במקום שגובהו מעל 2000מטרים (2100למען הדיוק). אני חייב כאן לעשות מעין עצירה מתודית ולומר שאכלנו בלא מעט מסעדותלאורך הטיול וגם בדהרמקוט והבישול ההודי התגלה בדרך כלל כטוב עם מעט מאוד מיקרים של אוכל פיקנטי בצורה מוגזמת וללא שום מקרה של קלקול קיבהכמובן שתוך הקפדה על אכילה במסעדות מסודרות ונקיותללא אוכל רחוב או דאהבות.

Bodhi Greens - The Organic Vegan Café

בעוד אנחנו אוכלים את העלים השונים שהגישו לנוכאן המקום לומר משהו כללי לגבי הודו והתמונה הזאתאני לא מסתמך על מחקר עובדתי שעשיתיאלא על השערה שבניתי אותה תוך כדי טיולכאשר קראתי את התיאורים באתר למטייל שכידוע מעודכנים ללפני 7-12שנים היו לא מעט מטיילים שתארו את מכת הקופיםשחוטפים ממטילים אוכלבעיקר פירות וגם גורמים נזקים לבעלי הדוכנים לממכר פירותאני אישית לא חוויתי זאת ושמעתי תוך כדי טיול על מיקרים ספוריםלמרות שראיתי קופיםאולם כל הקופים שראיתי היו ממוקמים בדרך כלל במקומות גבוהיםעקב יריבות שהייתה להם עם הכלביםמה שנראה לי שההודיםאשר בעיניהם הקוף נמצא במעמד של אלעשו את הדבר היחיד שיכלו לעשות נגדם והוא מלחמה ביולוגיתאו בשפה פשוטה יותראמץ לך כלבלמותר לציין שבעוד שתמונה של כלב במסעדה לא הייתה עוברת בשום מקום שמוכר לי בעולםהרי בהודו כמו בהודו הכללים שמוכרים לנו לא תופסיםכמות הכלבים בהודו די גדולה וכמו רוב בעלי החיים שם הם נעזבים לנפשם לשוטט בכל מקוםויותר מפעם אחת כאשר יצאנו לטייל התלווה אלינו כלבלאורך קילומטרים של הליכה בתקווה לקבל משהו.