ואראנסי – ג'יפור.

זמן כוכבי: עשרים ושנים באוקטובר 2019.

גלגלי המטוס ניתקו מהמסלול תוך שחרטומו של מטוס חברת אינדיגו ההודית פונה בחדות מעלה, אל עבר השמיים התכולים סגולים ואיתו גם מצב רוחי במעין קרשנדו ליציאה מואראנסי, משאיר מאחורי את אורה העגמומי ואפרוריות שמיה המעושנים קבוע, תוך שאני סוקר בעונג את שלבי יציאתנו מעיר המתים. את הבוקר פתחנו בארוחת הבוקר המוזרה שהייתה כלולה ממילא בחשבון ואני כרגיל הגבלתי את עצמי לבננה ותה המאסלה משתומם בליבי על תפלות האוכל של הצמחונים הללו וזאת אחרי שחוויתי את המטבח ההודי שיודע לתבל את האוכל בהגזמה לכיוון השני.

את הזמנת המונית לשדה התעופה השארתי בידיו האמונות של בעל המלון, סומך עליו שידע להסביר לנהג המונית מהי נקודת הגישה הטובה ביותר למלון בין שלל הסמטאות כך שלא יהיה עלינו לשאת יותר מידי את התרמילים. ויתרנו על סיבוב בוקר ליד הגנגס ונשארנו במלון מארגנים את התרמילים ומחפשים בגוגל מלון בעיר הורודה שממתינה לנו בצידה שני של טיסה בת 730 קמ. במדינת רג'סטן. את הטיסה הזמנתי עוד בארץ הקודש שלנו, אחרי שקראתי שבתקופות של חגים ופסטיבלים בוארנסי לא ניתן להכניס אפילו סיכה ברכבת הודית והרי שם כל שני וחמישי יש איזה חג של אל כל שהוא. את נהג המונית הזמנו ל 10:30 מתוך מחשבה אם נגיע בסביבות 12 לשדה זה יתן לנו כשעתיים עד לטיסה שזה מספיק זמן לבידוק ורישום בדלפק, אבל נהג המונית שהיגיע רק שעה מאוחר יותר חשב שהוא יודע טוב יותר ואכן הוא נהג את המונית בין שכונותיה השונות של העיר, לעיתים בדרכי עפר מקפצות ומקרקשות, עד שתהייתי אם הוא מודע לכך שהוא אמור להגיע לנמל התעופה, מביא אותנו בשעה ורבע ליעדנו ומה שנותר לי זה לקוות ששעה ורבע יספיקו לנו לסידורים שם, אך ההודים כרגיל לא איכזבו אותנו ונודע לנו עם כניסתנו למסוף שהטיסה תצא באיחור הודי מקובל של שעתיים. בהתחשב בעובדה שפנינו לעזוב את המקום, לי כלל לא היה אכפת ורעייתי החליטה לנצל את כמעט שלוש השעות שנותרו לנו עד לטיסה לסקור את חמש החנויות שהיו שם ואילו אני בינתיים הזמנתי לנו מקום במלון שנשא את השם הארוך והמפואר של: Rawla Mrignayani Palace שם שהיה מחשיד אותי בנסיבות אחרות אך לאחר שקראתי בבלוג של מטייל שכתב כי באופן כללי מלונותיה של ראג'סטן טובים מהממוצע ההודי והוא היה ממוקם במרכז של כל המקומות בהן רצינו לבקר וליד מסעדות מומלצות לתיירים החלטתי להמר עליו. עד מהרה כלה לו הזמן ואנו יצאנו מהמסוף אל השדה, משוטטים בין המטוסים אל עבר מטוסנו שחימם מנועים.

כעבור כשלוש שעות טיסה המרנו את האור האפרורי של וארנסי בשמש החזקה של ג'יפור ואת הלחות של הגנגס ביובש של עיר מידברית למחצה. ברור קצר בשרות המוניות של שדה התעופה העלה שהם עובדים עם אפליקציה של יאנגו. אני מזמין מונית וממתין עד שמופיע נהג ואומר לי מה הקוד שקיבלתי בהודעה החוזרת. 300 רופי לנסיעה של 15 דקות למלון ברחובות די רחבים יחסית למקובל בהודו אבל מטונפים כמיטב המסורת ההודית.הוא הוריד אותנו בשביל עפר ואני שציפיתי לראות ארמון שואל אותו, אתה בטוח? אבל הצעיר זעוף הפנים וחסר הידע האלמנטרי באנגלית רק מצביע על שביל החולי ואני מבין שכנראה זה שם. הליכה של שלושים, אולי 40 מטרים מעבר לבתים ואכן ניצב שם מבנה די מרשים ברם לא בטוח שהכינוי ארמון מתחבר לו בצורה הוגנת. משניכנסנו פנימה והיצגנו עצמנו בפני פקיד הקבלה הסתבר שיש לנו אפשרות לבחור בין שלושה חדרים שנראו די יפים בקריטריון ההודי ולאחר שבחרנו עשו לנו טקס הודי שכלל זריקה של עלי פרחים על ראשנו ונקודה כתומה על המצח.

ארמון או אחוזה, הקידמה לא כאן עדיין ואת הדלת נועלים עם מנעול תליה.

לאחר התארגנות קצרה שאלנו את איש הקבלה אם יש כאן אפשרות לארוחת ערב והוא ענה שישנה רק ארוחת בוקר בתוספת קטנה ברם לידו ממש צמוד אליו ישנה מסעדה. יצאנו לפי הנחיותו ואכן ממש ליד מבנה המלון נכנסנו למשהו שנראה ככה:

אני הייתי מכנה את זה אולם חתונות, רק בלי הזוג המאושר ואורחיהם. בירור קצר העלה שאכן הם כנראה גם מסעדה ולאחר שהתישבנו היגיש לנו את התפריט והסתבר לנו שהם רוצים שנשלם גם עבור כל האורחים שלא היגיעו..., בהתחשב בנסיבות אילו אמרנו לו שנסתפק במרק וגם את האיש שהופיע עם תלבושת של עליבבא וכינור בידו שילחנו לדרכו. ביקור קצר בחנות מכולת גדולה למדי שמצאנו בסמוך למלון עזר לנו להשלים את הארוחה, אז עד שנתעורר מחר בבוקר ונראה משפחה של חזירים אוכלת ארוחת בוקר ליד חלון חדרנו, נמסטה.