אני לא יודע מה עבר במוחו של אותו שליט שציווה לצבוע את בניני העיר בורוד, אולם מה שעבר במוחי היה קטע מהמערכון של הגשש על המכונית המגויסת "זה לא אפור, זה אפור בוץ" אז "סעו לשלום, המפתחות בפנים."
זמן כוכבי: עשרים ושלוש באוקטובר 2019.
אני מביט בלוח השנה ומתקשה להאמין שהיום לפני שנתיים היינו בג'יפור. החלפנו את האווירה העמומה והמעורפלת של ואראנסי והגנגס באורה החזק והאווירה המדברית של ג'יפור ממש כאילו עברנו מתמונה של ואן גוך מעורפלת ומעורבבת בטירוף אל תמונה כאוטית, אך חדה וברורה של ברויגל, ואני לפחות מהבחינה הזאת הייתי מרוצה. ארוחת הבוקר שהוגשה במלון היתה במעין מרפסת מרושתת שמנעו מהקופים שבחוץ לחלוק עימנו את הסעודה.
לאחר ארוחה משביעה בסטנדרטים הודים יצאנו לרחוב וברכנו במנוד ראש את משפחת חזירי הבר שסעדה ליד חלון חדרנו ואני חשבתי לעצמי שהייתי מעדיף לראות אחד מהם מעשיר את החביתה שאכלתי ומעלה מעט את מפלס השומן שלה. מכיוון שבחרנו את המלון כך שהיה ממוקם במרחק הליכה קצר ממה שאפשר לראות בעיר, פסענו לכיוון הראשון שבהם הלא הוא ג'אנטר מנטר (Jantar Mantar) שזהו פארק עם מבנים שתכליתם לפי מה שרשום שם לשמש לתצפיות אסטרונומיות. אני לא מתכוון להלאות מישהו בהסברים שהיו רשומים ליד כל מבנה כזה, שהיו מסובכים למדי ורק אציין כעובדה יבשה שעם כל גודלה של האומה ההודית ותרבותה ארוכת הימים יוהנס קפלר (Johannes Kepler) וגלילאו גליליי (Galileo Galilei לא נולדו פה.
בשלב זה עצרתי פיהוק שכמעט מוטט את המבנה והחלטתי לצלם כמה תמונות שיתנו את הגירסה שלי למה אני חושב שקרה שם באמת:
משם יצאנו לטייל בשוק אטיש (Aatish Market) וחיפשנו מסעדה לארוחת צהרים:
מסתבר שיש גם מקצוע כזה.
את הבחור הזה הרשתי לג'וס לצלם רק ממרחק בטוח.
את שארית היום העברנו בסיור בארמון הרוחות, מבנה די יפה לחובבי ארכיטקטורה הודית.
מבט על חזית הארמון מצד הרחוב.
מראה בפנים. אני הייתי מוותר על המזרקות שלדעתי לא מוסיפות לבנין.
השילוב בין הצבעים מזכיר לי ערבוב של כורכום עם פפריקה.
לא ממש ברור לי מה הם עושים שם, מה שמשאיר את התמונה שלי בגבול שבין משחק תמים לצילום פורנו.
הרחוב ההודי נראה הרבה יותר טוב מגובה של מספר קומות.
נפרדנו מהארמון בתמונת לילה עם מגן דוד:
מחר בתוכנית מבצר אמבר (Sheesh Mahal Amber Fort) ורכיבת אקסטרים על גב פיל, נמסטה.
