מאניקרן – עמק פארווטי.

זמן כוכבי:תשיעי באוקטובר 2019.

התמונות ברשומה זו צולמו ברובן על ידי ג'וסלין בראון-כהן.
עמק פארווטי הוא יעד מתויר על ידי ישראלים רבים ואם מגיעים מצוידים לטיולי קמפינג ניתן לטייל שם בקלות בין מספר ימים ומעלה. לחובבי הסאטלה, קאסול נמצאת שם וכן מגדלים באזור זה (לפי שמועה) עשבים מזינים מאוד. לנו היו בין יומיים לשלושה לאזור זה ואחד מהם כאמור כבר נצרך לטובת הפסטיבל של קוללו שהיה בהחלט לטעמי. בדיעבד החלטנו לקחת יום במאניקארן עם אופציה לרדת לכמה שעות בקאסול מה שלא קרה עקב האיטיות של האוטובוסים באזור.
 מכיוון שיש לנו עכשיו נסיעה לא קצרה למאניקארן אנצל את הזמן ואני הולך להיות קצת יבשושי לטובת מי שמתכנן טיול באזור ולתת קצת מידע טכני:

כל האוטובוסים המקומיים לעמק, יוצאים מבהונטאר (2 במפה) כך שאם באתם כמונו לפסטיבל בקוללו (1 במפה) ניתן להתגורר שם במלון ולקחת אוטובוס לבהונטאר שיושבת על רצף עירוני עם קוללו ושם להחליף אוטובוס לעמק. האוטובוסים עוברים בקאסול (3) ומגיעים עד מאניקארן (4). זמן הנסיעה כחמש שעות (למרות שהנסיעה חזרה לקחה רק 3.5 שעות) מה שאומר שאם באתם ליותר מיום אחד עדיף להתגורר בקאסול או במאניקארן ומשם לטייל באזור. בשום מקרה לא לחבר טיול עם יציאה ממאנאלי (7) שאולי ניראית קרוב על המפה אבל מרוחקת כמה שעות של נסיעה. עוד נקודה שאני רוצה להזכיר ,קשורה בעקיפין להחלטה שלי לא לשהות זמן נוסף בעמק פרווטי למרות יופיו. אחד מהדברים שציינו בפני סוכני נסיעות הודים בגאווה, באותו זמן שתיכננתי את הטיול, היא היכולת שלהם לדייק את הטיול מבחינת לוחות זמנים, ואכן כפי שגיליתי אין זה דבר פשוט. בארה"ב לדוגמה כל השירותים, התשתיות והמידע טובים, איכותיים, זמינים כך שקל מאוד לאמוד הגעה ממקום למקום, לייצר תוכנית טיולים, ולמצוא מלונות, רכבים להשכרה, טיסות והכל במחירים יחסית סבירים. בהודו, למרות שהמחירים הרבה פעמים זולים עד כדי גיחוך, מה שאתה מקבל הוא גם בהרבה מיקרים שווה גיחוך וזה רק אחרי שסיגלת את השלווה ההודית והבנת שאין טעם להתרגז וזה זמן הודו. התשתיות רעועות, האוטובוסים כמו שציינתי בפרקים הקודמים ראו ימים הרבה יותר טובים, ומציאת מסעדה שמתאימה לקיבה העדינה שלנו היא משימה לא פשוטה בפני עצמה, ואני לא מדבר על אותם יחידי סגולה שיש להם קיבה מפח. מכאן כאשר עלינו על האוטובוס והיגענו כעבור חמש שעות למאניקארן שמרוחקת רק 30 קילומטר מבהונטאר, לא התלוננו, זמן הודו. הדרך שבה השתמשתי כדי לקצר חלק מהנסיעות האלה ולהכניס הכל למסגרת של שלושים הימים שהיו לנו היא הזמנת טיסות מהארץ, ויש בזה יתרונות גדולים לצד חסרונות. שתי היתרונות המובנים כמובן הם מחיר ממש זול, בין 50-120$ לכרטיס באיר אינדיה או אינדיגו, שתי חברות מצוינות שטסות במטוסים סבירים ועומדים בתקנים בין לאומיים וזמן הגעה קצר ליעד ברמת נוחות טובה. החסרון של זה שקביעת תאריך טיסה מראש מחייב אותנו לבדוק שאכן נוכל להגיע לאותה טיסה מה שאומר שאם עולה חשש שלוח הזמנים עלול להתנגש במציאות ההודית יש להתאים את הלו"ז למציאות או שתיצפו בטיסה שלכם באוויר בזמן שאתם עדיין על הקרקע, מצב לא רצוי לכל הדעות ואשר קרה לי כבר בעבר, כאשר בדיקות ביטחוניות שהתארכו בפאריז, גרמו לי ולמשפחתי לראות את הטיסה שלנו לארה"ב יוצאת לדרכה בלעדינו, נדרשו ארבע דיילים כדי להפריד אותי מהצוואר של הדיילת תוך שאני צועק "עצרו את המטוס", אחח איפה הימים ההם שנדרשו אמתלות פחותות משוקולד לתיגרה הגונה עם דיילים. האפשרות השניה לטוס היא להזמין אחרי שמגיעים להודו, ממש יום או יומיים לפני הטיסה ואז מנטרלים את הדאגה שהעליתי בדבר לו"ז צפוף, ומשלמים (כן כן לכל דבר יש תשלום) באפשרות הסבירה של מחיר הרבה יותר גבוהה כי למחירי הטיסה בהודו יש נטייה להשתנות ככל שהמטוס מתמלא או במקרה הפחות טוב, גם יותר כסף לא יעזור אחרי שהטיסה התמלאה ואם היה לי זמן הייתי מספר לכם את סיפור הטיסה שלי לוואראנאסי, אבל אני מציץ על רעייתי ורואה אותה מצלמת במרץ את הנוף מהחלונות המטונפים של האוטובוס, אז הסיפור הזה ידחה לפעם אחרת.אזור של קאמפינג ליד קאסול.

הרחוב הראשי בקאסול, ולא טעיתם, השלט בעיברית, אז על זה אני אומר, עזבו אותי מסיפוח הבקעה, תשוחרר קאסול לאלתר… שמעת ביבי?

לאורך הדרך היו אנשים שירדו עם תרמיל לטיול רגלי בטבע.

למי שמבחין באדים שמרחפים באוויר, זה מה שמביא למניקארן את תהילת העולם שלה. לפני ממש הרבה זמן גרו במקום זה במשך 11000 שנים פלוס מינוס כמה ימים האל שיווה ופארווטי, מה שאומר שללא ספק יש להם את הזכות להקרא דייר מוגן במקום. עכשיו, בזמן שעשו שם מדיטציה נפל העגיל מהאוזן של פארווטי למים ולא היצליחו למצוא אותו… פחחח גם כן אלים, עכשיו כאן הסיפור די מסתבך ומופיעים פה עוד אלים ואיזה מלך נחשים שיש לו פטיש לעגילים ושבסוף מפוצץ את כל הענין ואז נוצרים כאן המעינות החמים, שהופכים אוטומטית מקודשים ושכל הענין לא ישכח נותנים למקום את השם עגיל באוזן (מאניקארן). האמת שאני חושב על זה, יש בזה משהו פאטישי עם עגילים בכל מיני מקומות… וואלה האלים האילו של פעם ידעו לכייף.

הייתה איזו קבוצה של אנשים על אחד הגגות ליד הנהר שהצתלמו עם לבוש מסורתי של האיזור, אז שאלתי אותם אם זה סוג של הכנה לטקס חתונה (משהו כמו חינה אצלנו, כלומר אצל התימנים שביננו) והם אמרו לי שהם תיירים באזור שמצתלמים ככה למזכרת ושגם אני יכול תמורת אי אילו רופיות לעשות זאת.

יש הרבה אנשים כאילו בהודו ואני לא ממש בטוח מה התפקיד שלהם, אולי הם חלפני כספים.

השלט הזה הוא תעלומה אמיתית, קודם כל חתום עליו בנק מכובד מאוד של הודו, אבל לא ממש ברורה תכליתו של השלט, קודם כל הוא לא מגדיר את תחום האיסור, האם זה מטר מהשלט, מאה מטרים, כל העיר? אחר כך הוא לא מגדיר את חומרי העישון שבאיסור, סיגריות רגילות, עשב, בשר, כל המצוין בהנ"ל? ובכלל מדוע פיסת אדמה שניראית כמו פח אשפה אסורה בעישון? אולי זה רק ישפר אותה? לאלים הפתרון, טוב שיש לפחות קו עזרה של המשטרה לפנות אליו.

יציקת גג בסגנון הודי.

את הדרך חזרה לקוללו עשינו בזמן שיא של 3.5 שעות, לאחר שהנהג החליט לחסוך על המעצורים צעד ברור והגיוני לחלוטין, אחרי הכל נוסעים יש מספיק, אבל להשיג מעצורים לאוטובוס כל כך ישן שמה שמחזיק אותו זה החלודה והלכלוך, זה ממש קשה. בקוללו החלטנו לטייל מעט ביריד החקלאי שהוא חלק מאירועי הפסטיבל ואני חייב לציין, די בתדהמה, שבחיים לא חשבתי שיש מגוון כל כך גדול של סוגי עדשים וקטניות, את ארוחת הערב החלטנו הפעם לסעוד במקום מערבי לחלוטין, פיצה האט שנמצאת ליד המלון שאכלנו בו אתמול ורגע קל של חוסר ערנות הביא לי פיצה פפרוני עם חריפות כזאת שאם הייתי עומד ליד השלט מהסיפור על העישון, הייתי בטוח מסיים את היום בכלא ההודי. נמסטה.