זמן כוכבי:שנים עשרה באוקטובר 2019

לאבי טולדנו יש שיר שהוא שר באחד מאותם פסטיבלי זמר של שנות ה-70, המילים של אהוד מנור והלחן של נורית הירש והשיר נקרא בדרך חזרה. אילו שתי הבתים הראשונים:
אני חוזר בדרך בה טיפסתי
בין אורנים גבוהים
אני חוזר בדרך בה חיפשתי
אור בלילות כהים

ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה
המדרון תלול יותר בדרך חזרה
לו היית כאן לצדי בדרך חזרה
לא היתה זו בשבילי הדרך חזרה
אצלו זה כמובן הרבה יותר דרמטי כי זאת שאת אורה הוא חיפש בלילות כהים וכנראה גם מצא, לא הייתה לצידו בדרך חזרה. במקרה שלנו היינו ביחד בדרך חזרה, אבל אני חייב לומר שהמסקנות שבשיר עדיין תקפות כי ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה מהטעם הפשוט שהיינו בירידה ומאותה סיבה גם המדרון היה יותר תלול. הדרך למטה חזרה לושישט שובצה לה בהודים מלאי יוזמה שטרחו לעלות בשביל, כדי למכור לטיילים כמונו, מזכרות, עבודות אומנות, תפוחים, ומידי פעם נתקלנו גם במעין בית תה מאולתר או בכמה חברה צעירים שהיציעו לנו לגלוש באומגה חלק מהדרך למטה. אין ספק שההודים הם עם מלא יוזמה שעתיד בבוא היום לתפוס מקום הרבה יותר משמעותי בכלכלה העולמית.

אכן, ככל שאנחנו יורדים ההרים עטים מעלינו והעננים על שלל הצורות שלהם.

גוגל לנס משום מה התקשה להחליט האם אילו אשוחים או אורנים שבתור סייד קיק הוא נותן לי אפשרות של ארזי הלבנון…, אני החלטתי שהם יהיו אשוחים, בא לי יותר טוב בעיניים.

בתי הכפר מבשרים לנו שאנחנו מתקרבים לארוחת הצהרים שלנו.

עוד הודי עתיר יוזמה מציע את האומנות שלו למכירה תוך כדי שהוא מייצר מול עיננו מעשה רקמה ואף מרתק את הילדות שנושאות סל כביסה ענק.

קרב שמתחולל במרכז הכפר מרתק אותנו לדקות מספר, אבל הקיבה מאותת לנו על הצורך למצוא מקום לאכול בו. אני בטוח שמי שמכיר את מהלכי המשחק יכול לשער מה הייתה התוצאה הסופית לפי מצב הלוח שבתמונה.

המסעדה בה עצרנו לאכול ממש ליד Rainbow Cafe , אני לא בטוח איך היא נקראת, אבל אין גם חשיבות לזה שכן הייתה סבירה לחלוטין, אם כי לא מדהימה. הזמנו מומו וכמו שאתם רואים הוא הכין את הכל מולנו, טרי, ונקי שהוא שולח מידי פעם את הבן שלו להביא מהמכולת איזה מרכיב שהיה חסר לו. הטעם יחסית לאחרים שאכלנו היה בסדר אך לא השתווה כלל למומו של הטיבטית ממקלוד ג'נג, המילוי שהיא הכינה היה עדין ונימוח בפה ואילו שלו היה גס ויכולת לטעום את המרכיבים השונים שבו.

בפנים ישבו כמה חברה שהזמינו את הדבר הזה עם הלהבות, כנראה שגם הם היו מרוצים מהתוצאה.

זהו, לקראת חמש בערב, הבטן מלאה, הרגליים עיפות ואנחנו בדרך חזרה לצד השני של הנהר שבה נמצאת מנאלי. נראה אולי רחוק אבל תוך כ 45 דקות היינו חזרה במלון. מחר יגיע היום הגדול של רעייתי שעבורו היא שילמה יותר בביטוח הרפואי, בסעיף שנקרא ספורט אקסטרים. אנחנו נוסעים לעמק סולאנג שם היא תאתגר את חוקי הטבע בזמן שאני אקח טיול שליו לכפר שנמצא ליד, אז עד מחר, נמסטה.