האם הודו בדרך להיות מעצמת הייטק? עד כמה קדוש טקס הסלפי ההודי? מדוע אין מתקני מנגל ליד צאנדי גהאט? מה בין ירושלים והארידוואר? למי שלא רצו בראשו התהיות האילו בהודו כדאי לו להתארגן דחוף על כרטיס.

זמן כוכבי :שבע עשרה באוקטובר 2019.
הרידוואר נחשבת לאחת מארבע ערים קדושות שאחת לשנים עשר שנים נחגגת בה הקומבה מלה שזאת אחת מההתכנסויות הדתיות הגדולות ביותר בעולם. את ההמלצה לצפות בטקס הפוג'ה בהרידוואר קיבלתי באתר למטייל כמשהו שלא כדאי לפספס, אז הנה הבוקר שלה היגיע ומאחר שמדובר בכשעה נסיעה החלטנו על אוטובוס מקומי, מיד אחרי ארוחת הבוקר אותה סעדנו ב OM Freedom Cafe לשביעות רצוננו וביטננו המלאה.

תמונה מתוך אתר למטייל
צילומים מבית הקפה: ג'וסלין בראון.
תמונה מתוך אתר למטייל
היה קצת חבל להרוס את הציורים בקפה, אבל זה הסתדר לנו טוב עם העוגה והגרנולה.

משם הלכנו לראם ג'ולה שם התווכחנו עם איש הטוק טוק שרצה מאיתנו 150 רופי לתחנת האוטובוס הראשית ב Ganga Vatika ושהצבעתי לו על השלט שכתוב 50 רופי לאדם, ענה שזה המחיר אם נמתין לעוד לפחות שני נוסעים לכיוון הזה, אז אחרי כעשרים דקות היגיעו עוד שלושה הודים ששילמו 100 רופי לשלושתם (וכן כן אם תאמרו שמאה לחלק לשלוש זה פחות מחמישים אני אסכים איתכם) ויצאנו לדרך.
שהגענו לתחנת האוטובוסים עמד ביציאה שלו אוטובוס עם כרטיסנית שטענה בתוקף שעוד היום, מקסימום חמש דקות יצא האוטובוס הזה ממש להרידוואר ואכן היא צדקה כי אחרי כחצי שעה הוא באמת יצא, אני מתחיל לדאוג כי אם ההודים ימשיכו עם הדייקנות היקית הזאת הם בדרך להיות מעצמת הייטק. הנסיעה עצמה לא הייתה ארוכה מידי ואחרי כ 40 דקות, בצהרי היום, זרקה אותנו הכרטיסנית מהאוטובוס בצומת דרכים שעל אם הדרך בפאתי הארידוואר שאנחנו מנסים להבין איפה נמצא צאנדי גהאט שבו אמור להתקיים הטקס בערב. אז אחרי התייעצות קלה עם גוגל מאפ ואלוהי ה GPS נשלחה אלינו בקרן מיוחדת מהשמיים היישר לשח-רחוק שלנו המסלול שעלינו ללכת בו, תוך חציית נהר הגנגס רחב הידיים:

תמונה מתוך אתר למטייל

מה אומר ומה אגיד, לא נורא בכלל בינתיים, אנחנו עולים על הגשר, ומצלמים כמה תמונות ועוד כמה תוך כדי תנועה, הכל נחמד וציורי עד שלפתע עוצר באמצע הגשר רכב שמתעלם כליל מהעובדה שהוא מפריע לתנועה ושני בחורים צעירים יוצאים מימנו ושועטים לעברנו ומשהיגיעו אלינו הכניסו ידם לכיסם ושלפו כל אחד סמארטפון ופנו לרעייתי ובחיוך אמרו: סלפי? והתנועה, כאילו כיבדה את המעמד המקודש והימתינה בסבלנות עד שאלו באו על סיפוקם ופרשו חזרה לריכבם, איך אמרתי, בכלל לא נורא בינתיים.

תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל

חמש דקות, אולי עשר עם כל הצילומים בצד השני של הגשר, מבהיק בנקיונו ניצב לו צאנדי גהאט ולליבי התגנב לו חשש קל שמשהו ממש לא בסדר כאן, הכל טוב מידי, ונקי מידי ובטוח עוד מעט יבוא מישהו לבקש מאיתנו דמי כניסה לגן העדן…, אבל לא. משהו כאן לא מסתדר לי.

תמונה מתוך אתר למטייל

איך הגשש אומר, זה נראה יותר כמו קאנטרי-גהאט, שיהיה, אנחנו יושבים לנו על ספסל בינתיים ומכרסמים אגוזים ופירות יבשים, ומצחיק איך שזה זורם לי טיבעי ככה שבאמת האמנתם לי שאנחנו יושבים על ספסל, הלוו, זה הודו פה, אולי זה קאנטרי גהאט אבל לא צריך להגזים, ספסלים אין פה ככה שתחליפו את התמונה שלנו שבראש כיושבים על שפת המדרכה שליד העץ ומתבוננים בזוג המבוגר הזה ששוכב בסטייל מתחת לסוכת בטון, כאילו הם ממתינים לשאר החמולה שיביאו את המנגל והבשרים כדי שיוכלו להתחיל לחגוג, אבל בינתיים זה קורה רק בראש שלי, עד שניגש אלינו בחור צעיר, בסביבות השלושים שלו עם רעיתו ומתחיל לתרגל עלינו את האנגלית שלו. אז מימנו אנחנו מבינים שהיום זה בעצם הפוך ואף אחד לא יגיע עם מנגל ובשרים כי זה יום של צום עבור הנשים, משהו כמו צום גדליה שלנו אבל להודיות ובעלה שם נמצא איתה מתוך הזדהות בקטע של, אם את לא אוכלת אז סבבה ובמקום שאקפוץ לאיזו מסעדה אני מקריב למענך ומתענה איתך, הודים, לך תבין אותם. אני בינתיים מנצל את ההזדמנות ושואל אותו על טקס הפוג'ה שעתיד לקרות בערב והוא נראה מבולבל משהו ואומר, פה, פה אין טקס פוג'ה, זה בהר קי פאורי גהאט. אהה (אני עושה יותר מידי אהה) אני מביט בו כאילו שאני מבולבל ולא מבין שאני בהודו והוא מצביע לכיוון צפון מערב (כאילו שאני יודע איפה זה בהודו צפון מערב) ואומר לי, זה שם, בעיר, זה אחרי צאנדי מנדיר ואחרי שהוא רואה שאני מביט בו עם סימני השאלה בעיניים, אלה מהסרטים המצויירים, הוא אומר, זה קרוב, רק ארבע קילומטר, תיקח טוק טוק ואתה שם בעשר דקות (ועוד ישארו לי חמש שעות לשרוף עד הערב). למי שאיבד את הצפון כמוני יש מפה ששמתי למעלה, אנחנו בחץ האדום והיעד הוא הנעץ האדום שכתוב לידו Poja.
אנחנו פוסעים חזרה לכיוון המקום של הפוג'ה ואיך שאנחנו חוצים את הגשר ועוברים את הכביש, נראה שהנוף מתחיל להשתנות, סטייל התחנה המרכזית של איזו עיירת פיתוח משנות השישים בדרום הארץ, רק יותר ירוק, חזירי בר ופרות משוטטות וכל מיני אנשים שגרים שם בסבבה שלהם כאילו זאת מחאת האוהלים שנתקעה שם במשך תשע שנים.

תמונה מתוך אתר למטייל
צילום:ג'וסלין בראון.
תמונה מתוך אתר למטייל
צילום: ג'וסלין בראון.

ברור שמיד איך שהופיעו בשכונה שני כספומטים מהלכים, כלומר שני תיירים עם מראה מערבי מודגש, באופן מידי נהפכנו עבור ילדי השכונה מקור לעלייה לרגל . בשלב הזה החלטנו לוותר על ההליכה הלא ממש מענגת שבין העצים ועברנו ללכת על המדרחוב שמחבר את כל הגהאטות שלאורך תעלת הגנגס, אבל שם המצב לא ממש השתפר.

תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל

בהתחלה כפי שנראה בתמונות היו שם קבוצה של כמה נשים וילדים בתעלה ואני חשבתי לתומי שזאת איזו יוזמה של העיריה לנקיון כך שתהיה להם איזו פרנסה, אבל ככל שהתקדמנו זה נראה פחות ופחות סביר ובתמונה הזאת זה אפילו נראה כמו הבהלה לזהב שהייתה בארה"ב לפני כמאה ושבעים שנה רק בלי הזהב.

תמונה מתוך אתר למטייל
תמונה מתוך אתר למטייל

הקטע הזה מיועד למטיבי צלילה.

תמונה מתוך אתר למטייל

וזה כמובן מבחינתם היעד הסופי, את מעט המטבעות , פריטי המתכת, הצמידים ושאר המציאות הם מביאים לבחור הזה שישקול וישלם להם. עכשיו פה אני רוצה לעשות איזו עצירה מנטאלית ואת המשך היום שלנו אביא ברשומה הבאה כי יש לי הירהורים שרצים איתי כבר שנים רבות.
לפני יותר מעשור היגעתי לירושלים כאדם בוגר במטרה לחקור דרך המצלמה את החיים בעיר. אחד מהדברים שדי נדהמתי מהם היא כמות העוני וקבצנים בעיר ובנוסף מכמות הליכלוך אפילו ביחס לתל אביב שגם בה יש עוני וקבצנים ואפילו אוכלוסיתה גדולה יותר משל ירושלים. יש כמובן קשר די ברור בין עוני לבין ליכלוך, שכן היכולת של העיריה לגבות מהתושבים כסף כדי לשמור על הנקיון הוא די מוגבל, אבל התהיה שהיציקה לי יותר האם יש קשר בין קדושת המקום לבין ריבוי האוכלוסיה העניה? האם יש מתאם בין האמונה של האנשים לבין מצבם הכלכלי? ברומא למשל למרות שהעיר נחשבת קדושה לנוצרים המצב שונה והעיר עצמה נקיה ומטופחת באופן סביר, אולם מצד שני נראה לי שרוב האוכלוסיה הנוצרית בעיר ואני מתכוון לאוכלוסית הקבע, כנראה אינה מאוד אדוקה באמונתה. אני גם תוהה, האם הבעיה היא באמונה עצמה כגורם לעוני או בשימוש שנעשה בה כמכשיר פוליטי שמאפשר שליטה באוכלוסיות בעלות מבנה הומוגני בקלות יחסית? אין לי כמובן מסקנות מכלילות וכמובן אני יכול גם לראות את היתרונות באמונה שמאפשרת למאמין חסינות נפשית כאשר הוא נתקל בפני קשיים ושאלות שגדולים מיכולתו או מבינתו ויש לו תמיד את אותו כוח עליון שרצונו ויכולותיו גדולים מימנו בבחינת השם נתן השם לקח. התחושה האישית שלי שעדיף להיות תקוע עם השאלות, מאשר עם התשובות.
נתראה בהמשך הערב, נמסטה.