יוצאים לטיול תרמילאים בדרום אמריקה? כל המידע שחשוב לתרמילאים באתר "עפתי" >>


 1. סובב אאוזנגטה טיפוס מפרך ובסופו נוף מדהים

טרק אאוזנגטה (Ausangate circuit) בקוסקו, פרו, הוא טרק רגלי, של חמישה ימים ולא מדובר בטיול הסוסים שרוב הישראלים עושים מקוסקו. הטרק לא פופולרי בקרב ישראלים. הטיפוס נעשה ברכס הרים שבראשם ההר הקדוש אאוזנגטה, הנמצא בגובה 6,375 מטר ואיתו שני הרים נוספים נמוכים במעט. ניתן להשקיף על ההרים מתצפית פנורמית מרהיבה ביום השלישי של הטרק. יש שני מעיינות חמים בדרך וזו הזדמנות מצוינת לטבילה ושיכוך לשרירים.

יצאתי לטרק עם עוד בחורה סקוטית, כשזה הטרק הראשון בחייה וזאת לאחר שבוע התאקלמות בקוסקו. תוך חצי שעה של טיפוס היא הבינה שזה קשה מדי ושכרה סוס לכל שאר הימים. אל שנינו התלוו מדריך, שנשרך רוב הדרך מאחור, ידע שתי מילים באנגלית ואפילו חטף מחלת גבהים! פורטר, שעשה את הדרך כל כך הרבה פעמים, שהוא בעצם היה המדריך בפועל וטבח, עם יכולות סגולה. לאורך כל הטרק פגשנו רק זוג טיילים שעשה את הכיוון ההפוך (והקשה בהרבה). מי שמחפש טרק מדהים ומבודד (בהתעלם מאלפי האלפקות המלחכות בשטח), זה המקום בשבילו!

  • יתרונות: נוף עוצר נשימה, מאתגר פיזית, פורטר שסוחב את הציוד.
  • חסרונות: קשה מאוד להגיע אליו: נסיעה מפרכת של שש שעות עד לעיירה טינקי (Tinqui), קשה למצוא קבוצה. קר מאוד: בכל לילה הטמפרטורות ירדו מתחת לאפס.

2. טורס דל פיינה - נופים מרהיבים וזריחה אדומה

הטרק ההיקפי טורס דל פיינה (Torres del Paine Circuit), בפורטו נטאלס, צ'ילה, נחשב לאחד הטרקים הפופולאריים בעולם. יש סיבה: הוא טרק יפהפה, העובר באינספור סוגי שטח (יערות, דילוג סלעים מעל נהרות שוצפים, הליכה בשלג ומישורים מלאים במרבדי פרחים), מאתגר (פיזית ונפשית) והוא ללא ספק טרק חובה בדרום אמריקה. לדעתי, שיא ה"מסע" הוא הקרחון המדהים שפוגשים לאחר הפאס (נקודת שיא לאחר טיפוס) הארוך ביותר ביום השלישי. שיא נוסף היא הזריחה האדומה מול צוקי הגרניט העצומים (שנתנו את השם לפארק הלאומי) הממוקמים במרכז הפארק וביום האחרון לטרק.

 מזג האוויר בטרק הוא נושא כאוב. צריך הרבה מזל כשיוצאים אליו. מתוך שבעה ימים שהלכתי, בשישה ירד גשם 18 שעות ביממה וביום האחרון, בעליה לתצפית המפורסמת, ירד שלג. גם אוהל טוב לא יגן עליכם מגשם זלעפות, היות והרוחות הקיצוניות מצמידות את כיסוי הגשם לאוהל והוא מאבד מיכולתו. אל תתפלאו אם תקומו בלילה שוחים בתוך האוהל. בלילה אחר, הרוחות היו כל כך חזקות (100 קמ"ש לפי מדידות שומר היערות), שהאוהל שלנו, שהכיל שני אנשים ועוד תיקים במשקל כולל של מעל ל-30 קילוגרם, פשוט זז, והפינים שעגנו אותו לרצפה פשוט התעופפו אל על. כשהחלטנו לקפל את האוהל לפני שישבר, חטפנו מטחים של מי קרחונים שנישאו על גבי הרוח מהלגונה, שנמצאת במרחק 400 מטרים. הטרק היה קשה יותר מבחינה מנטלית מאשר פיזית. הירידות התלולות מחייבות מקל הליכה. חבל על הברכיים, פגשתי מספר לא מבוטל של אנשים שסיימו את הטרק עם דלקות ברכיים. למרות ואולי בגלל כל הקשיים בטיול, הטרק היה חוויה מדהימה.

  • יתרונות: סביבה ונופים משתנים ומדהימים, לא קשה במיוחד.
  • חסרונות: מזג אוויר לא צפוי, הרבה משקל, יותר מדי מבקרים, יקר מאוד (100 ₪ ליום).

3. פויאוויה - מעיינות חמים, גייזרים ושדות וולקנים

טרק פויאוויה (Paque Nacional Puyehue), אוסורנו, צ'ילה הינו אחד הייחודיים. אין הרבה טרקים שעוברים בכל כך הרבה סוגי נופים! ביום הראשון טיפוס מתיש במעלה יער, 1,300 מטרים הפזורים על 10 קילומטרים, אבל לא תלול במיוחד. ביום השני טיפוס לפסגת הר געש רדום עם לוע מעלף, הצופה על חמישה הרי געש נוספים ומשם ממשיך למדבר מכוסה שלג בגובה 1,800 מטרים, מעיינות חמים, גייזרים ושדות וולקנים. חוויה מיוחדת וצפופה של שלל הרפתקאות בכמה ימים דחוסים. יש לקחת בחשבון שבשונה משאר פטגוניה, המסלול אינו רווי במים. יש להצטייד בטבליות טיהור ובמספיק מים. בחלקים מסוימים של הטרק, המקום היחיד שבו אפשר למלא מים, הם מי גופרית. בנוסף, מזג האוויר משתנה תדיר וקשה מאוד לצפות אותו. עננות רבה מצטברת מעל המדבר, דבר שיכול להגביל משמעותית את הראות ואפילו אפשר לאבד את הדרך.

  • יתרונות: סביבה ונופים משתנים ומדהימים, לא קשה במיוחד.
  • חסרונות: חוסר מים, מזג אוויר לא צפוי הכרוך בראות קשה במיוחד, אינו מעגלי. בסוף העונה כמעט ואין מים זורמים בטרק. מומלץ מאוד לא לאחר לאוטובוס, העובר שם פעמיים ביום (וודאו קודם את השעות).

4. סרו טרונדור - טיפוס קרחונים לצד נופים מרשימים

סרו טרונדור (Cerro Tronador), בברילוצ'ה, ארגנטינה, הוא טרק ההפתעה של הרשימה. אולי בגלל שהוא יחסית קל, או בגלל שהוא כמעט ולא מוכר. סרו טרונדור או הפסגה הרועמת, בספרדית, הוא שם של הר געש רדום (הארגנטינים מסרבים להודות שהוא מת, למרות שהוא לא התפרץ כבר 70 מיליון שנה) ואחד ההרים הגבוהים בפטגוניה (כמעט 3,500 מטרים), שמתחלק בצורה כמעט מושלמת בין ארגנטינה וצ'ילה (הפסגה ממוקמת בארגנטינה). ההר היה בעבר יעד פופולארי לטיפוס, אבל עקב התחממות האזור בשנים האחרונות, נעשה מסוכן לטפס עליו ומותר רק מהצד הצ'יליאני.

 הטרק עצמו עולה עד הפסגה, שבה ממוקם רפיוחיו (בקתת שטח) רומנטי במיוחד בגובה 2,500 מטרים, עם מוזיקת ג'אז בערבים, ארוחות לאור נרות - מומלץ מאוד לזוגות. בדרך אליו יש 'טרקון' צד של שעתיים, שמוביל לנקודת תצפית מומלצת. היות וההר הוא נקודה גבוהה מאוד ביחס לשאר הפסגות באזור, נשקפת מהרפיוחיו תצפית מדהימה של פסגות הרי נאוול וואפי ושאר הרי ברילוצ'ה (מבטיח לכם שלא תראו שקיעות כאלו בחיים שלכם וזריחה אדומה של פסגת ההר). מהנקודה של הרפיוחיו ועד הפסגה, כל ההר הוא בעצם קרחון והטיפוס בו מותר רק למנוסים. במידה ויש קבוצה גדולה מספיק (מעל 5), ניתן לצאת לטיול וטיפוס קרחונים עם מדריך במחיר מצחיק. הטיפוס מהנה ביותר ולא קורע מעייפות, כמו טיפוסי הקרחונים בפרו (המצויים כולם מעל 4,000 מטרים).



 בנוסף, ניתן לצאת לטיול רגלי לאורך הקרחון (קצת מסוכן וחלק, אבל ממש מומלץ) ולהגיע לנקודות תצפית וצילום מטריפות וכן להגיע לקרחון עצום המלא מחילות, שנוצרו מהשלג וחלחולי הגשמים. אפשר לגוון גם בהוספת טרק צידי (כדאי לעשותו ביום הראשון לפני הטיפוס. הוא לא כזה מרשים בשביל לשמור אותו לסוף), שמגיע לסדרת מפלים בגובה של עד עשרה מטרים הנשפכים מהקרחון הנמס. בדרך תעברו בשקר התיירותי הגדול באזור: "הקרחון השחור", שזה בעצם חתיכות צפות של קרחון המכוסות עפר. נראה כמו גוש סלע מלוכלך. מדהים לראות כמה תיירים יש שם. הטרק הוא יחסית רגוע, אבל משלב נופים מרשימים. מומלץ מאוד, בעיקר לזוגות שמחפשים קצת טבע ורומנטיקה. את הטרק ניתן לשלב גם כחלק מ'הנאוול וואפי טרוורס' (Nahuel Huapi traverse), שאורכו חמישה ימים וכן להמשיך את הטרק ל'פסו דה לה נואבס' (Paso de la Nubes – מעבר העננים), שחוצה את הגבול לצ'ילה ודורש גם הפלגה יקרה במעבורת.

  • יתרונות: נופים מדהימים, זריחה אדומה, השקיעות הכי יפות שראיתי בחיים.
  • חסרונות: לילות קרים מאוד (ישנים במרחק מטר וחצי מהשלג), אינו מעגלי. הסעות בשעות קבועות, שלא כדאי לפספס.

5. הוואינה פוטוסי - טיפוס אל ראש ההר הגבוה

הוואינה פוטוסי (Huayna Potosi), בלה-פאז, בוליביה, הוא לא ממש טרק, אלא טיפוס לפסגת הר בגובה 6,088. זה לא עסק קל, צריך להיות בכושר מצוין, מצב בריאותי תקין (יש לזכור שעדיין מדובר בבוליביה) ואין להעיז לצאת, לפני שמרגישים מאוקלמים לחלוטין לגבהים (אם אתם עולים קומה במדרגות של ההוסטל בלה-פאז ומתנשפים, כדאי שתחכו עוד). בנוסף, לא מומלץ לעשות את זה לאחר הג'ונגלים והפמפס רוויי החמצן. הטיפוס אליו כמעט ואינו דורש טכניקה ובגלל לה-פאס הקרובה, מאפשר התאקלמות טובה לגובה. במזג אוויר טוב, הנופים הנשקפים מההר ישארו איתכם לכל החיים.

הטיפוס מתחלק לשלושה ימים: ביום הראשון מגיעים למחנה הבסיס, שהוא רפיוחיו מפנק עם אח, מיטות נוחות ואפילו מקלחת חמה. ממנו יוצאים לקרחון הסמוך ולומדים את רזי טיפוס הקרחונים. בלי ספק, החוויה הכיפית ביותר שעשיתי בחיים! מתחילים לאט, בזויות קלות, ועם רתמה, והאמיצים יכולים לסיים בטיפוס קיר כמעט אנכי בגובה 10 מטרים, בלי עיגונים או רתמות. ביום השני מתחילים בצהרי היום, ומתחילים לטפס, טיפוס בולדרים וסלעים בלבד, עד ה-High Camp (הרפיוחיו הגבוה), בגובה 5,300 מטרים, שם גם ישנים (או לפחות מנסים), עד שמגיעה שעת ה"ש", רותמים את כל ציוד הטיפוס ומתחילים לטפס בחסות החשיכה (למה? כי שמש + שלג = המסה = החלקה = תמשיכו אתם), ותגיעו (בתקווה) לפסגה בזריחה, מותשים, כואבים, אך בעננים.

  • יתרונות: מתי עוד תוכלו לטפס על הר כזה גבוה? טיפוס קרחונים אדיר, נופים יפהפיים.
  • חסרונות: הסיכוי לא לחלות במחלת גבהים הוא די אפסי וישנה אפשרות שתאבדו תחושה באצבעות למשך שלושה ימים. קר מאוד, למרות הביגוד המתאים והטמפרטורות יכולה להגיע למינוס 15.

6. הוואי ווש - דרך לגונות וקרחונים יפים

הוואי ווש (Huaywash), בהואראז, פרו, הוא אמנם טרק נחשב והנופים שלו מרשימים ביותר ובחלק מהפאסים מתגלים נופים עוצרי נשימה, אבל בהתחשב בעובדה שנופים אלו פרושים על שמונה ימים ושרק 4-5 פאסים מתוכם הם מרשימים, ישנה הרגשה של מתיחת הטרק. בדרך תראו אינספור לגונות וקרחונים מרשימים. אם אתם מיטיבי לכת ומקדימים את שאר הקבוצה, שווה לנצל את הזמן שנותר עד שכולם יגיעו לפאס ולמצוא נקודות תצפית מחוץ לטרק, שלרוב לא יצוינו על ידי המדריך, אבל יהוו נקודות ציון משמעותיות בטרק. יש מעניינות חמים, ואפילו אפשרות למקלחת טרופה.

  • יתרונות: קשה ותובעני, נופים יפהפיים. ישנם פורטרים ומדריך. ניתן לקנות כבשה שהמקומיים ישחטו, ממש ארוחת שחיתות.
  • חסרונות: קשה ותובעני (תחליטו אתם איפה זה נכנס), ארוך מאוד. אינו פארק לאומי ונדרשים לשלם "פרוטקשן" לתושבי האזור.


שווה לבדוק במקום: טרק הסנטה קרוז. נופים דומים מאוד, אבל באורך של שלושה ימים. טרק סובב האלפאמיו. אמור להיות הטרק היפה בהוואראז (ללא ספק אחד ההרים היפים בעולם), אבל הוא יקר מאוד. אורך 10 ימים.

7. פיץ רוי - לילה קפוא לעבר תצפית פנורמית

הר הפיץ רוי, (Fitz Roy), באל צ'לטן, ארגנטינה, הקרוי על שם רב החובל של ספינת ה'ביגל', שהקיף עם דרווין את העולם, הוא הר מרשים ביותר, המושך אליו מטרקים ומטפסי הרים מכל העולם. הטרק מורכב מיום הליכה אל ההר (3-4 שעות, ואפשרות להמשיך למספר נקודות תצפית נוספות ליד המחנה), יום הליכה נוסף להר 'סרו טורה' (Cerro Torre), עוד ארבע שעות וחזרה לעיירה אל צ'לטן. נכון, ניתן לעשות את כל הטרק ביום אחד, אבל הזריחות האדומות על ההרים, שוות את הלילות הקפואים. בכל רחבי הדרך ישנן נקודות תצפית פנורמיות מרהיבות.

  • יתרונות: טרק קליל וקצר, לא צריך לסחוב הרבה משקל, נופים יפהפיים.
  • חסרונות: לילות קרים, מזג אויר גשום מאוד וסיכוי גדול לעננות נמוכה, עמוס במטיילים.

8. נאוול וואפי סירקיטו קתדרל - הרים ירוקים ופסגות מושלגות

נאוול וואפי סירקיטו קתדרל (Nahuel Huapi Circuito Catedral), בברילוצ'ה, ארגנטינה, הוא טרק הידוע גם כטרק "הג'ייקוב והפריי", על שם שני הרפיוחיוז שיש בדרך. בטרק תבצעו כמה טיפוסים קשים ואחריהם ירידות משעשעות באבני חצץ קטנטנות, שיגרמו לכם לגלוש (כמו בסקי) על האדמה. בין הטיפוסים, ישנו טיפוס חד מאוד, שמחייב להיעזר בידיים (מרגיש כמו טיפוס הרים). לאחר כל עליה קשה, תגיעו לנקודת תצפית מרהיבה, לרוב על לגונות בצבעי טורקיז (מומלץ להביא בגד ים לטבילה, או סתם בשביל להשתזף ביום יפה), שסביבן הרים ירוקים ופסגות מושלגות. שם הטרק (הקתדרלה), נובע מההרים המשוננים המקיפים את הלגונות ומזכירים טירה מהאגדות. בנוסף, המקום מושך אליו המון מטפסי הרים. את אחד ההרים (הגבוה ביותר והקשה ביותר לטיפוס) ניתן לטפס גם מהצד, בדרך נוחה ולא תלולה מדי ולהרגיש על גג העולם. אם כבר בנאוול וואפי עסקינן, כשתהיו בברילוצ'ה, רדו לאגם הענק הנושק לעיר ותחפשו את 'נאווליטו', המפלצת של האגם (הגרסה הברילוצ'ית של לוך נס).

  • יתרונות: טרק כיפי מאוד, עם נופים מיוחדים. ההרים המשוננים גורמים לאפקטי תאורה מיוחדים. מזג אוויר מצוין. הסעה נוחה (אפשר גם בטרמפים). אפשר לקבל המון מידע דרך שומרי היערות ברפיוחיוז.
  • חסרונות: אם תבואו בתחילת העונה, צפו לשלג עמוק בדרך.

9. טורו טורו - בעקבות הדינוזאורים


טורו טורו (Toro Toro) בבוליביה, הוא אחד המקומות המיוחדים ביותר שתוכלו לפגוש בחיים. טורו טורו משמע 'פסיעה פסיעה' בשפת הקצ'ואה המדוברת באזור (למרות שהוא רחוק מאוד מפרו, שם מקור השפה) והכוונה היא ליותר מ-2,500 טביעות הרגליים של דינוזאורים הפזורים באזור. הפארק הלאומי הזה נמצא על אדמה בת 200 מיליון שנה, בה דינוזאורים שגשגו במשך מיליוני שנים. בשטח פזורים בשורה מספר סלעי ענק (30-50 מטרים גובה), שנראים כמו קשקשים בזנבו של דינוזאור ענק ורדום. ישנן מספר אטרקציות מרכזיות מסביב לעיירה, אותן אפשר לעשות במספר טיולי יום, כמו: טיול במערה הגדולה ביותר בבוליביה, המלאה בנטיפים ובזקיפים (תהיו בני אדם, אל תגעו בהם ותהרסו אותם). רק אתם, הפנס, וחושך מוחלט, חוויה קלסטרופובית משהו. ניתן אפילו לעשות טרק של שלושה ימים, כולו במערה (הרבה בטריות). ניתן פשוט ללכת ולראות את טביעות הרגליים של מספר סוגי דינוזאורים: ארוך צוואר, רפטורים, פטרוזאור (מעופף) ועוד אחרים שנשמרו בצורה מדהימה במשך מיליוני שנים. בנוסף, יש גם קניון (לא שבעת הכוכבים), בעומק 360 מטרים עם קירות אנכיים, שבמרכזו הפתעה מדהימה, נווה מדבר באמצע השממה, מלא מים, מפלים, צמחייה ובריכות שחיה. רק לקחת בחשבון שיש 700 מדרגות עליה בחזרה מתוך הקניון (20 דקות טיפוס).

אם אתם כבר בעיירה, אסור להחמיץ ביקור במוזיאון הקטן. מנהל אותו אדם בן 85, שבעשרים השנים האחרונות אוסף מאובנים, עצמות דינוזאורים, זהב גולמי ואפילו מטאורים שנמצאו באזור וביכולות אומנותיות מרשימות, משבץ אותם בקירות כאילו היו שברי פסיפס. הזקן הנחמד מקבל גם תמיכה מגופים ארכיאולוגים באזור, שמעבירים אליו מציאות מיוחדות (כמו המטאורים). למשוגעים באמת, לא רחוק, מתגורר טייס שוודי עם הפרעה קשה, שיכול להטיס אותכם במטוס ססנה קטן עד לעיירה (יוצא מקוצ'הבמבה, העיר הקרובה ביותר), אבל תתכוננו לטיסה מפחידה באמת, לבן אדם משאלת מוות.

כשתרצו לחזור, תוכלו לקחת אוטובוסו יומי שיוצ בשש בבוקר לקוצ'במבה ואם תרצו לצאת צאוחר יותר, תוכלו לחכות שמיניבוס יתמלא וינסע לכיוון הכפר. יש כארבעה מיניבוסים ביום שיוצאים לכיוון קוצ'במבה.

  • יתרונות: אין עוד הרבה מקומות בעולם, שניתן לראות בהם זכרונות פרה היסטורים כאלו ועוד לגעת בהם. אל תשוו את זה לסוקרה, שם קיר אחד עם טביעות רגליים הפך להיות אטרקציה תיירותית, בעוד המקום הזה כמעט ונטוש.
  • חסרונות: חובה לקחת מדריך לכל סיור (חוקי העיירה), ההגעה לשם היא אחת הנסיעות הקשות ביותר שיש בדרום אמריקה, צפו להלם תרבות, הריחות, הצפיפות, הרעש, הכביש (אפילו לא כורכר) והדרך הצרה והמפותלת (והמדהימה) לאורך צוקים.

10. כל הדרכים מובילות למאצ'ו פיצ'ו

יש לא מעט טרקים למאצ'ו פיצ'ו (Machu Picchu) בקוסקו, פרו. כל אחד והבחירה שלו. יש את אלה שיעדיפו הריסות אינקה ושאר מונומנטים (אינקה טרייל, לארס, צ'וקוקיראו, שזו עיר אינקה שהתגלתה לפני מספר שנים, עמוק בתוך הג'ונגלים). יש את אלה שיעדיפו הרים מושלגים בגבהים של מעל ל-6,000 מטרים, אני מאלה, ולכן בחרתי בטרק הנקרא סלקנטאי (Salkantay). בטרק מגיעים לפאס של 4,600 מטרים, ובו נקודת תצפית מרהיבה ולינה מקפיאת עצמות. ביום האחרון של הטרק אין סבלים ועליכם לצעוד 20 ק"מ עם התיק על הגב (אין כמעט בעיית גבהים, היות שביום האחרון לא תעברו את ה-3,000 מטרים).

 בתחילת היום האחרון תאלצו לחצות הר. לטפס 900 מטרים תלולים מאוד, להגיע לנקודת תצפית למאצ'ו פיצ'ו ואז לרדת מהצד השני. בהמשך תגיעו לתחנה היידרו-אלקטרית (מפל בגובה 200 מטרים שמייצר חשמל) ותלכו על פסי מסילת הרכבת המפורסמת, שמגיעה עד לעיירה אגוואס קליינטס (Aguas Calientes), שלמרגלות המאצ'ו פיצ'ו. תביאו בגדי ים, יש אחלה מעיינות חמים! ביום שלמחרת, תקומו לפני הזריחה כדי להגיע לשער המאצ'ו פיצ'ו בין ה-400 הראשונים וכך לזכות באפשרות טיפוס לוואינה פיצ'ו, הר שמשקיף על הריסות המאצ'ו פיצ'ו. חלק גדול מהחוויה של הטרק היא מהבחינה החברתית. את הטרק עשינו 24 איש מ-16 מדינות שונות. היה פשוט כיף! חבר'ה מכל הסוגים ומכל הגילאים.

  • יתרונות: נופים משגעים, חוויה חברתית.
  • חסרונות: מתיש מאוד (צפו ליבלות). די התאכזבתי מהמאצ'ו פיצ'ו.

טרקים נוספים שלא העפילו לעשיריה

  • קונדורירי (Condoriri), בוליביה - טרק מדהים של חמישה ימים ברכס המלכותי של בוליביה (יוצא מלה-פאס). למה לא? הנופים ממנו דומים לנופים בוואינה פוטוסי (קרוב אחד לשני), אך אם יש זמן מומלץ בהחלט.
  • קולקה קניון (Colco Canyon), פרו - טרק בקניון העמוק בעולם ותצפית על הנשר המקומי (הציפור הגדולה בעולם). 2-3 ימים. למה לא? רובו מדברי והנוף חוזר על עצמו.
  • סובב אלפאמיו (Around Alpamayo), פרו - אמור להיות הטרק היפה בפרו. 10 ימים. למה לא? יקר מאוד.
  • סרו קסטיו (Cerro Castillo), צ'ילה - תפגשו שם את אחד ההרים ואת אחת מנקודות התצפית היפות ביותר שיצא לכם. 3-4 ימים. למה לא? אפשר לעשות טיול סוסים של שש שעות במקום (ולקנח באסאדו). מזג אוויר נוראי.
  • מחנה הבסיס למטפסי האקונקגווה (Aconcagua base camp), ארגנטינה - ההר הגבוה בדרום אמריקה ובחצי הכדור המערבי. מגיעים עד מחנה הבסיס למטפסים (4,260 מטר). ארבעה ימים. למה לא? יקר מאוד (דורש פרמיט 13 מיוחד, שעולה 180 פסו, שניתן לקבל רק במנדוסה). ממוקם באזור מדברי ורוב השנה השטח שסביבו יבש, חוץ מהפסגה (800 מטרים אחרונים) המושלגת. הטמפרטורות יכולות לצנוח עד מינוס 20.
  • צ'ורו (Choro), בוליביה - טרק שכולו בירידה, מתחיל מהגבהים (מעל 4,500 מטר) ועד לג'ונגלים. שלושה ימים. למה לא? נוף יפה מאוד, אבל חוזר על עצמו. בנוסף, לכל מי שירכב את דרך המוות באופניים (חובה לעשות!), צפוי נוף זהה.
  • טיפוס/סובב קוטופקסי (Ascend/Around Cotopaxi), אקוודור - הר הגעש הגבוה והפעיל באקוודור. טיפוס - יום אחד, הטרק הסובב - 5-6 ימים. לא יצא לי להגיע אליו. הייתי עושה אותו ברצון.

לרשימת הציוד המומלצת לטרקים של מומחי אתר התרמילאים "עפתי" >>

יוצאים לטיול תרמילאים בדרום אמריקה? כל המידע שחשוב לתרמילאים באתר "עפתי" >>


 רוצה לקרוא עוד על טיול לדרום אמריקה? הנה כמה קישורים נוספים באתר למטייל שיעניינו אותך:

מה כדאי לקחת לטיול בדרום אמריקה? הנה כמה טיפים