עפתי לתרמילאים

חג הפסח - גם בזנזיבר

איפה אתם מבלים את הפסח השנה? בבית? אצל קרובים? הנה רעיון לשנה הבאה: זנזיבר! האי הקסום באוקינוס ההודי הוא יעד נהדר כל השנה, אבל בכתבה הבאה תראו שגם בחופשת הפסח הוא יעד מושלם, עם ליל סדר מהנה וטיולים באיזור
גילי גוראל גורביץ
|
שמור לעצמי

ליל סדר בקנדוואה

פסח בזנזיבר. אני מבקשת לקרוא שוב את השם, הפעם בליווי מבט חולמני ואנחת התפעלות וגעגוע. יפה.

אל האי הגעתי בעקבות מודעה שפורסמה באתר "למטייל" ועל פיה "אופז" אחד שמתגורר שם מזמין את כל היהודים בסביבה לסדר פסח כשר על החוף. אמנם הדבר הריח קצת כמו מלכודת של אל-קאעידה (לפחות לאפם של אנשי המודיעין שבקרבנו) אבל שיחה קצרה עם הבחור הפיגה את חששותיי. ואכן, אופז התגלה כמארח הישראלי המושלם כאשר דאג לכולנו, טרח וארגן ואפילו צ`יפר את כל המסובין בחטיפי שוקולד שהוא קיבל בחבילה מארץ הקודש. אנחנו, לעומת זאת (והכוונה היא לנשים מסוימות בחבורה), הקמנו חמ"ל לילסדר: הציבור חולק לצוותים על פי מנות, מונו ראשי צוותים ונקבעו שעות שין וסדר שימוש בכלים המעטים יחסית אך המוגעלים כדת וכדין (וזכורה לטובה גיגית הכביסה שמילאה תפקידה החדש באמונה). רעבים לא יצאנו. עלי, בעל המלון, הקצה לנו מקום במסעדה ובא להתארח. אופז ניהל את הסדר בחיוך רחב, וכולנו קראנו בהגדה שהעברנו בינינו ושרנו את שירי החג לאוזניהם (ולמגינת ליבם?) של הסועדים האחרים. הצטרפה אלינו גם מטיילת גרמנייה-צרפתייה אחת שמאד התרגשה. אכן, אופרציה סוריאליסטית למדי.

 עלי הוא הבעלים והמנהל של קנדווה רוקס (www.kendwarocks.com) - מתחם של בקתות, אכסנייה (dorms) ומסעדה שיושב ממש על החוף דרום -מערבית לחוף נונגווי (Nungwi) המתויר. מדי חודש נערכת במקום מסיבת ליל ירח מלא מרובת משתתפים ואלכוהול. אפשר ללכת ברגל לנונגווי ולהצטייד באוכל שם או בכפר הקרוב יותר. לאורך החוף ישנם מספר מקומות מעט זולים יותר עם בקתות, ובאזור פועלים גם מספר מועדוני צלילה. קנדווה הוא בהחלט מקום מומלץ אך לו היה לי יותר זמן הייתי שמחה לבדוק את החופים המזרחיים המבודדים יותר.

בימים שלאחר המבצע כבשנו לנו שולחן משקיף לנוף ופתחנו היאחזות נח"ל. אני חושבת שאחת החוויות המרכזיות בזנזיבר, לפחות לאורך החוף, היא החוויה האסתטית. יופי טהור כחול צלול גם עכור שמלווה אותך כל היום ממלא אותך מקיף אותך מטביע אותך בגווני טורקיז לבן וירקרק. את השש-בש החליף משחק הבאו האינסופי, ואני התענגתי מדי פעם בפעם על דגת הים שחזיתי בהעלותה ממעמקים מדי בוקר בבוקרו. לא התעצלנו ויצאנו גם לשנורקלינג מרהיב בשוניות האיים הסמוכים. קבענו עם חברת צלילה שפועלת בחוף לצאת לסיור של חצי יום שכולל שיט לשני איים סמוכים, כשעתיים שנורקלינג וארוחת צהרים שכללה דג, ירקות ופירות. לא יכולתי לרוות מהתבוננות בעושר הצמחים והדגים והשתכנעתי באופן סופי שאני חייבת לצלול. הבעייה היחידה היתה שבכל פעם שהכנסתי ראשי למים התחלתי לצחוק ולחייך, דבר שגרם לחדירת מים למסיכה דרך קפלי הלחיים… לא אכביר מילים אודות בעייה נוספת שנתגלתה לאחר מספר שעות ואסתפק רק בעצה הבאה – אל תפנו את ישבנכם לשמש המשוונית אם בכוונתכם להשתמש בו לצורכי ישיבה…

לתחילת הכתבה

חופשת החג בסטון טאון

עזבתי את החוף (עם ה` וק` שפגשתי בסדר) ושמנו פעמינו אל סטון-טאון – בירת זנזיבר. שם העברנו מספר ימים בשוטטות, בביקור במוזיאונים הקטנים אך המעניינים (במיוחד Beit al-Ajaib, ו-Beit al-Sahel) בחנויות (לחלקן אפילו יש מזגן!), במלונות היפים, באכילה ובקניות. יום אחד יצאנו לסיור תבלינים (לא תאמינו איך נראה קקאו לפני הקופסא…) ויום אחד צפינו בקופי קולובוס אדומים מזדווגים ביער ג`וזני (Jozani Forest) שבדרום האי. מדי ערב הלכנו לאכול בשוק האוכל הפתוח בגני פורודני (Forodhani Gardens) שם פורשים הדייגים את שלל היום, אך גם צמחונים ימצאו בו מגוון מעדנים – ובזול. ערב אחד הלכנו למסעדה הביתית Sambusa Two Tables שבה נהנינו ממגוון מאכלים מסורתיים טריים (ליד רחוב קאונדה, יש להזמין 2231979, 13,000 שילינג). מעניין במיוחד היה הביקור שערכנו בכנסייה האנגליקנית (Anglican Cathedral, כ-2000 שילינג, סיור מודרך חובה וכדאי) שנבנתה על האתר שבו פעל שוק העבדים (האחרון להיסגר ביבשת). ה"אטרקציה" המרכזית היא שני החדרים הנמוכים, החשוכים והמחניקים בהם הוחזקו ומתו עשרות עבדים. כריסטופר מדריכנו סיפר על העוולות שביצעו הסוחרים הערבים אך המעיט בחלקם של האפריקאים שלקחו חלק פעיל בסחר. עוד לא שמעו כאן על "היסטוריונים חדשים"… זה היה המקום היחיד באי בו התרגשו לשמוע שאנחנו מישראל. יש לציין כי לא נתקלנו כלל בתגובות עוינות אלא לרוב באדישות (שהתחלפה בשמחה אם אמרנו כמה מילים בערבית).

 האווירה בזנזיבר שונה מבמקומות אחרים בהם הייתי עד כה (בטנזניה). האי היה תחת שלטון סולטנות עומן במשך מאות שנים והיווה תחנה מרכזית בנתיבי הסחר של האוקיינוס ההודי (בעיקר הסחר בעבדים ובתבלינים). ההשפעות הערביות וההודיות ניכרות בכל – בלבוש, בעיצוב המבנים, באוכל, בדת ובשפה. רוב האוכלוסייה מוסלמית והברכה המקובלת היא (כמו גם בקרב המוסלמים בטנזניה עצמה) סלאם עליכום ועליכום סלאם. אך אין צורך לעשות אקזוטיזציה ואידיאליזציה של השילוב בין מזרח לאפריקה (לשם כך קיימים פרוספקטים תיירותיים). בכל פעם שניסיתי להבין מעט לעומק את טיבם של היחסים בין ה"אפריקאים" ל"ערבים" ל"הודים" ניתקלתי במדיניות עמימות. מהומות פוליטיות זה לא טוב לעסקים. למעט בעל הסטודיו לצילום הותיק באי, הודי שאביו ליווה את כל ההיסטוריה המודרנית של האי בצילומיו, והוא עצמו ממשיך לצלם במצלמת סטילס, בשחור לבן והתצלומים מעשה ידי שניהם עיטרו בעשרותיהם את מסדרונות הגסטאוס שבו שהינו. הוא סיפר לי על ההרג שביצעו המהפכנים האפריקאים, על משפחות עשירות מעומאן שעדיין מחזיקות בנכסים רבים באי, על השלטון המושחת שעושק את בעלי העסקים ועל ההזנחה שפשתה בכל מאז המהפכה.

ואכן, הסיורים הרגליים המרובים ברחובות העיר, עוררו בי שוב ושוב את המשפט "כך חולפת תהילת עולם". למעט חזיתות משופצות ספורות, רוב ארמונות הסולטן ומלונות הפאר של הסוחרים מתפוררים או משמשים לדיור ציבורי (כלומר, מתפוררים על הדיירים). את השוטטות ברחובות העברתי בצילום כפייתי של דלתות – מגולפות בעץ, מעוטרות בדוקרני מתכת כבדים להרחקת פילים הודיים שמעולם לא דרכה רגלם באי האפריקאי. את שאר הזמן העברתי בטעימות ובביקור בחנויות האומנים (ובקניות...). בצד החיובי ההרגשה בעיר בטוחה (זה המקום היחיד עד כה שבו הסתובבנו ברחובות לאחר רדת החשיכה), האוכל מעולה, והאנשים נחמדים, גאים לרוב בתרבותם הייחודית ובמיוחד בסווהילית "האמיתית" שלהם ושמחים לחלוק אותה עימי (גם אחרי שאני מאבדת אותם לגמרי...). בקיצור – מקום מלא סתירות, או אולי עדיף, זרמים בכיוונים שונים. דבר זה חוזר על עצמו גם בטנזניה עצמה. באופן כללי אני יכולה להגיד שבנוגע לדברים רבים בחברה זו אני חשה שרב הנסתר על הגלוי. למשל בכל הקשור למין (בתוך הנישואים ובעיקר מחוצה להם...). אבל אניח לזה לעת עתה ואסתפק רק בלספר שיש בסווהילית פועל שמשמעותו להיתפס על חם על ידי בן/בת הזוג של הבוגד/ת...

לתחילת הכתבה

מתכונים לחג מזנזיבר

מעבר ליופי האסתטי ולתרבות המרתקת של האי, ההיבט הקולינרי הוא חלק חשוב מחופשה בזנזיבר. לפיכך, מצורפים שני מתכונים פשוטים וטעימים, ואפשר אפילו להכין אותם בארץ

דג ברוטב קוקוס 1 
 חותכים דג טוב (כאן משתמשים לרוב בקינגפיש) לחתיכות. צולים מעט עם מלח ושום. בסיר מבשלים חתיכות עגבנייה קטנות ברסק עגבניות, מוסיפים כמון וקינמון, חלב קוקוס (או אבקה) ולבסוף מבשלים בזה את הדג.

דג ברוטב קוקוס 2
 לחתוך עגבניות, תפ"א, חצילים. לבשל ביחד במים עד שמתרכך. להוסיף חלב קוקוס, אבקת קארי (tumeric), מלח, פלפל. להוסיף את חתיכות הדג (מבושלות או מטוגנות קמעה) ולבשל ביחד.

לתחילת הכתבה

הקטע מוקדש לאופז בברכת חג שמח.

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על זנזיבר