יאונדה - בירת קאמרון

הדרך משדה התעופה הזכירה לי דרכים באיים הקאריביים. דומה להפליא: חשוך, תאורה מינימאלית. חולפים על פני בתים המזכירים בתים בעיירות נידחות, כמו בסיפורים, כמו במקסיקו, כמו בקובה, כמו המניגווי. אורות הבתים צהובים-עמומים. בחלק מהבתים שעל פניהם חלפנו היו גם בתי קפה קטנים, חנויות מכולת קטנטנות ונראה היה כי הן עדיין פעילות. אמנם שעת ערב מאוחרת, אך אורות המכונית המסיעה אותנו האירו, מגלים לנו אין-ספור דמויות הנעות בצידי הכביש החשוך, שנדמה היה שהוא שומם. אז יש חיים ביאונדה (Yaounde) - די חשוך, אך אנשים חיים שם.

כמעט ללא התראה מוקדמת, צצה לה קבוצת בנינים רבי קומות וברור שהגענו ללב העיר. עוד לא פגה השפעת מראות הכביש החשוך שתואר לעיל ואנו מצאנו עצמנו בפתח המלון שלנו: מודרני, מלוקק, מואר, מנגינות רקע נעימות ומרגיעות ועוד מראות כאלה ודומים, שכל קשר בינם לבין מה שקורה מחוץ לטרקלין המלון, בכביש הראשי של העיר ובדרך משדה התעופה, הוא מיקרי לחלוטין.

 בוקר, קריאות מואזין נשמעות וגם צפירות של מכוניות הסימקה הישנות. גבעות מסביב, חם, צמחיה טרופית, ותהלוכת האנשים נמשכת. במיוחד שוקק אזור השוק, הנקרא Marche Central הנמצא על גבעה, ממש מול ההילטון. ולא, אין שם לרחוב בו נמצא השוק. זהו האתר "המרתק" של העיר. בכניסה לשוק ישנה נוכחות בולטת ביותר של דוכנים שבהם ניתן לרכוש או להכין (תוך 10 דקות), כל חותמת שהדעת יכולה להעלות. ספרתי שם לפחות כ-20 דוכני חותמות. נדמה כי לכל קאמרוני, המכבד את עצמו, יש לפחות 3 חותמות בכיסי מכנסיו. בנוסף, ובהתאמה, אולי, בולטים מבני הממשל הנמצאים באזור בתי המלון. אין תנועת תיירים ברחובות והמבקרים הזרים שראינו במלון, נראו נבלעים לתוך המוניות הממתינות ליד המלון. כנראה שהמבקרים בעיר מגיעים אליה לסידורים במשרדים הממשלתיים.

 נראה כי חייהם של התושבים כאן לא קלים. אמנם אזור בתי המלון נקי ומטופל, אך מעבר לרחוב, במעלה הגבעה הקרובה, ההזנחה ניכרת. אבל הקאמרונים, למרות התנאים הקשים, בשלהם. האנשים מלאי חיים, נאים למראה, לא מוותרים בקלות וללא הרף מנסים למכור לך דברים: נעליים, סנדלים, קלטות, בגדי קבוצת הכדורגל שלהם, בננות (אפויות), קנה סוכר, בוטנים ומה לא. ואם כבר הזכרנו את האוכל, יש קרואסונים פריכים, פאפיות נהדרות (וורודות), גואבות (וורודות), בננות מבושלות (לא רע) ויש גם את "המאמא" עם סיריה. יורם, בן זוגי, שכנע אותי לקחת את הסיכון ולטעום מתבשילי ה"מאמא", ואכלנו אורז עם שעועית חומה - היה בסדר, אבל לא יותר מזה. הן מוכרות גם תבשילי דגים ובשר. שמענו שבעיר יש דווקא מסעדות מעניינות, אבל לא הספקנו לבדוק את הנושא.

 בענייני אופנה, ראיתי שם שמלות נפלאות עם הדפסים אפריקאים אופיניים - השמלות עשירות (עם שפע של בד), הדורות למראה ומתעופפות בשובבות אלגנטית ברוח הערב הנעימה.קצת מידע פרקטי: כרטיס טיסה קנינו ב-Air Kenia מניירובי ליאונדה במחיר של 800$. לגבי לינה - אנחנו התארחנו בהילטון, ואת המחיר הרשמי (והוולגרי) איני מעיזה להזכיר באתר זה. אני ניצלתי קשרים (בעוונותי..) ואין לי שום כוונה להרגיזכם ולהוסיף לכם פרטים על כך.

 אחרי 48 שעות בעיר אפשר לסכם שלא ממש חייבים לבקר כאן, אלא אם יש לכם צורך דחוף במספר חותמות. כבר בבוקר למחרת עזבנו, עם אוטובוס של 6 שעות ל-Limbe, למרגלות הר קאמרון, במערב המדינה, בלי שמץ מושג ירוק על איפה נהיה, את מי נפגוש, מה נראה...

לתחילת הכתבה

לימבה

מיאונדה (אותה די שמחנו לעזוב) שמנו פעמינו מערבה, דרך דואולה, לעיר לימבה, השוכנת באזור הטרופי ולחוף האוקיינוס האטלנטי. האיזור הזה הוא לב הדרום האנגלופוני, לעומת הצפון הפרנקופוני, של קאמרון. האוטובוס של חברת Guarantee Express מלא עד אפס מקום ועושה דרכו על כביש צר החוצה מטעים טרופיים, תוך מאבק תמידי של ניסיונות עקיפת משאיות המשתרכות באיטיות. יש כמה רגעים מפחידים - כמה טוב שלא ישבנו במושב הקדמי. במהלך הנסיעה אנו מתוודעים לנוהג מקומי מקובל ומובן מאליו, של איש מכירות, העומד במעבר הצר של האוטובוס ונואם, כמעט ללא הפסקה, במשך 6 שעות הנסיעה, שוטף את מוחם של הנוסעים (הנראים עייפים עם ארשת פנים אטומה-סתומה) בסיפורים על יכולות נפלאות של שרשרת מוצרים שהוא שולף ללא הרף ממזוודתו. בכדי לעורר מדי פעם את הנרדמים, הוא מארגן גם תפילות/זמירות, מספר בדיחות, מחקה ציפורים, מציג לכולם תמונות בני משפחתו, ומזמין את הספקנים לבקרו - בביתו.

 כעבור כ-4 שעות נכנסים לדואולה (Douala) והתמונות מבעד לחלון האוטובוס זהות לתמונות שכבר ראינו ביוהנדה - כאוס, בוץ, ביוב, ביתני / צריפי מכירה של בשרים, דגים מעושנים, תפוזים, מיני סדקית. זוהי תמונה החוזרת על עצמה בכל תחנות האוטובוס ובכל השווקים הצצים לעיתים קרובות בשולי הכבישים. עוד שעתיים על הכביש ומגיעים ל"תחנה המרכזית" של לימבה (Limbe), הנמצאת בפאתי העיר. שרות טקסי מקומי מסיע אותנו העירה.

 לימבה מתגלה כפינת חמד, עדויה בגוונים שונים של ירוק, צמחיה טרופית טיפוסית, חם ולח והאוקיאנוס האטלנטי המשתרע משם ועד להודעה חדשה. אנחנו משתכנים במלון Park Hotel Miramar ממש על חוף הים. הנוף נפלא, פשוט גלויה - רומנטי... שרמנטי... במלון יש כ-12 מבנים (חדרים / בקתות) המצוידים במזגנים (רעשניים), מקלחות ושירותים צמודים - מקום סביר בהחלט. חברים, באפריקה עסקינן! - לא לצפות ליותר מדי. הייינו שם ארבעה לילות ואפילו אכלנו שם מרק דגים לא רע. המלון נמצא במרחק הליכה מהעיר ובצמוד לגן הבוטני של העיר.

כמה מקומות ששווה לבקר בלימבה:

  • הגן הבוטני - הוקם ע"י הגרמנים שנחתו ב-Limbe בסוף המאה ה-19 ומכיל אוסף עצים וצמחים מכל מיני אזורים טרופיים באפריקה והעולם (ולא דווקא מאזור לימבה). ניתן לסייר בגן בעזרת מדריכים (מתנדבים). ראוי לתת טיפ בסוף הסיור.
  • החלק הדרומי של חוף לימבה: את פיסת החוף הדרומי ניתן לזהות בקלות ממרחק על-פי ענני עשן של תהליך עישון הדגים הנעשה במקום. ספינות הדיג עוגנות בסמוך והמהומה במקום רבה: עשרות דוכנים המציעים את הדגים, בוץ, ריחות חריפים - ראו, הוזהרתם.
  • יערות גשם (גם יערות ראשוניים): במרחק של כשעה נסיעה מלימבה. מבחר בעלי חיים כולל פילים (אנחנו לא נתקלנו בהם). ניתן לארגן גם סיורי לילה. פרטים לגבי מדריכים -; נא ראו במועדון הציפרים להלן.
  • מועדון הצפרים של לימבה: אילו רק ידענו על קיומו מבעוד מועד... זה מקום מדליק, כמה דקות הליכה מבית המלון בו שהיינו ובצמוד לגן הבוטני. המקום הוא בית קפה ובית הארחה ובו שני חדרים צמודי שרותים ומקלחות, שנמצא על צוק על שפת האוקיאנוס האטלנטי. המקום נעים, מאד אירופאי ומשמש גם כמסעדה ומקום מפגש של לבנים השוהים בעיר. פגשנו שם צלמים של הניו-יורק טיימס, אשה אנגליה החוקרת פילים מטעם גן החיות של סן-דייגו וגם את Hans, מהנדס הולנדי אוהב קאמרון, היושב לו מדי ערב בקפה המועדון. דרכו הגענו למדריך James שליווה אותנו ליערות הגשם והוא גם יארגן עבורכם כל טיול אחר בו תחשקו. הנה פרטי המקום:

    Bird Watchers Club Limbe
    מנהלת המקום: Sharon Kamasa
     אימייל: [email protected]
     טלפון: 237-7348413, 237-6590868
  • מיסות יום ראשון בכנסיות ברחבי העיר: בסגנון אפריקאי, קצבי, חושני, צבעוני - כדאי מאד אם יש לכם זמן - אתם תרגישו שם כאורחים רצויים.

קצת על המטבע המקומי ועלויות:
כל דולר אמריקאי שווה כ-420 פרנקים (נתון לשינויים). דוגמאות למחירים: 3 תפוזים מקולפים=100 פרנק, כרטיס נסיעה מיאונדה ללימבה = 5000 פרנק,
 מונית העירה=1000 פרנק, מלון בלימבה = ביקשו 20,000 פרנק (כולל ארוחת בוקר), אבל אחרי דיונים ארוכים ומעניינים הגענו לפשרה של 17,000 פרנק.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה