נתיב: חניון הרכב Lupine Meadows Trailhead אל הר Middle Teton וחזרה. דרגת קושי: בינוני. משך הטרק: יומיים-שלושה. הצטיידות: חליפת סערה, נעלי הליכה אטומות למים, סנדלי קרח, בגדים חמים, בקבוק מים של ליטר וחצי (ניתן למלא בדרך), אמצעי טיהור מים, אוהל ושק שינה אלפיניים, אישורי לינה, מפה בקנה מידה של 1:50,000, צ`ופרים.

"כל אדם זקוק למקום שאליו יוכל ללכת ולצאת מדעתו בשלווה" כתב אדוארד אביי בספרו The Journey Home, ובארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות גם מרחבים שבהם אפשר לצאת מן הדעת בשלווה לא חסרים. כזה הוא הפארק הלאומי גראנד טיטון Grand Teton National Park במדינת וויומינג, שאליו הגענו אחרי חודש וחצי טיול במערב ארצות הברית, ומיד נשבינו בקסמו. למרות שצפונית לו מצוי אחד הפארקים המפורסמים בעולם, הפארק הלאומי ילוסטון Yellowston National Park, הגראנד טיטון מפתיע בעוצמה שלו, בעושר בעלי החיים, באגמים ובפינות החמד שבו. יותר מכל נפעמנו מרכס ההרים המרהיב על 12 הפסגות התומכות ב-12 קרחוניו. הפארק נקרא על שם הפסגה הגבוהה ביותר ברכס (4,297 מטר) והטיפוס לאחת הפסגות הוא חוויה ששווה עצירה בפארק לפני שממשיכים לפארק ילוסטון הפופולרי.

אל הפארק מגיעים לרוב מדרום דרך עיירה ששמה ג`קסון הול Jackson Hole, הממוקמת למרגלות הרכס המופלה. בחורף זוהי עיירת סקי, ובקיץ היא מהוה מוקד משיכה למטיילים ומטפסי הרים. בג`קסון הול כדאי לקנות ציוד ומזון, היות שחנויות המזון בפארק יקרות בהרבה, אך גם בפארק אפזר לקנות או לשכור ציוד.

חובבי הפסגות המעדיפים לטפס עליהן בקלות יכולים להגיע לכפר טיטון Teton Village שמחוץ לפארק. רכבל שאורך מסלולו כארבעה ק"מ מוביל לפסגת הפגישה Rendez-Vous Peak. אנחנו, לאור חיבתנו ל"כיבוש" פסגות, החלטנו לטפס אל ה-Middle Teton המתנשא לגובה של 3,902 מטר. הצעד הראשון במסע היה ללכת אל תחנת הריינג`רים כדי לקבל אישור לינה בשטח. באמריקה כמו באמריקה הכל מאד מסודר, ומאחר שמטעמי שמירת טבע ובטיחות מספר מקומות הלינה מצומצם, חייבים להשיג אישורים לטיול המהווים גם אישור לשימוש בקמפינג. וכך, ויתרנו על יקיצה טבעית, מסורת כמעט מקודשת בטיולנו, והתייצבנו בשבע בבוקר בדיוק מול משרדי הפקחים.

 בחוץ היה קור כלבים ועמדנו בתור יחד עם עוד כמה מטיילים טרוטי עיניים שישנו בעמידה. לאחר כשעה קיבלנו את האישור הנכסף בתוספת כמה עצות שימושיות לדרך, ביניהן המלצה להצטייד בגרזן קרח לקטעים שבהם הולכים בשלג. אפשר לשכור או לרכוש ציוד בחנות לציוד טיפוס וטיולים שמצויה בפארק או במשרד הריינג`רים, שם ניתן גם להשיג מפות וספרים, ולהיעזר בפקחים בתכנון המסלול. אנחנו קיבלנו הסבר מפקחי השמורה על המסלול לפי תצלום האוויר שלו, מה שהוכיח את עצמו בשטח, בעיקר בקטעים של ההליכה בשלג שבהם חשוב לדעת איפה בטוח יותר ללכת.

מזג האוויר גם הוא ראוי לתשומת לב זהירה, ואין לזלזל בתופעות מזג האוויר הקיצוני, המשתנה בין רגע. יום לפני שיצאנו לטרק נפגעו מספר מטיילים שנתקעו על הפסגה בזמן סופת ברקים. אם אתם מוגבלים בזמן, או סתם לא בא לכם לעמוד בתור מוקדם מאוד בבוקר, ניתן להזמין בדואר מקום בקמפינג שלמרגלות ההר*.נקודת המוצא לטרק היא חניון הרכב Lupine Meadows Trailhead, שם השארנו את הרכב. התחלנו לטפס במעבה יער בעלייה מתונה יחסית, ובדרך נתקלנו בדוב שחור צעיר. מפגש כזה אמור להיות מסוכן מאוד, ולדברי הריינג`רים בכל שנה נהרגים בפארקים בארה"ב כ-20 בני אדם שהותקפו על ידי דובים. לא צריך להיכנס להיסטריה, אבל בפירוש אין לזלזל בסכנה זו. דוב צעיר הוא הדבר האחרון שתרצו לפגוש, היות שרוב מקרי התקיפה הם מידי אמהות-דובות החוששות לגורים שלהן. במקרה שלנו האם לא הייתה בסביבה, והדוב היה שקוע באכילה ובכלל לא התייחס אלינו, המטיילים, כך שחלפנו על פניו במהירות והמשכנו בדרכנו.

הנוף שבצבץ מבין העצים היה מרהיב, והאגמים הסמוכים, אגם ברדלי Bradley Lake ואגם טרגט Target Lake, בגווני הכחול העמוק שלהם נראו כתמונה פסטורלית קסומה. המשך השביל עובר בשדה בולדרים עצומים שהקפיצה עליהם עם תיק כבד על הגב התגלתה כתרגיל לא קל בשיווי משקל. טיפסנו וטיפסנו ובסוף הגענו לנקודת הקמפינג שלנו שנקראת Meadows, כלומר אחו או מישור. המקום יפהפה. ליד הקמפינג זורם נחל שמימיו מגיעים מהקרחון, ומפל שנמצא סמוך הוא יעד אטרקטיבי לטיול אחר צהריים נינוח. אבל לפני הכל, קצת אחרי שנרגעים מהנוף הסאב-אלפיני, חשוב להקים את האוהל בזריזות כי, כאמור, מזג האוויר הפכפך ואי אפשר לדעת מתי יירד גשם.

אחרי שטיילנו, קראנו, אכלנו ובעיקר התמכרנו לשמש הנעימה ולנופים המשגעים, הגיע תורו של "נוהל הדובים", המוכר לכל מי שטייל בפארקים של צפון מערב ארצות הברית. הכוונה לנוהל מעיק אך הכרחי, שבו אוספים את כל האוכל ואת כל החפצים הריחניים (משחת שיניים וכו`) ותולים אותם במקום גבוה. על מה ולמה? נגד הדובים שגילו את נפלאות התרבות המערבית ונמשכים לריחות. לידע כללי כדאי לזכור כי מכונית לא מהווה מכשול עבור דוב עצבני, ובמו עיניי ראיתי מכונית שנופצה כי בעליה זלזל באזהרות. ב-Meadows אין דובים אבל יש מרמיטות, יונקים הרריים (בגודל של כלב קטן) והן שמנות ותאוותניות לא פחות מדובים. היות שאין עצים בנקודה זו, תלינו את כל הציוד "המריח" שהיה ברשותנו על קרשים שהנחנו על הסלעים.

בבוקר יצאנו אל הפסגה. אין צורך להגזים ולצאת עם אור ראשון אבל מצד שני לא מומלץ להתמרח יותר מדיי, שכן השלג הולך ומפשיר ככל שמתחמם היום, והפשרתו מגבירה את הסיכונים שבהליכה עליו. וכך, מצוידים בגרזי הקרח ובהרבה התלהבות התחלנו לטפס. כמו תמיד לקחנו אתנו פינוקים וצ`ופרים כי אין כיף גדול יותר מאשר לשבת על הפסגה, מצוידים היטב, ולהרגיש על גג העולם. הטיפוס די קשה אבל מספק חוויות של נופים מדהימים ומפגש מקרוב עם המרמיטות המקפצות על השלג. העלייה לפסגה עוברת דרך משטחי קרח תלולים המגיעים לאוכף גדול שקשה לפספס, שממנו נשקף אגם טורקיז הנובע מקרחון. הדרך מהאוכף תלולה יותר ויותר, אך מסלול ההליכה ברור, וכמו תמיד בעליות ארוכות, בסוף הן נגמרות, ומגיעים לפסגה. כל חובב פסגות מכיר את ההרגשה, זו שבשבילה שווים הזיעה, המאמץ ואפילו השלפוחיות ברגליים; פשוט לשבת על הצ`ופצ`יק של ה-Middle Teton, ולספוג את עוצמת הנוף. מובן שלא ויתרנו על "ארוחת פסגה", שככל שהיא כוללת מרכיבים שכבד לסחוב כך היא מענגת יותר.

המראות הנגלים מתצפית של 360 מעלות הופכים את פסגת ה-Middle Teton למקום שלא תרצו לרדת ממנו, אך אין ברירה וגם הירידה היא חלק מהטיול. זו, במפתיע, דורשת יותר ריכוז ומאמץ מהעלייה בגלל הסלע המתפורר והשיפועים החדים. חשוב להיות ערניים על משטח הקרח, שכן בירידה הקרח כבר רך ולא אמין, אלא אם אתם בקטע של להתאמן על ביצועי גרזן הקרח שלכם...

בסיומו של יום מופלא אפשר כמובן לנוח ליד האוהל ומשם להמשיך למטה לחניון. אנחנו רצינו לתפוס שלווה ונשארנו שם עוד לילה, גם מתוך רצון לחוס על הגוף והרגליים, ובעיקר כדי ליהנות עוד קצת מהמקום הקסום בו ישנו. למחרת המשכנו בדרכנו מטה. הדוב השחור חיכה לנו באותו מקום, ונופי הפארק נפרסו מולנו בכל עוצמתם. כל טיול הוא אוסף של רגעי שיא שנשארים בתוכך הרבה אחרי שהוא נגמר. אין ספק ששלושת הימים בגראנד טיטון תופסים מקום מכובד בתרמיל החוויות שאני אוספת.

 * כתובת לבקשת אישורים: Grand Teton National Park Headquarter, Po Box 170, Moose, Wy 83012. טלפון: 3077393399

כתבה וצילמה: שירי גור. מתוך "יבשות" מספר 10 טבע דברים.

יעדי הכתבה