ה-1 במאי סומן כבר זמן רב כתאריך היציאה לטיול מעבר לים, ולמרות זאת, העליה למטוס נראתה כל כך לא הגיונית, מרוחקת ולא שייכת.
"אז אתה לא רוצה לטייל בחו"ל?" שאלו אותי חברים וקרובים רבים, כשיצאתי בתום שנת העבודה בקיבוץ לטייל בשביל ישראל. רוצה, אבל יש דברים שרוצה יותר" היתה תמיד התשובה. וכך, אחרי שיצאתי לחודש וחצי של טיול מרתק בשביל ישראל מדן ועד אילת עליו אני ממליץ בחום לכל אחד בכל גיל; אחרי שביליתי חודש של לימוד ערבית, בישול, והרבה תרבות בביתם של משפחה מדהימה בתמרה שבגליל; ואחרי שנתיים וחצי בריכוז השומר הצעיר באיזור ירושלים אותן לא אמצה במשפט אחד ואולי אכתוב עליהן פעם ספר כשאהיה מספיק זקן ומספיק מוכשר - אחרי כל אלה, הגיע הרגע שבו אמרתי "עכשיו אני רוצה לצאת לטייל בחוץ לארץ".
שילוב הנופים המגוונים והמרהיבים, ועוד יותר מכך - הנוף האנושי המרתק המשולבים עם מזג האויר המאפשר, הם שמושכים אותי, טרם תחילת הטיול לבחור במרכז אמריקה. ה-1 במאי סומן כבר זמן רב כתאריך היציאה לטיול מעבר לים, ולמרות זאת אני מוצא את עצמי ב-6 במאי, קצת לפני יום ההולדת ה-26, על המטוס בדרך לגואטמלה עם הרבה פרפרים בבטן ומעט מאוד וודאות לגבי מה הולך לקרות לי בעוד כמה שעות, מנסה לגרום למטוס לטוס יותר לאט וללמוד עוד ועוד מספרים בספרדית.
למה לקרוא את רשמי?
- תנסו ותגידו אתם.
- יש לי עין לא רעה לטיפים שיכולים לעזור למטיילים אחרים.
- יהיה לי נחמד לקבל תגובות, אם כבר כתבתי...
למי מיועדות הכתבות?
- למי שרוצה לדעת יותר מאיפה הסניף של מקדונלדס ולחשוב שזה האוכל הלאומי של כל הארצות.
- רוצה לדעת מה זה "לה מרסד" ולא לחשוב שזה הסניף של מרצדס באנטיגואה.
- רוצה שהתקשורת עם תושבי המקום תתמצה ביותר מ-"קואנטו קואסטה" (כמה עולה)והמספרים עד מאה בתשובה. (עם הרחבות אפשריות ל "אס מוי קארו" - זה יקר מאוד ו"גראסיאס" למנומסים)
- לא מעונין לחשוב על איך לתחמן, לקנות הכי בזול, לדפוק את המערכת, לא לצאת פראייר ולהיות גב-גבר.
כל אלה אני מאמין שימצאו איתי שפה משותפת ויוכלו למצוא עניין בחוויותי ותועלת למען חוויותיהם...
