המאפיין המרכזי של קווינסלנד והבסיס לתעשיית התיירות הגדולה הוא ללא ספק רצועת החוף. החופים המזרחיים אמנם מהווים "קרש קפיצה" לקראת הביקור ב- Great Barrier Reef, אך גם להם מקום כבוד משלהם כמוקדי משיכה למטיילים הרבים. חופים הפופולריים ביותר, הם אלו שבדרום המדינה, ובהם חופי הגולד קואסט (Gold Coast) הידועים בשלושים קילומטרים של חול זהוב יפהפה. כשעולים צפונה ועוברים את הסאנשיין קואסט, מגיעים להרווי ביי(Hervey Bay), שם התפתחה תעשייה ענפה של צפייה בלוויתנים בלב ים וכן המקום משמש גם כבסיס היציאה לאי החול הגדול בעולם - הפרייזר איילנד (Fraser Island) האקלים לאורך רצועת החוף משתנה, אך דבר אחד משותף לכל האזורים - שפע של ימי שמש. החלק הדרומי נהנה ממזג אוויר אידיאלי, אך ככל שעולים צפונה לבריסביין מקבל האקלים אופי טרופי וכמות הגשמים גדלה. צפונה לקפריקורן (Capricorn), מזג האוויר בקיץ יכול להיות מעיק למדי, עם לחות גבוהה וימים חמים במיוחד. ולבסוף, הצפון הרחוק של המדינה, מאופיין בגשמים מרובים בעונת החורף.

 הגרייט ברייר ריף, שונית המחסום הגדולה הידועה כאחד מאתרי הצלילה הטובים בעולם, מתפרשת מהעיירה באנדברג (Bundaberg) ועד לקצה הצפוני של היבשת, כשהיא מורכבת ממאות איים. מרבית האיים מוגנים כפארקים לאומיים וכעשרים מתוכם מציעים אתרי נופש. בקצה הדרומי של השונית, נמצאת קבוצת האיים באנקר וקאפריקורן, (The Bunker and Capricorn Island Groups) מהיפים באיי השונית. יעד מפורסם אחר הוא הוויטסאנדיי (whitsunday) - קבוצת איים בסמוך לעיירה פרוסרפיין (Proserpine) ולאיירלי ביץ` (Airlie Beach). צפונה לוויטסאנדיי, ממקומת טאונסוויל, עיר המוצא לשונית הקסומה. האי הינצ`ינברוק (Hinchinbrook Island), שמורת טבע מקסימה, שוכן בין טאונסוויל לקיירנס ומהווה מוקד משיכה לחובבי טרקים וטבע בכלל. קיירנס (Cairns), שוכנת כ- 2,000 ק"מ צפונה לבריסביין, היא עיר תיירות ממעלה ראשונה בצפון. היא מוקפת בשונית מצד אחד וביערות הגשם המרשימים מצד שני. צפונית לה, נמצאת קייפ יורק, הנקודה הצפונית ביותר של אוסטרליה כולה. (עוד פרטים על העיר- ראו בחלק הנפרד).

פרייזר איילנד (Fraser Island) הוא אי החול הגדול ביותר בעולם. אורכו 120 ק"מ ורוחבו 22 ק"מ. באי מספר מקומות נקודתיים של אדמה וולקנית, שטחים נרחבים של חול שרובם מכוסים צמחיה ואף יערות גשם וכ- 200 אגמים - לכן האי הוא הרבה יותר מדיונת חול ענקית. 25 סוגים שונים של יונקים מוצאים את ביתם באי (בייחוד ביערות) וכמו אתרים נוספים בקווינסלנד, האי מוגן ונחשב לשמורת טבע עולמית לפי רישומי אונסק"ו. לחובבי טבע, טיולי 4X4 והליכה ברגל, פרייזר איילנד הוא מקום קסום ופנינה אמיתית. היסטוריית האי ארוכה ולא מעט מאבקים נערכו על קביעת אופיו. המאבקים הגיעו לשיאם בשנת 1974, בקרב המר בין התעשיינים לבין אלו הדוגלים באיכות הסביבה. המאבק נמשך שנתיים ובסופו ניצחו שומרי איכות הסביבה. באופן אירוני, יופיו של האי שעל שימורו נאבקו בכזו אדיקות, מושך כיום 350,000 מבקרים מדי שנה לעומת 10,000 בשנת 1970, ואין צורך להרחיב על ההשלכות השליליות על הסביבה הכרוכות בכך.

התנועה בנתיבי החול של האי אפשרית לרכבי 4X4 בלבד וזו הדרך הטובה ביותר לחקור את נפלאותיו של האי. את הרכבים ניתן לשכור ביבשת ולהעבירם במעבורת לאי. (כדאי לדעת כי הנהיגה באי כרוכה בהשגת התר מה- Department of Environment and Heritage בבריסביין או בג`ימפי). אפשרות נוספת, המומלצת בייחוד לחסרי הניסיון בנהיגת שטח, היא להצטרף לאחד מהטיולים המאורגנים באי. מגוון הצעות כאלו תוכלו למצוא בהרווי ביי, החל מטיול של יום אחד ועד לטיול של מספר ימים הכולל את היעדים הפופולריים באי: ה- Seventy Five Mile Beach שנמצא בצד המזרחי של האי ונחשב לאחד מהחופים הארוכים ביותר בעולם, ה-Cathedral Beach הידוע בזכות החול הצבעוני וכמובן האגמים היפהפיים.

 נקודות המוצא העיקריות מהיבשת לאי הן ריינבואו ביץ` (Rainbow Beach), מדרום לאי, והרווי ביי ממערב. הגישה אפשרית בסירה או במעבורת לבעלי רכבים. המעבורות יוצאות מספר פעמים ביום מ- River Heads, דרומה לאורנגן (Urangan) כמו כן, באי שלל אפשרויות לינה כשהאופציה הזולה ביותר היא כמובן קמפינג, המאפשר גם קירבה אמיתית אל הטבע. בין מאקאיי (Mackay) לבוואן Bowen, ממוקמת קבוצת איי וייטסאנדיי (Whitsunday) , אחד היעדים הפופולריים ביותר באזור השונית כולו. המים, בגוון טורקיז עדין, מהווים מוקד משיכה לצוללנים ולמבקרים המגיעים לאזור ליהנות מנופש רגוע. מראה האיים מעיד גם היום על צורתם בעבר הרחוק כפסגות הרים, לפני שמפלס הים עלה והציף את היבשת. ההתרחשות, שקרתה לפני כ-6000 שנה הפרידה חלקים מהיבשת שהפכו למה שנקרא היום איי וייטסאנדיי.

 יערות עצי אורן צפופים, רצועות חוף עם קווי מתאר גסים וסירות עוגנות מעניקים לאיים את מראהו הייחודי. אתרי נופש החלו להיפתח פה רק לאחר שנת 1930. כיום, שבעה איים מציעים נופש פעיל עם הצע מגוון של מקומות לינה וחבילות תיור. כל מבקר יוכל לבחור באיים את הבילוי המועדף עליו: אם זה צעידה לאורך חוף נטוש, קמפינג, שנירקול וצלילה, הפלגות אל האיים בסביבה או השתתפות בפעילויות נופש למיניהן. מאקאי, עיירה שעיקר פרנסתה הוא גידול קני סוכר, היא נקודת המוצא הדרומית לאיים, כשמצפון, מזרחית לעיירה פרוסרפין (Proserpine), נמצא Airlie Beach המפורסם והפופולרי בקרב המטיילים, המהווה נקודת גישה מרכזית לאיים. האי הגדול ביותר בקבוצת איי וייטסאנדיי ויש האומרים כי המהנה ביותר, הוא האי וייטסאנדיי עצמו. האי מכוסה ביערות טרופים ומוקד המשיכה העיקרי בו הוא החוף המצוין Whitehaven Beach, כ- 6 ק"מ של חוף לבן בו רובצים המוני תיירים. אין אתרי נופש, אך ההנאה באי מובטחת.

 בחצי הדרך מטאונסוויל לקיירנס, שוכן האי הינצ`ינברוק (Hinchinbrook Island) , מקום מדהים ואחד מהפארקים הלאומיים הגדולים בעולם. הרי גרניט המתנשאים מן הים, יער טרופי עשיר, עצי מנגרובה לאורך החופים, חופי חול שלא נגמרים ושפע חיות בר - הם המעניקים לאי את מראהו המרהיב. האי כולו מהווה מערכת אקולוגית סגורה והרשויות האוסטרליות שומרות עליו בקפדנות תוך כדי שהן מגבילות את כמות המבקרים בו. בעבר היה האי חלק בלתי נפרד מהיבשה, אך לאחר תקופת הקרח האחרונה, עלה מפלס הים והציף את היבשת כשהוא מותיר את הרמה הגבוהה של קו החוף כאי בודד. כיום, תעלה מחברת בין האי ליבשת. הפסגה הגבוהה ביותר באי היא קצהו של ההר בוואן (Bowen), המתנשא לגובה של 1,142 מטר. בחלקו המערבי של האי שולטים עצי המנגרובה, כשלצדם עצי תמר, גפן ותאנה, בעוד שבצד המזרחי היבש, בו כמויות הגשם קטנות והוא חשוף לרוחות חזקות, שולט מראה חופי חול לבנים ומפרצים מבודדים.

 מה שהופך לעתים את חווית האי לבלתי נסבלת, הוא נוכחותם של היצורים החיים בסביבה: זבובי חול וענני יתושים אופפים את האי בהמוניהם ולא ניתן להתחמק מהם. רבים מגיעים לאי בעקבות האטרקציה המרכזית - Thorsborne Trail הידוע גם כטרק החוף המזרחי, אך טרקים קצרים יותר של יום אחד גם הם פופולריים ומאפשרים הצצה נעימה אל האי הפראי. למיטיבי הלכת וחובבי הרפתקאות, הט`ורסבורן טרק הוא בבחינת חובה. שלושים ושניים קילומטרים של הליכה, שעשויה להיות לא קלה בכלל, בייחוד לאחר הגשם כשהמסלול הופך לחלקלק. הטרק מתחיל בראמסיי ביי (Ramsey Bay) וככל שהוא מתקדם דרומה ומתקרב לקו החוף, הנוף נהייה מרשים יותר. המסלול חוצה נחלים, חולף על פני חולות ויערות גשם ומטפס לתצפיות מהן נשקף האזור כולו. חשוב להיזהר בעת חציית הנחלים וכן להיות ערניים, שכן בין עצי המנגרובה התמימים מתחבאים תנינים!. עם זאת, נגד המטרד התמידי של החרקים, המתלווים לאורך הטרק, אין הרבה מה לעשות.

 החודשים המומלצים לטייל באזור הם אוקטובר עד פברואר ולפני ההגעה יש להצטייד באישור מה- Department of Environment and Heritage. בשיא העונה כדאי לדאוג לכך מראש, בגלל הגבלת מספר המבקרים באי. היציאה אל האי אפשרית מהעיירה קרדוול (Cardwell), ממנה שטים במעבורת, שהיא למעשה סירת מרוץ קטנה. אותה סירה אוספת את המטיילים ביציאתם מהאי לפי תאום מראש. באי ישנו אתר נופש רגוע ומספר אתרי קמפינג. חנייה לקמפינג מחייבת תיאום עם משרד הפארקים הלאומיים בקארדוול.

יעדי הכתבה