סיפור דרך וגם הצעת נישואין בגובה 5416 מטר
17 ימים של טרק מדהים בהרי נפאל - נחלים ופלגי מים, אגמים, הרים, פסגות מושלגות, צוקים, מדבר, מטעי תפוחים וגם.. הצעת נישואין אחת מפתיעה בגובה 5416 מטרים, עם המון לבן מסביב..
17 ימים של טרק מדהים בהרי נפאל - נחלים ופלגי מים, אגמים, הרים, פסגות מושלגות, צוקים, מדבר, מטעי תפוחים וגם.. הצעת נישואין אחת מפתיעה בגובה 5416 מטרים, עם המון לבן מסביב..
היריו (Hirayu) היא עיירת אונסנים (מרחצאות טבעיים) הנמצאת במרחק שעת נסיעה מטאקיאמה. מומלץ לישון בעיירה לילה אחד, כי יש משהו מאוד מעייף במרחצאות וחבל לבזבז את האנרגיות המתחדשות ואת השלווה שצונחת על הנפש אחרי הטבילה במרחצאות, על נסיעה באוטובוס.
הסיבה היחידה לעצור בהימג`י (Himeji) היא טירת הימג`י (Himeji jo), שיחד עם טירת אוסקה וטירת נגויה, נחשבת אחת משלש הטירות היפות ביפן. ההגעה להימג`י פשוטה מאוד מאחר והיא נמצאת בין הירושימה וקיוטו, כל מה שצריך לעשות הוא לרדת במהלך הנסיעה בהימג`י.
רועי וטניא מחליטים ללכת קצת ברגל, אולי סתם כי נמאס מהמרשרוטקות ואולי בשביל להתחמם. במד החום שנמדד כל יום מופיעים רק מספרים קטנים מאפס (לפעמים עם שתי ספרות!!!).. והטיילים נוטשים את רעיון האוהל (שנראה כל כך לא מפתה) וישנים בבתי המשפחות הטאג`יקיות לאורך הדרך
הליכה ברחובות העיר העתיקה, ביקור בחנויות שפתוחות כל הלילה, הפניית מבט למנורות הצבעוניות שתלויות בחוץ וגם חשיבה קלה על העובדה שתושבי העיר שימרו היטב ובאדיקות את מאפייני הארכיטקטורה, הפיסול והקישוטים (בסגנונות סיניים ויפנים), לא יכולים שלא לעורר תחושה של ביקור בעיר מהאגדות.
משפחת מידן מגיעה לצפון ויאטנם ומבקרת בפארק הלאומי בה בה, ולאחר מכן ממשיכה לסאפה ואזור האק בה, שם מעין הופכת ל``מנהיגת`` הילדים...
תמיד טוב להתרענן מהחוף של גואה בנוף המרשים ובאווירה המדהימה בכפר האמפי שנמצא כלילה נסיעה משם. סלעים עגולים וגדולים תלויים ליד נהר גדול, שוק זול וערבים ארוכים של שירה בציבור...
אילנית, בכתבה מלאה בחן, מעניקה לקוראים מידע חיוני לגביי האטרקציות של ויאטנם ודוחקת במטיילים למהר למדינה, לפני שהקידמה פוגמת ביופיה.
אם נפל בחלקנו להיות שוב בנפאל אולי כדאי שוב לבדוק מה קורה בהרי ההימלאיה והפעם באמת באמת באמת ללכת לאט ומעט ולהנות ממה שיש להרים להציע, ובעיקר מהנוף ומהשקט. סיפורו של מסע, התבוננות, קסם הנוף ועוד...
לכל מי ששאל את עצמו על החופים המגניבים של הודו, לאלו שרוצים לרקוד במסיבות או לאלו שרוצים לשכב בערסל מול מים ושמיים. בקיצור, לכל מי שרוצה קצת זולה...
דרך המשי, נחשבה במשך שנים למסע מרתק שרק סוחרים ומסיונרים אמיצים העיזו לצאת אליה. סכנות רבות ארבו בדרך לשיירות וההכנות למסיע היו מרובות. היה צורך להתגונן בפני שודדים ותנאי מזג אוויר קשים, ללמוד להתמודד עם סיפורי אגדות על מפלצות ויצורים מתיים ולשאת ציוד רב.
הנה סקירה קצרה על האתרים המרכזיים של הריביירה האיטלקית, רצועת החוף הצרה של חבל ליגוריה.
טיול בחבל ליגוריה בצפון מערב איטליה, על שמורת הטבע Cinque Terre (חמש אדמות) שבו. כפרים קטנים לחוף הים: ג`נובה, מנטובה, קורניליה, ורנאצה,וגם Manarola ו-Riomaggiore. ענבל בסיבוב אחרון של נחישות ורגישות.
בשעות הערב, מנאלי, כמו כל אישה שמכבדת את עצמה, מתקשטת לקראת הלילה. היא מתאפרת באורות צבעוניים של חנויות ומתעטפת במוכרי רחוב ססגוניים. אין ספק שהיא עוצרת נשימה, עם שווקיה התוססים, עם הסמטאות הצרות שסמוכות לתחנת האוטובוס, עם חנויות הירקות, הבשר, התכשיטים ההודיים, הצמידים והטיקות והממתקים, עם דהאבות קטנטנות ואותנטיות ועם עדרי עיזים וכבשים ששוטפים לפתע את הסמטאות.
על הכפר ג`יבי מעולם לא שמענו. פשוט חיפשנו עצירת ביניים בדרך לדהרמסאללה. עוד כשהיינו בעמק פארוואטי פגשנו קבוצת אנשים שביקרו בכפר ג`יבי וסיפרו על קסמו של האזור והפליגו בשבחיו של בעל הבית שם התארחו. רשמנו את הפרטים ולבסוף החלטנו לנסוע לכמה ימים לפני שנמשיך לדרמסאלה.
שבועיים וחצי ראשונים ועמוסים בבולוניה. המון מידע, המון מנהלות. פתאום צריך לארגן דירה מאפס, להכיר (שוב!) עיר חדשה ואנשים חדשים, ובאמצע קצת לטייל.. כתבה ראשונה, כתבת התמקמות. ענבל, חצי תיירת חצי תושבת, חצי סטודנטית ורבע טיילת, מספרת הרבה על בולוניה ומתכננת את ההמשך.
הדרך מעמק פרבאטי לדרמסאלה היא דרך יפה והנופים בה ממכרים. הזמן בדרמסאלה חולף ביעף בין קורס לסעודה וממסעדה לקורס, פגישות מחודשות וטיולים קצרים. בכתבה שלפניכם, החיים הטובים במקלוד גאנג`.
אחרי ``כמה`` בירות בבר המקומי (Bart & Yates) ומקלחת חמה בדירה, יצאנו לדרך לבילוי המשותף. התחלנו לרדת במדרגות לכיוון הרכב, כשלפתע חשתי כאב חד ברגל ימין. זה הרגיש כאילו הברך שלי נקרעה מבפנים.
לאחר שבלה היה מעולה, בקרגיל מגעיל ובסריניגר נהדר, הגענו לדרמסאללה והיה.. כיף לאללה!
השיא מבחינתי הוא ריב של ממש בו חזיתי, בין שמיים לארץ, בין שני גולשים שהתווכחו על המלחמה בעיראק. המלצה חמה: לעולם אל תדברו על ענייני פוליטיקה, דת או קבוצת הכדורגל/כדורסל האהובה עליכם כשאתם נמצאים 30 מטר מעל הקרקע.
העיניים שלך מתחילות לדמוע הודות לעשן הסיגריות שנישא באוויר, מה שהופך את משימת חיפוש השולחן הפנוי לקשה לפחות כמו מציאת בן לאדן. כשאתה סוף סוף מוצא שולחן ומוכן לשבת ולהירגע אתה מתחיל לתהות מדוע הצבא האמריקאי לא השתמש במגפי סקי בכדי לחקור אסירים עיראקיים באבו-גרייב.
תארו לעצמכם, להניח תפילין בדרך לרכבל, ואז להנות מהיצירה הגדולה ביותר של האל - פאודר טהור. כל הגויים מסביב בטוח יחשבו שזה מין מכשיר, שעוזר לי להישען קדימה ולשפר ביצועים. רגע! זה רעיון לא רע בכלל!
מתוך התחזית: ``גאון ישראלי מהטכניון ימציא גלולת פלא, שתאפשר לנו לאכול ולשתות כמה שרק נרצה, ועדיין להוריד במשקל. ואם לא זאת, אז לפחות גלולה אחרת, בצבע כחול נגיד, שתשפר את ביצועי המיטה שלנו. אה, יש כבר אחת כזאת? לעזאזל הסקס, כל מה שאני רוצה זה לגלוש טוב יותר, גדול יותר, ארוך יותר וכמה שיותר!``
יומני היקר, הבוקר ספרתי ארבעה סימנים כחולים חדשים. עדיין קשה לי לשבת ולקום אבל מתרגלים לכאב. היום, אם הקבוצה תהיה טובה, המדריך ייקח אותנו למסלול הירוק. (מתוך: ``היום הרביעי בבית הספר לסנובורד``).
הלימודים מתחדשים וגם החורף הגיע. על מנת להעביר את העונה הקפואה בנעימים, מבלה ענבל את סופי השבוע שלה בחיק האמנות ובאמצע השבוע מנצלת יום חופשי לטיול מחוץ לעיר.
בפרק זה חוזרים יוסי ועמרי מנצ`ה לקטמנדו. הם מסתובבים בעיר, בטאמל, ובאטרקציות שיש לקטמנדו להציע והנה הם כבר על המטוס חזרה הביתה.
המשפחה עוזבת את בוסטון בכיוון ניו יורק. אחרי ביקור בבית הכנסת הראשון בארה``ב הם אוכלים פיצה ב``מיסטיק פיצה``, מקום בו פוזר אבק כוכבים ומסיירים במסדרונות צרים של צוללת הסטורית. ולסיום, ביקורת בטחונית מלחיצה ומילות סיכום עד הלום.
בכפר הילדים הטיבטיים נמצאים ילדים שהוברחו מטיבט למען חיים טובים יותר, מי שרוצה יוכל להתנדב במקום ולעבור חוויה מדהימה. חובבי המוסיקה יוכלו להשתלב במרכז לשימור האמנויות הטיבטיות ובכלל, החוויות מהמקום רק ממשיכות להיערם וישאירו אתכם עם פה פעור.
עמרי ויוסי ממשיכים לטרק. הם עוברים בלובוצ`ה, מהלכים על קרחון קומבו, עוברים בצ`ולה פס. כל זה למרות שסבלו מקלקולי קיבה, תשישות וטישטוש ראיה לא מוסבר. אל דאגה- לבייס קמפ של האוורסט הם הגיעו.
לאחר הכנות ממושכות ואף אימוני כושר בארץ, מגיעים יוסי ובנו עמרי לקטמנדו שבנפאל ויוצאים לדרך. בפרק זה הם עוברים בלוקלה, נמצ`ה בזאר, מנזר טמבוצ`ה ועוד מקומות. הם מתרגלים לקשיים ולאוויר הדליל בגבהים בהם לא היו בחייהם. פרק ראשון מתוך שלושה.