הכנה למסלול

כתבה זאת מסכמת 17 יום של טרק מדהים, יש אומרים המדהים ביותר בעולם, בהרי ההימליה בנפאל. הטרק נקרא אראונד אנפורנה על שם רכס הרי האנרפורנה שמהווים נוף לאורך כל הטרק. הטרק הזה לא קשה פיסית. בעקרון כל יום הולכים כמה שעות, יש כמה ימים קשים אבל הרוב לא קשים בכלל. הטרק פשוט מדהים ביופיו ואוהבי הטבע והנופים יחגגו לנוכח המראות הנגלים לאורך הטרק. לאורך הטרק הנופים משתנים ורואים המון ירוק, נהרות, מפלים מדהימים שגורמים לג`ילבון שלנו להחוויר, אגמים, הרים, פסגות מושלגות, צוקים, מדבר (כן, יש גם נוף מדברי בסוף הטרק).רואים גם המון גידולים חקלאיים: טרסות ענקיות של אורז, תפוחי אדמה, מטעי תפוחים, תירס, כרוביות, לימונים, תפוזים, שעועית ומה לא? לאוהבי החיות - רואים המון חיות: סוסים, חמורים, ציפורים יפות, אווזים, תרנגולים, כלבים, יאקים, עיזים, פרות וגם המון חרקים וזוחלים.. בשבילנו הוא גם היה מאוד מיוחד בגלל הצעת הנישואין המרגשת עד דמעות בפס - אבל עוד נגיע לזה בהמשך..

לפני היציאה לטרק:

  • העונה האופטימלית היא אוקטובר-נובמבר. אנחנו נסענו לפני העונה דבר שיש בו יתרונות וחסרונות. החסרון הבולט הוא שפספסנו לא מעט נופים בדרך בגלל עננות ומזג אוויר לא טוב. היתרון הוא זה שיש פחות מטיילים בצורה משמעותית והרבה יותר כיף לטייל בטבע עם קומץ מטיילים.
  • ציוד - אנחנו התארגנו עם ציוד בטאמל, אזור הקניות הגדול של התיירים בקטמנדו (או יותר נכון של הישראלים ויש גם כמה תיירים אחרים). קנינו מפה של הטרק שעזרה לנו מאוד. אפשר להצטייד בביגוד תרמי, פליזים, פנסים, תיקים, שקי שינה וכולי. הכל מאוד בזול אבל האיכות היא לא משהו (בלשון המעטה) ולכן לא כדאי לקנות דברים חשובים כמו תיק, נעליים ושק"ש. אבל דברים כמו פליז, ביגוד תרמי, פנסים בהחלט אפשר ומאוד מאוד בזול. לדוגמה - מעיל פליז עולה כ-30 שקלים. המלצות לציוד שממש כדאי לקחת:

    • לקנות (בנפאל - לא בארץ !!) מפה של הטרק
    • נעלי הליכה אטומות למים
    • נעלי אצבע למקלחות - לא לדרוך ברגליים יחפות !!
    • שקי שינה
    • כילה לסובלים מחרקים - כמעט ואין רשתות בחדרים ויש המון חרקים (עכבישים, ג`וקים, נמלים, יתושים וכולי)
    • ציפה שיכולה לשמש הן כסדין והן ככילה כשישנים בתוכה
    • פנס
    • בגדים קצרים לימים חמים (יש כאלה !)
    • כובע להליכה בשמש
    • בגד ים למעיינות החמים
    • תרופה למחלת גבהים
    • מגבות
    • שכמיית גשם
    • למי שאוהב את זה - שוקולדים, עטים ועפרונות לתת לילדים הרבים בדרך שמבקשים כל הזמן - School pen ו- Chocolate.
    • בגדים חמים - פליז, כובע, צעיף צמר, כפפות, ביגוד תרמי.
  • כסף - הכל מאוד זול. יום בטרק עולה משהו כמו 1500 רופי לזוג (וזה מחיר שכולל רכישת מים מינרלים, למי שיכליר מים זה עוד יותר זול)
  • זמן המסלול - באופן עקרוני אורך הטיול הוא מאוד אינדיווידואלי. זה משתנה לפי הזמן שיש לכל אחד להקדיש לטיול, כושר אישי, קצב ההליכה, רמת הסתגלות לגובה, וכולי. יש אינסוף Detour-ים שאפשר לעשות שיכולים להאריך את המסלול בימים רבים. בזכות העובדה שיש המון כפרים בדרך, יש הרבה מקום לאלתור כי אפשר לעצור בכל אחד מהכפרים הרבים בדרך. המסלול שאנחנו עשינו ארך 17 יום והוא כמעט ולא כולל Detour-ים.
  • נקודת התחלה - הרוב המוחלט של האנשים מתחיל את הטרק מ-Besisahar והולך נגד כיוון השעון. הסיבה המרכזית והחשובה היא היום של הפס. אם הולכים כמו הרוב, נגד כיוון השעון, היום של הפס הוא יום של כאלף מטר עלייה ואלף שש מאות מטר ירידה. יש מעטים שהולכים את הטרק בכיוון ההפוך, אבל אז היום של הפס הוא לדעתי לא אנושי - אלף שש מאות מטר עלייה (!) ואלף מטר ירידה. ניתן להגיע ל- Besisahar מקטמנדו או מפוקרה באוטובוס. מקטמנדו לוקחים אוטובוס תיירים שעוצר ב-Dumre ומשם לוקחים אוטובוס מקומי ל-Besisahar.
  • פורטר - כדאי מאד לקחת, זה גם מקור הכנסה רציני למקומיים וגם כיף לא לסחוב הרבה. אפשר להשיג ב-400 רופי ליום (5.5$ ליום). חשוב לוודא שהוא יודע אנגלית והרבה יותר בטוח לקחת מסוכנות ולא מהדרך.
  • פרמיט - כיוון שהמסלול נמצא בשמורת טבע, יש לרכוש פרמיט במחיר 2000 רופי לאדם. חשוב לדעת כי את הפרמיט לטרק אי אפשר לעשות ביום שבת, מה שאילץ אותנו להתעכב קצת ביציאה לטרק ובמקום לצאת באוטובוס תיירים בשבע בבוקר יצאנו באוטובוס מאוחר לאחר סידור הפרמיט. לא לשכוח להביא שתי תמונות פספורט.
  • אוכל - לא צריך לדאוג בכלל בעניין הזה. אוכלים כמובן רק במסעדות בכפרים הרבים לאורך המסלול. יש הרבה מגוון והם מבשלים הרבה מאכלים מערביים למטיילים הרבים כמו לזניות או ספגטי. יש הרבה אורז, נודלס, המון סוגי מרקים טובים, וכמובן, המאכל הלאומי - הלא הוא הדל באט (Dal Bat). מנה מכובדת של אורז ו/או עדשים עם מיני תבשילי ירקות מסביב. אגב, נהוג שמנה זאת מוגשת עד שובע, כלומר המלצר יבוא ויציע Re-fill עד שתשבעו.

לתחילת הכתבה

מבסישאר (Besishar) לדנגיו (Danagyu)

יום 0 - 12/9 - Besisahar (גובה 760 מטר):
אנחנו יצאנו באוטובוס מקומי מאוחר מקטמנדו לבייסיסאהר. אוטובוס מקומי זאת חוויה מפוקפקת שכדאי לוותר עליה - אוטובוס מסריח עם מקומיים שמרבים לירוק כל הדרך. מומלץ לשבת הצד הימני באוטובוס על מנת לראות את הנופים המדהימים בדרך. הנסיעה אורכת כשבע שעות. רוב המטיילים לא עוצרים לישון בעיירה הזאת (בצדק, כי היא די מגעילה) ומתחילים את הטרק. לנו לא היתה ברירה כי הגענו מאוחר מדי. ישנו במקום לא מומלץ - Hotel Tukuche Peak - חדר מגעיל ומלוכלך.

 יום 1 - 13/9 - Besisahar (גובה 760 מטר) ---> Bulbule (גובה 840 מטר) - 3 שעות:
סוף סוף מתחילים ללכת!! הולכים בדרך ירוקה ויפה כשלצדינו הנהר המרשים (Marsyangdi River) שאותו חוצים המון פעמים באינספור גשרים. תוך שלוש שעות הליכה הגענו לבולבולה שנמצאת בגובה 840 מטר. בולבולה היא עיירה חביבה למדי עם מספר מקומות לינה בשני צדי הנהר. ישנו ב- Hotel Manang Lodge. מקום חביב ונחמד עם בעל בית נחמד מאוד ודובר אנגלית די טוב. ישנו בחינם בתמורה לכך שנאכל אצלו ארוחת ערב ובוקר, ולראשונה התקלחנו בדלי מים חמים - מתרגלים די מהר לעניין.

 יום 2 - 14/9 - Bulbule (גובה 840 מטר) ---> Siange (גובה 1100 מטר) - 8 שעות:
מתחילים את היום בכשעה וחצי הליכה ל- Ngadi (גובה 930 מטר), הליכה לצד הנהר, נגד כיוון הזרימה. קצת אחרי Ngadi מגיעים למן צלע הר שבה השביל מפסיק ויש מן קטע בוצי לאורך צלע ההר. הבוץ טובעני אך לא מסוכן, המקסימום שהוא מגיע זה עד הברכיים. זה לא כל כך נעים אבל לא נורא - צריך לעבור את קטע הבוץ בשלום ואז חוזרים למסלול. ממשיכים כשעתיים וחצי עם עלייה רצינית בשעה האחרונה ל- Bahundanda (גובה 1310 מטר). הנוף הנשקף מהעיירה מהמם וזה מקום טוב להפסקת צהריים, יש גם טלפון. המשך היום הוא שעתיים וחצי בערך בירידה לכיוון Siange (גובה 1100 מטר). מומלץ לא לישון בכפר עצמו, אלא בכפרים הקטנטנים קצת לפני (כמו Ghermuphant). הרבה יותר שקט, יש נוף של המפל הסמוך ויחס יותר אדיב. אנחנו ישנו ב- Siange במקום ששמו River Side. באזור יש עכבישי ענק (ממש כמו בסרט ארכנופוביה) - הם לא מסוכנים או ארסיים אבל בהחלט מפחידים. עד עכשיו לא ברור לי איך עצמתי עין בלילה כשידעתי שלפחות שלוש מפלצות נמצאות בחדר.

 יום 3 - 15/9 - Siange (גובה 1100 מטר) ---> Tal (גובה 1700 מטר) - 7 שעות:
קמנו מוקדם כי היום הזה נחשב לאחד משלושת הימים הקשים בטרק. תוך שעה וחצי הגענו ל- Jagat (גובה 1250 מטר). ממשיכים לעלות (בדגש על לעלות) ל-Chamche (גובה 1430 מטר) - עלייה שאורכת כשעתיים והיא לא קלה. ההליכה היא בדרך רטובה וסלעית וצריך להיזהר לא להחליק. הדרך מהממת ביופיה ועמוסה במים ובמפלים מהממים. Chamche הוא כפר חמוד עם נוף מאוד יפה ואנשים מסבירי פנים. ב-Chamche נתקלנו לראשונה במורדים מאואיסטים. היינו מוכנים להתקלות איתם אך הופתענו מהמראה שלהם. ניגש אלינו בחור צעיר ורזה עם כפכפים, מכנסיים וחולצה קצרים והציג את עצמו כמאואיסט. כיוון שלא ציפינו שכך ייראה מורד (איפה החולצה המנומרת? כובע גרב? או לפחות בנדנה על הראש?) חייכנו והמשכנו ללכת. בנקודה זאת הפורטר שלנו הסביר לנו שאכן אלה מורדים מאואיסטים וכי עלינו לשלם להם כסף (מעין מס מעבר). הבחור ניגש אלינו והגיש לנו עלון מודפס באנגלית עם ה"אני מאמין" שלהם (מי הם? למה הם מורדים? במה הם מורדים? למה הם מבקשים כסף? וכולי). בגדול, הם מורדים בשלטון שלפי טענתם (המוצדקת ככל הנראה) הוא מושחת מיסודו. הם רוצים להשתלט על השלטון והם מאמינים שהם יביאו מזור לצרות המדינה הנחשלת והענייה כל כך. בצד היו עוד שני בחורים שעמדו עם נשק. המחיר שהם ביקשו הוא 100 רופי ליום לאדם שזה בערך 2000 רופי לאדם (כשזה מתווסף לפרמיט ששלימנו לממשלה שגם עלה 2000 רופי לאדם זה כבר יוצא סכום כסף לא מבוטל). כיוון שהיינו חבורה של כ-12 איש בחרנו נציג שייצג אונתו מולם במו"מ, ואכן השגנו איתם פשרה של 1000 רופי לאדם. ההתקלות לא היתה מפחידה או מסוכנת, סתם מעצבן לשלם להם - מה לנו ולצרות שלהם? הם מציגים את התשלום כתרומה לארגון שלהם ואפילו נותנים קבלה בעבור התשלום.

המשכנו לכפר טל בגשם שוטף אך בדרך היפה ביותר בטרק עד כה. צוקים ענקיים וירוקים, המון מים והרים פרוסים לצד הדרך. הדרך אכן קשה, עם עליות תלולות. הגענו למעלה וראינו את שערי הכפר המהמם טל (1700 מטר). ללא ספק הכפר הכי כיפי שהיה בטרק. מאוד מומלץ לתכנן לישון בטל בלילה השלישי. טל נמצא בעמק ירוק ומקסים עם אחו רחב המלא בסוסים ופרות שמלחכים דשא - בהחלט מראה פסטורלי. בנוסף הנהר נהיה מאוד רחב ורגוע ויש בו מין אי באמצע. באמת מיוחד ויפה. הכפר עצמו מדהים. בבת אחת רמת התנאים עלתה פלאים. ה- Guest House-ים מעוצבים ומושקעים, יש חשמל, יש מים חמים זורמים, חדרים מצוידים בחלונות אטומים ולכן אין בעיית חרקים, האוכל מעולה ובנוסף יש מפל יפהפה בקצה הכפר. אנחנו ישנו ב-Mona Lisa - מקום מאוד מומלץ.

מוקש שחשוב להזכיר הוא העלוקות הרבות שיש בדרך. העלוקות הן מין תולעים שחורות שנמצאות במים רדודים (כלומר לאורך כל היום) וכשמן כן הן - מתעלקות על גופנו ומוצצות את הדם למרבה הפלא בלי שנרגיש זאת ובלי שום כאב. מלח הורג אותן ויש אנשים שהלכו עם שקית קטנה של מלח ופיזרו על רגליהם כל כמה זמן מלח. לנו לא היה את הידע המוקדם וכשהגענו ל-Guest house גילינו שתיים-שלוש עלוקות בכל רגל, בהחלט לא מראה מלבב. הן מפרישות מן חומר מונע קרישת דם והדם ממשיך לזרום עוד דקות ארוכות אחרי שהעלוקה מוצאת מהרגל.

 יום 4 - 16/9 - Tal (גובה 1700 מטר) ---> Danagyu (גובה 2300 מטר) - 5 שעות:
היום קמנו מאוחר יחסית כדי לנצל ולהאריך ככל הניתן את השהות בטל. יצאנו לסיבוב קצר בכפר והתחלנו ללכת בערך ב-9. היום היה יום נחמד וקליל לעומת הימים הקודמים. הנופים מתחילים להשתנות - הדרך פחות רטובה ומתחילים לראות המון עצים - אורנים, ברושים והרבה אשוחים. עשינו הפסקה ב- Dharapani (גובה 1900 מטר) - שם יש סוף סוף טלפון לארץ (לראשונה מתחילת הטרק - עד עכשיו לא היה או היה אך לא עבד). דיברנו עם הבית ושמענו על תאונת הדרכים בנפאל בה נפצעו ארבעה ישראלים. רק אז הבנו את מהות הניתוק - באמת היינו מנותקים מהכל ואפילו מחדשות שקרו בנפאל עצמה.

 לאחר מכן עברנו בעיירה שנחרבה בשל מפולת סלעים קשה שהיתה ב- 1995 ושהרגה את תושבי הכפר וגם מטיילים. הגענו ל- Danagyu (גובה 2300 מטר) ושם ישנו ב- Tibetian Hotel - מקום מומלץ ביותר ועיירה חביבה להפליא. הגענו יחסית מוקדם ושוב נהננו ממים חמים זורמים. לגבי עניין המים החמים, לרוב המקומות יש מערכת חימום מים סולארית ולא חשמלית, לכן ביום שמש יש מים חמים אבל כמובן לא מספיק לכולם. זה עובד בשיטת כל הקודם זוכה, מי שמגיע מוקדם זוכה למקלחת חמה.

לתחילת הכתבה

מגיעים למחנה הגבוה

יום 5 - 17/9 - Danagyu (גובה 2300 מטר) ---> Chame (גובה 2670 מטר) - 3 שעות:
היום קמתי חולה ולמזלי עוד יום קל לפנינו רק כשלוש שעות הליכה (לנו לקח 4.5 בגלל שהייתי חולה ונחנו המון). הנוף מאוד השתנה ובשעות בהירות רואים כבר פסגות מושלגות גבוהות מבצבצות מבעד לעננים. כולנו מאוד נרגשים למראה הפסגות המושלגות ואנחנו יודעים שאנחנו צועדים לקראתן. הגענו ל- Chame (גובה 2670 מטר) שזה כפר די גדול ויש מבחר גדול בחנויות, יש בית מרקחת ויש טלפון. ישנו במקום נחמד ששמו Himalaya שנמצא לקראת סוף הכפר. בכפר יש גם מעיינות חמים אך לא להתלהב - זוג חברים שהלכו לנסות חזרו כלעומת שבאו לאחר שראו תולעים לבנות במים.

 יום 6 - 18/9 - Chame (גובה 2670 מטר) ---> Lower Pisang (גובה 3200 מטר) - 6 שעות:
היום קמנו מוקדם למראה המושלם של הפסגות המושלגות משני צדי הכפר שכבר לא כל כך רחוקות. זה לא יאומן כמה הן גבוהות, העין שלי בכלל לא רגילה לחפש משהו בגובה הזה. בשעות היותר מאוחרות של הבוקר השמים מתעננים ולא רואים יותר את הפסגות. היום הלכנו ביער גשם מהמם שנקרא The Peaceful Forest. קצת אחרי Bhratang רואים מצוק מדהים, עצום בממדיו ומאד מרשים. הוא כל כך גדול שלא רואים את סופו כי הוא היה מכוסה בעננים. המצוק מתנשא לגובה 1500 מטר מעל הנהר ושמו Paungda Danda. לאחר מכן הדרך נפתחה לגמרי והלכנו ממש עמק גדול שהוא מעין אחו ענק ומקסים. היה בזה משהו מאד משחרר ללכת בדרך פתוחה ולא בשביל צר. הגענו ל Lower Pisang (גובה 3200 מטר) - עיירה די מוזרה הייתי אומרת. נראית כמו עיר רפאים, המון מבנים נטושים, מעט מאד תושבים ואלה שכן יש נראים קצת עצובים. למרות זאת, מצאנו מקום ממש חמוד (UTSE) שמנוהל על ידי זוג של נפאלי ואמריקאית. כנראה שבזכותה זכינו ליהנות מכמה אלמנטים מערביים שכבר היו חסרים לנו כמו מוסיקה, חדר להקרנת סרטים שהקרין (איך לא?) סרט על משלחת טיפוס לאוורסט.

 יום 7 - 19/9 - Lower Pisang (גובה 3200 מטר) ---> Manang (גובה 3540 מטר) - 9 שעות:
היום יום הליכה די קשה כי בחרנו בדרך הארוכה (והמאד מומלצת ל Manang). יש שתי דרכים להגיע ל- Manang - אחת בשביל הרגיל עם נופים סטנדרטיים (עדיין מהממים אבל דומים לימים שלפני) והשניה (שנקראת הדרך העליונה) אמנם מאריכה את הדרך בכארבע שעות אך בהחלט שווה את המאמץ. הדרך העליונה מתחילה ב- Uper Pisang (100 מטר מעל Lower Pisang) ועד מהרה מגיעים לאגם ירוק וקטן שנקרא באופן מפתיע Small Green Lake. הרעיון בדרך הזאת זה לטפס לכפר Ghyaru ממנו יש נקודת תצפית מהממת ופנורמית של 360 מעלות של הרכסים העצומים המושלגים. אך כדי להגיע לשם צריך לעבוד קשה.. עליה תלולה מאד עד לגובה של 3670 מטר אך כשמגיעים - אין גבול לאושר. אנחנו בגג העולם. אמנם שוב לא זכינו למזג אויר מושלם, הפסגות שוב היו מכוסות עננים וצד אחד בכלל לא ראינו אבל התרגשנו כל פעם שהעננים זזו וגילו טפח מהפסגות. ישבנו שם לא מעט זמן, נחנו, שתינו, אכלנו והתפעלנו מהנוף. בעקרון אמורים לראות את אנפורנה 2, 3 ו-4 כולם בין 7500 ל- 8000 מטר. היינו נשארים שם עוד זמן רב אבל ידענו שיש לנו עוד דרך ארוכה עד ל- Manang.

אז התחלנו לצעוד, די בירידה, עוברים את Ngawal והנוף משתנה דרמטית - לימיננו צוקים חומים, מדבריים וחרבים ומשמאלנו הנהר, עצים ופסגות מושלגות - פשוט מדהים !!! ממשיכים ללכת ל Braga שנראה מקום מקסים ומשם ל-Manang. סך הכל 10 שעות בערך 8.5 שעות הליכה נטו. Manang הוא כבר כפר גדול עם הרבה מלונות, מסעדות, חנויות ואפילו קולנוע עם פופקורן! ישנו ב-Yeti המפורסם והמלא ישראלים. נקרענו בין הרצון להתרחק מהרעש וההמולה הישראלית לבין הרצון להתפנק כי אין ספק שזהו המלון הכי מפנק - יש המכנים אותו ההילטון המקומי. למלון יש מאפיה משלו ומין בית קפה נחמד ומסוגנן שמאד נחמד לשבת שם ולקשקש.

 יום 8 - 20/9 Manang (גובה 3540 מטר) - יום מנוחה:
יום מנוחה - איזה כיף. כמה כיף לקום מאוחר ולהישאר בטריינינג, בלי הנעליים הכבדות ופשוט לנוח, לקרוא, לקשקש ולאכול. מטרת יום המנוחה היא חשובה ואין לזלזל בה ! בשל דלילות החמצן באויר צריך וחשוב לתת לגוף להתרגל לגובה שזה בעצם אומר שהגוף מייצר יותר כדוריות דם על מנת שיזרום יותר חמצן בגוף. אין לזלזל במחלה ובסימנים למחלה, היא יכולה להיות קטלנית. יש הרצאה בכפר שמועברת על ידי רופאים מערביים בכל יום בשלוש. הכרנו לא מעט אנשים שחלו במחלה (כאבי ראש, חוסר תיאבון ולפעמים גם הקאות) בכללם גם מישהו שנשאר ארבעה ימים ב-Manang עד שהגוף הסתגל והוא הרגיש טוב יותר. מומלץ מאוד לאכול במסעדת Mavis המפורסמת - באמת מסעדה מעולה. למי שמתגעגע לנעלי ההליכה ומדגדג לו ברגליים יש די הרבה מסלולי יום (כמה שעות) שניתן לעשות באיזור. יש מידע על המסלולים בתחנת המידע לקראת סוף הכפר.

 יום 9 - 21/9 - Manang (גובה 3540 מטר) ---> Letdar (גובה4200 מטר) - 4 שעות:
בנקודה זאת חלק מהאנשים הולכים ל- Tilichu Lake שאמור ליהיות מהמם ביופיו, זה מאריך את הטרק ביומיים שלושה. אנחנו לא עשינו זאת. הימים הבאים עד הפס די קצרים, מה שקשה זה העלייה בגובה. היום היה סגרירי, מעונן וגשום. יצאנו לכוון Yak Khurka (4018 מ`) כשעתיים וחצי הליכה ושם אכלנו צהריים ונשארנו כשעתיים כדי לראות אם אנחנו מפתחים סימפטומים של המחלה. מאחר שראינו כי הכל בסדר המשכנו לעלות עוד כשעה בהליכה לא קשה בכלל. הרגשנו תחושת החמצה כי ידענו שאנחנו אמורים לראות דרך מהממת ואנחנו מפספסים אותה בגלל מזג האוויר. הגענו ל Letdar מקום פצפון, שני Gueast House-ים ואין בו שום דבר חוץ מזה. בגובה הזה כבר ממש ממש קר, אין מה לדבר על מקלחת ואנחנו כבר משתמשים בכל הביגוד התרמי שהבאנו.

 יום 10 - 22/9 - Letdar (גובה 4200 מטר) ---> High Camp (גובה 4900 מטר) - 4 שעות:
 שוב יום גשום שאחר כך הפך להיות מושלג. עלינו ל- Phedi (גובה 4450 מטר) כשעתיים וחצי לא קלות ולא כיפיות בגלל הגשם. שם שוב עשינו הפסקה ארוכה על מנת לבחון את מצבנו. ישבנו במסעדה גדולה שהיו שם המון מטיילים, ככל שעולים בגובה כך מבחר המסעדות והמלונות מצטמצם ולכן בכל מקום יש יותר מטיילים. סוף סוף היו תנורי חימום דבר שמשום מה פשוט נדיר ביותר לאורך הטרק. משם התחלנו לטפס ל- High Camp - הנקודה האחרונה לפני הפס. הטיפוס (350 מטר עליה) ארך כשעה וחצי בשלג, דרך מדהימה ביופיה. רוב האנשים נשארים לישון ב- Phedi ומתחילים שם את היום של הפס. אך למי שמרגיש טוב, מומלץ ביותר להמשיך ל- High Camp. זה מקצר משמעותית את היום של הפס וכך לא צריך להתחיל אותו בחושך. כמו כן ב- High Camp יש מסעדה גדולה שבאופן מפתיע הציעה את אחד התפריטים היותר מגוונים שראינו. גם שם יש תנורי חימום. מומלץ להביא משחקים, ספרים, נרות להעברת השעות הארוכות במסעדה עד שהולכים לישון (בחדרים קפוא אין שום אמצעי חימום).

לתחילת הכתבה

הצעת נישואין באוויר הפסגות

יום 11 - 23/9 - High Camp (גובה 4900 מטר) ---> La Turong (גובה 5414 מטר) ---> Muktinath (גובה 3800 מטר) - 12 שעות:
היום של הפס!! קמנו בחושך השכם בבוקר (4 לפנות בוקר) וכבר הבנו שאחרי ימים גשומים מצפה לנו יום מושלם - שמים בהירים ומראה הירח והכוכבים היה מושלם. התארגנו ליציאה באור ראשון, נרגשים, ויצאנו ב-5:45. התחלנו ללכת ובהתחלה השמש האירה רק את הפסגות מסביב והמראה היה מדהים, אט אט השמש עלתה והאירה את כל ההר. המראה הפנורמי מסביב של כל הרכס המושלג והפסגות היה מושלם. הודינו על מזלנו הטוב שדווקא ביום הזה, החשוב ביותר בטיול, עם הנוף המדהים ביותר, מזג האוויר האיר לנו פנים. זה פספוס עצום להגיע עד לשם ובגלל מזג אוויר לפספס את הנוף.

עלינו כשלוש שעות עליה לא קלה אך גם לא קטלנית, כבר עברנו בטיול עליות קשות מזו. הגענו לבית תה שהיה סגור אך ניצלנו זאת להפוגה קלה. לא עשינו הפסקות רבות משתי סיבות: מאוד מאוד קר למעלה כשלא הולכים, אם הולכים אז הגוף מתחמם אך אם נחים, מהר מאוד נהיה קפוא. הסיבה השניה היא שמיהרנו להגיע למעלה לפני השעה 10:30 בבוקר, כי בערך משעה 11:00 מתחילות להגיע לשם רוחות חזקות. בסופו של דבר הגענו לפס בגובה 5414 מטר.

ההתרגשות עצומה והאדרנלין בשמים. כולם מצטלמים שם בטירוף. וכאילו כל זה לא מספיק ציפתה לי הפתעה מדהימה - הצעת נישואין רומנטית להפליא ומאוד מרגשת. אני הגעתי כרבע שעה אחרי בן זוגי שחיכה לי למעלה. כשהגעתי רציתי לנוח ולשתות ואמיר האיץ בי לצאת ולהצטלם. אחרי כמה הפצרות נכנעתי ויצאתי כביכול להצטלם. אמיר לקח אותי לצד ונתן לחבר שהכרנו בדרך ושהיה בסוד העניין את המצלמה ואז אמיר כרע ברך והציע לי להתחתן איתו. אני, שהייתי המומה מכל העניין ועדיין הייתי באדרנלין גבוה מהמאמץ מיד התחלתי לבכות מהתרגשות. זה היה הרגע הכי מרגש, רומנטי ומושלם בחיי. מטיילים נוספים שהיו באותה עת בפס מחאו לנו כפיים והתרגשו איתנו. איזה כיף !! ללא ספק שיאו של הטיול מכל הבחינות. ירדנו נרגשים, מאושרים ומחוייכים.

הירידה, היא מאוד ארוכה וקשה - יורדים 1600 מטר בבת אחת וזה המון. הנוף בצד השני של הפס שונה לחלוטין ולדעתי הרבה יותר יפה - פשוט נוף מדברי עם צוקים מדהימים. הגענו ל- Muktinath וישנו במלון Bob Marley (אוכל גרוע) ובערב חגגנו עם עוד מטיילים את האירוסין. מי שמגיע ורואה שהיום של הפס הוא יום רע מבחינת מזג אויר וראות - שווה לחכות יום יומיים רק כדי לא להפסיד את הנוף!! הנוף הוא פשוט עוצר נשימה וללא ספק מהווה שיא מכל הבחינות של הטיול, מאוד חבל לפספס את זה אם כבר הגעתם כל כך רחוק. כשדיברנו עם מטיילים שעשו את הפס יום לפנינו הם תיארו חוויה אחרת לגמרי - לא ראו כלום, כל הזמן הסתכלו על הדרך כדי לא ליפול ולהחליק, במקום להסתכל על הנוף.

 יום 12 - 24/9 - Muktinath (גובה 3800 מטר) ---> Kagbeni (גובה 2800 מטר) - 3 שעות:
היום קמנו מאוחר ואכלנו ארוחת בוקר בשמש עם נוף לפסגות המושלגות. לאחר מכן הלכנו למתחם המקדשים הגדול שמסתבר שהוא מאוד קדוש ואפילו מאמינים מהודו ונפאל מגיעים לפה במסוק! במתחם עצמו יש כמה מקדשים. באחד יש 108 נביעות מים מהנהר והמתפללים מתרחצים בנביעות, עוברים מאחת לשניה. בנוסף יש שם נביעת גז תמידית שמבעירה להבה כחולה שסביבה בנו מקדש שלם. נחמד ומיוחד. אמרו לנו שהמקום הזה הוא כמו מכה למוסלמים - חייבים להגיע לשם לפחות פעם אחת בחיים.

הגענו ל- Kagbeni לאחר שלוש שעות הליכה קלות וישנו במלון Shangrila שמאוד מומלץ. ללא ספק המקום הכי מפנק שהיינו בו בטרק: אנשים נחמדים, טלפון, מים רותחים, אוכל טוב. בכלל בצד השני של הפס התנאים עולים בצורה משמעותית: מלונות עם שרותים ומקלחת צמודים, מצעים נקיים, מים חמים, חרסינות באמבטיה וכולי. הכפר נמצא ליד מקורות הנהר Kali Gandaki. בנוסף פוגשים אנשים שנוסעים לבקר באיזור Mustang - שמורת טבע שמאוד יקרה לטיול.

 יום 13 - 25/9 - Kagbeni (גובה 2800 מטר) ---> Marpha (גובה 2670 מטר) - 4 שעות:
היום החלטנו לגוון ושכרנו סוסים לשעתיים מ- Kagbeni ל Jomsom. חוויה חביבה למדי. באיזור הזה מתחילות רוחות חזקות מאוד ומלאות אבק בערך בשעה 11:00 ולכן צריך להתחיל את הימים מאוד מוקדם. Jomsom זה כפר ענק עם המון מסעדות, חנויות, מלונות, שירותי טלפון ואינטרנט וכמובן שדה תעופה שמביא מטיילים חדשים שבאים לעשות את טרק ה-Jomsom ומחזיר מטיילים שמקצרים את האראונד. הכפר ממוקם בגובה 2700 מטר. לדעתי לא כדאי לישון שם כי יש מקומות הרבה יותר מיוחדים בסביבה והכפר הזה לא מיוחד בכלל וגם לא יפה בכלל.

במרחק כשעה וחצי הליכה יש כפר מקסים - Marpha. כפר מאוד מיוחד ויש לו סמטאות שקצת מזכירות את האיים ביוון. הסמטאות מרוצפות אבן, בניגוד לבוץ בשאר הכפרים, שזה חידוש מבורך. יש הרבה חנויות יפות של מזכרות. התמקמנו במלון Neeru הידוע בעוגות הפאי שלו, שאכן לא אכזבו. במקום גינה מטופחת ופורחת. עוד פרט מעניין הוא ש- Marpha היא בירת התפוחים של נפאל, ואכן רואים המון מטעי תפוחים בדרך וכל מקום מציע מיץ תפוחים סחוט ופאי תפוחים.

 יום 14 - 26/9 - Marpha (גובה 2670 מטר) ---> Kalopani (גובה 2530 מטר) - 7 שעות:
הליכה של כשבע שעות שעות עד ל- Kalopani. יש הרגשה של חזרה לנופים של תחילת הטרק, שוב הרבה ירוק. אמורים לראות נוף מהמם של שתי פסגות במזרח (אנפורנה 1 ו- Niligri) ושתים במערב (Tukuche ו- Dhaulagiri). בנוסף השקיעה פה צריכה להיות מאוד מיוחדת - אנחנו לא ראינו את כל אלה בגלל שהיה מעונן וגשום. ישנו במקום נחמד עם אנשים נחמדים ואוכל טוב - Kalopani Guest House

 יום 15 - 27/9 - Kalopani (גובה 2530 מטר) ---> Tatopani (גובה 1190 מטר) - 9 שעות:
יום הליכה של תשע שעות. אין הרבה מה לומר, שום דבר לא חדש, נופים מוכרים - נהר, הרים, ירוק הרבה חיות. באמצע הדרך הגענו למפל מדהים שלמרגלותיו יש מסעדה עם נוף למפל עם שם מתבקש - Waterfall Resturante. בסופו של דבר הגענו ל- Tatopani עם המעיינות החמים. ממש על הנהר יש נביעות מים רותחים ואנשים נכנסים לטבול בשתי בריכות מלבניות קטנות. ישנו ב- Hotel Himalaya.

 יום 16 - 28/9 - Tatopani (גובה 1190 מטר) ---> פוקרה - 5 שעות:
היום האחרון בטרק!! קמנו מוקדם על מנת להגיע לפוקרה באור. צריך ללכת כארבע שעות ואז לקחת שתי מוניות (ג`יפים) עד ל- Beni. היום נתקלנו בשיירות אינסופיות של חמורים שהאטו אותנו מאוד, משום שהיינו צריכים לחכות איזה 15 דקות עד שהם יעברו. המונית הראשונה לקחה חצי שעה ואז מגיעים לכפר עם גשר שמונית לא יכולה לחצות. אז יורדים מהמונית, חוצים את הגשר, ובצד השני לוקחים מונית נוספת עד ל- Beni. למעשה, Beni זאת כבר ממש עיר עם אוטובוסים לפוקרה (כל כך לא התגעגענו לקולות וריחות המכוניות). לקחנו מונית של תשעה אנשים לפוקרה (3 שעות - 2500 רופי לאדם). פוקרה זה מקום מושלם להתפנק בו אחרי הטרק - האגם היפה, מסעדות טובות. מיד עלינו ל- Everest Steak House המעולה וחגגנו את סיום הטרק.

 אז מה היה לנו? נכון היו עכבישי ענק, עלוקות, מורדים מאואיסטים שלקחו לנו כסף ותנאים לא משהו אבל כל זה מתגמד לעומת הטיול עצמו. הנופים המדהימים בדרך, חדוות ההליכה בטבע שבאמת מרוממת את הרוח ועושה טוב, מטיילים מדהימים ומיוחדים מכל העולם שפוגשים בדרך והופכים את הטיול לעוד יותר כיפי, ובמקרה שלנו לעד הטיול ייזכר כמיוחד ומרגש בזכות הצעת הנישואין. מאוד מאוד מומלץ לאוהבי הטבע והטיולים!!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה