גילוי נאות: בחודש מאי 2022 היינו, בעלי ואני, אמורים לטוס לליסבון לטיול בן 10 ימים בפורטוגל. מספר ימים לפני הנסיעה, בעת טיול בארץ, נפל בעלי ושבר את צוואר הירך - אישפוז, ניתוח, שיקום וכו' וכו'. מן הסתם הנסיעה התבטלה.
משהשתקם, חשנו צורך לצאת לאזור אלא שפורטוגל באוגוסט חמה ומיוזעת. חיפשתי לאן אפשר לטוס שיהיה משוייך לפורטוגל וכך הגעתי לאיים האזורים. קבוצת איים השייכים לפורטוגל אך נחשבים לאזור אוטונומי ונמצאים בלב האוקיינוס האטלנטי, 1500 ק"מ מליסבון. לקבוצת האיים משויכים 9 איים. ביקרנו ב-4 מהם היותר מתויירים.
יש ביניהם חלוקה מנהלית מסודרת: בפיאל נמצא הפרלמנט
בטרסירה נמצא בית המשפט העליון והבסיס הראשי של חיל האוויר האמריקאי
בסאו מיגל נמצא המרכז המנהלי של האיים והקמפוס המרכזי של אוניברסיטת האיים שהוקמה בשנת 1975
בהורטה נמצאת המועצה המחוקקת
אפשר, אם יש זמן וסבלנות לטייל עצמאית. הקושי העיקרי תאום טיסות והזמנת רכב בכל אי. בהחלטה של רגע נרשמנו לטיול מאורגן של חברת מסעות עם המדריך הנפלא זהר אשכר.
האיים האזורים התגלו בשנת 1427 ע"י אחד מרבי החובלים שהפליגו עם אנריקו הספן והחלו להיות מיושבים עשר שנים מאוחר יותר.
האיים הגעשיים יוצרים נוף יוצא דופן של הרים גבוהים, לועות הרי געש ובתוכם אגמים, מערות לבה מדהימות, מעיינות תרמיים ובריכות בוץ. שילוב בין ירוק עד לכחול עמוק של האוקינוס ותושבים מסבירי פנים. האיים מכוסים צמחיה עשירה: עצי דולב, ארזים יפניים, פרחי הורטנזיה (Hoetensia) בשלל צבעים המגיעים לגובה של 2.5 מ' ופרח יפהפה בשם גי'נג'ר לילי שהובא לכאן מדרום אמריקה. אין פיסת אדמה ריקה, גווני הירוק השונים "משגעים" את העין שאינה יודעת שובעה מהמראות. האקלים מתון כל השנה בגלל השפעת זרם הגוף (בין 18-22 מעלות) לכן ניתן לבקר כאן רוב ימות השנה.
הנקודה הישראלית קשורה לעזרת האיים ב-1973 כתחנת תדלוק לרכבת האווירית מארה"ב ארצה. גם מטוסי החמקן שהגיעו מאוחר יותר קבלו אישור נחיתה ותדלוק באיים.
האי פיקו Piko - האי השחור
מליסבון טסנו שעה וחצי לאי פיקו. שדות התעופה באיים קטנים והדרך אל המטוס וממנו רגלית כמו שהיינו רגילים לפני שנות דור... המטוסים קטנים, מזכירים קצת אוטובוס מעופף המעלה ומוריד נוסעים.
פיקו, האי השני בגודלו מבין האיים האזורים והצעיר שבהם, מאוכלס ב-12,000 תושבים. האי הוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו בשנת 2004.
הוא מכונה האי השחור על שום שדות הלבה והנופים הגעשיים האפורים-שחורים הנמצאים בו. במרכזו שוכן הר פיקו הגבוה בהרי פורטוגל 2,350 מ' שנתן לאי את שמו: פיקו=שיא. לרוב מקיפה אותו טבעת עננים. זכינו לראותו בשיא תפארתו אך גם מכוסה. הדרך אליו מוצפת שלל פרחי הורטנזיה גדולים ויפים והנוף הנשקף ממנו אל עבר האי הוציא מכולנו קריאות התפעלות.
זהו הגינג'ר לילי היפהפה והמיוחד שלרוב פורח בצהוב אך זכינו לראותו פורח גם באדום
עוד סוג של עצים/שיחים אנדמים לאיים הוא אריקה אזוריקה Ericaeae Azorica
הדרך לאגם הקפיטן Lago do Capitao הייתה קצרה. זהו לוע הר געש המתמלא מדי שנה מי גשמים ולצידו ברבורים ועופות אחרים שחורי כנף
עלינו לאחת התצפיות היפות על הים והכפרים שלידו מוקפים בפרחי גי'נג'ר לילי מהממים ביופיים
בכפר קטן בשם לזץ' Lajes לחופו של הים, הוקם מוזיאון הציידים - צייד הלויתנים שהיה מקובל באזור עד שנת 1984. הלויתנים סיפקו מקור מזון, חימום ותעשיה. המוזיאון שוכן בתוך מפעל חשוך לעיבוד הלויתנים מהמאה ה-19. צפייה בסרט קצר, מיד בכניסה, מכניסה את הצופה לחשיבות הרבה שהייתה לתושבים לצוד את החיה הענקית הזו. כל הכפר עזר במלאכה. בראש מגדלים או בראשי צוקים בסביבה עמדו דרך קבע צופים ומשקפות בידיהם. ברגע שזיהו היו מדליקים רקטות קטנות וכולם, כאיש אחד, עזבו את עיסוקיהם וירדו לים. הסירות היו מוכנות וכן הצלצלים וחניתות.
מאד מרשימות עצמות הלסתות המצוירות שהפכו את המוזיאון לאתר מיוחד במינו
לעת ערב הגענו לביתה של המדריכה המקומית אשר בשעות הפנאי שלה סורגת עבודות נפלאות שהוכרו ע"י אונסקו כשימור מסורת
וזה הנוף שנשקף מביתה
לעת ערב הגענו למלון Caravelas. המלון ממוקם סמוך לנמל ולכנסיה היפה שבאי. יצאנו לשוטט. אי קטן אך תיירים רבים. חלקם הגדול מקומיים מאיים שכנים וכן קבוצות מאורגנות מגרמניה ואנגליה.
והשקיעה היפה לקראת השעה תשע בערב
למחרת, יצאנו רגלית בשעה מוקדמת אל עבר הנמל ועלינו על ספינת מעבורת כדי לעבור לאי הבא נסיעה של 40 ד'
האי פיאל Faial - האי הכחול
הוא נקרא כך בגלל גווני הכחול הרבים של פרחי ההורטנזיה הגדולים והמרהיבים הצומחים בצידי הדרכים בכמויות בלתי ניתנות לתפיסה.. באי מתגוררים כ-15,000 תושבים.
מיד עלינו לתצפית נפלאה על שני צידיו של האוקיינוס כשעיר הבירה של האי - הורטה Horta נמצאת לחוף הים
ירדנו לקלדרה (מכתש) של הר געש בן אלף שנה. הלוע התמוטט כתוצאה מפעילות געשית וחלק מקירות הלוע התמוטטו. קוטר המכתש 2 ק"מ ועומקו 400 מ'. קירות הקלדרה כוסו בשכבות צמחיה ירוקה מרהיבה ובמרכז נוצר אגם קטן עם מי גשמים שאין להם דרך לצאת אלא רק להתאדות. הסתובבנו וצילמנו נדהמים מיפי הבריאה ומכוחות הטבע.
במערב האי, הר הגעש קפלינוס Capelinhos. הוא הר געש צעיר שנוצר בהתפרצות האחרונה באיים האזורים התחילה בשנת 1957 ונמשכה 13 ח'. הלבה שפרצה מהים יצרה הר געש צעיר שפלט לבה ואפר שכיסה את כל האזור כולל כפרים סמוכים. רבים מתושבי האי הפכו לחסרי כל. סנטור צעיר בשם גו'ן קנדי איפשר לרבים להגר לארה"ב. מחצית מתושבי האי היגרו וכן רבים מתושבי האיים הסמוכים.
בשנים האחרונות מתרבים המהגרים מהיבשת אל האיים במטרה להיטיב את איכות חייהם. לכן כיום רוב התושבים בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה יחסית. שטח האי הורחב ב-2.5 ק"מ כתוצאה מההתפרצות. הנוף הגעשי מרשים, עוצמתי ומוכיח שכוחות הטבע האיתנים משנים סדרי עולם. בניגוד לרוב שטח האי, כאן הנוף צחיח, סלעי וחסר צמחיה. במקום הוקם מרכז מבקרים מעניין Capelinhos Volcano Interpretation Center. במרכז מוצגים סרטי מולטימדיה מאלפים ותצוגה גאולוגית של שכבות הסלע ורצועות הלבה
סמוך למרכז המבקרים נמצא מגדלור ישן ממנו תצפית נהדרת על הסביבה. מי כמוני תוותר... 144 מדרגות אבל היה שווה
סיור קצר בבירה הורטה הוביל אותנו לבר של פיטר שנוסד בשנת 1918 והוא אחד העמוסים והתוססים בעיר. מקום מפגש למלחים ונוסעים המגיעים מכל העולם ולמקומיים כמובן. דרך שולחנות עשנים, המולה וצחוקים עלינו לקומה השנייה בה מוצג אוסף משפחתי של ציורים על שיני לויתנים ועל לסתותיהם. החל מציור בגודל רגיל וכלה בציור שכדי לראותו צריך להתאמץ. עשרות ארונות זכוכית עם מוצגים. אומנות שנשכחה מאחר וציד הלויתנים נאסר
ירדנו למרינה היפה והעמוסה של הורטה. אחת המרינות העמוסות בעולם. עשרות יאכטות וכלי שייט קטנים אך גם ספינות תענוגות המשייטות בין האיים. הנמל הפך נקודת חובה לשטים בין אמריקה ואירופה. חלק מהנמל מוקף חומה שנבנתה במאה ה-16 במטרה לחזק את הגנת החופים של האיים. טיילנו לאורך המרינה בנחת ובשלווה. ציפורים חגו מעלינו, מזג אוויר מושלם. לאורך הרציף ועל קירות התמך עשרות ציורים שצוירו ע"י הספנים שהגיעו לנמל בהאמינם כי הציור יוביל אותם בבטחה להמשך מסעם. פסיפס עשיר וצבעוני במיוחד ואפילו דגל ישראל מונצח על הקיר
לעת ערב שבנו למעבורת שתחזיר אותנו לאי פיקו. המעבורת התמלאה אנשים. חלקם הגדול גרים בפיקו ועובדים בפיאל אחרים תיירים כמונו.
התיישבתי במקום פנוי שמצאתי ותוך דקות גיליתי ש"האוצר היקר" שלי הפלאפון נשכח בשירותים טרם עלותי למעבורת. תוך שניות הודעתי למדריך כי אני יורדת ורצה לחפש. הוא ירד איתי ובריצה מטורפת הגענו לשוטרת בכניסה. היא מיד הבינה והוציאה את הפלאפון משולחן צדדי. מאושרת ושמחה חזרתי למעבורת ולמקומי. הסתבר כי המקומית שישבה לידי היא זו שמצאה את הפלאפון. כמו שאומרים עולם קטן... מכאן התפתחה בינינו שיחה מעניינת על החיים באיים. היא ילידת פיקו אך עובדת בפיאל בתחום התיירות. ה"בום" הגדול של השנים האחרונות בתחום מצא אותם בלתי מוכנים ועדיין התשתית של האיים לוקה בחסר. למרות שהם שייכים לפורטוגל היא טרם ביקרה ביבשת אך ילדיה בגרו ועזבו. חלקם לליסבון ואחרים לארצות אחרות.
מאחר ובכל האיים קיימות רק שתי אוניברסיטאות (אם כי הפקולטות השונות מחולקות בין האיים) רבים מעדיפים לצאת ואלו שנשארים מקבלים מימון מלא כולל שכר לימוד, מגורים וכלכלה.
עוד סיפרה כי באיים 3 בתי חולים בטרסירה, פיאל וסאו מיגל. בשאר האיים חדרי מצב מקומיים. אישה, שהגיעה לחודש השביעי, צריכה להחליט היכן תלד. היא עוזבת את ביתה עד הלידה, מלווה בבעלה או באמה. חופשת הלידה משולמת 5 חודשים. במידה וקורה מקרה חירום ויש צורך להעביר חולה בדחיפות לבית חולים חיל האוויר המקומי מסייע.
תמונה אחרונה מהאי פיאל שלצערי בילינו בו מעט מדי זמן
אחרי הפסקה של יום חזרנו לתור את האי היפה פיקו אשר נחשב לבירת היין של האיים האזורים. תנאי מזג האוויר וקרקע הלבה אפשרו נטיעת כרמי יין בעיקר מסוג וורדלחו Verdelho. אלא שרוחות מהאוקיינוס האטלנטי כמעט ושיבשו את כוונת הכורמים ואלו מצאו דרך מיוחדת, אם כי קשה, לגדל ענבי יין. הם סחבו סלעי בזלת וסידרו אותם בשורות ישרות שיצרו סוג של חומה שמגינה בפני הרוח. החומות יצרו מבנה גדול ומורכב של רשת. קשה להאמין שאלו מעשי ידי אדם. מאחר והחלקות קטנות ואי אפשר להכניס ציוד חקלאי כבד כל העבודה נעשית באופן ידני.
שעה ארוכה הסתובבנו בין החלקות מופתעים מכמות העבודה הנדרשת ומכושר העבודה של החקלאים המקומיים. בקצה החלקות יצרו סלעי הלבה בריכות ים טבעיות לטובת המתרחצים
בדרך לבירה מדלנה Madalena עצרנו בשדות לבה שנקראים Cachorro ובהם ניתן ללמוד על הזרימה העוצמתית של הלבה ועל צורת הקרקע ששינתה פניה
במדלנה שמנו פעמינו אל מוזיאון היין שנפתח בשנת 1999 במקום שהיה בעבר מנזר של מסדר הכרמליתים. המוזיאון מציג את דרך עשיית היין לאורך ההיסטוריה ובתקופת הבציר ניתן להנות מטעימות חינם. ישנה כמובן חנות המוכרת את היינות.
בחצר המוזיאון גדלים עצי דרקון עתיקים בני מאות שנים. העלים דמויי חרב מרוכזים בראש הגזע. הם שימשו בתעשיית הצביעה, השעווה והאיטום וכן במוצרים רפואיים. בהחלט מקום נעים למנוחה קצרה
טיסה קצרה הביאה אותנו לאי השלישי בו ביקרנו
טרסירה Terceira האי הסגול
הוא התגלה שלישי ע"י הפורטוגזים (בשנת 1432)ומכאן שמו. סגול על שום פרחי ההורטנזיה הוורודים-סגולים שמציפים את האי. גרים בו כ-54,000 תושבים.
הגענו אל המלון המצויין Terceira Mar בו שהינו שני לילות
ממרפסת החדר נשקף נוף זהוב מופלא שהואר ע"י קרני השמש האחרונות
הסתבר שהגענו בעיצומם של ימי פסטיבל פולקלור חביב שנערך באולם הספורט המקומי ונהננו ערב שלם ממוסיקה וריקודים
בשעת בקר מוקדמת יצאנו לתור את בירת האי Angra do Heroismo. העיר הוכרזה עיר מורשת ע"י אונסקו כבר בשנת 1983. סיור קצר ברחובות העיר ההיסטורית הצדיק את ההכרזה. העיר נקייה, שופעת צמחיה ואנדרטאות. כל בית שונה ממשנהו. כולם צבעונים ויפים.
סמוך לעיר שוכן הר ברזיל. הר געש בגובה 205 מ' שנוצר כתוצאה ממספר התפרצויות געשיות תת-מימיות. ההר שימש נקודת הגנה לעיר. מרבית הספינות שהגיעו לעיר מברזיל והודו עצרו למנוחה ומכאן המשיכו לפורטוגל.
חצינו את האי צפונה ל- Piscina Naturais dos Biscoitos. אלו הן בריכות שחייה געשיות טבעיות שנוצרו כתוצאה ממגע בין זרמי הלבה למי הים. בשנת 1969 התאימו הרשויות את צורות הסלע כאזור רחצה ואף סיפקו שירותים. המים בבריכות קרים מאד אך נקיים וצלולים. הצבע הכהה של הסלעים מנוגד לכחול של המים ויחד יוצרים נוף מדהים.
המשכנו דרכנו אל עבר מרכז האי אל המכתש הגדול ביותר בפורטוגל Serra do Cume. יש המכנים את האי "שמיכת טלאים" כאן חווינו את הכוונה. נקודת תצפית גבוהה מעל המכתש מוריקה ופורחת. חלקות מעובדות כמעט כאילו נחתכו בסכין... מראה מפתיע שאולי אולי קצת הזכיר את עמק יזרעאל שלנו רק בגדול וירוק יותר (וסליחה עם ההשוואה אבל אני תמיד מחפשת משהו קרוב)
בחוף הדרומי ליד העיירה Porto Judeu ירדנו דרך צינור לבה עתיק לתוך הר געש כבוי לעומק 90 מ'.
ה"צינור" הנקרא Algar do Carvao יורד בצורה אנכית למדי עם מדרגות ממש לא נוחות וטפטוף תמידי מהתקרה. לכל האורך הדרך נטיפים מיוחדים. אווירה מיסטית כי די חשוך והמון מטיילים. למטה אגם כחול כהה. כשהבנתי שכל התהליך הזה התרחש לפני כ-3,200 שנה הרגשתי שוב כמה איתני הטבע חזקים מאתנו
לפני שירדה החשכה עוד הספקנו לטייל מעט בין עצי היער העבותים וצמחיית השרכים המדהימה בגודלה
ביום המחרת לפני הטיסה לאי הבא טיילנו בגנים הבוטנים הנפלאים וצפינו אל כמה מהתצפיות היותר יפות.
הגנים Jardim Duque da Terceira משתרעים על שטח גדול. מתחילים במעלה הגבעה ואט אט יורדים למטה תוך התרשמות מצמחים, פסלים, מזרקות ומראות נוף.
לעת צהרים טסנו לאי הרביעי והאחרון בו ביקרנו
סאו מיגל Sao Miguel האי הירוק
זהו האי הגדול באיים עם 136,000 תושבים. בירתו פונטה דל גרדה Ponta Delgada.
כאן שהינו חמישה ימים והתארחנו במלון המצויין Grand hotel Azores Atlantico ברמת 5 כוכבים במרכז העיר מול הנמל.
זכינו לראות זריחות יפות מדי יום
ושקיעות יפות עוד יותר
סיורנו התחיל במערב האי בתצפית מדהימה על מכתש וולקני בקוטר 3 ק"מ הנקרא Sete Cidades.במכתש אגם גדול מאד המורכב משני אגמים קטנים וביניהם גשר. נראה מרחוק כצורת הספרה 8. זהו אחד ממקורות המים העיקריים של האיים האזורים.
האגדה מספרת שפעם חי במקום מלך קשה עורף שהתאלמן ובתו הנסיכה הייתה כל חייו. הוא אסר עליה להתרועע עם איש מלבד אנשי הארמון. כך נותרה לה האפשרות היחידה לטייל רק בגני הארמון. יום אחד שמעה צליל חליל. השקיפה מבעד לשער וראתה רועה מחלל יושב על גבעה סמוכה. מידי יום הגיעה הנסיכה והקשיבה עד אשר גילה אותה הרועה והתאהב בה. למרות שהכיר את החלטת המלך, העז והגיע לארמון לבקש את ידה של הנסיכה. המלך התרגז וגירש אותו מפניו. כעבור ימים, כשבכל זאת נפגשו שני האוהבים, נשפכו דמעותיהם והפכו לאגמים. האגם הכחול, כצבע עיני הנסיכה, הגדול יותר (כי נשים בוכות יותר) והאגם השני הירוק כצבע עיני הרועה קטן יותר.
ירדנו מהתצפית אל האגם הירוק הנפלא. תושבים מקומיים שהכינו לעצמם בשר על האש הזמינו אותנו לסעוד איתם וכיבדו אותנו ממיטב מאכליהם. ואפילו הפר הקשור לעץ עמד כל כך רגוע שנגיעה בו הייתה מפתיעה
באיים האזורים כ-250,000 תושבים וכמספר הזה פרות...
וכדי שלא צריך יהיה להחזיר אותן יום יום לרפת חולבים אותן בשטח במחלבה ניידת
את היום הבא התחלנו בשייט לוויתנים מהנמל הסמוך למלון
פעילות שכמעט כל מבקר באחת מערי החוף של האיים מרגיש צורך להשתתף. השייט נמשך כשלוש שעות. מדריכים מקומיים מסבים את תשומת לב הצופים למקבצים של דולפינים המשייטים סמוך לספינה ומדי פעם מכריזים שאוטוטו נראה לוויתן... ראינו פעמיים זנב לוויתן וההתרגשות הייתה גדולה... אני וים לא הולכים טוב ביחד ועד הערב עדיין הרגשתי מסוחררת אבל איך אפשר לא להשתתף?
אחרי השייט ומנוחה קצרה יצאנו אל הרכס ממול לנקודת תצפית. שוב, כל נקודת תצפית יפה מקודמותיה. הגענו לאגם האש Lagoa do Fogo. זהו האגם הגבוה ביותר באי ומשתרע על פני כמעט 3 ק"מ ורוחבו כ-3.5 ק"מ. הזמן המוגבל לא איפשר לרדת לסיור סביב האגם והסתפקנו בלראותו מרחוק
ליד העיירה Ribeira Grande נמצא גו'נגל שופע צמחיה אקזוטית, שרכים גבוהים, פרחים ואפילו הציפור הקטנה באירופה Serra (אותה ראינו אך לא הצלחנו לצלם). זהו פארק יפהפה הנקרא Caldeira Velha. נמצא בגובה 628 מ' מעל פני הים ומעבר לצמחיה יש בו 4 בריכות של מים תרמים בדרגות חום שונות כשזו הנמצאת מתחת למפל היא המרשימה ביותר. גווני המים החומים-כתומים נובעים מהמצאות ברזל בקירות הבריכות. מקומיים ממליצים לקלף מעט מהקירות ולמרוח על הגוף...
היום הקרוב הוקדש לתופעות טבע במרכז האי. מכפר נחמד בשם וילה פרנקה Vila Franca do Campo צפינו על לגונה שנחשבת לאחת התצפיות היפות באי על אי געשי מול.
ממתק מסורתי שנפוץ באי נקרא על שם העיירה. הממתק שנמכר בבודדים מכיל חלב ממותק וקורנפלור. טעים אך מתוק מדי
המשך הדרך הובילה אותנו לאזור פורנש Furnas שהוא מכתש בקוטר 7 ק"מ ובו מאות מעיינות טבעיים קטנים. אחת החוויות היא הגן הבוטני הנפלא טרה נוסטרה Terra Nostra. בגן צמחים ייחודיים מהאיים בצד צמחים מכל העולם והחוויה היא מבחר בריכות ומעיינות חמים בטבע. ג'קוזי טבעי של מים חמים ובריכות גופרית. גם כאן צבע המים החום אינו לכלוך אלא ברזל.
שיא החוויה כניסה לבריכת המים החמים שנבנתה כבר בשנת 1780 והורחבה מאוחר יותר למימדיה כיום. אל הבריכה מגיע מעיין שמזרים אליה מים בטמפרטורה של 35 מעלות. אני לא נוהגת להיכנס למים בטיולים אך כאן זו הייתה חוויה מיוחדת
מכאן, באותו אזור לפומרלות. אדים גיאותרמים ומים רותחים המבעבעים מן האדמה. בתוך בורות באדמה מבשלים תבשיל מיוחד (דומה לחמין שלנו) משך שעות ארוכות. התבשיל נקרא קוזידו Kozido. צפינו בהוצאת הסירים הענקיים מן האדמה והעברתם לטנדרים ולמסעדות סמוכות. נסענו אחרי התבשיל... התהליך היה יותר מהנה מאשר התבשיל
לאחר ארוחת הצהרים במרכז הכפר, בריכות מבעבעות ומעלות בוץ רותח וקיטור. בחלק מהבריכות אפשר ממש לשמוע את המים הרותחים. לאדים יש ריח גופריתי. אפשר לטעום את המים המינרלים הללו באגני שתיה שבנו המקומיים
אחת התצפיות היפות ביותר ציפתה לנו בערוב היום. תצפית ממנה רואים חלקים גדולים מהחוף הצפוני
בהתקרבנו לבירה פונטה דלגדה עצרנו במטע אננס יחיד מסוגו באירופה Pineapples A Arruda. זכינו להסבר מקיף על הגידול הייחודי וצעדנו לאורך החממות הצבועות לבן (כדי להימנע משמש ישירה)בהן גדל הפרי. בגלל הקושי בגידול שמצריך עבודת ידיים רבה הלכו ופחתו בשנים האחרונות חממות הפרי אבל האננסים המצוינים מיוצאים לכל אירופה במחירים גבוהים
את היום האחרון באי הקדשנו בחלקו הראשון לעיר הבירה פונטה דלגדה. שער הכניסה לעיר היה חלק מהחומה שהגנה על העיר
לידו בית העיריה החשובה ביותר מבין האיים האזורים
והכנסיה המקומית
הנקודה היהודית באי סאו מיגל- בשנת 1821 שבו יהודים לאיים האזורים לאחר שהסתיימה תקופת האינקויזיציה. רוב השבים היו יהודים ספרדים תושבי מרוקו שעסקו בעיקר במסחר. בעיר הוקמו 5 בתי כנסת. עד שנת 1910 הייתה הדת הקתולית הדת הרשמית ודתות אחרות לא הורשו להציג סממנים דתיים אחרים לכן מרבית בתי הכנסת היו ממוקמים בבניני מגורים עירונים.
בית כנסת "שער השמיים" החל לפעול בסוף שנת 1836
מאחר וכיום מעטים היהודים באי, אם בכלל, ננטש בית הכנסת ושופץ רק בשנת 2015 והפך למוזיאון.
העיר כולה, כמו ערים אחרות ברחבי האיים, מרוצפת באבני לבה קטנות שחורות ואבנים לבנות שיובאו לכאן. המראה נפלא, מעניין ויוצא דופן
ולסיום הפארק היפה Ribeira dos Caldeiroes. גולת הכותרת של הפארק הוא המפל היפהפה והאגם הצמוד לו. הנופים היפים מהפארק משקיפים אל עבר הים. בפארק אזור לפיקניקים וכאן פרסנו ארוחה אחרונה בשטח לפני שטסנו לליסבון.
וכמו לכל אורך הטיול פרחי ההורטנזיה הענקיים והגבוהים המשיכו ללוות אותנו עד יומנו האחרון
לסיכום:
אולי כי לא היו לנו ציפיות, אולי כי מזמן לא נסענו ואולי ואולי... האיים האזורים הם חוויה יוצאת דופן מכל הבחינות ובמיוחד בזכות הנופים. ממליצה לכם להגיע בהקדם לפני שהם יוצפו בתיירים.
פתחנו חלון לאוקיינוס האטלנטי ונהננו מאד
