חיידק הטיולים שדבק בי מקורו בהורי שטיילו ברחבי העולם עוד בתקופה שלחו”ל נסעו באוניות צים…

מים רבים זרמו מאז בויסלה (כמו בירדן) ובהחלטה משותפת עם אמי ואחותי נבחרה הפעם וורשה לטיול/סיור של ארבעה ימים מלאים.

אמי אינה ניצולת שואה. משפחתה הגיעה לארץ בשנת 1939 מיוגוסלביה – סרביה של היום כך שטיולנו לא היה טיול שורשים ובכל זאת בחרנו בוורשה כדי לראות ולהוקיר אתרים יהודיים ופולנים כאחד.

טיילנו מעט ברגל והרבה במוניות שהן מאד זולות והקלו על ההתנהלות. אמא בריאה בגופה ובנפשה אך מתקשה מעט בהליכה.

רכשנו כרטיסי טיסה באל על במחיר יחסית זול (מעדיפה תמיד חברות סדירות – אולי קיבעון שלי) וחיפשנו מלון. מסתבר שבעיר יש מעט מאד מלונות עם חדרים ל-3 מבוגרים. טלפון לבוקינג פתר את הבעיה ונבחר מלון מיוחד ויוצא דופן H15 BOUTIQUE HOTEL. שודרגנו לדירת סוויטה בת שני חדרים גדולים עם שרותים כפולים. ארוחת בקר מפנקת במיוחד. בעבר שימש המבנה את השגרירות הרוסית. במרכז ישנה חצר פנימית ובה ציורים מקוריים וריהוט עכשווי

http://www.h15boutiqueapartments.com/en/

מאחר והגענו בשעת בוקר מוקדמת והחדר טרם סודר יצאנו לשוטט מעט בסביבה. לכאורה וורשה היא עיר אירופאית טיפוסית שיש בה מרכז היסטורי מעניין, בתים אפרוריים בסגנון שנות ה-50, קניונים שהם המילה האחרונה, הרבה מאד מסעדות ובתי קפה בכל מגוון המחירים אלא שזו עיר שנחרבה כמעט עד היסוד ושוחזרה באופן שהיא נראית כאילו בתיה שייכים למאות הקודמות.

מספר דקות מהמלון נמצא בניין האוניברסיטה הטכנולוגית של וורשה. בניין יפהפה מוקף גן ירוק

לא התכוונתי להיכנס אליו אך חיפשתי להמיר יורו לזלוטי וכל נסיונותי לשאול עוברים ושבים על change הובילו אותי אל הבניין אך אז הסתבר שהם התכוונו לסניף כספומט אוטומטי. רק כשהבנתי שיש לשאול על קנטור kantor הגעתי למקומות הנכונים… תוך כדי שוטטתי בבניין המפואר והיפה.

שעת הצהרים הגיעה. מזג האוויר היה חם חיפשנו מקום מפלט מהחום. ליד המלון שוק אוכל מקורה קוסצ'קי Koszykowa Hall. קצת מזכיר את שרונה שלנו אבל הרבה יותר גדול, מפואר ומטופח. במקום שלל דוכנים לממכר אוכל מוכן, ברים, מעדניות, כלי מטבח וחנויות ספרי אוכל.

המבנה עצמו מאד מרשים הוא קם על חורבות הבזאר העממי שפעל עד שנת 1906. עבר שיפוצים רבים עד שנפתח במתכונתו הנוכחית ב-2012.

חזרנו אליו בערב נוסף ואז גם ראינו שישנם הרבה אזורי ישיבה בחוץ בגינה יפה ומטופחת

https://www.koszyki.com/

את היומיים הבאים השתדלנו לחלק בין אתרים הקשורים בהיסטוריה הפולנית ובאלו הקשורים ביהדות.

הסיור הפולני:

התחלנו את הסיור בכיכר קרסינסקי Krasinski בה ניצב ארמון בשם זהה שהוקם במאה ה-17 ומשמש כיום כספריה הלאומית. לידו פארק קטן ונחמד.

כתובת: Krasinskich 5

https://en.wikipedia.org/wiki/Krasi%C5%84ski_Palace

מולו ניצב בית המשפט העליון. מבנה גדול ומרשים כיאה לבית משפט. בפולין ראש הממשלה בוחר את השופטים (מעניין מה היה קורה אצלנו...)

בראש המבנה התנוססו שני דגלים בכל צד. דגל אחד הפולני

והדגל השני דגל פולין הלוחמת. הדגל אותו נשא כל לוחם מתחרת פולנית בכותפת החולצה

מכאן קצרה הדרך לאנדרטת מרד המחתרת הפולנית כנגד הנאצים.

Warsaw Uprising Monument

האנדרטה מנציחה את מרד וורשה שהתרחש בין 1.8.44 ועד 2.10.44 משך 63 ימי לחימה פולנית עיקשת מול כוח גדול בהרבה. המחתרת הפולנית שאפה לשחרר את וורשה מהכיבוש הנאצי לפני הגעת הצבא האדום לעיר. דיכוי המרד היה אכזרי ביותר ובמהלכו נהרגו למעלה מ-200,000 פולנים. האנדרטה מציגה שתי קבוצות של פולנים: ראשונה משתחלת אל תוך תעלות הביוב והשנייה מטפסת על גדר הגנה.

גובה האנדרטה 10 מ' עשויה מברונזה ומעוצבת בסגנון ריאליסטי.

האנדרטה הוקמה בשנת 1989. חמש שנים אחר כך התקיים כאן טקס שבו התנצל קנצלר גרמניה ריכרד הרצוג בפני העם הפולני ומשפחות קורבנות המרד מהמחתרת הפולנית על הזוועות שביצעו הנאצים.

חציית הכביש לרחוב דווגה Dluga היא עדות לטבח שטבחו הגרמנים באזרחים פולנים בזמן המרד. הממשלה הפולנית החליטה להשאיר את קירות הירי ולא לשפצם. המבנה המרכזי עם התמונות הוא הארכיון המרכזי של וורשה

נסיעה קצרה ואנחנו ניצבים לפני הבארביקאן Barbican – שער הכניסה לעיר העתיקה. השער שנבנה בשנת 1548 כחלק מהגנת חומות העיר העתיקה נהרס במלחמה ושוחזר ב-1954.

השער בנוי מלבנים אדומות וכולל 4 מגדלים עם גגות מחודדים המכוסים רעפים אדומות. בין המגדלים נמצאת הכניסה לעיר העתיקה שהוכרזה אתר ממורשת עולמית ע”י אונסק”ו.

בדרך לכיכר השוק עברנו דוכני מזכרות, בתי קפה ומסעדות

הרובע העתיק Stare Miasto רובו ככולו משוחזר. הוא הוקם במאה ה-13 נהרס כמעט עד היסוד במלחמה ומלאכת השחזור התבססה בעיקר על תצלומים ורישומי חזיתות שערכו סטודנטים לאדריכלות לפני המלחמה והצליחו לשרוד. מתכנני השיחזור היו נאמנים למקור בחזיתות אך בתוך הבניינים עצמם חויבו לחוקי התכנון ודרישות הדיור הציבורי באותה עת.

הגענו אט אט בעליה מהברביקאן לכיכר השוק Rynek Starego Miasta. בעבר היתה זו הכיכר המרכזית בה נערכו אירועים רשמיים ובתקופות שונות אף הוצאו כאן אנשים שנאפו להורג בתליה. את הכיכר מקיפים בניינים צבעוניים יפים, המון מסעדות ובתי קפה

במרכז הכיכר פסלה של בת הים אוחזת מגן וחרב ונחשבת למגינת העיר. הרבה אגדות קשורות לבת הים. אחת מהן מספרת על נסיך שאיבד דרכו ובת הים שחשה במצוקתו הראתה לו את הדרך לבית משפחת דייג עני. הדייג נתן לנסיך אוכל והלין אותו בביתו למרות שלא ידע שזהו נסיך. לדייג היו תאומים: וארס וסאווה. לאות תודה החליט הנסיך לבנות במקום עיר ולקרוא לה ע”ש התאומים

אגדה אחרת מספרת שבת הים שחתה בנהר הויסלה ועצרה לנוח סמוך לעיר העתיקה. דייגים שמעו את שירתה הענוגה ונשבו בקסמה. כאשר נלכדה בת הים ע”י סוחר רשע יצאו הדייגים להגנתה של בת הים ושחררו אותה לחופשי. לאות תודה היא נדרה נדר להגן על העיר.

מכיכר השוק אחרי מנוחה קצרה וגלידה משובחת ירדנו לכוון מרפסת התצפית על נהר הויסלה.

ברקע איצטדיון כדורגל שנבנה לכבוד תחרות יורו 2000 ומהווה כיום ביתה של נבחרת פולין.

לאט לאט עלינו חזרה דרך סימטאות

הגענו לכיכר קנוניה Kanonia Square זוהי כיכר קטנה קרובה לקתדרלת יוחנן הקדוש. הקתדרלה היא סמל הקתוליות של העיר וורשה. את זאת ידעו הגרמנים ובניסיונותיהם להרוס את העיר העמיסו עשרות ק”ג של חומרי נפץ והרסו את המבנה. רק בשנות ה-70 שוחזרה הקתדרלה.

במרכז הכיכר, הנקראת ע”ש הנזירים הקנונים שחיו באזור במאה ה-17, נמצא פעמון יצוק מברונזה שמעולם לא נתלה. הפעמון הוכן לתליה במגדל הפעמונים שבכנסיה אך כיון שהתגלה בו סדק והיה פחד שהוא יישבר בעת ההנפה נשאר הפעמון במקומו מאות שנים. הדעות לגבי הפעמון חלוקות: האם הוא מעניק מזל טוב למי שמשפשף אותו או למי שמקיף אותו 3 פעמים. כדי שנהיה בטוחות עשינו את שתי הפעולות…

מהכיכר הקטנה אל הכיכר הגדולה היא כיכר הארמון או בשמה האחר הטירה המלכותית Zamek Krolewski

הטירה שימשה משך מאות שנים כמעונם הרשמי של מלכי פולין. הבניין נשרף ונבזז ע”י הנאצים ונהרס לחלוטין. הוא שוחזר במשך 13 שנים בסוף המאה ה-20 ומשמש כיום כמוזיאון הלאומי.

בידיעה שאנחנו ודאי מפסידים החלטנו לוותר על כניסה למוזיאון ולהמשיך לשוטט.

כל יום בשעה אחת בצהרים יוצא חצוצרן אל החלון שנמצא מעל השלט ומשמיע תקיעת חצוצרה

ערב אחד חזרנו לראות את הטירה מוארת

מול הטירה פסל נחמד מצביע על Art Motel

ליד הטירה, במרכז הכיכר , ניצב עמוד זיגמונד ואזה ה-3 שהחליט בשנת 1596 להעביר את הבירה מקרקוב לוורשה. לאות תודה הוצב פסלו על עמוד גבוה משקיף על כל הכיכר

העמוד המקורי נשבר, מונח בצד, וכיום העמוד משוחזר

מהכיכר מתחיל הרחוב הראשי של העיר

לצידו תערוכת ציורים המתארים את העיר לפני שנהרסה ועל פיהם שוחזרו חלק מהמבנים ע”י סטודנטים לאומנות וארכיטקטורה

מול תערוכת הציורים ניצב ספסל מולטי-מדיה ועליו מפה של תחנות בחייו של פרדריך שופן. שופן, אחד מבניה היקרים של העיר וורשה. גדל בה ובילה את עשרים השנים הראשונות של חייו עד שעבר לוינה ופריז ומת משחפת בגיל 39.

כשלוחצים על כפתור במרכז הספסל נשמע קטע מאחת מיצירותיו.

בהמשך הרחוב פסלו של אדם מיצקביץ – המשורר הלאומי

ובית נשיא פולין שנקרא גם בשם “הבית הלבן” ובחזיתו הנסיך יוזף פוניאטובסקי ששימש כשר הצבא הפולני בתחילת המאה ה-19. הפסל מעוצב מברונזה ומתאר רוכב על סוס מניף בידו חרב שלופה

הסתיים הסיור הרגלי ברובע העתיק. נסענו לפארק ואז'נייקי Lazienki. פארק גדול הנחשב לאחד היפים בעיר. ירוק עם עצים יפהפיים, פרחים, סנאים ובריכות. על אי מלאכותי שוכן “הארמון על המים” ששימש כמעונו הפרטי של המלך האחרון של פולין וכיום זהו מוזיאון.

בכניסה לפארק נמצאת האנדרטה לפרדריך שופן המציגה את המלחין יושב תחת נבל עם ראש נשר


הסיור היהודי

יצאתי לסיור הזה ברגשות קשים שהלכו והתעצמו. כל מה שידעתי, קראתי, למדתי ושמעתי קבל חיזוק משמעותי. נתון מאד משמעותי התרוצץ בראשי והדגיש את העובדה שבוורשה חיו לפני המלחמה כ-350,000 יהודים כשליש מכלל תושבי העיר ובסיומה נותרו כ-300 יהודים בלבד. יצאנו לראות איפה קרו האירועים.

התחלנו את הסיור מרחבת המוזיאון לתולדות פולין אליו נחזור ביום המחרת כדי להקדיש לו את הזמן הראוי.

בשנת 2013 נקראה הדרך החוצה את הרחבה ויוצאת מרחוב מרדכי אנילביץ' “שביל אירנה סנדלר” על שמה של אירנה סנדלר שהייתה אחות קתולית ועובדת סוציאלית פולניה, חברה במחתרת שהתנגדה לנאצים ופעלה רבות להצלת ילדים יהודים. היא זכתה בתואר חסידת אומות העולם ואזרחית כבוד של מדינת ישראל. בשנת 2013 יצא סרט לזכרה שנקרא “הלב האמיץ של אירנה סנדלר” והוא מומלץ מאד לצפיה. זכיתי לראותו רק בעקבות הביקור במקום והכרות עם הדמות.

https://www.sratim.co.il/video.php?id=6585

מול המוזיאון ניצבת האנדרטה לגיבורי מרד ורשה משנת 1943. כאן, במקום זה התחולל אחד הקרבות הקשים ביותר. אגב, האבן ממנה עשויה האנדרטה הוזמנה ע”י היטלר משבדיה כדי לבנות לעצמו שער ניצחון

לאנדרטה שני צדדים המספרים את סיפור גורלה של הקהילה היהודית בוורשה. מצד אחד “המרד” בו מוצגים הלוחמים היהודים בראשם מרדכי אנילביץ' ומודגש סיפור הגבורה

והצד השני הנקרא “שואה” מציג גברים ונשים ילדים וטף ההולכים אל מותם על רקע ההרס והחורבן של הגטו

בשולי הכיכר ניצב פסלו המהורהר של יאן קרסקי Jan Karski שהיה לוחם מחתרת פולני בזמן המלחמה ונשלח לספר לבעלות הברית המערביות על המחתרת הפולנית ועל השמדת היהודים בשנת 1942

הוא הצליח להתגנב פעמיים לתוך הגטו ונפגש עם מנהיגיו. מטרתו הייתה לחוות מכלי ראשון את האירועים שהתרחשו בגטאות ולחשוף אותם לעולם. לצערנו, רוב המנהיגים איתם דיבר לא האמינו לו וחשבו שעדותו מוגזמת.

בשנת 1982 הוכר כחסיד אומות העולם ע”י יד ושם בנימוק שהוא אמנם לא הצליח להציל אף יהודי אך מאמציו, תוך סיכון חיים, זיכו אותו בתואר.

בשנת 1994 זכה באזרחות כבוד של מדינת ישראל. בנאומו, בעת קבלת האזרחות אמר: “זהו היום החשוב והמשמעותי ביותר בחיי. באמצעות אזרחות הכבוד של מדינת ישראל הגעתי למעלה הרוחנית הגבוהה ביותר באמונתי הנוצרית. בדרך מסוימת הפכתי גם אני לחלק מן הקהילה היהודית, ועתה, אני, יאן קרסקי שנולד בשם יאן קוזיילבסקי – פולני, אמריקאי, קתולי הופך להיות גם ישראלי”.

רחובות הגטו היהודי לשעבר שנהרסו ונבנו מחדש לציבור הפולני נושאים שמות של יהודים מפורסמים של הקהילה: רח' אנילביץ', רח' זמנהוף, רח' מרק אדלמן ואחרים.

בשולי הכיכר פתח בור ביוב (סגור) ששימש כפתח מילוט תת-קרקעי מהגטו לצד הארי. וורשה מרושתת בבורות ביוב מתחת לאדמה דרכיהן נמלטו רבים מהגטו ויצאו מחוץ לחומות. הסיכון היה רב שכן לעיתים הלכו לאיבוד ולעיתים טבעו בהצפת ביבים. את האנדרטה יזמו שרידי יהודי פולין אחרי המלחמה

בדרך לבונקר מילא 18 עוברים באבן זיכרון למרדכי אנילביץ'

מילא 18 – כמה קראתי ושמעתי עד שהגעתי… זכור לי היטב ספרו של ליאון יוריס (משנת 1995) “מילא 18” המתאר במילים נרגשות את מלחמתם של אנילביץ' וחבריו בצורר הנאצי ובכל זאת בעומדי לרגלי התל, שלימים יקרא “התל של אנילביץ'”, צמרמורת אחזה בי. איך, איך נפלו גיבורים.

בבונקר הקטן הסתתרו ולחמו כ-300 בני אדם עם כלי נשק מאולתרים וללא מזון ומים עד שהנאצים ועוזריהם האוקראינים השליכו פצצות גז מדמיע פנימה ולמרות זאת, כשהסוף ידוע מראש, בחרו מרדכי אנילביץ' וחבריו לבלוע גלולות ציאניד שהכינו מראש כדי שלא להיכנע. איזו גדלות נפש ואמונה.

הגופות לא הוצאו מעולם והמקום זכה למעמד של אנדרטת מלחמה

סיפור הגבורה בשלוש שפות פולנית, אידיש ועברית.

בדרך לכיכר השילוחים (אומשלאגפלאץ) עברנו ברחוב סטבסקי 6/8 שם ישב המטה הגרמני. לפני המלחמה שימש הבניין כבית ספר ואחר כך כבית חולים יהודי. הגרמנים שהשתלטו על הבניין דחסו לתוכו מאות יהודים והתעללו בהם

חציית כביש ואנו ניצבים בפני רחבה בה רוכזו היהודים לפני העמסתם לקרונות רכבות המשא שהובילו אותם למחנות ההשמדה. הכיכר הנקראת כיכר השילוחים “זכתה” גם לשם כיכר הנעלמים מאחר ואף אדם חי לא חזר ממנה.

כל יום הועברו למעלה מ- 7,000 יהודים במשך 7 שבועות בין 22.7.42-12.9.42

265,000 יהודים – מספר בלתי נתפס. עמדתי שם וניסיתי לתאר לעצמי את המצוקות, המאוויים והתחושות של אותם יהודים: נשים גברים וטף העומדים צפופים ומחכים. מה עבר להם בראש? מה יקרה לנו? לאן לוקחים אותנו? אני סבורה שבחיים לא נוכל להכיל את ה”חוויה” הזו...

הקיר בנוי בצורת קרון כשבאמצע רווח - פתח לתקווה. מאחור עומד זקוף עץ החיים.

על הקיר 300 שמות פרטיים שהיו הנפוצים ביותר באותה עת בפולין

יאנוש קורצ'אק – פרק שעומד בפני עצמו בתולדות יהדות פולין

נסיעה קצרה הובילה אותנו לרחוב קרוכמלאנה Krochmalna 92 (היום שונה שמו ל- Jaktorowska 6) בית היתומים הראשון של יאנוש קורצ'אק שנפתח בשנת 1912. יאנוש קורצ'אק ששמו האמיתי היה הנרי גולדשמיט היה רופא ומחנך בן למשפחה עשירה מתבוללת.

בהיותו רופא נחשף למצבם הקשה של ילדי עניים ולכן הקים את בית היתומים וניהל אותו משך 30 שנה. משנתו החינוכית מוכרת וידועה אם כי למדתי תוך כדי עיון המון פרטים חדשים. שיטתו החינוכית זכתה לשבחים ונמשכת גם כיום. על פי דרכו יש להתרכז באהבת הילדים, להתחשב בזכויותיהם ולשמור על ערכי כבוד הדדי.

פקודת הפינוי למחנה טרבלינקה ניתנה באוגוסט 1942 ולמרות האפשרות שניתנה לו להישאר בגטו הוא סרב והלך עם יתומיו לתאי הגזים.

בחזית הבית ניצבת כיום אנדרטה, אחת מרבות, המורכבת משני חצי עיגול הניצבים אחד מעל השני. דמות ראשו של קורצ'אק נמצאת בתחתית החלק העליון. הבית משמש כיום כבית מגורים לילדים ממשפחות מצוקה הנשלחים אליו ע”י לשכות הרווחה.

סמוך למוזיאון אבן לזכרו

ופסלו המפורסם הולך עם הילדים בבית הקברות היהודי

אחרי שקראתי, השכלתי ואני מקווה שגם אפנים (לפחות לגבי הנכדים כי הילדים שלי כבר בוגרים) ממליצה לקרוא את מאמרו של שבח עדן :”קורצא'ק האדם והמחנך”

http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/korchak-2.htm

בית הקברות היהודי ברחוב Okopowa 49 קיים משנת 1806 מכיל 200,000 אלף מצבות ו-4 קברי אחים.

עזובה ושממון אלו המילים לתאר את מצב בית הקברות שנמצא בחסות הקהילה היהודית שגובה דמי כניסה בסך 10 זלוטי לשיקום בית הקברות כביכול.

מאות מצבות, חלקן היו פעם מפוארות וגדולות ניצבות דומם שנים בלי יד מטפחת, דואגת ומכבדת את כבוד המתים. זה בצד זה קבורים מנהיגים יהודים שחיו בפולין לפני המלחמה כמו ד”ר לודוויג זמנהוף שיצר את שפת האספרנטו (תקוה) במטרה לקרב לבבות באמצעות שפה בינלאומית, י.ל. פרץ, אדמו”רים ורבנים חשובים 

וקברים רבים של מנהיגים שנספו במלחמה. אחד מהם אדם צ'רניאקוב שמונה ע”י הנאצים באוקטובר 1939 לעמוד הראש היודנראט. השתדל למלא תפקידו בנאמנות ולהקל על יושבי הגטו עד שנדרש למסור מידי יום שמות אלפי יהודים שיוסעו למזרח. צ'רניאקוב שידע מה הגורל הצפוי לנוסעים הרגיש שאינו מסוגל יותר לעמוד במשימה התאבד בבליעת כדור ציאניד.

יהודי ורשה שהוקירו את פועלו ומעשהו האמיץ קברו אותו בבית הקברות היהודי במקום מרכזי

מזעזעת במיוחד היא חלקת הילדים והציטוט מתוך השיר של המשוררות הצעירה הנריקה לזוברט “המבריח הקטן” משנת 1941.

קטע מהשיר מופיע בשלוש שפות: עברית, אנגלית ופולנית. שיר נוגע ללב על גורלו האכזר של המבריח הקטן שיצא לצד הארי כדי להציל את אימו מחרפת רעב ונפל ליד שער הגטו מכדור אנשי הס”ס:

מבעד קירות סדקים משמרות

חוט תיל חורבות וגדרות

מורעב עז פנים ועקשן

כרוח אחמוק כענן.

ואם יד הגורל תשיגני

תוך כדי משחק זה במפתיע

את אמא אל תחכיני

זו מלכודת חיים זה הגיע.

ורק עלי שפתיים

תקפא דאגה אחת

מי לך אמא אמא שלי

מחר יביא עוד פת.

בית הקברות המשיך להיות פעיל משך כל המלחמה אך הגרמנים דאגו להשמיד כל תיעוד וראיות.

בתוך בית הקברות שטחים תחומים בחבלים. אלו הם קברי האחים של לוחמי גטו ורשה ושל אחרים שמתו ממחלות בגטו עקב תנאי החיים הקשים. מספר המתים היה כל כך גדול שגופותיהם נערמו ברחובות ולחברת קדישא לא היתה ברירה אלא לקברם בקבר אחד ללא טקס אישי או ציון שמם.

עצובים וכואבים נסעו לרחוב Chlodna רחוב שהיה שייך לתחום הארי של העיר והפריד בין שני חלקי הגטו “הגטו הגדול” ו”הגטו הקטן”. בתחילת המלחמה, כשהיהודים הורשו עדיין להסתובב ברחוב, היתה החשמלית נעצרת כשהתקרבה אל יהודי חוצה. מהר מאד נבנה גשר צר להולכי רגל יהודים כדי שהחשמליות תוכלנה לנוע בחופשיות. הגשר היה צר מאד ויהודים רבים הצטופפו בו חלקם אף “נפל” אל פסי החשמלית. כמה רוע ורשע!! אחרי האקציה הגדולה של גטו ורשה כש”הגטו הקטן” חוסל הפך כל האזור לאזור ארי.

כיום, הגשר אינו קיים ובמקומו נבנתה אנדרטה. פסי החשמלית עדיין נמתחים במרכז הכביש ומעליו נמתח חבל המחבר את שני צידי הרחוב

ליד עמוד הגשר ניצבות עמדות בהן ניתן לצפות ולדמיין כיצד נראו החיים בגטו בצל חוקים שכל מטרתם הייתה להשפיל, להכאיב ולהפחיד.

באותו רחוב חלודנה 22 Chlodna פינת ז'לזנה 74 Zelazna ניצב אחד הבתים הצרים בעולם שנבנה בשנת 2012 ומשמש מקום השראה לסופרים ולאומנים. רוחבו נע בין 72-122 ס”מ על פני 4 קומות. הסופר הראשון שהוזמן למקום היה אתגר קרת כיוזמה להנצחת זכרם של בני משפחתו שנרצחו בשואה ומכאן שם הבית – הבית של אתגר קרת

ברחוב הסמוך ואליצוב 14 Walicow ניתש קרב קשה על שימור ביתו של משורר גטו ורשה ולדיסלב שלנגל שידע בדיוק מה קורה ליהודים הנוסעים מזרחה. הוא כתב על כך בשיריו, חלק הצליח להסתיר, עד שנרצח. בין שיריו שתורגמו לעברית “התחנה הקטנה טרבלינקה” ששר יהודה פוליקר

ביתו, אחד מ-3 בתים אחרונים ששרדו, מפריע לעירית ורשה הרוצה להרוס את הבתים על מנת לפנות מקום לבתים חדשים. קבוצת צעירים, מדריכים בתנועות נוער שלימים הפכו מדריכי משלחות נוער לפולין חלק מקבוצת “דרור ישראל” מתייצבים מול העיריה ומבקשים לשמר את המקום.

גם בשלט הזה פגשנו “יהודים החוצה” ולא נראה שהוא נכתב מאד מזמן

ממליצה מאד לעיין בכתבתו של איתי ורד מנובמבר 2017 על המאבק לשימור הבית

https://itaivered.wordpress.com/2017/11/27/%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%95%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%91-14/

השריד היחיד לחומת הגטו נמצא בתוך חצר פנימית של בנין ברחוב Sienna 56 סמוך לתחנת הרכבת המרכזית של ורשה. למרות שבאנו בשעות המותרות, לא דיברנו בקול יצאו שכנים למרפסות וסיננו הערות לא מחמיאות כנראה...

את החומה בנו עובדי כפיה תחת השגחת הנאצים. בראש החומה לכל האורך היו שברי זכוכיות וגדר תיל.

בשנת 1992 ביקר במקום בפעם הראשונה נציג רשמי של המדינה הנשיא חיים וייצמן וקבע לוח זיכרון מטעם ממשלת ישראל

כיום יש נוהג שכל מוזיאון בעולם המבקש להוציא אבן מקורית מהחומה משאיר שלט. במקרה זה אבן שהוצאה לטובת מוזיאון השואה בוושינגטון

האתר היהודי האחרון בו ביקרנו היה בית הכנסת נוזי'ק Nozyk Synagogue היחיד ששרד מבין 400 בתי כנסת שהיו בוורשה. משתייך לזרם האורתודוכסי, עדיין פעיל בעיקר בחגים בגלל מיעוט היהודים החיים כיום בוורשה באורח קבוע.

נקרא ע”ש של מנשה נוזי'ק, סוחר טקסטיל עשיר וחשוך ילדים. חנוכת המבנה נערכה ב-12.5.1902 בזמן המלחמה נכלל תחילה בשטח “הגטו הקטן” ואחר כך הוצא ממנו. בשנת 1941 חולל המבנה והוחרם. הגרמנים השתמשו בו כאורוות סוסים ומחסן מספוא. המבנה ניזוק בקרבות ושוקם תחילה בשנת 1940 עד לשיקומו הסופי (בנתיים) ופתיחתו המחודשת במאי 1983. לצערי בית הכנסת היה סגור לכן לא יכולנו לבקר בפנים.

את היום האחרון חילקנו לשלושה חלקים:

המוזיאון לתולדות יהודי פולין נפתח בשנת 2013 אך תערוכת הקבע שלו נחנכה ב-2014 בנוכחות הנשיא רובי ריבלין. בדבריו אמר הנשיא: "לעולם לא נצליח לחשוב על פולין בשוויון נפש. גם אם ניתקו היהודים מפולין, הרי שקשה עד בלתי ניתן לנתק את פולין מהיהודים. אי אפשר למחוק היסטוריה עשירה כל כך, מלאה כל כך, כואבת כל כך. המוזיאון היהודי, שאת תערוכת הקבע שלו אנו חונכים היום, מנסה להציג את ההיסטוריה היהודית בפולין, על כל צדדיה. על עושרה ועל עוניה; על חסידיה ומתנגדיה; על משכליה ופשוטי העם שבה; על יחסי השכנות; על ההיסטוריה השמחה והטרגית שלה. זהו לא מוזיאון שואה - זהו מוזיאון חיים. זהו מקום אשר מנציח את מה שהיה, את מה שכבר לא יהיה, ואת התקווה לעתיד אחר".

מבנה עצום מעוצב מאבן וזכוכית

בכניסה מוטבעת מזוזה – אבן שנלקחה מחומת הגטו

הכניסה לאולם המרכזי מעוצבת בצורה גלית יש האומרים מזכירה את קריעת ים סוף

במוזיאון תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות. תערוכות הקבע מציגות נקודות ציון חשובות בתולדות יהדות פולין כמו תקופת תור הזהב במאות 15-16, תקופת המהפכה התעשייתית, בין שתי מלחמות העולם, השואה ושיקום הקהילה היהודית ששרדה בפולין.

ניתן להיעזר בערכת שמע בעברית. המוזיאון הוא אינטראקטיבי מכיל הרבה מאד צילומים, מסמכים דגמים ושחזורים, מוצגים אור-קוליים ועוד ועוד.

הקדשנו למוזיאון שלוש שעות ובקלות ניתן לשהות בו יותר

מונית הביאה אותה לרחוב Dobra 56 –בניין ספריית האוניברסיטה של וורשה

University of Warsaw. זהו בניין ייחודי בנוי בסגנון אולטרה מודרני ומצליח לשלב בין מרחב למידה למרחב פנאי ונופש. הבניין נחנך בשנת 1998 והיה פרויקט הדגל של שחרור פולין משלטון הדיכוי הקומוניסטי. בכוון הרחוב לוחות ענק שעליהם מוצגים טקסטים נבחרים מתרבויות משפיעות בעולם (כולל בעברית קטע מספר יחזקאל)

בכניסה הציבו האדריכלים מדפי ספריה ענקיים שלקחו מהספריה הישנה וצבעו אותם בסגול.

כשנכנסים מגלים רחוב פנימי מקורה בתקרת זכוכית שאליו פונות חזיתות האגפים ויש בו בית קפה וחנויות ספרים.

ביציאה גן בוטני נפלא המטפס לגג הספריה. הגן משתרע על שטח של 10 דונם. הוא מתחיל במפלס הרחוב, מטפס אל גג החניון וממשיך לגג הספריה מכאן תצפית יפה על העיר

ואף דמותו של קופרניקוס שבתקופת הכיבוש הנאצי הוצמד לכל הדיוקנאות שלו בעיר השלט “אסטרונום גרמני ידוע” 

כאן גם זכינו לראות כמה השתקפויות יפות 

הבית הסמוך משתקף בחלונות הספריה

אתר אחרון שביקרנו היה ארמון המדע והתרבות Palace Kultury גורד שחקים במרכז העיר אותו ראינו במהלך הביקור כי אי אפשר להתעלם ממנו. הפעם החלטנו להיכנס פנימה ולעלות לתצפית מגובה 30 קומות.

הבניין נבנה בתקופה הקומוניסטית (1952-1955) כמתנה לעם הפולני ע”י סטלין ולכן הוא בנוי בסגנון סטליניסטי. הפולנים שראו בבניין סמל לסטליניזם נהגו לבוז למבנה. לטענתם התצפית מקומה 30 היא המקום היפה ביותר בוורשה משום שזו הנקודה היחידה ממנה לא ניתן לראות את המגדל עצמו...בשלב מסוים רצו להרוס אותו עד שהתברר שעלויות ההריסה כל כך גדולות שעדיף שישאר

לעת ערב מואר הבניין

מסעדות מומלצות:

Rozana

Chocimska 7 טלפון 48228481225+

מסעדה אלגנטית ויפה שוכנת בבית פרטי. חלקה בתוך הבית וחלקה בגינה מטופחת אוכל משובח, מבחר גדול ושירות מצויין. פתוחה כל יום משעה 12:00 עד חצות. רצוי להזמין מקום. המחירים מפתיעים לטובה

https://www.restauracjarozana.com.pl/

Szwejka

Plac Konstytucji 9 טלפון 48223391710+

שמה של המסעדה על שם רומן צ'כי מפורסם “החייל האמיץ שוויק”. על קירות המסעדה והתקרה קטעי עיתונות מהמחזה. מאכלים פולניים אופיניים. מסעדה טובה ומחירים סבירים

http://uszwejka.pl/?utm_source=tripadvisor&utm_medium=referral

Zapiecek

רשת של 6 סניפים בהם מוגש המאכל הלאומי pierogarnie כיסנים ממלאים במבחר של למעלה מ-40 מילויים. מצויין וזול.

אנחנו אכלנו בסניף שקרוב לעיר העתיקה רחוב ul. Krakowskie Przedmiescie 55

טלפון 4226927204+

http://www.zapiecek.eu/main.html

לסיכום

למדתי באוניברסיטת ת”א בזמנו היסטוריה של עם ישראל ועבודת הגמר, שהוגשה לד”ר יצחק ארד, עסקה בבריחת יהודים ממחנות המוות בפונאר (אגב, עבודה שנמצאת אי שם ב”יד ושם”). חוויתי את השואה מרחוק. 

לפני שנה נסעתי למספר ימים לקרקוב. ראיתי, התרשמתי וחוויתי. 

הפעם, בנסיעתי לוורשה עברתי חוויה עוצמתית חזקה הרבה יותר. מצאתי את הביקור בוורשה מורכב יותר מכיוון שהעבר, המלחמה וההיסטוריה היהודית צצים בעיר ללא הרף. אינני דוברת את השפה (למרות ששמעתי אותה רבות מפי חמותי) ובכל זאת היתה לי תחושה שמדברים עלינו בהנחה שאיננו מבינים.

הפולנים, בניגוד לגרמנים, אינם לוקחים אחריות על מעשיהם וטוענים כי היו תחת כיבוש גרמני. מה שנכון, אלא שרבים רבים שיתפו פעולה. מצד שני נחשפנו לסיפורי גבורה של נוצרים קתולים יחידי סגולה.

הפולנים לא מסתירים את תסכולם מכך שפולין מוצגת למבקר היהודי רק כאתר השמדה ולא כמקום בו התפתחה ושגשגה תרבות יהודית עשירה 900 שנה.(ניסיון לשנות את הגישה במוזיאון לתולדות היהודים בפולין ).

וורשה בעיני אינה עיר יפה אם כי יש בה מספר אתרים יחסית יפים. האוכל משובח וזול. מוניות זמינות בתעריף נמוך. מציעה למתעתדים לנסוע להוריד את האפליקציה של uber שהיא זמינה וזולה יותר ממוניות.

במילים אחרות: וורשה קרובה פיזית אך רחוקה רגשית.indecision