פרק 5 – חלק א'
מלבורן ועיירת כורי הזהב 27-29.6.18
למעשה בכל השבוע האחרון מאז חזרתנו מלב אוסטרליה, היו ברקע כל הזמן תכנונים ומחשבות על הטיול הגדול הבא.
לא היה מתוכנן, לא לאן, לא משך הזמן וכמובן לא היו פרטים לעבור עליהם. להבדיל מהטיול ללב האדום של אוסטרליה אותו תכננו הכנו ותאמנו עוד מהבית. את כל שאר הזמן לא תכננו ממש, אספנו מידע על אתרים ועל אטרקציות, מכל מקום החלטנו שנתכנן עם הילית ואיתי כשנהיה אצלם.
אבן הפינה לתחילת תכנון היה כאשר הסתבר כי הילית ואיתי טסים למלבורן לחתונה.
עם כל הכבוד לסידני, ולפרת' במערב אוסטרליה, בה היינו בנסיעה הראשונה ליבשת לפני 14 שנים בדיוק, עוד לא היינו בערים ראשיות נוספות, מלבורן, בריסביין, דארווין, אדלייד, ערי בירה של מדינות אוסטרליה, וקנברה בירתה של היבשת.
כך שהנסיעה של הילית למלבורן נתנה את הכיוון מתוך מחשבה שנוכל גם לבלות יחד במלבורן.
או אז שהכיוון הוחלט, התחלנו לרדת לפרטים, לאסוף מידע למיין מה לכלול ומה לא. ליצור שלד של תכנית עם גבולות של לוח זמנים/תקציב.
מלבורן כבסיס יציאה ומשם דרך באלארט (Ballart) לדרך האוקיאנוס הגדולה - The Great Ocean Road לאורך חוף האוקיאנוס השקט בעצם ים טסמן, (שהוא חלק מהאוקיאנוס השקט.)
מצאנו כי הגלריה הלאומית של ויקטוריה - National Gallery of Victoria מארחת תערוכה מהמיטב של גלריה מומה בניו-יורק. מבחינתה של עיינה זה ביקור חובה, הזדמנות חד פעמית, כי לא נראה שבקרוב נגיע לניו-יורק ועברו כמה שנים טובות מאז ביקורנו שם....
הקצבנו יום שלם לגלריה, כל שאר הזמן במלבורן ינוצל למה שיתאפשר...
לוח זמנים שהתייצב, יום רביעי, טיסה מסידני למלבורן, מלון במרכז העיר, התמקמות בסביבות הצהרים סיבוב היכרות עם מרכז העיר עד הערב.
הזמנו מלון ממש במרכז העיר ברחוב קוויין מלון סיטיקלאב Cityclub Hotel 113 Queen St')) מלון לא גדול, נקי ומסודר. מאוד נהנינו מהשהות במלון. (אגב, נקודת החולשה שלו שהחבילה לא כוללת ארוחת בוקר. רק שובר הנחה למסעדה קטנה מהצד השני של הרחוב, שלא הייתה משהו...).
יום חמישי בבוקר, הליכה לגלריה הלאומית, המלון היה במרחק הליכה מהגלריה, כאמור ללא הגבלת זמן, כמה שאפשר, שנרצה, שיהיה מעניין.
יום שישי בבוקר חזרה לשדה התעופה, השכרת רכב שהוזמן מראש כמובן, ויציאה לעיר באלארט כשעה וחצי נסיעה.
זו הייתה כאמור תכנית הפתיחה של הטיול הגדול והנרחב שתכננו למזרח דרום אוסטרליה....
היציאה לדרך האוקיאנוס הגדולה – The Great Ocean Road,
תוך יום היו מוזמנים המלון במלבורן ומקום הלינה בבאלארט, כרטיסי הטיסה, השכרת הרכב, ומלון ללילה הראשון בתוככי דרך האוקיאנוס הגדולה בעיירה אפולו ביי.
הזמנו טיסת לאו קוסט בחברת טייגר אייר. יש לכם בוודאי ניסיון עם חברות הלאו קוסט, הפתגם העממי הקיים זמן רב לפני פרוץ החברות הללו לתודעתנו יודע לסכם: "מה שקונים בזול עולה ביוקר". כך בדיוק היה, לא הצלחנו להזמין מקום ישיבה דרך האתר התוצאה בדלפק עלה לנו כל מושב עוד 7.5$ אוסטרלי כמובן, במקרה לגמרי בדרך הלוך הצלחנו לעבור עם הכבודה ללא תוספת תשלום, על הקשקש. (בדרך חזור כבר לא הלך לנו כל כך)...
את כל שאר הפרטים השארנו פתוחים לסגירה בדרך.
חוץ מ"אקסידנט" קטן בו איבדתי את הלד'רמן שלי. (שהולך איתי שנים לכל טיול ורכיבת אופניים והציל פעם מישהו בעליות סדום, שהמנוע במכוניתו ניתק ממקומו בגלל נפילת בורג אחד והיה צורך להזיזו למקום ולקבע אותו וזה נעשה בעזרת מוט עץ וקפיס עץ משולש שדחק את המנוע למקום וקיבע אותו, וכל זה עם המסור וכלים נוספים של הלד'רמן).
בקיצור, כשבדקתי את תרמיל הגב לא היה הלד'רמן בתאים הגדולים, לא נדלקה לי נורה אדומה, וכנראה שלא בדקתי בכיסים הצדדיים (אלה המיועדים לבקבוקי מים קטנים למשל.) כנראה נשאר שם מהטיול האחרון שערכנו יומיים קודם לכן. כמובן בבדיקה פשוטה ושגרתית במעבר לאזור הטסים עלו עליו. ניסיתי להשאירו בשמירת חפצים אבל משך הזמן הארוך כ- 10 ימים, הסתכם בסכום גדול שעדיף להוציאו על מכשיר חדש מלשלם כאן בשמירת חפצים. השארתי אותו לעובד בשמירת החפצים, שייהנה ...
טיסה של שעה וקצת והופ אנחנו בעולם אחר.
מצאנו את חברת סקיי באס (Sky Bus) אשר מפעילה שרות לסיטי של מלבורן בנסיעה מהשדה וחזרה, הנסיעה מחולקת לשניים, מהשדה עד לתחנה מרכזית שלהם בעיר תמורת 39 AUD לזוג ומשם אוטובוסים אל תוך העיר, כ- 10 תחנות במרכז העיר, בהם מפזרים ואוספים נוסעים ללא תשלום.
כמובן שניצלנו את השירות מה עוד שתחנה 10 הייתה בדיוק מול מלון סיטיקלאב. ועוד הראשונה בסבב, אידאלי.
רק לחצות את הכביש ולהיכנס לבניין שלא הסגיר את שימושו כבית מלון, אך מעבר לכניסה היה שולחן קבלה עם לובי צנוע להמתנה ומעבר למעליות. קיבלנו חדר בקומה די גבוה יחסית לבניין קומה מתחתנו הייתה מרפסת של מסעדה ומול החלונות בניין משרדים שלא הצלחנו לעמוד על קנקנו (לא שזה משנה משהו).
רחוב קווין אחד הרחובות המרכזיים בעיר, היינו לקראת קצהו העליון המסתיים ב- T עם רחוב פלינדרס (Flinders st') ליד שוק ותחנת רכבת הנושאים את שם הרחוב.
כמו שתכננו יצאנו לסיבוב רגלי להכרת הסביבה ופשוט שרכנו רגלנו מסביב לכמה בלוקים ברחובות הראשיים וברחובות קטנים ביניהם, לבסוף נכנסנו למסעדה לאכול ארוחת ערב, אני ממש לא זוכר את הארוחה ואת המסעדה אז כנראה שלא היה משהו מיוחד.
בבוקר חצינו את הכביש למסעדה המומלצת עם הנחה שהמלון מכוון אליה, הסיכום לא משהו שיש לדבר עליו לא האוכל ולא שום פרט אחר.
הלכנו לגלריה כחצי שעה של צעידה, תוך עצירות מרובות לצלם ולהתרשם מהבוקר בכרך של מלבורן, באה לקראתנו על המדרכה כיתת גן עם הגננות ומספר אימהות (כנראה) והייתה הדדיות בתגובות שלנו אליהם ושל הקטנים אלינו, חיוכים "בוקרטובים" וחיש חלפנו וכל צד המשיך בדרכו, הרגע היפה נשאר אתנו, אולי גם אתם...
תחנת הרכבת של רחוב פלינדרס היא תחנה גדולה ומרכזת המוני אדם הממהרים לענייניהם או "מתמגנטים" למפגש האנושי הזה, להתפרנס מהעוברים ושבים ואני מתכוון לקבצנים אך בעיקר לנגני רחוב.
מתקן ברז למי שתיה על המדרכה לשימוש הציבור משך את תשומת ליבנו. ברחוב מלא קיוסקים וחנויות מזון רחוב מהיר שמתפרנסים ממכירה גם של בקבוקי מים מינרליים עומד ברז מים חיים לשימוש ציבורי ללא תשלום. ממש יפה.בפינה חנות כובעים בקומה נמוכה מהמדרכה, סידור הכובעים בחלון הראווה משך את תשומת הלב…
כמו בסיטי של סידני גם כאן מרשימים מאוד הבניינים מהמאה ה-18 וה-19, לא שאני יודע מי הוא מי, אבל רואים על הסגנון שהם לא מהמאה ה- 20 (לפחות לא מהחצי השני שלה) בניינים מרשימים נראים רשמיים כאלה, כמו באירופה הקלאסית...
חצינו את גשר פרינסס (Princes Bridge) מעל הנהר ירה (Yarra) ולאחר כ 300 – 400 מטר הגענו לגלריה.
כניסה מרשימה עם חלון קשתי מזכוכית שקופה, מפל מים הזורם במורד החלון בין הזכוכיות החיצונית והפנימית, מטשטש את פנים המבנה.
אלפי מבקרים מכל הגילים מקומיים ותיירים. חיפשנו את דרכנו לתערוכה מהמומה, ולתערוכות קבע…
אני מביא פה אפס קצה מתצוגות הגלריה השונות:
יצאנו החוצה כשהתחיל להסתמן סיומו של היום, חזרנו בדרך בא באנו על רחוב דרך קילדה ( (St' Kilda Rd. לכיוון תחנת הרכבת חצינו את רחוב פלינדרס המשכנו לכיוון בית העירייה (Melbourne Town Hall) הרחוב עמוס במסיימי יום עבודה, מכל בנייני המשרדים הממלאים את הרחובות המסעדות האוטובוסים והחשמליות, קהל רב מאוד.
נכנסנו למסעדה, על פי השלט בחוץ הייתה יפנית, סיגנון מזרח רחוקי, קשה לדעת מקורו, ראיינו את המלצרית והסתבר שהיפני היחידי הוא הבעלים אבל בעצם כל העובדים הגיעו מכל רחבי מזרח אסיה, המשותף לכולם שעכשיו הם אוסטרלים.
האוכל היה טעים, אני חושב שממש לא היה יקר. אבל לא חותם על זה.
בדרכנו חזרה למלון מצאנו שאת הסמטאות בין הבניינים מנצלים למסעדות ופאבים שהערב הוא שעתם היותר יפה במשך היום.
חזרנו למלון עם הידיעה שאנחנו רחוקים מלמצות את מה שאפשר לראות ולעשות במלבורן, אבל מחר, יום שישי אנחנו חוזרים לשדה התעופה ומשם יוצאים לדרך האוקיאנוס הגדולה...
בבוקר ארזנו את עצמנו, נפרדנו מהמלון חצינו את הכביש והיות ולא בדקנו את לוח הזמנים של האוטובוס עמדנו וחיכינו שיגיע משהו כמו חצי שעה. אמנם זו תחנה מספר 10 אבל הראשונה בסבב, כך שהאוטובוס היה מלא באנשים שאך זה עתה הגיעו למלבורן והתרוקן לאט לאט עד שרק אנחנו ואולי עוד נוסע בודד שעלה בהמשך הגענו לתחנה הסופית, ממנה יוצא אוטובוס לשדה התעופה.
ירדנו ליד טרמינל 4 (אם אני זוכר נכון) וממול מעבר לכביש היו תחנות ההשכרה של כל החברות, כשהגענו הסתבר שאותו משרד משרת חברות שונות. את הרכב אתה לוקח מהחניה של החברה ממנה שכרת את הרכב. התעכבנו כחצי שעה מיותרת עד שירד לנו האסימון שמציעים לנו לשלם ביטוח להשתתפות העצמית, כך שאם קורה נזק לרכב הביטוח הזה משלם את רוב סכום ההשתתפות העצמית הגבוה מאוד. סכום התוספת הזאת שינה את המחיר הסופי של ההשכרה, שהיה נדמה שאיננה יקרה מידי כשבחרנו לשכור מבאדג'ט. אני חושב שלבסוף, לא כולל דלק, עלה לנו הרכב כ- 90 דולר אוסטרלי ליום. במקום 20 וכמה דולר ליום מחיר ההשכרה הבסיסי. סוג של הטעיית הלקוח. שלא מציעים מהתחלה לכלול את ביטוח ההשתתפות העצמית במחיר.
לאחר שהבנו שעדיף לשלם את הביטוח מלשלם במקרה נזק השתתפות עצמית גדולה סגרנו את העסקה קיבלנו את הרכב ויצאנו לדרך.
הקילומטרים הראשונים הם המתוחים והקשים ביותר, אתה צריך להתרגל לנהיגה בשמאל הדרך, זו בעצם עיקר הבעיה, האינסטינקטים של נהג ותיק המורגל בצד ימין של הדרך יכולים להיות כאן מסוכנים. נוסעים בכבישים מהירים 2-3 נתיבים לכיוון, כמה קילומטר לפני יציאה מתחיל נתיב יציאה, ויציאות יש רבות, אתה מוצא עצמך נוסע באחד הנתיבים הימניים יותר או בנתיב המרכזי במסלול, ואולי מפריע לרכבים מהירים יותר?
לאחר זמן מה אתה מתייצב, הנהיגה הופכת לרגילה תוך תשומת לב רבה כל הזמן לשמירת השמאל, כמו שמזכירים לנהגים לאורך הכבישים כל הזמן Keep The Left שמור על השמאל…
לאחר כ- 60 ק"מ עצרנו בתחנת דלק, תחנת ריענון, לארוחה קצרה והמשכנו ליעדנו העיר באלארט.
באלארט (Ballart) נמצאת כשעה וחצי נסיעה מערבה למלבורן על כביש 8M אנחנו התרכזנו באתר אחד בעיר, המציעה מגוון אטרקציות למבקרים, התרכזנו במכרה הזהב, עיירת כורים מאמצע המאה ה- 19, 1850, שהזמן קפא בא.
דבר ראשון כשהגענו חיפשנו את מקום השינה שלנו, שנשא את השם "באלארט מרכז בד אנד ברקפסט (Ballart Central B&B) הוויז ( (Wazeהוביל אותנו בקלות יתרה, לבניין אפור כחלחל, 2-3 קומות, שנראה נטוש על פינת רחוב, בשכונה של בתים פרטיים עם חצרות, רחוב רחב עם תעלת ניקוז ליד המדרכה ומקומות חניה בניצב לכביש. לא מצאנו מקום חניה ממש ליד, התקדמנו כ- 100 מטר עד מציאת המקום.
קיבלה אותנו בעלת הבית, לא לפני שכמעט התייאשנו מהמחשבה שאין אף אחד בבית.
בחרנו את המקום בגלל שהיה זול מאחרים ובאתר נראה נחמד, אך מה שלא שמנו לב הם 2 פרטים מאוד חשובים,
[1] השירותים והמקלחת אינם בחדר אלא משותפים לכמה חדרים.
[2] עבור ארוחת בוקר צריך לשלם תוספת.
הפרטים הללו שכאמור נעלמו מעניינו בהזמנת המקום גרמו לנו לאכזבה גדולה מהמקום, שמכריז על עצמו כמרכז לינה וארוחת בוקר אך מטעה את הלקוחות האפשריים במחיר נמוך מהמחיר האמיתי אותו צריך לשלם בשביל לקבל את מלוא השרות.
החדר כשלעצמו היה סביר ונעים. וגם הייתה חניה מקורה בחצר.
יצאנו לסוברין היל (Sovereign Hill) עיירת כורי הזהב, המשומרת. בעיירה חנויות סדנאות ומפעלים הפועלים ממש כאילו השנה היא 1850 ובהלת הזהב בעיצומה. מחיר כניסה במבצע "שלם על יום וקבל יומיים" בעלות 45.60$ AUD לכרטיס. הסתפקנו לצערנו בכניסה בודדת, רק היום...
הלכנו ברחוב הראשי הציורי, בתי עץ, משרד הדואר, משרדי הבנק הקונה את הזהב מהכורים, עסקים וחנויות, הלכנו על מדרכות עץ המוגבהות מהרחוב וחלקן מקורות, ישבנו על ספסל על גבי המדרכה בכניסה למסעדה לצפות בעוברים ושבים "תושבי העיירה" לבושים במיטב אופנת התקופה, ומבקרים. אנשי העיירה שחקנים המגלמים את התושבים מהתקופה כולל ראש העיר, וכולל משפחות עם ילדים. נכנסנו לחנויות, כולל חנות תכשיטים מעוצבים מזהב טהור, חנויות מאפה ושוקולד.
ראינו וקיבלנו הסבר במפעל ליצור גלגלי עץ לכרכרות ועגלות רתומות לסוסים על תהליך היצור. עד היום עובד המפעל ומייצר כרכרות לשימוש מקומי. שוחחנו עם העובדים במפעל שהפכו תחביב למקצוע ומייצרים את הכרכרות הציוריות הללו גם בימינו אלה.
ירדנו למכרה, צפינו בכורים חופרים בקירות הסלע במקושים ומעדרים שולחים את העפר בקרוניות להמשך תהליך הניפוי במפעל העומד בצד המכרה.
גולת הכותרת גילוי מטיל זהב ענק ממש אל מול עינינו... זו כמובן הייתה תצוגה אור קולית וירטואלית הולוגרמה, על אשר התרחש במכרה אי אז.. סיפור גילוי מטיל הזהב הענקי שמשך כורים רבים למקום. "המטיל" מוצג למבקרים לאחר פתיחת כספת ומייצג את הסיפור המופלא.
הסתובבנו בין בתי המגורים של תושבי העיירה כולל ביקור באחד הבתים ופגישה עם "התושבים"...
גילינו "שיש לנו יותר מזל משכל" כמו שנהוג לומר, כי הגענו בערב בו מתחילות חגיגות כריסטמס ביולי (Christmas in July) הנהוגות במסורת האוסטרלית, אותה החלו המתיישבים שבאו מאירופה (מהאי הבריטי) להקלה על הגעגועים ולחידוד הזיכרונות מהמולדת, בה כמובן כריסטמס היה בחורף עם שלג וקור.
להבדיל, כאן באוסטרליה דצמבר וינואר הם חודשי שיאו של הקיץ החם. יולי אוגוסט שיאו של החורף הביאו ליצירת חגיגה אוסטרלית חדשה שבה חוגגים בשיא החורף והקור את חגיגות הכריסטמס.
כאמור הגענו ביום תחילת החגיגות, עם רדת החשיכה הוארה העיירה בשלל אורות צבעוניים ו"שלג" קל החל לרדת והתעופף ברחוב. בדוכנים נמכר שוקו חם, חבית עם מדורה התוכה בערה בפינת הרחוב לחמם את החוגגים שמלאו את הרחוב הוותיק בשמחה והמולה, ברקע תזמורת כלי נשיפה ומשמר צבאי הצועד בסך החיילים לבושים במדים אדומים ורובים מכודנים על הכתף.
לאחר ששבענו מהמראות הצבעים והקולות חזרנו לצימר...
עם בוקר יצאנו לכיוון העיר טורקוויי (Torquay) ואל דרך האוקיאנוס הגדולה (The Great Ocean Road ) ...
המשך יבוא בפרק 5 חלק ב'…
