לאחרונה חזרתי מטיול מאורגן בהודו שנמשך 12 יום. התלבטתי רבות עם עצמי אם לסוע שכן בקרב המבוגרים חלוקות הדעות. האם אוהב את מה שאראה, האם אצליח להתעלם מה"מסביב" ולהתרכז בעיקר? כעת, לאחר שחזרתי אני יכולה לסכם לעצמי שהודו היא חוויה אחרת, שונה מארצות המזרח האחרות בהן ביקרתי. יש בה אתרים מענינים שאני שמחה שזכיתי לראותם, שלל צבעים סוחף למערבולת של שמחת חיים המעיד על אופיו השמח והאופטימי של האדם הפשוט, שווקים ססגוניים, לבוש עשיר ומעניין ואומנות עשירה. החברה ההודית מחולקת למעמדות (קסטות)ואלו מאופיינים בצבעיהם השונים: הברהמינים בלבן, הלוחמים באדום, הסוחרים בחום והפועלים הפשוטים בחום. חגיגת הצבעוניות באה לידי בטוי באתרי הטבילה הקדושים, כאשר מאות מאמינים גודשים את מדרגות הטבילה ולבוש הסארי של הנשים נראה למרחוק.
מצד שני הלכלוך והעוני, הנכות של קבוצה גדולה של אנשים (בעיקר אלו שלא משתייכים לשום קאסטה כי הם מתחתם, וההורים פוגעים בילדיהם בינקותם כדי שיוכלו לקבץ נדבות) הפרות הרזות המסתובבות בכל מקום ומחפשות אוכל הפריעו לי מאד.
מי שמסוגל להתעלם ולהתרכז בעיקר יהנה הנאה מרובה.
 יצאנו לדרך בטיסה שאורכה 4.5 שעות לטשקנט (אוזבקיסטן) ולאחר המתנה קצרה המשכנו לדלהי בטיסה של שעתיים. הגענו אחרי חצות ונסענו מיד למלון אמפוריו המצוין (ראה טיפים) בו המתינו לנו עם משקה ומחרוזת פרחים.

היום השני

השכמנו לעיר סואנת ורועשת. דלהי, העיר ה-7 בגודלה בעולם וגרים בה 17 מליון תושבים. בעיר בעיה קשה של זיהום אויר כבד, צפיפות, ריחות בלתי נעימים ורעש בלתי פוסק. מאחר והגענו יום לפני הקבוצה זכינו (3 חברות) למדריך ונהג פרטי. יצאנו לעבר הקבר של הומאיון Humayun's Tomb. הקבר המפואר נמצא במזרח דלהי סמוך לשכונת ניזאמודין. זהו מבנה מפואר מאבן חול אדומה עם קישוטים בשיש שחור-לבן. המבנה נמצא במתחם המוקף גנים יפים המחולקים ע"י תעלות ושבילים. בין השבילים מתרוצצים מאות סנאים קטנים. במבנה נמצאים קבריהם של הומאיון (הקיסר המוגולי השני שהרחיב את גבולות האימפריה) ושל אשתו האג'י בום. הקמת הקבר החלה ב-1564

IMG_7169.jpg
IMG_7172.jpg
IMG_7185.jpg

משם המשכנו למקדש הסיקי הגדול בדלהי Bangla Sehib. זהו המרכז הדתי של הסיקים בעיר. בתוך המתחם מקדש מפואר וגדול, מוזיאון לתולדות הסיקים, חדר אוכל ומטבח וכן אכסניה. למקדש חובה להכנס יחפים ועם כיסוי ראש. המתחם מטופח מאד במרכזו בריכת הטהרות. במטבח מבשלים עשרות מאמינים, בהתנדבות, אוכל ל-1,200-1,400 איש ביום. חלוקת האוכל מתנהלת בסדר מופתי. מאות אנשים יושבים וממתינים בשקט לתורם. כל המזון מקורו בתרומות. במקדש עצמו קוראים כל הזמן מספר התפילות ועשרות סיקים יושבים ומקשיבים. הסיקים מתבלטים בזכות הטורבן שעל ראשם האוסף את שערות ראשם שכן סיקי אדוק לא מסתפר ולא מתגלח.

IMG_7191.jpg

IMG_7202.jpg

IMG_7217.jpg

IMG_7210.jpgIMG_7224.jpg

סיימנו את יומנו הראשון בדלהי במקדש ההינדי Laxmi Narayan Mandir המוקדש לוישנו.המקדש נבנה בין השנים 1933-39. במתחם מקדשים קטנים נוספים המוקדשים לשיווה, לגנש ולהנומן הקוף. סביבם גן רחב ידיים ומזרקות. בעת תפילה הכניסה למקדש אסורה.

IMG_7229.jpg

היום השלישי 

התחלנו את יומנו במסגד הגדול ביותר בדלהי ג'אמה מסג'יד בו מקום ל-25,000 מאמינים מוסלמים. בהודו מיעוט מוסלמי המהווה 13% מהאוכלוסיה שהם 160 מליון מוסלמים. (מספר המוסלמים בהודו הוא ה-3 בגודלו בעולם אחרי אינדונזיה ופקיסטן). המסגד בנוי מאבן חול אדומה שזור בשיש לבן. נבנה בשנת 1644. המסגד גדול מאד, במרכזו רחבה ענקית שם מתכנסים המתפללים לשיחות חולין. ממגדלי המסגד תצפית יפה על העיר. הכניסה למסגד ללא נעלים ולבוש צנוע. אין להכניס פלפון או מצלמה ללא תשלום ולא כדאי לנסות...


IMG_7240.jpg

ביציאה מהמסגד חיכו לנו טוקטוקים. כל זוג התישב מאחורי מדווש די בחשש. בחלק מהם חסרו ידיות באחרים המושב היה מאד לא נח אבל יצאנו לסיור ברחובות השוק. שוק גדול והומה של המקומיים, מלוכלך ודי מסריח. השוק מורכב מכמה רחובות צפופים ועמוסים בחלק העתיק של דלהי. זהו אחד האזורים הפעילים ביותר בדלהי. הקונים והמוכרים מנהלים במקום חיי מסחר ערים. מסיע הטוקטוק הצליח לתמרן בין אנשים, מכוניות ואופנועים באופן די מפחיד. בשלב מסוים הוא איבד את הקבוצה אך לא נראה מוטרד אנחנו דווקא כן. כעבור דקות ארוכות נפגשנו עם כולם.

IMG_7245.jpg

הגענו למבצר האדום שבנה שאה ג'האן מאבו חול אדומה. החומות יוצרות מתחם שהקפו 3 ק"מ. השקפנו עליו מבחוץ

IMG_7266.jpg

המשכנו למקדש של הג'ינים. עיקר אמונתם של הג'ינים הוא באדם הכובש את יצרו. המאמינים מחויבים בשמירה על עקרון החיים לכן הם צמחונים אדוקים ופועלים על פי עקרונות אי-אלימות וסובלנות. המאמינים, ברובם משכילים, בני השכבות הגבוהות ולמרות מספרם המועט (5 מליון) יש להם השפעה רבה על החברה ההודית.לצערנו המקדש היה סגור אך בחצר ישנו מבנה נוסף, די מפתיע, בית-חולים לצפורים. מאות צפורים מסוגים שונים, בכלובים כאלו ואחרים, המקבלות טיפולים לקראת חזרתם לטבע

IMG_7255.jpg
IMG_7258.jpg

לקראת שעת צהרים הגענו לראג' גאט - אתר הזיכרון ומקום שריפתו של מהטמה גנדי. המתחם גדול, נקי ומטופח. במרכז מצבת שיש שחורה שההודים סובבים ביראת קודש. על פי המסורת ההינדית נשרפה גופתו ואפרו הושלך לנהר הימונה הקרוב. המקום מעיד כי העם ההודי מעריץ את גנדי וחולק לו כבוד כדמות החשובה ביותר בהיסטוריה ההודית המודרנית.

IMG_7274.jpg

עברנו לצד החדש של דלהי אל הראג'פאט - שדרה ארוכה ורחבה הממוקמת במרכז העיר ומהווה את מרכז השלטון ההודי. בקצה המזרחי של השדרה ניצב שער הודו שגובהו 42 מ' ועליו שמות 85,000 חיילים הודים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה ובמלחמות האפגניות. השער נחנך ב-1931. באתר השער ממוקמת מצבת החייל הלאומי של הודו.
 בשטח סביב השער נוהגות משפחות הודיות להיפגש בימי חג ומועד וכן נערכות במקום עצרות וטקסים. בימים אחרים מתאספות במקום משפחות כאתר לפיקניקים. את שאריות המזון הם נוהגות להשאיר מאכל לפרות הרבות המסתובבות בשטח. המקום מלוכלך ומאד לא מטופח

IMG_7284.jpgIMG_7298.jpgIMG_7294.jpg

היום הרביעי

 התחלנו את היום בקוטאב מינאר Qutab Minar שנמצא דרומית לדלהי (15 ק"מ) מהמרכז. קוטאב היה הסולטן הראשון של דלהי שייסד את "שושלת העבדים" ששלטה 300 שנה. במרכז המתחם עומד עמוד נצחון שבנה קוטאב המציין את נצחון האיסלם על העבדים בשנת 1193. העמוד מתנשא לגובה 73 מ' ומורכב מ-5 קומות. הוא בנוי מאבן חול אדומה. ליד העמוד ניצב המסגד הראשון של הודו כשבחצרו עמוד בגובה 7 מ' מהמאה ה-4 שנוצר מפסולת ברזל ולמרות שנותיו (1600) איננו מחליד. המתחם מטופח מאד, מוקף גנים ירוקים וסנאים מסתובבים בשטח חופשי. מומלץ ביותר לביקור!


IMG_7316.jpgIMG_7318.jpgIMG_7324.jpg המשכנו למקדש הלוטוס. זהו אחד מ-7 מקדשים בהאים הפזורים בעולם והאחרון בהם. נבנה בין השנים 1980-86 בכספי תרומות של הקהילה הבהאית. צורת המקדש פרח לוטוס המסמל את הטוהר וקשור באופן בלתי נפרד לתפילה ולדת בהודו. הפרח לבן ומורכב מ-27 עלי כותרת. הגנים המקיפים את המקדש יפים ביותר. סביב בית התפילה 9 בריכות גדולות המשרות אוירה של שלוה ורוגע. לעיתים התור בכניסה לבית התפילה ארוך אבל שווה להכנס בעת תפילה שהיא שירה נוגה נפלאה. לבית התפילה נכנסים יחפים כשאת הנעלים מפקידים לשמירה. IMG_7328.jpg

IMG_7337.jpg


 אחרי שזכינו להירגע וממש להגיע להארה המשכנו למקדש ההינדי הגדול Akshardham. המקדש נחנך בשנת 2005 והוקם ע"י זרם נוטשי הדת ההינדית המודרנית ובראשם Swaminarayan הגורו שזכה להארה. המקדש בנוי מאבן חול ורודה ומסמל התמסרות לפולחן האל. חלל הפנים בנוי שיש לבן מאד מפואר עם הרבה זהב. 11,000 בנאים מתנדבים עמלו על הקמת המבנה הבנוי כולו ללא ברזל. על גג המקדש 9 כיפות ו-20,000 דמויות. גובהו 43 מ', רוחבו 96 מ' ואורכו 106 מ'. בשטח החיצוני, מקיפים את המבנה, מפוסלים 148 פילים המחולקים ל-3 קטגוריות: פילים בטבע, הפילים והאדם והפילים והאלוהות. הפיל היה כלי הרכב של האל אינדרה.
הכניסה למתחם קצת מעייפת. אסור להכניס כלום וודאי לא מצלמות או פלפונים. כל מבקר עובר בדיקה קפדנית ביותר ואוי למי שנמצא בכליו פלפון או מצלמה (הם פשוט מוחרמים). זהו מבנה מגלומני עצום, מדהים ביופיו ובעושרו. סיור במתחם יכול להמשך זמן ארוך. לא לוותר!
 מכאן המשכנו לעבר העיראגרה עיר במדינת אוטר פראדש (200 ק"מ) והגענו בערב למלון מאד לא מומלץ (מלון מרינה - ראה טיפים)

היום החמישי

 התחלנו את יומנו בקברו של אקבר הגדול (Akbar's Tomb), אחד הקיסרים המוגולים הגדולים ביותר שחיו בהודו, הממוקם בפרבר של אגרה. אקבר תכנן בעצמו את אחוזת הקבר ב-1600 ולאחר מותו ב-1605 המשיך בנו את הבניה עד 1613.
 המבנה גדול ומרשים בנוי מאבן חול אדומה עם שיבוצי שיש בעבודת פייטרה דורה. סביב המבנה גנים מטופחים יפים להפליא.

IMG_7344.jpg
IMG_7349.jpg


 מחוץ למתחם עשרות רוכלים ניסו למכור לנו ממרכולם שנראתה יפה אבל לא העזנו...


IMG_7356.jpg

IMG_7376.jpg

המשכנו לעבר הטאג' הקטן Baby Taj - זוהי אחוזת הקבר של איטמד-אוד-דאולה שהיה סגנו של הקיסר ג'האנג'יר אשר ביתו נישאה לקיסר. לאחר מותו הקימה ביתו את המבנה הגדול (6 שנים לפני הטאג' מאהל ויש האומרים ששימש השראה לבנייתו). שטח המבנה 23 מ"ר ובכל פינה מגדל בגובה 13

מ'. המבנה עשוי שיש לבן.

IMG_7360.jpg


IMG_7365.jpg

20130221_104330.jpg

ואז הגענו אל האטרקציה המרכזית באגרה הטאג' מאהל. רבות נכתב ונאמר וקשה להוסיף. יופיו של הבנין והשטח סביבו מרנינים את הלב. נבנה ע"י שאה ג'אהן לזכר אשתו הפרסיה האהובה ארג'ומנד באנו בגום שנפטרה בגיל 38 לאחר לידת ביתם. לפני מותה הספיקה לבקש מבעלה שינציח את אהבתם לדורות.
שטח הטאג' מאהל 700 דונם והוא בנוי בצורה סימטרית מדהימה. תחילת הבניה ב-1630 והמשכה במשך 23 שנים ע"י 20,000 בנאים. על פי האגדה לאחר סיום העבודה נכרתו ידיו של האדריכל כדי שלא יוכל לבנות מבנה דומה בעתיד. 4 שנים לאחר השלמת המבנה תפס את השלטון בנו של שאה ג'אהן וכלא את אביו במבצר אגרה כשפניו לכוון הטאג' מאהל.
בכניסה בדיקות קפדניות. כל מבקר מקבל כיסוי לנעליו שכן בתוך המבנה, ליד הקבר, יש לכסות את הנעלים. לעומת יופיו המהמם של המבנה מבחוץ הפנים מאכזב.
 האתר הוכרז כאתר מורשת עולמית ובשנת 2007 הוכר כאחד משבעת פלאי עולם.

IMG_7387.jpg

20130221_123958.jpg

IMG_7400.jpg

 אתנחתא בין אתר לאתר ערכנו במפעל מעניין המכין את עבודות הפייטרה דורה Pietra Dura. זהו שילוב של אבנים יקרות למחצה המשובצות בתוך לוחות שיש. במפעל תצוגה של צורת העבודה וכמובן כלים, תמונות ושולחנות למכירה. מאד מעניין אם כי יקר מאד וכבד.

IMG_7415.jpg

מכאן למצודת אגרה Agra Fort שהיא אתר מורשת עולמית משנת 1983. המצודה נמצאת 2.5 ק"מ צפונית-מערבית לטאג' מאהל והיא למעשה עיר מוקפת חומה. את המצודה בנה אקבר במאה ה-16. נכדו שאה ג'אהן הרס חלק מהמבנים ובנה אחרים במקומם. לקראת סוף ימיו עלה לשלטון בנו אוראנגזב והא כלא את אביו במצודה בחדר המשקיף אל הטאג' מאהל. למצודה 4 שערים והיא כולה בנויה אבן חול אדומה. הסיור במצודה מאד מעניין והנוף הנשקף ממנה מרהיב עין.

IMG_7418.jpg

IMG_7425.jpg
היום השישי

התחלנו את היום ב"עיר הנטושה" Fatehpur Sikri שנבנתה בסוף המאה ה-16 ע"י אקבר ויועדה לשמש כבירת האימפריה המוגולית. היא מרוחקת מאגרה 35 ק"מ. שער העיר הוא הגדול בעולם עשוי אבן חול אדומה ומקושט בגילופי אבן. העיר ננטשה כעבור 16 שנה כנראה עקב חוסר מים. בעיר השתמרו באופן נפלא ארמונות, מבנים ומקדשים. לטייל בעיר זו חוויה מענינת ביותר באופן מיוחד אם מגיעים עם מדריך. גם אתר זה הוכר כאתר מורשת עולמית ע"י אונס"קו.

IMG_7441.jpg

IMG_7443.jpg


20130222_090909.jpg

עזבנו את אגרה ונסענו לג'ייפור "העיר הוורודה" בירת מדינת ראג'סטאן שבצפון מערב הודו מרחק של 236 ק"מ.
ג'ייפור היא עיר חדשה יחסית שנוסדה בשנת 1720. העיר נצבעה ורוד ע"י המהראג'ה ששלט בה כסמל להכנסת אורחים לקראת בקור נסיך ווילס אלפרד בשנת 1853.
 שמנו פעמינו לגן האסטרולוגי Jantar Mantar שנבנה במאה ה-18 ע"י המהראג'ה ג'אי סינג ה-2 כדי לממש את התחביב שלו. הוא בנה 5 גנים אסטרונומיים בצפון הודו אך זה הגדול והשמור ביותר. בפארק כלים אסטרונומיים ושעוני שמש למיניהם ששימשו למדידת זמן ומעקב אחר כוכבים. הגן מטופח, יפה ונקי. רצוי להיעזר במדריך מקומי

20130222_155152.jpg

המשכנו לארמון העיר City Palace. הארמון המלכותי יפהפה ומשתרע על שטח רחב במרכז העיר העתיקה. הוא מוקף חומה גבוהה וגנים יפים. בתוך המתחם מוזיאון לבוש ובו תשלבושותיהם של המהראג'ות השונים ששלטו בעיר. כיום גר הארמון המהראג'ה הנוכחי בן 15 בלבד. בין המבנים השונים משוטטים באופן חופשי עשרות קופים.


IMG_7471.jpg

IMG_7476.jpg

20130222_163607.jpgIMG_7469.jpg

ביציאה מהארמון שוטטנו מעט בשוק הצבעוני של ג'ייפור


IMG_7488.jpg


 שעת ערב הגיעה והבטן מקרקרת ומה מעניין יותר משעור בשול אצל שף מקומי. מלאי שמחה הגענו לשף ולעוזריו אשר הדריכו אותנו ברזי התבלינים ההודים ובסוגי המנות הנפוצות. בעת שהשף הדגים לפנינו עמלו עוזריו במטבח והכינו לנו ארוחת מלכים על פי הוראותיו. היה מושלם מה עוד שבאותו יום חגג השף יום הולדת 60 ובני משפחתו הפתיעו אותו בעוגה מפוארת ואנו שרנו לו שירי יום-הולדת.

IMG_7493.jpgIMG_7492.jpg

בסיום הארוחה נסענו לקולנוע הגדול Raj Mandir וחווינו חויה בלתי רגילה. זהו בית הקולנוע הגדול באסיה בעל 1237 מושבים. הסרט בוליוודי כמובן, ללא תרגום, אולם העלילה מורכבת בעיקר משירים ורקודים ולכן קל להבין. למעשה, לנו התיירים, העלילה אינה חשובה אלא התנהגות הקהל. חויה אנתרופולוגית שאסור להפסיד. הקהל שותף בסרט: מוחא כפיים, צוחק, בוכה, כועס, שורק וכו'. לסרט מגיעות משפחות שלמות על טפן. הסרט נמשך 3 שעות ואין רגע של שקט. מ ד ה י ם!

IMG_7499.jpg

היום השביעי

 בדרכנו למצודת אמבר עברנו ב"ארמון הרוחות" Hawa Mahal שהוא בעצם קיר חיצוני בלבד בן 5 קומות שנבנה בשנת 1799 ובו 953 חלונות קטנים. החלונות נועדות לאפשר לבנות המלוכה לצפות במתרחש ברחובות העיר מבלי להראות.

IMG_7513.jpg


 מכאן למצודת אמבר Amber Fort הסמוכה לג'ייפור (11 ק"מ). המצודה והארמון ניצבים בראש גבעה רמה. המצודה נבנתה במאה ה-16 ע"י המהרג'ה מאן סינג. הארמון יפה בצורה בלתי רגילה בעיקר בשל איורי החרסינה המופלאים שבו, עיטורי הפרחים, פיתוחי העץ המגולפים ומיקומו בראש הגבעה הצופה אל פני הנוף. למצודה 4 שערים. הכניסה כיום היא דרך שער השמש והיציאה דרך שער הירח. בכל האיורים נעשה שימוש בחומרי צבע טבעיים והרבה זהב. אינדירה גנדי שהיתה ראש ממשלת הודו בין השנים 1966-77 ובין 1980-84 לקחה מהעם כמויות עצומות של זהב כדי לפאר את הארמון.
 אחת הדרכים המרתקות להגיע למצודה היא ברכיבה על גבי פיל. הפילים הכבדים מצוידים במושבים על גבם וזוגות-זוגות מטפסים ועולים למרומי הגבעה. רצוי להגיע מוקדם אחרת תאלצו לחכות לעיתים שעה בתור. הירידה פשוטה יותר בנסיעה בג'יפים.


IMG_7522.jpg

IMG_7533.jpg
IMG_7527.jpg20130223_104803.jpg

 חזרנו לאוטובוס ונסענו 145 ק"מ בכוון לעיירה פושקר Pushkar. זוהי עיירה קסומה השוכנת לגדת אגם פושקר הקדוש. העיירה קדושה למאמינים ההינדים ומוקד חשוב לעליה לרגל. זהו המקום הקדוש היחיד בהודו לברהמה - האל היוצר. מאחר והיא קדושה אסורה מכירת אלכוהול, בשר או ביצים ויש להסתובב בלבוש צנוע. הגענו לפושקר בשעות אחה"צ המאוחרות ומיד יצאנו לצפות בשקיעה רכובים על גמלים. חויה נחמדה אם כי העגלות עליהן ישבנו התנדנדו כהלכה. לאחר רכיבה של כשעה עצרנו. כדור השמש הצהוב נטה לשקוע. זה היה מחזה מרהיב. תוך זמן קצר התקבצו סביבנו ילדים זבי חוטם ומלוכלכים מהסביבה. להקת נגנים הגיעה גם היא. צפינו בשקיעה תוך כדי האזנה למוסיקה הודית מקומית. אחדים מאיתנו קמו לרקוד ולענטז והשמחה היתה רבה IMG_7563.jpg

IMG_7582.jpg
IMG_7570.jpg


 הערב היה ליל קריאת המגילה (פורים) לכן לאחר התארגנות בחדרים במלון המצוין Pushkar Palace (ראה טיפים) התלבשנו במיטב מחלצותינו ויצאנו לכוון בית חב"ד. המוני צעירים ישראלים קידמו את פנינו. רובם מחופשים ובמצב-רוח מרומם. לאחר קריאת המגילה נמשכו הריקודים עד אור הבקר. זו היתה חויה מפתיעה ומרוממת רוח להפגש עם כזו כמות של ישראלים שחלקם נמצאים במקום מספר חודשים ועדיין לא חושבים על החזרה הביתה.

IMG_7594.jpg


היום השמיני

 השכם בבקר, מעט אחרי הריחה, ירדנו לאגם הקדוש. ההינדים מאמינים שיש לעלות לרגל לפחות פעם בחיים לפושקר ולטבול באגם. על פי האמונה אגם פושקר נחשב לאחד מחמשת המקומות הקדושים ביותר ולכן יש סביב האגם אינספור מקדשים ובתי תפילה. הקפנו את האגם כשאנו מורידים ונועלים את נעלינו חליפות. זכינו לטקס פוג'ה מברהמין מקומי אשר קשר לזרוענו סרט ונתן לכל אחד צלחת עם גרגירי אורז, סוכר ועלי וורדים. לאחר שאמר מנטרות הקשורות לשלום, לשפע ולבריאות נצבע כל אחד בעיגול אדום על המצח ותכולת הצלחת הושלכה לאגם.

IMG_7611.jpg

20130224_093529.jpgIMG_7642.jpg

לאחר הטקס הסתובבנו בשוק העליז והססגוני של העיר. העברית היא בהחלט בין השפות המדוברות...


IMG_7647.jpg


 לקראת צהרים יצאנו לכוון העיר אג'מר ועלינו על רכבת לניו-דלהי מרחק של 401 ק"מ. לסוע ברכבת בהודו זו חויה מיוחדת. כשהגענו לתחנה עם שלל מזוודותינו הגיעה קבוצת סבלים או בשמם המקומי - קולי. אחרי משא ומתן עם המדריך המקומי על מחיר כל מזוודה, הם רבו ביניהם כמה מזוודות ייקח כל אחד שהרי מי שסוחב יותר מרוויח יותר. חלק מהם סחב מזוודה ביד ועל הראש שתים או שלוש. בהגיעם לקרון המיועד הם נעמדו בשורה ארוכה והעבירו את המזוודות מיד ליד עד שהועמסו על הקרון. ברכבת חילקו מזון כמעט כל הזמן כשבשלב הראשון קבל כל אחד תפריט. Scan_Pic0002.jpgIMG_7787.jpg

בשעת לילה מאוחרת חזרנו לדלהי למלון מצוין Country Inn (ראה טיפים). חבל שנשארנו בו זמן קצר כל כך.

היום התשיעי

 יצאנו מדלהי בנסיעה לרישיקש (438 ק"מ) הנמצאת במדינת אוטרמצ'ל שבצפון הודו. גם עיר זו קדושה להינדים והיא מרכז עליה לרגל. רישיקש שוכנת על גדות נהר הגנגס משני צידיו כשהגישה מצד לצד מתאפשרת בחציית גשר צר המיועד להולכי רגל, אופנועים, ריקשות, פרות וקופים. העומס על הגשר רב וצפירות האופנועים נשמעות קבוע. רישיקש היא מרכז היוגה והמדיטציה בהודו. פנינו דרך הגשר לעבר האשראם Parmartj Niketan . באשראם חיים עשרות ילדים ונערים שהוריהם מתקשים לפרנסתם והם נמצאים שם עד גיל 18. לקראת שקיעה מתאספים תלמידי האשראם ומאמינים רבים למרגלות הגנגס לטקס ארטי. זהו פולחן הנהר לאלה גנגה. חלקם נושאים בידיהם גביע קטן של פרחים שבמרכזו יש זקוק ואש. כשהשמש שוקעת נשמעת תפילה והמאמינים מצטרפים. הטקס מלווה בשירה, נגינה וצלצול פעמונים. בתום התפילה שמים המאמינים את גביע הפרחים המואר על מי הגנגס. הכוהנים מדליקים אש וקטורת והגביעים נסחפים בזרם כשהם מותירים אחריהם שובל של אור. מאות הנרות הצפים יוצרים פס בהיר רוטט על המים הכהים. משמעות הטקס השכבת אמא גנגה לישון.

IMG_7699.jpg
IMG_7710.jpg

IMG_7717.jpg


היום העשירי

 לפני הצהרים סיירנו ברישיקש וראינו את האשראם של מהרישי יגי בו שהו הביטלס ב-1968. המקום סגור ומוזנח. טיילנו בשווקים הצבעוניים תוך שאנו נתקלים באופן קבוע בפרות מוזנחות, מזות רעב ובקופים אלימים. מכאן נסענו לעיר הרידוואר Haridwar שנמצאת בקרבת רישיקש וגם היא עיר קדושה המושכת אליה אלפי מאמינים בכל יום לטקסי טבילה. עלינו ברכבל למקדש צ'אנדי דווי שנמצא על ראש גבעה מעל העיר ומוקדש לאלה צ'אנדי. על פי האמונה הפסל הנמצא במקדש נבנה במאה ה-8. הנוף מהמקדש מרהיב. חזרנו להרידוואר ועלינו שוב על הרכבת לאמריצר שבמדינת פנג'ב (438 ק"מ). הנסיעה עברה עלינו בשירים ורקודים כשהמקומיים עומדים ומשתאים.
 בהגיענו נסענו למלון גולדן טוליפ (ראה טיפים).

IMG_7756.jpg

IMG_7630.jpg

היום האחד עשר

בלילה ירד גשם ומזג האויר היה קריר. אמריצר שוכנת בצפון מערב הודו וקרובה לגבול עם פקיסטן. אמריצר ידועה בזכות "מקדש הזהב" שהוא המקום הקדוש ביותר לסיקים ומשמעותו "בית האלוהים". המקום מרהיב!!! הביקור הוא חויה ססגונית ורוחנית. עשרות מאמינים סיקים גודשים את המקום כשברקע נשמעת תפילה 24 שעות ביממה כשעל מסכים גדולים מוקרנים הפסוקים הנקראים. בבריכה טובלים אנשים המאמינים שבכך הם זוכים להטהרות כי לבריכה סגולות מרפא. המקדש הוקם במאה ה-16 ונבנה מחדש ב-1803. הוא עשוי זהב אמיתי וכיפתו מסמלת את פרח הלוטוס, עשויה גם היא מזהב. למקדש רשאים להכנס בני כל הדתות. במקום מטבח עצום מימדים שכל העובדים בו מתנדבים והא מכין ארוחות לאלפי מאמינים, הכל מתרומות.
 לא זכינו לראות את המקדש בלילה אבל יודעי דבר מספרים כי זו חויה יחודית.

IMG_7812.jpg

IMG_7832.jpgIMG_7840.jpgIMG_7848.jpgIMG_7827.jpg
 ליד המקדש אתר זכרון לטבח אמריצר שהתרחש ב-13 באפריל 1919 ובו הרגו חיילים בריטים מאות אזרחים סיקים. הבריטים ירו על הסיקים בעת שהשתתפו באסיפה לא-אלימה בה מחו על סמכויות החרום שלקח המנהל הבריטי. הטבח גרם למהומה רבה ולמחאה מצד גנדי. האתר בו התרחש הטבח הוא פארק לאומי קדוש.

IMG_7856.jpg


 לסיום הטיול נסעה הקבוצה (מאחר ובאנו יום קודם לא חזרנו מהודו עם הקבוצה) למעבר הגבול Wagah שהוא הדרך היחידה המקשרת בין הודו ופקיסטן. כל לילה נסגר הגבול בטקס של חיילי המשמר משני הצדדים, טקס יוצא דופן ביותר. על פי חברי הקבוצה (איתם נפגשנו בטשקנט) מגיעים לטקס תיירים הודים המעודדים את הודו וקוראים קריאות בוז לפקיסטנים החוזים בטקס מהצד השני. חיילי המשמר בתלבושת מצחיקה ובהתנהגות רווית אגו מכל צד. הטקס מצחיק מאד ומתקיים כל ערב לקראת השקיעה. חבל שהפסדנו אבל השלמנו ביוטיוב. לסיכום הטיול כתבה חברתי דליה גזית: הימים עברו ביעף,
ממקדש למסגד, מארמון להרמון,
מפוג'ה לארטי מקדוש לסגפן.
צעדנו בין דיונות, בוץ, בורות וריחות,
תרמילנו על שכמנו וגרבינו על רגלינו.
חזינו בשלל מראות של פסלים ואלות,
טעמנו מאכלים מתובלים ומפולפלים,
הרחנו ריחות מעולם הרוחות
ונתקלנו ללא הרף בפרות קדושות,
בקופים מתוחכמים ובסנאים מקפצים.
בין רכיבה בגובה של פילים ובין דהירה
בכרכרה רתומה לגמלים. האזנו עם שקיעת החמה לצלילים ענוגים
מלווים בעינטוזים
ועם רדת הערב צפינו ב"אהרוני" מקומי
שריתק אותנו בבישולים מזרחיים
ובמאכלים צמחונים
ובלילה בצאת הכוכבים יצאנו חבורה של
ישראלים
לקולנוע מהסרטים לצפות בסרט יחד עם המקומיים.
ויש לציין שעד היום את סופו לא נדע
כי קטעו אותנו באמצע השמחה... מרכבת
משתרכת לרכבל מתנדנד,
מטוקטוק לריקשה התניידנו ארוכות אלפי
שעות...
וכפיצוי אכלנו ארוחת חצות
בטרם הנחנו את ראשינו לכמה שעות.
לסיכום, ניתן לומר -
שבסופו של דבר נעשינו מומחים
בקליעה בתחתית, בספיגת ריחות
ובהאזנה לים של קולות ושפות.
תודה לך נורית (המדריכה) על שנתת והרעפת,
על שהובלת אותנו
בין מראות, ריחות וטעמים,
שמחת אותנו בשלל קניות ועינוגים,
על שהיית איתנו ברגעים מרגשים
ומתישים
ולמרות ועל אף - נהנינו ובילינו,
מי יותר ומי פחות
 והעיקר להתמיד, לנסוע ולחוות.