התאהבתי בעיר הזו כשבקרתי בה לפני כ-30 שנה ואני מוצאת את עצמי שבה אליה שוב ושוב. עיר קוסמופוליטית שהריח הנודף ברחובותיה נותן למטייל תחושה של חופש ושחרור…

אמסטרדם, אחת הערים התוססות, הצבעוניות והיפות בעיני בעולם. עיר מקסימה מלאת תעלות מים וגשרים. בזכות הנמל, שהיה במאה ה-17 הגדול והחשוב באירופה הפכה העיר לשוקקת חיים ומציעה למבקריה להתנסות בחוויות חדשות. העיר משלבת בין ישן וחדש. כנסיות עתיקות ומבנים מימי הביניים לצד מסעדות מודרניות, שווקים פעילים וחנויות מגוונות.

הנמל ירד מגדולתו ומשמש כיום בעיקר לצרכים פנימיים. מתחנת הרכבת המרכזית יוצאות מעבורות לצידו השני של נהר האיי לשכונת אמסטרדם נורד. הדרך למעבורת עוברת במנהרה שלאורך קירותיה ציירה הציירת והמעצבת הגרפית אירמה בום (Irma Boom) את ירידת קרנו של הנמל מהמאה ה-17

ועד ימינו

אמסטרדם מציעה שפע עצום: ארכיטקטורה ייחודית, טיולי אופניים, קופי-שופס, רובע “החלונות האדומים” ורבים נוספים.

בין החודשים מרץ-מאי (במשך 8 שבועות בלבד) נפתחים גני קויקנהוף Keukenhof Gardens הנמצאים כ-30 ק”מ מהעיר ליד הכפר הקטן Lisse ונחשבים לגני הפרחים המרהיבים והיפים בעולם.

זו הסיבה האמיתית שבזכותה הגעתי הפעם לעיר. ואם אני שוב בעיר, חיפשתי אתרים שטרם ביקרתי בהם, או שמאד נהנתי מהם בפעמים הקודמות.

טיסת KLM שיצאה לפנות בקר מנתב”ג הביאה אותי ואת חברתי לשוטט ברחובות כבר בשעה עשר לפני הצהרים. מזג אויר סגרירי משהו קידם את פנינו. הפקדנו את חפצינו במלון המצויין

רדיסון בלו שליד כיכר דאם ויצאנו לטייל.

טיילנו ברגל לאורך תעלת הנסיך Prinsengracht ובחרנו מספר אתרים לביקור.

הראשון במספר 296K מוזיאון בית הסירה https://www.houseboatmuseum.nl/ הממחיש מצויין כיצד ניתן לגור ברווחה באופן קבוע בסירה על התעלה.

הסירה נבנתה בשנת 1914 כספינת משא שהובילה בולי עץ, חול וחצץ. בשנת 1967 הוסבה למגורים ומשנת 1997 משמשת כמוזיאון. חלל המגורים מרוהט בריהוט המקורי ומחומם באמצעות תנור עצים.

לאורך התעלות נמצאות הרבה ספינות שהוסבו למגורים ובהן ניתן לראות גגות מטופחים עם ציוד ברביקיו, כיסאות נוח, דשא ואדניות פרחים.

חנות וינטג' נפלאה משכה את תשומת ליבנו כשיצאנו מהסירה. עשרות חפצים שהזכירו לנו את ילדותינו – כלי אוכל, קופסאות, שלטים ואפילו מחברות בית-ספר וקלמרים של פעם. איזה כיף להסתובב להיזכר…

https://www.lametayel.co.il/%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%AA+%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%92+%D7%99%D7%A4%D7%94

חצינו את הכביש והגענו לבית אנה פרנק. כרטיסים שהוזמנו מראש סיפקו לנו הצצה חוזרת לזוועות ולילדה המיוחדת שתיעדה את קורותיה ביומן. מיפ חיס, עוזרת הבית ההולנדית של משפחת פרנק, אספה את כל החומר הכתוב שמצאה ושמרה עליו בתקוה שתוכל להחזירו לאנה ביום שובה. כשהבינה שאנה לא תחזור מצאה את אביה אוטו ועזרה לו להוציא את היומן לאור בשנת 1947.

אין כניסה לבית עד השעה 15:30 למי שלא קנה כרטיס מראש. משעה זו ועד לשעת הסגירה משתרך תור ארוך ארוך של ממתינים.

למרות שזהו ביקורי ה-4 במקום אני מתרגשת כל פעם מחדש מהאופן בו התנהלו חיים נורמליים כביכול בחדרי המסתור. לאורך הקירות מצוטטים קטעים מהיומן וכן דפים ממנו נמצאים בתיבות זכוכית. (בבניין אסור לצלם לכן התמונות המצורפות לקוחות מהאינטרנט)

סרטונים ותמונות בכל פינה: מיפ חיס “מגניבה” מזון לדיירים, חברות של אנה מנסות להכניס מצרכים לגטו ועוד.

ארון תיוק המסמכים המסתובב בקומה ה-3 מוביל לשאלה: מה היה קורה אילו?

מרוגשות יצאנו מהבית לשמש שהפציעה מבעד לעננים. עדיין באותו רחוב (Prinsengracht) לבית מספר 112 – מוזיאון הגבינה. המוזיאון שוכן בקומת המרתף ומתעד את תהליך הפיכת החלב לגבינה בימים עברו.

https://www.lametayel.co.il/%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F+%D7%92%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%94+%D7%9E%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F

בקומת הקרקע חנות גבינות עם מבחר מדהים (אפשר לטעום מכל גבינה עם רוטב מיוחד או בלעדיו) ומוכרים הלבושים בתלבושת מסורתית

בבית מספר 116 שוכן מוזיאון הטוליפ הקטן והיפה המציג את ההיסטוריה של פרח הצבעוני משנת 1550 שבה העניק הסולטן התורכי לשגריר האוסטרי בצלי צבעונים. הבצלים לא נקלטו בגלל מזג האוויר הקר אך עבודה אינטנסיבית שיפרה את הגידולים עד שבמאה ה-17 פותחו זנים עמידים לקור והפרח הפך לסמלה הלא-רשמי של הולנד.

http://www.amsterdamtulipmuseum.com/en/

חנות המוזיאון מוצפת בתמונות, כוסות, מפיות, סינרים, עבודות זכוכית ועוד בכולם מופיע פרח הצבעוני לתפארת.

המשכנו הלאה אל חצר פנימית יפה השוכנת בין בתים מספר 89-133 ונקראת Van Brienenhofje ע”ש של הסוחר יאן ואן בריאנן . החצר והמבנים סביבה (שנבנו במאה ה-14) סיפקו מגורים מוגנים לנשים בודדות, זקנים ונצרכים (מוכרת יותר חצר בחיינהוף בה נבקר בהמשך). הרעיון בהקמת המכלול היה של עזרה סוציאלית והגנה על מרכיבים חלשים ונזקקים בחברה ע”י משפחה עשירה. מסביב לחצר נבנו יחידות מגורים קטנות וצנועות, שבהן חדר אחד, מטבחון קטן ושירותים. מאחר ולחצר יש שער כניסה אפשר לסנן את הבאים (החצר פתוחה כל יום משעה עשר בבקר עד שש בערב) כל יחידות המגורים פנו אל החצר והגינה. במהלך השנים הדיירים השתנו מאד והדירות מושכרות כיום בסכומים נמוכים יחסית ונחשבים אפשרות מגורים נוחה ובטוחה. חלק מהדירות מושכרות לסטודנטים.

בדרכנו חזרה למלון עברנו בסימטה קטנה ויפה Tteeftsteeg, אחת הצרות ביותר בעיר, מלאה בציורי קיר יפהפיים.

למרות שהחשיכה טרם ירדה סופית(השעה 21:00) עשינו דרכנו למלון. עצרנו לזמן קצר במסעדה תאילנדית מהירה השייכת לרשת Wok to Walk ומומלצת למי שמעוניין לאכול ולהמשיך.

המשך שוטטות בעיר והכרות עם אתרים חדשים

נחושות להמשיך לצעוד רגלית נעזרנו בתוכנה הנפלאה HERE שאיננה זקוקה לחיבור אינטרנטי והיוותה לנו תחליף למפה.

את הבקר התחלנו במתחם הקטן במרכז העיר בחיינהוף Begijhof. זהו מתחם מגורים ירוק ועתיק שלעיתים “מפספסים” את הכניסה מאחר ולמתחם נכנסים דרך פתח בתוך מבנה מגורים מאבן לבנה.

https://www.lametayel.co.il/%D7%91%D7%97%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%94%D7%95%D7%A3++%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%9D+%D7%99%D7%A4%D7%94+%D7%91%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96+%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A8

במתחם בתים מטופחים ויפים שחלקם נבנו במאה ה-15.

המתחם נבנה בשנת 1346 למען נשים קתוליות שעל אף שלא היו נזירות הקדישו את חייהן לחולים ולנזקקים. במרכז החצר ניצבת כנסיה המרמזת על צביון המקום. בשנת 1578 החרימו הפרוטסטנטים את כנסיות הקתולים, כולל זו שבמתחם, והנשים נאלצו להמשיך את אמונתם בסתר. רוב הבתים נבנו מעץ אך בעקבות שריפות ענק שפרצו במאה ה-15 וכילו רבים מהבתים נאסר בחוק לבנות בתי עץ והוקמו בתים חדשים מאבן חוץ מבית מספר 34 שהוא אחד מבתי העץ העתיקים ביותר שנותרו על עומדם בעיר.

כיום זהו מתחם מגורים פרטי של 100 נשים ללא ילדים וללא גברים שהכניסה אליו אמנם חופשית אך לא מותרת בכל השטח. אישה שעומדת בדרישות (בין היתר איסור הכנסת תרנגולים, כלבים וגברים...) יכולה לגור במקום עד יום מותה.

דרך שוק הפרחים Bloemenmarket הצף הייחודי לאמסטרדם בו פגשנו שפע פרחים מכל הסוגים והמינים: אמיתיים, מעץ, מפלסטיק, פקעות וזרעים שונים ולמרות שלא התכוונו להתעכב מצאנו עצמנו חוזרות הלוך ושוב ומתפעלות מן השפע והצבעוניות

צמח האמריליוס הרב-שנתי הפתיע אותי הפעם. הצמח פורח מתוך פקעת ושייך למשפחת הנרקיסים. הפרח הדור ויפה בצבעי אדום-לבן וניצב על עמוד זקוף

ממש סמוך לשוק הפרחים שוכן מוזיאון התיקים והארנקים הטומן בחובו עולם קסום במבנה יפה והיסטורי מהמאה ה-17 על גדת תעלת Herengracht. הבניין בן 5 קומות. בכל קומה עשרות מוצגים בארונות הדורים: תיקי יד, תיקי ערב, מזוודות, תיקי גב ואפילו ילקוטי בית-ספר. מאחורי כל תיק סיפור עיצובו ומקורו.

https://www.lametayel.co.il/%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F+%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%93+%D7%95%D7%99%D7%95%D7%A6%D7%90+%D7%93%D7%95%D7%A4%D7%9F

אתנחתא קלה בבית הקפה היפהפה בבניין

מיד ביציאה אנו מוצאות את עצמנו בכיכר רמברנדט העליזה ושוקקת החיים המלאה בתי-קפה וקופי-שופס (יש הבדל שעוד יסופר עליו), מסעדות וחנויות, תיירים ומקומיים.

במרכז הכיכר ניצב פסלו של האומן ההולנדי הדגול רמברנדט ותחתיו דמויות מפוסלות של ציורו “משמר הלילה”

איך אפשר להיות באמסטרדם ולא לעבור ביעף בשוק הפשפשים מהיפים באירופה. כמקובל, הרבה פריטים יד שנייה אך בהחלט גם חדשים. אוירה מיוחדת ומוכרים אדיבים ביניהם פגשנו גם ישראלים.

ליד השוק על גדת נהר האמסטל ניצב פסלו של ברוך שפינוזה שחי במאה ה-17 והיה בן למשפחת אנוסים שנמלטה לאמסטרדם. הקהילה היהודית החרימה ונידתה אותו מאחר והגותו הייתה בניגוד גמור ליהדות. הוא נאלץ לעזוב את העיר וחי עד סוף ימיו (בגיל 45) בעוני ובבדידות. רק כעבור מאה שנה הוכרה הגותו והוא נחשב כיום לאחד מגדולי הפילוסופים.

בשנת 2008 נחנך פסלו, קרוב לרובע היהודי. לרגלי הפסל המשפט: “מטרת המדינה – חופש”

עמוד שיש שחור שניצב סמוך לפסל שפינוזה ועליו אותיות זיכרון הוא אנדרטה מיוחדת לזכר חללי מלחמת העולם השנייה והלוחמים במחתרת שפעלה נגד הנאצים. על לוח השיש חרוטות מילות הנביא ירמיהו:

מי ייתן ראשי מים

ועיני מקור דמעה

ואבכה יומם וליל

את חללי בת עמי

בקרבת מקום “תפסנו” שולחן בשמש הנעימה ונתנו מרגוע לרגלינו העייפות.

הזמנו מנת סלט עם דג הרינג משובח אחד מסמליה של הולנד

מבית הקפה צפינו בסירות ששטו בנהר (אמסטל) ואנו נותרנו ישובות...

אך סדר יומנו לא תם ולכן לקראת השעה 17:00 עלינו על חשמלית בדרכנו לסיור מודרך מאחורי הקלעים של אולם הקונצרטים הגדול של הולנד Concertgebouw. כרטיסים נקנו במקום בעלות של 10 יורו.

מדריך חביב קידם את פנינו ויחד עלינו למרפסת תצפית ממנה נשקף הרייקסמוזיאום וונדל פארק

המבנה היפה של אולם הקונצרטים נחשב לאחד משלושת היכלי הקונצרטים המעולים בעולם בעיקר בזכות האקוסטיקה המשובחת שבאולם הגדול המכיל 2,037 מקומות ישיבה. הבניין תוכנן ע”י האדריכל אדולף לאונרד ואן חנדט. תחילת הבנייה בשנת 1883 וסיומה חמש שנים מאוחר יותר. בקונצרט ההשקה השתתפות 120 נגנים ו-500 זמרים.

לאורך כל קירות האולם שמות מלחינים שיצירותיהם נוגנו באולם.

הסיור כולל גם את האולם הקטן ובו 478 מקומות ישיבה ונועד בעיקר למוזיקה קמרית. הסיור נמשך כשעה ורבע במהלכו נכנסנו לחדרי הנגנים, הסולנים והמנצחים.

https://www.lametayel.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A8+%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%9A+%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%9D+%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%A6%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%A8

לערב ערב יצאנו מהבניין, חצינו את הכביש וסיירנו מעט באחת מפינות הפארק הנפלא Vondel Park צעירים, ילדים, אמהות עם עגלות, רוכבי אופניים נהנו מאור שמש אחרון

חזרנו למרכז העיר. אכלנו ארוחה קטנה והשלמנו במתוקים…

צו'רוס טריים טריים עם או בלי אבקת סוכר מצופים בשוקולד

וגם וופל מצופה שוקולד עם ערימת קצפת

עם טעם מתוק בפה סיימנו את היום השני.

גני הצבעונים, האג ומה שביניהן

Keukenhof בתרגום מילולי גינת המטבח. והאגדה מספרת שליד הכפר Lisse שכנה במאה ה-15 טירה גדולה שהייתה שייכת לדוכסית הולנד. טבח שעבד בה מצא יום אחד על שולחן המטבח פקעות מוזרות שבטעות חשב שהן בצלים אך טעמם לא ערב לחיכו הוא זרק אותם דרך החלון לחצר. מכאן הכל היסטוריה.

הגנים הוקמו בשנת 1949 ע”י ראש עיריית ליסה. הגנים פתוחים 8 שבועות בשנה בלבד, בין החודשים מרץ-מאי וכוללים שטח בן 32 דונם עם 15 ק”מ של מסלולי הליכה. בכל שנה נשתלים שבעה מיליון פקעות פרחים מהן 4.5 מליון של צבעונים ממאה זנים שונים וכן יקינטונים, נרקיסים, כרכומים ועוד.

בכניסה מקבלים מפת התמצאות בשטחי הגן וכמעט אין סיכוי לעבור בכולו

הגנים הם שילוב נפלא בין יופי וצבעוניות ובין כשרונו של האדם להרבות ולפתח זנים חדשים. בשטח הגנים חממת סחלבים גדולה מאד שהייתי צריכה לגעת כדי לראות שהם אמיתיים

סידורי פרחים מגוונים ומיוחדים נמצאים בביתן גדול אחר

בשטחי הגנים טחנת רוח עתיקה אליה ניתן לעלות לצפות בנוף, מעיינות ובריכות, גן משחקים ופינות ליטוף לילדים.

בשטחי Lisse שדות צבעונים של מגדלים פרטיים שנגמרים באופק הרחוק

אחרי שלוש שעות שחלפו ביעף (בקלות אפשר היה להישאר יותר) המשכנו לאזור שנקרא “הלב הירוק” Groene Hart. זהו אזור כפרי שנמצא בין האג, רוטרדם, אמסטרדם ואוטרכט. אזור של אגמים, ירק ועופות מים המוגדר כאזור חקלאי בשל אדמות הכבול המשובחות ושפע המים.

באזור כפרים קטנים עם בתים יפים השוכנים על גדות תעלות ושדות מרעה נרחבים עם פרות דשנות

זוהי טחנת רוח (אחת מארבע) בה גרה משפחה שתפקידה לדאוג להעלאת מים עודפים בתקופת הגשמים כדי למנוע הצפת השדות ולהזרימם לנהר הריין

המשכנו להאג בירת מחוז דרום הולנד ומקום משכן והמרכז השלטוני של העיר.

תחילת ביקרנו בפנורמת מסדך Panorama Mesdag מבנה שנבנה במיוחד ובו ציור קיר פנורמי שגובהו למעלה מ-14 מ' ואורכו 120 מ'. את הציור צייר הצייר ההולנדי מסדך עם רעייתו ו-3 ציירים נוספים בשנת 1881 בפרק זמן של 4 חודשים ובו תיאור הפרבר כרונינגן והנוף המקיף אותו. בציור ניתן לראות את הים עם סירות הדייגים העוגנות בו, את בתי העיירה הנמוכים והרחובות הרחבים. החלק הקדמי בתמונה מסביב גבעת חול אמיתית.

https://www.lametayel.co.il/%D7%9E%D7%99%D7%A6%D7%92+%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%99+%D7%9E%D7%93%D7%94%D7%99%D7%9D

בכניסה תערוכה מציוריו של מסדרך

המשכנו אל בית הדין הבינלאומי Peace Palace. בית הדין ממוקם במבנה מפואר ויפה בעל צריחים גבוהים שנפתח כבר בשנת 1913 אבל רק בשנת 1945 הוסב לתפקידו כיום.

המבנה הוקם בזכות תרומתו של קרנגי (בשנת 1903) ששאף להגיע לשלום עולמי ותרם לשם כך מליון וחצי דולר.

בית הדין עוסק במתן פסקי דין בסכסוכים בין מדינות וכן במתן חוות דעת לגבי נושאים המופנים אליו ע”י העצרת הכללית של האו”ם.

בחזית המבנה מספר ספסלי ישיבה

ובצד הימני World Peace Flame אנדרטה שהוקמה ע”י 196 מדינות שהתאגדו במטרה ליצור את שביל השלום בעולם

בשביל מיוצגות כל המדינות המשתתפות. ישראל מיוצגת באבן טורקיז

מעבר לכביש אנדרטה לזכר הלוחמים במלחמת העולם השנייה ובין היתר מופיע כיתוב בעברית:

“בצרור החיים יצרור נשמתם”

מכאן נסענו לכיכר פליין Plein המוקפת בנייני ממשל ושגרירויות זרות, שדרת עצים, בתי-קפה ומסעדות. בפינה פסל חדש שהוצב לא מזמן וטרם נכתב הסבר

מעבר לכביש הביננהוף Binnenhof. חצר פנימית המשמשת כמקום מושבה של ממשלת הולנד. בתוך המתחם נמצאים שני בתי הפרלמנט ומשרדו של ראש הממשלה.

מבחוץ אגם גדול, מזרקה מיוחדת וברבורים שטים

בהליכה קצרה הגענו לפסאג' יפהפה שרוב החנויות בו היו כבר סגורות (סוגרים בשעה 18:00) אך המבנה שלו שווה ביקור

חזרנו להמולת העיר הגדולה אמסטרדם לא לפני שטעמנו דג הרינג בלחמניה...

סיור גרפיטי וקניות

מאחר וידיעותינו בתחום הגרפיטי מצומצמות נרשמנו לסיור מודרך בחברת Arternative

הסיור התחיל ברחוב Spuistraam מעוז האומנות בעיר. ציורי הגרפיטי התפתחו מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת כאשר צעירים ציירו בסתר, חתמו את שמם ונעלמו. לא היו חוקים שאסרו על כך. ציירי הגרפיטי משתמשים בספרי צבע, מדבקות (סטיקרים), טושים, רולרים וכו'. רוב האומנים רוצים לבטא את כישוריהם אך חלקם מציירים כדי להביע מחאה כנגד השלטונות.

הרחוב הזה הוגדר כרחוב לשימור והצעירים ציירו על כל דלת או חלון שהצליחו להגיע אליהם.

האומן הצרפתי גרגוס נוהג להדביק את פרצופו ליד כל ציור שהוא מצייר

אומן אחר Hero הוא אומן פאזלים שמחזיר לרחוב את הצבע ע”י כך שהוא מצייר בעזרת שבלונות על אדניות גדולות ועציצים פאזלים צבעונים

סוג אחר של גרפיטי כאמור הם פוסטרים גזורים. האומן מכין את הפוסטר בבית, בא מדביק ובורח

הרחוב היה בעבר ביתם של חסרי בית וסטודנטים עניים שלא שילמו שכ”ד ומשום כך הוא היה כולו צבוע ומלא בציורים. כיום הבתים עוברים חידוש ונמכרים לכל המרבה במחיר. עדות מועטה נשארה לציורי הקיר היפים

ברחוב סמוך Spui קבע האומן Jest את מקום מושבו. יצירותיו כוללות תמיד אמבות כחולות

ברחוב Paleisstraat נמצאת דלת שכולה סטיקרים מודבקים אחד על גבי השני

אומן בשם מנואל זיימן צייר יצירה של ממש ברחוב Gravenstraat הנקראת קסיופיאה והשלדג

המשכנו לטייל בעיר תוך כדי התעכבות על יצירה כזו או אחרת עד הגיענו לתחנה המרכזית.

מאחוריה, דרך מנהרה, עולים למעבורת החופשית GVB ובשייט שנמשך כ-15 דקות עוברים לצידה הצפוני של העיר

בעלי האופניים יכולים לעבור במעבורת עם כלי רכבם או להשאירם במגרש אין-סופי ליד התחנה

אזור NSDM הוא שריד של המספנה הגדולה ביותר שהייתה בעיר. במשך כמאה שנים נבנו כאן ספינות ואת עובדי הרציף שיכנו בשכונות באזור. כשחברת ההובלה ההולנדית פשטה את הרגל (בשנת 1984) והמספנה הפסיקה לפעול זנחו התושבים את המקום ובמקומם פלשו אומנים והחלו לצייר. בעקבותיהם הגיעו בתי-קפה ומסעדות, סדנאות למיניהן, תערוכות ופסטיבלים. המקום הומה ושוקק וכיף לטייל בו. בעוד מספר חודשים יושק באחד ההאנגרים מוזיאון הגרפיטי הגדול בעולם.

אפילו מלון יוצא דופן בן 3 סויטות בלבד נפתח באזור. המלון ממוקם בתוך מנוף (לא התקרבתי מספיק לכן התמונה מהאינטרנט) Crane Hotel Faralda

חזרנו עם המעבורת לעיר והקדשנו זמן מה לקניות לטובת אלו שנשארו בארץ…

עם ערב יצאנו לתור את רובע “החלונות האדומים”. מסתבר שכל הבנות העובדות במקום מאוגדות באיגוד מקצועי אותו הקימה ומנהלת אישה בשם מרישקה. האיגוד שומר על זכויותיהן ומסדיר את חובותיהם.

בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 חוקקה עירית אמסטרדם חוקים שהגבילו את עבודת הבנות ואת שטח הרובע. הבנות עובדות ברישיון ובפיקוח רפואי.

העיריה, בניסיונה להילחם בסחר הנשים, הפכה חלקים ניכרים מהרובע למוקד אופנה ונפתחו זו חנויות רבות של מעצבים צעירים.

הרגשתי מאד לא נוח להסתובב שם כאילו היו הבנות מוצג מוזאלי.

ברובע נמצאת הסימטה הציבורית הצרה ביותר Trompettersteeg ובה ציורי קיר יפים

בלב הרובע כנסיית Oude Kerk שהיא הגדולה והעתיקה בעיר. צר לי כי בשעה שהגענו היא הייתה כבר סגורה אך היא יפה גם מבחוץ.

הרובע הסיני קרוב מאד ונעים לטייל בו. כאן נתן למצוא מסעדות סיניות ותאילנדיות רבות ואפילו מקדש שכרגע סגור לשיפוצים.

בכניסה לרובע הסיני מכיוון Nieuw Marketplein (כיכר השוק החדשה) נמצא בית השקילה Waag Huis ששימש בעבר את הסוחרים ובאי השוק. בניין יפה ומרשים שכיום נמצאת בו מסעדה יוקרתית

לצידו פועל שוק שמתמחה בעיקר בירקות אורגניים

סיורים אחרונים והביתה

ניסינו להשלים מה שלא הספקנו בימים הקודמים.

עברנו דרך כיכר דאם, שהייתה כמעט ריקה מאדם מחזה נדיר למדי. לרגלי האנדרטה היו עדיין עשרות זרי פרחים שהונחו שם מספר ימים קודם לכן (4.5) לציון יום הזיכרון Dodenherdenking

לחללי מלחמת העולם השנייה בעת כיבוש הולנד בידי גרמניה הנאצית (1940)

מעבר לכביש ארמון המלוכה.הוא נבנה במאה ה-17 כבניין העיריה אך בשנת 1808 קבע לואי בונפרטה (אחיו של נפוליאון) את הבניין כמקום מושבו. מאז נחשב כארמון הרשמי של בית המלוכה על אף שאינו משמש למגורים אלא לאירועים רשמיים ולטקסים מלכותיים.

טיילנו לאטנו אל עבר רובע יורדן Jordan היפה והציורי. בעבר גרו בו פועלים קשי יום, מהגרים ועניים. במהלך השנים השתקעו כאן סטודנטים ואומנים ושינו את פניו. פיתוח הרובע הושלם בשנת 1970 בזכות תכנית לפיתוח השכונה שיזמה העיריה.

פינת ספריה.

ואם תהינו כיצד מנקים חלונות בקומות עליונות קבלנו תשובה

כיום מתגוררים כאן סטודנטים וצעירים רבים ורחובות הרובע מלאים חנויות ספרים, חנויות לממכר עתיקות, גלריות לאומנות, פאבים, מסעדות ובתי-קפה. בחרנו לשבת בבית קפה Winkel 43 ששמו יצא לרחוק בזכות עוגת התפוחים הנפלאה

נקודת ציון חשובה ברובע הוא מגדל Western Tower and Chuch שנבנה במאה ה-16 ונתרם לתושבי הולנד ע”י הקיסר מקסימיליאן האוסטרי לאות תודה על תמיכת הולנד בקיסרות. ניתן לעלות למעלה ולהשקיף על העיר.

כיכר Westerkerk הומה אדם בכל שעות היממה. זכינו לשמוע תזמורת כלי נשיפה מפריז שניגנה ו”הקפיצה” את הקהל

חזרנו לכיכר דאם ונכנסנו למוזיאון ריפלי Ripley's Believe It or Not מוזיאון יחסית חדש שנפתח באוגוסט 2016 ונחשב לאחד מכמה מוזיאונים מסוגו בעולם. חמש קומות של מוצגים מוטרפים למדי כמו מגדל אייפל עשוי מקיסמים

http://www.amsterdam.org.il/Ripley.html

חברי להקת החיפושיות עשויים מחוטי מתכת

האיש השמן בעולם

פנים של אישה עשויות מאבני לגו

וכמובן האיש הגבוה בעולם

לסיכום

אמסטרדם בעיני, עיר שכדאי לבקר בה. המרכז המתוייר אינו גדול ולכן הליכה רגלית היא חלק מהכיף. עיר ססגונית ומהנה המשלבת ישן עם חדש, אפור עם מודרני וצבעוני. מציעה למבקר אתרים היסטורים, מוזיאונים, שווקים ומרכזי קניות, קופישופס ובתי קפה (מניסיון אם תבקשו כוס קפה בקופישופ תקבלו מיד תפריט מריחואנה. אין קפה ללא עישון. לכן חפשו cofeehouse

ולא coffeeshop).

החוק ההולנדי אוסר להפיץ, למכור ולצרוך סמים מכל סוג. למרות זאת בשנות ה-80 של המאה הקודמת החלו ההולנדים לנקוט “מדיניות של סובלנות”, כלומר ב”העלמת עין” כלפי עבירות הקשורות בסמים קלים. מדיניות זו אינה מעוגנת בחוק, אך למעשה מותרים שימוש אישי והחזקה של עד 5 גרם סמים קלים. עם זאת על גידולם ומכירתם בכמויות מסחריות חל איסור חמור. נוצר מצב אבסורדי: מותר לקנות סמים קלים, אך החנויות המוכרות אותם (קופישופס) יכולות להחזיק רק כמויות קטנות (500 גרם). הפתרון: בקופישופס מוחזקות כמויות מותרות של מריחואנה וחשיש ושאר הסחורה מוחזקת במקום אחר ומובאת לחנות בדלת אחורית מספר פעמים ביום.

תמונה מביקור קודם עם בני מעשנים בכאילו

סעו ותיהנו!!