מה מיוחד במיבטן?
חום המגמה במעמקי כדור הארץ מגיע לאלפי מעלות צלזיוס והלחצים שהוא יוצרת מחפשים באופן תמידי אפיקי יציאה והתפרקות. אם ברצונכם לראות תופעות כאלה, איסלנד היא הכתובת המתאימה.
המעטפת החיצונית של כדור הארץ בנויה לוחות טקטוניים אדירים המשייטים על המגמה הלוהטת. איסלנד יושבת בדיוק בנקודה בה שני לוחות אלה מתרחקים זה מזה. בשל עובדה זו נוצרים סדקים רבים ברחבי האי ודרכם משתחרר לחלל האוויר החום הרב הנמצא בתוך כדור הארץ. המקום הטוב ביותר באיסלנד לצפות בתופעות אלו הוא אזור אגם מיבטן (Myvatn). טסים בטיסה היומית לעיר הבירה במשך 45 דקות, מעיר הבירה רייקייוויק לבירה הצפונית אקוריירי (Akureyri) ויוצאים לנסיעה של כ- 120 קילומטרים לכיוון האגם. הדרך שלעצמה מרתקת וחוצה את חלקו הצפוני של רכס הרי Nyjabaejarafrett (זהו אורכו הממוצע של שם באיסלנד), את מפלי גולפוס (Gulfoss) היפים ומספר אגמים שמימיהם מפשירים בין החודשים יוני לספטמבר בלבד.
אגם מיבטן איננו אגם גדול. ליתר דיוק הוא אגם קטן, שאורכו כ-15קילומטרים ורוחבו הממוצע כעשרה קילומטרים בלבד, אך ייחודו בשלל התופעות הגאולוגיות המרתקות הנמצאות לאורך חופיו. חלקים גדולים לאורך חופי האגם הוכרזו כשמורות טבע, אשר כל פגיעה ולו הקלה ביותר בנופיהם, בחי או בצמח, עלולה לגרור קנסות של אלפי דולרים (!).
אתרים באזור רייקג'אליו
נקודת המוצא לכל סיור באזור האגם היא הכפר הגדול ביותר במקום, רייקג`אליו (Reykjahlio). הרבה אנשים טועים לחשוב שבאיסלנד יש מיליוני תושבים. ובכן לאיסלנד יש דווקא מקום של כבוד ברשימת המדינות הכי פחות מיושבות בעולם: בכל שטחה, הגדול פי ארבעה ממדינת ישראל, יש רק כ-250,000 תושבים, כשמחציתם מתגוררים בעיר הבירה וסביבותיה. בכפר הקטן רייקג`אליו יש שני בתי מלון, סופרמרקט קטן, מספר בתים מקומיים, מספר בתים של מקומיים ותחנת דלק (חשוב!) הפתוחה כל יום בין עשר בבוקר לשמונה בערב. כדי לראות בצורה רצינית את האתרים המיוחדים משני צדי האגם, צריך לשהות במקום שלושה ימים מלאים לפחות. בעונת הקיץ הקצרה רצוי להזמין מקומות לינה מראש, מאחר שמסביב לאגם קיימים שלושה בתי מלון בלבד, ובכולם יחד יש כ-100 מיטות סך הכל. כבר מרחוק בולט על רקע האגם הר הגעש הוורפג`ייל (Hverfjall) , שגובהו 452 מטרים מעל פני הים וניתן לטפס בקלות אל כתפיו הרחבות.
האתרים הבולטים ביותר נמצאים רובם ככולם בחלקו המזרחי של האגם. אתר קרפלה (Krefla), למשל, מצוי על כביש צדדי היוצא מכביש מספר 1 - מזרחית לרייקג`אליו. לאחר נסיעה קצרה מהכפר תחלפו על פני מפעל גדול המטפל בצים התרמיים המצויים באזור זה. הדרך מטפסת על רכס קצר, כשמצד ימין ניתן להבחין בתימרות אדים רבות הפורצות מבטן האדמה. שלט קטן המצביע צפונה רומז לעזוב את הכביש ולטפס בדרך העפר הנוחה לאתר תחנת הכוח קרפלה ולאתר הגיאולוגי המיוחד המצוי בהמשך. אתר זה מלא בריכות בוץ מבעבעות ורותחות וכן שפכי לבה טריים ביותר מההתפרצות הגעשית האחרונה שהתרחשה במקום לפני פחות מ-20 שנה.
את הקטע האחרון של הדרך עוברים ברגל וצריך לקחת בחשבון לפחות שעתיים הליכה. הריח החריף במקום מזכיר ריח של ביצים סרוחות או לחילופין את מעיינות הגופרית בחמת גדר בישראל, בשל פליטת הגז המצחין - מימן גופרתי H2S . בדרך חזרה אל אזור האגם, כדאי לעצור למסלול הליכה קצר בינות למזרקות האדים הרבות שעל הגבעה התלולה הנמצאת מדרום לכביש. האדים נפלטים מסדקים גדולים וקטנים ותוך כדי כך נשמעים קולות שונים ומשונים. לאורך זמן יוצרים הסדקים בורות בקטרים שונים, ובשל החום ותרכובות המינרלים, כמעט לא גדל סביבם מאומה. בעונת החורף הארוכה בולטים הבורות האלה במיוחד, מאחר ועקב החום הרב הנפלט מהם, לא מצטבר לידם שלג.
דרומה לאורך האגם
מרייקג`אליו ניתן לנסוע גם דרומה לאורך האגם. חלק ניכר מהאגם אינו קופא ממש, אולם יש בו גם מספר קטעים הקפואים באופן קבוע -הכל תלוי בנביעות החמות הנמצאות תחתיו. הברווזים המעטים המגיעים לכאן באביב יודעים בדיוק היכן לנחות ואיפה ניתן למצוא מעט מזון. כשני קילומטרים וחצי דרומית לרייקג`אליו יוצאת מזרחית דרך עפר צרה לעבר הר הגעש הוורפג`ייל. מקרוב, מאבד לרגע ההר את צורתו המיוחדת המזכירה חרוט קטום. הטיפוס אינו קשה במיוחד, אך יש להיזהר מפני החלקה על השביל הצר המכוסה עדיין שלג וקרח. הדרך "מזגזגת" אל פסגתו של הלוע והמראה מלמעלה אדיר: האגם כולו, הכפרים ובתי העץ הקטנים שמסביבו, כביש הפחם השחור - הכל פרוס למרגלות ההר ומבהיק בצבעי לבן, אדום, שחור ומעט ירוק.
מכאן ניתן לחזור אל הכביש הראשי ולהמשיך בנסיעה דרומה. לאחר כ-500 מטרים יש שוב ירידה אל שביל עפר כבוש למחצה ואל אתר ייחודי ששמו דמובורגי (Dimmuborgir). באחת מההתפרצויות של הר הגעש הוורפג`ייל נפלט זרם אדיר של לבה שחורה, שזרה שטח גדול בסלעים מגמתיים שחורים בעלי צורות שונות ומוזרות. במהלך השנים חלו באזור תהליכים רצופים של שחיקה ובליה ובהליכה בשבילים הנוחים והמסודרים בין הגאיות והעמקים הקטנים שנפערו באזור, אפשר ללמוד על תהליכים גיאולוגיים וגיאומורפולוגיים יותר מאשר בשנה אוניברסיטאית אחת.
אם חוזרים שוב לכביש הראשי ונוסעים כקילומטר נוסף דרומה, שלט קטן וכמעט בלתי נראה מצביע על שמורה קטנה, על שפת האגם, ששמה הופוי (Hofoi) . מגרש חניה קטן, שער ברזל שעליו כתוב באדיבות שיש לסוגרו ואתם בעולם אחר - עולם של דממה מעל למים. זוהי שמורת טבע הממוקמת על חצי אי קטנטן, שממנו ניתן לראות את האגם מזוויות שונות והכל בתוך יער של עצי שדר המצויים בעונה זו בתרדמה עמוקה. אזור זה ידוע גם בריכוז הגדול יחסית של שכוויי השלג שמקננים בו וטביעות רגליהם נראות בכל מקום. כדאי להקדיש לשמורה חביבה זו כשעתיים ולא לשכוח להצטייד בנעליים טובות.
שוב עולים על דרך המלך וממשיכים בנסיעה דרומה. מכל קטע וקטע נשקפת זווית שונה ומרתקת של האגם המיוחד. בשלב מסוים מתעקלת הדרך ומשנה כיוון מערבה. מרחוק ניבטת קבוצה של בתים- הכפר השני בחשיבותו באזור האגם - סקוטוסטאויר (Skutustaoi). כל הכפר מונה עשרה בתים הפזורים משני צידי הכביש, בית מלון אחד וגסט האוס גדול הנמצא בשלבי בניה סופיים. גם כאן פועלת תחנת הדלק כל יום מעשר בבוקר ועד שמונה בערב, ובימי החורף מגיעים לתחנה עם אופנועי שלג לתדלוק "חם". הכפר הקטן הוא מקום מצוין לצפות שוב מקרוב וברגל במספר לועות קטנים craters של הרי געש כבויים הנמצאים ממש לאורך הכביש בצד הקרוב לאגם.
חצי האי נסלנדאטנגי
בהמשך ניתן לנסוע ולהשלים את ההקפה מסביב לאגם בנסיעה איטית ומרהיבה לאורך גדותיו. מעניינית במיוחד היא הכניסה לחצי האי נסלנדאטנגי (Neslandatangi) הנמצא בחלקו הצפוני של האגם. בעבר התקיים על הלשון הקטנה כפר קטן שנקרא בורג (Borg) , אולם מסיבות שונות (בעיקר העדר פרנסה) ניטש הכפר לפני כ-50 שנה. מאוחר יותר בשנות ה-80 עם התעוררות גלי התיירות באיסלנד, חזרו מספר תושבים להתגורר בכפר הנטוש והפכו אותו למקום מלבב ופורח. כל מטייל שיגיע למקום יתקבל על ידי התושבים המקומיים בספר פנים יפות, ממש כמו בכל נקודה ונקודה במדינה המרתקת הזאת.
לתחילת הכתבה
כתבה זו לקוחה ממגזין "טבע הדברים", גליון יבשות מספר 5.