הרי וואוואטנגו

בפתח האכסנייה בשלה אני נפרד מאדם שממשיך בכיון טיקל בעוד אני עולה על האוטובוס לוואוואטננגו (Huehuetenango). וואוואטננגו, או וואווה בלשון החבר`ה היא עיר לא גדולה בהרי הקוצ`ומטנס (Cuchumatanes) שבצפון מערב גואטמלה. ההרים הגבוהים במרכז אמריקה מבטיחים מזג אויר נעים כל השנה ושפע הצעות לטיולים וחוויות. אחרי חיפוש ארוך אני מבין שלשכת התיירות בעיר נסגרה ולשווא אני מחפש אחריה ופונה להתמקם במלון סנטרל שם מקבלת את פני דינה. רבים מהמקומיים נושאים שמות תנכיים, עדות למקומה המרכזי של הקתוליות בעיקר בגואטמלה. וואווה מציעה אתר עתיקות לא גדול ושוק ססגוני ויפה אך אני מגיע בעיקר כדי לנסות ולמצוא מקומות רחוקים. למרות זאת אני מתחיל באתר העתיקות ה"סקולאו" שמציע מספר פירמידות שהיו פעילות כאתר פולחן עד הכיבוש הספרדי (בניגוד לרוב אתרי העתיקות הגדולים).

"מפת תיירות" של האזור נמכרת באתר ומציעה פרטים מענינים על שפע כפרים באזור. סן מתיאו אישטאטאן ( San Mateo Ishtatan) תופס את תשומת ליבי עם הבטחות ללבוש מסורתי וססגוני של הנשים ומכרות מלח שחור, כל זה במרחק של מעט יותר מ-100 קילומטרים מוואווה. עם בוקר אני עולה על אוטובוס התרנגולות הנוסע לבאריאס (Barillas) ומבטיח להוריד אותי בדרך בסאן מתיאו. אני מתיישב ליד ארתמיו שהגיע לביקור מולדת ממושבו בארצות הברית ושמח לדבר על מלחמה, שלום וארץ הקודש. האוטובוס מתחיל לטפס ואנחנו מתרגשים. הוא מהבית ואני מהנופים המדהימים הנגלים לעינינו. בתחילה נופי העיר המתרחקת מתחתינו ובהמשך מרחבים ירוקים עם כבשים רועות, אבנים בצורות מפתיעות פזורות בשדות, ערוצים עמוקים שדורשים מאיתנו עיקופים גדולים, יערות אורנים והרבה בתים ובקתות איכרים בשולי הדרך. בסולולה אני נפרד מארתמיו לשלום וגם מהדרך הסלולה לטובת דרך עפר טובה אך קטנה. לכבוד הדרך הצדדית אני מבקש מקרלוס עוזר הנהג רשות לטפס על הגג ולהנות מהנוף תוך כדי הנסיעה. עוזר הנהג הוא דמות חצי מיתולוגית. הנהג נוהג בעוד העוזר עושה את כל השאר כולל העמסת טונות הציוד הכבד על גג האוטובוס, קשירתו תוך כדי נסיעה, ריצה לצד האוטובוס ולתחילתו ואיסוף הכסף המדויק מכל הנוסעים שעלו עכשיו. באורח פלאי הוא מצליח לעשות הכל וגם לזכור מי עלה עכשיו ומי כבר נמצא על האוטובוס. על כל פנים, קרלוס שומע את בקשתי אך מסרב בנימוס. עם זאת, הוא שואל את הנהג שמחייך למשמע הבקשה, מסתכל במראה לזהות את את התייר המוזר ומאשר. שתי דקות ואני, הסלים, גלגלי המשאית והתרנגולות נהנים יחד מהנוף היפה והרוח הנעימה. "רק תמיד תזהר מחוטי החשמל" מזהיר אותי קרלוס. לקראת התקרבותנו לנקודת המשטרה אני מתבקש לרדת למטה ומודה על החוויה.

מאה וקצת הקילומטרים מתגלים כנסיעה של שש שעות שחלפו אמנם במהירות אך אני מגיע לכפר ב-14:00. כמובטח, התלבושות ססגוניות והירידה ממסלול התיירים השחוק הצדיקה את עצמה. אחרי שוטטות קצרה בכפר אני שואל ומגלה שהאוטובוס האחרון בחזרה יוצא ב- 15:00. בצער רב אני פונה לעבר תחנת האוטובוס כשבדרך אני פוגש את פרניאנדו, מתנדב שמלמד בכפר בבית ספר של אגודת אישטטאן. הוא נוזף בי על ההיכרות השטחית ומציע בצחוק שאחזור באוטובוס הלילה של 23:00. אני מודה בנימוס ועולה על האוטובוס בחזרה. הלב מסמן לי בחוזקה שאני עושה את הדבר הלא נכון ואני יורד מהאוטובוס ומצטרף לפרניאנדו, ג`סיקה, בריאן, אנג`לה, צ`אד, מגי וידידתם וולסקה לערב נעים של ביקור בעתיקות המקומיות, מכרות המלח השחור, ארוחת ערב נעימה ומשחקי חברה סוערים עד שמגיעה השעה לעלות על האוטובוס חזרה. אני נפרד בצער מידידי החדשים ועולה על האוטובוס. נסיעת הלילה באוטובוס תרנגולות מתגלה כאחד הדברים הגרועים וניסיון לישון בספסלים האחוריים מתגלה כבלתי אפשרי עת אני נזרק שוב ושוב על הרצפה בקפיצות העזות. המקצוענים יודעים שצריך לשבת מקדימה ואני עובר קדימה על השקים והסלים ומצליח לתפוס תנומות חטופות עת הדרך חולפת בחושך המוחלט. ב- 4:30 בבוקר אנו מגיעים לוואווא ואני חוזר לאכסניה שמח ועייף מאוד.

 

לתחילת הכתבה

נבאח וטודוס סנטוס

אחרי שנת לילה קצרה אני משכים עם הפנים לנבאח. אוטובוס לסקאפולאס ואני ממתין למיקרובוס שיעבור ויאסוף אותי לנבאח. חוזה עוצר לי עם טרנזיט מהודר ואני עולה עולה עליו בחברת כמה מקומיים. אחרי זמן קצר אני עובר לשבת מקדימה על מנת ליהנות מהנוף המרהיב בדרך המטפסת ותוך שהשיחה מתגלגלת חוזה מציע לי לשים מוזיקה בדיסק של האוטו. וכך, חוזה, אני, הבנות מאחורה ו-3 עיזים על הגג, נוסעים יחד לנבאח ושומעים שירי ריקודי עם. אני עם המילון, מסביר כל שיר ובסוף הנסיעה חוזה כל כך מתלהב שאני נותן לו את הדיסק במתנה. בנבאח אני מתמקם במלון Los Clavellinas הקצת מעופש אך הזול, כמובטח.

 בערב אני הולך בעקבות ההמלצות באתר לארוחת ערב ושיחה נעימה אצל Popi`s, אכסניה ומסעדה טובות ונעימות בבעלות דונלד, אמריקאי מבוגר, גדול גוף ומתנהל בכבדות. דונלד מספר בשמחה על עברו בצבא הישראלי במלחמת יום כיפור ברמת הגולן ויחסיו הקרובים עם גולדה מאיר. חוץ מזה מרתק לשמוע את מחשבותיו ודעותיו על המצב הלא פשוט בגואטמלה, נבאח, מרכז אמריקה והעולם. נבאח היא חלק מאזור הנקרא משולש אישיל (Ixil). באזור שוכנים המאיה אישיל שגם מדברים בשפה שנקראת באותו שם. בשנות מלחמת האזרחים סבלו אנשי האזור קשות מנחת זרועו של הצבא ורובם נמלטו להרים המרוחקים או למקסיקו.

אותות המלחמה ניכרים במקומות רבים בעיר ובאזור ובתי הקברות מלאים באלפי הקורבנות של התקופה הקשה ההיא. למחרת אני נוסע עם ונטה, בחורה חביבה מהולנד לצ`אחול (Chajul) עיירה קטנה ופחות תיירותית מנבאח המרכזית. אנו עוברים ברחובות העיירה, בין בתי עץ ותרנגולות. תושבות רבות מציעות לנו להכנס לראות את עבודות ידיהן ואנו נכנסים לכמה מבתיהן. אנחנו חוזרים בצהריים, בדיוק בזמן כדי שבנותיה של בעלת הבית שלנו יעבירו לנו שיעור בהכנת בושבונים (Boxbones). בושבונים הם עלי גואיסקיל (שהיא סוג של דלעת קטנה) שמזכירים עלי גפן ממולאים בבצק תירס. אחרי המילוי הם מבושלים במים ונאכלים עם רוטב עגבניות ורוטב גרעיני דלעת. אחר הצהריים אנחנו פוסעים יחד למפלים, קצת מתחת הכפר. מפלים גדולים ומרשימים אך מסריחים בנקזם גם את שפכי הסביבה מלבד מי הגשמים הרבים. סיבובים בעיירה מעלים שתי חברות טיולים רציניות שמציעות טיולים בסביבה ואני בוחר ב-Terkking Ixil שממוקמים ב-Popi`S בגלל המחיר האטרקטיבי וההמלצה של דונלד. המחיר הופך לאטרקטיבי יותר כשמצטרף אלי גל מעומר שבדרום שמגיע במזל ערב לפני היציאה ושואל לגבי טרקים באיזור. אנו מסכמים עם סנטיאגו המדריך על 800 קצאל לשנינו לשלושה ימי טיול "כולל הכל"בדרך לטודוס סנטוס קוצ`ומאטאן (Todos Santos Cuchumatan).

 עם שחר אנו יוצאים לדרך ומתוודעים קצת יותר למדריכנו סנטיאגו - אב ל-4 בנים ושתי בנות. בן 46. בגיל 5 התייתם מאביו וכשבגיל 7 התייתם מאימו ונשאר בלי איש בעולם. עד גיל 10 נדד בין אנשים באזור ומגיל 10 עד 20 עבד בחוות (פינקה) גידול קנה סוכר. בזמן המלחמה שרת בצבא (חמוש ברובה גליל כמובן) במחוז וואוואטננגו. כן, זאת השיטה. בני המאיה שירתו באותו הצבא שטבח והתעמר בבני עמם האחרים. מאז עברו הרבה מים בנחל המזוהם של נבאח וסנטיאגו עובד כעוזר חשמלאי, מגדל פרחים ומדריך טיולים באזור בשעות הפנאי. מיקרובוס מביא אותנו ל- Xexucap. מכאן וביומיים הקרובים לא נראה יותר דרך לרכב. כל הישובים בדרך מרוחקים שעות רכיבה מהדרך הקרובה ביותר. אנו מתחילים לצעוד בדרך לא ארוכה ל-Xexocom בה אנו סועדים את ארוחת הצהרים כדי להתחזק לקראת העליה המצפה לנו ל-Chatuj ו-Chortiz, שני כפרים קטנים בגובה של 3000 מ` כאשר בשני אנו גם חונים ללינת לילה. פרנסת התושבים מבוססת על גידול כבשים. תפוחי אדמה הם הגידול היחיד שמסוגל לגדול בגבהים ומזונם מסתכם בטורטיות תירס, שעועית ותפוחי אדמה בעונה(הכבשים כמובן, למכירה). לראשונה בחיי אני נתקל בעוני מרוד. בלי חשמל, מים זורמים. נעליהם קרועות או שהם יחפים בקור העז ובבוץ. מזונם הקבוע, שבטני מתקשה לעכל אפילו בשלושת הימים האלה, ובקתות העץ עם האש הפתוחה והעשן הממלא כל פינה משאירים עלי רושם אדיר.

עם כל הקושי, התושבים כאן שמחים ומחייכים. אינם כועסים על הקשיים שמאכילים אותם החיים. ילדיהם שמציצים בנו מפוחדים ממרחק, מתקרבית לאט לאט ולבסוף שמחים לשחק בבלון שגל מפתיע אותם בו. אנו נפרדים בעצב ממארחינו עם שחר וממשיכים בדרכנו. היום השני בסימן עליות ומורדות. ירידה תלולה לערוץ נחל El Pericon ואחריה עליה חדה לכפר באותו שם. הנחל מסמן גם את יציאתנו ממשולש איישיל וסנטיאגו כבר לא לגמרי בטוח בדרך שהשתנתה מאוד מאז עבר פה לאחרונה ועל כן מתייעץ לעיתים עם עוברים ושבים.

 בעונה הגשומה בגואטמלה כמעט כל יום מתחיל גשם בסביבות השעה 15:00. באופן מפתיע, גם היום מתחיל גשם שוטף שמאלץ אותנו להתעטף בכל יריעות הפלסטיק שסחבנו איתנו ולבוסס בבוץ המתהווה. לבסוף עם תום הגשם אנו מגיעים ל-Siete Pinos (שבעת האורנים) ומתמקמים ללינת לילה. בארוחת הבוקר סנטיאגו מפתיע אותנו עם מרק עוף אצל המשפחה המארחת שגורם לקיבתנו לשיר שירי הלל.

 הליכה לא ארוכה מביאה אותנו לכביש משם אנו מתעתדים לעלות על רכב לטודוס סנטוס. גל וסנטיאגו מוותרים על הגעה אל היעד ופונים לחזור לנבאח ואני תופס טרמפ על אחורי טנדר ומגיע לטודוס סנטוס. הכפר, יפה ולא גדול, מפורסם בלבוש המסורתי והייחודי של הגברים בו. מכיון שכך הוא גם יותר מתוייר מכפרים אחרים בסביבה ומציע שירותי תיירים לא רעים (מלונות, אינטרנט וכו`). אחרי סיור קצר בכפר וביקור בעתיקות המאיה שמשקיפות עליו, אני פונה לבית הספר לשפות Hispanomaya שמציע לימודי ספרדית ומאם מאיה, אירוח בבתי משפחות (גם למי שלא לומד בבי"ס), סרטים על המקום ועוד, ועוד. אחרי סרט לא קל על טודוס סנטוס בתקופת מלחמת האזרחים (Todos Santos - The Survivores) אני עולה על אוטובוס, להתחיל את דרכי חזרה לנבאח. אוטובוס אחד לוואוואטננגו, משם אוטובוס לאגואקטאן (Aguacatan). האוטובוס לאגואקאטאן הוא להפתעתי אוטובוס אמיתי (בניגוד למשאיות התרנגולות הרגילות) אך זה לא מפריע לנהג לעצור ל-10 דקות בבית כדי להביא משהו לאכול. כשזה לא מפתיע אותי, אני מבין שהגעתי לגואטמלה.

לתחילת הכתבה

הטיפים של יובל

ירידה ממסלול התיירים השחוק -
כל מה שצריך זה קצת אומץ וקצת ספרדית (אל תבנו על אנגלית...). מומלץ בחום. פשוט תגיעו לאחת הערים וקחו אוטובוס לאחד הכפרים בסביבה. כמעט בכל כפר יש מלון בו אפשר להתאכסן ללילה ותמיד יהיה מה לעשות ומפגשים מרתקים. רק המעז מנצח. ואם בחרתם בסן מתיאו אישטטאן -
א. האוטובוסים יוצאים מטרמינל האוטובוסים בוואוואטננגו. (אתם צריכים את האוטובוס ל-Barrillas).
ב. יש שם מלון, קחו את הציוד ותשארו שם לילה.
ג. מכרות המלח פתוחים בשעות הבוקר, עד סביבות 14:00 אחה"צ. זה מעין באר מים שמוציאים ומייבשים וכך מפיקים את המלח השחור. שווה להכנס.
ד. יש גם עתיקות לא מאוד מרשימות אבל חביבות ויש משם נוף מדהים ויופי של מקום לקפה.
ה. יש גם מסלול הליכה של שעתיים בערך עד למפלים שלא בדקתי אבל תבקשו מאחד הילדים שיקח אותכם לשם תמורת תשלום צנוע.
 ו. תשאלו על אגודת אישטטאן. תמצאו שם מספר צעירים מתנדבים מחוץ לארץ. הם נחמדים, דוברי אנגלית ובטוח ישמחו לארח אתכם ולעזור. תמסרו ד"ש מיובל.

מלון בוואוואטננגו -
 מלון סנטראל לא רחוק מהכיכר המרכזית (5A Av 1-33), מציע מחירים טובים וחדרים גדולים ונקיים. יש במקום גם מסעדה שלא בדקתי.

לשכת תיירות בוואוואטננגו -
 למרות מה שכתוב במדריכי הטיולים, אין, אז אל תחפשו!

תצפית בוואוואטננגו -
 אפשר לעלות בכביש לכיון סולולה מספר קילומטרים ולזכות בנוף מרהיב של העמק בו שוכנת העיר.

עתיקות בוואוואטננגו -
 זו לא טיקאל אבל אתם כבר בסביבה עתיקות סאקולאו (Zaculeu - אדמה לבנה בשפת המאיה) הם מקום חביב לשעה של ביקור.

צ`יקן באס - אוטובוס התרנגולות
 הכי זול, והכי חוויה. טיפ של אלופים - שבו מקדימה. מאחורה קופץ פי אלף ואי אפשר לישון.

הגעה מוואוואטננגו לנבאח -
 אוטובוס מוואוואטננגו לסקאפולאס (אם אין, אפשר לאגואקטאן ומשם לסקאפולאס). מהצומת של סקאפולאס יוצאים טנדרים לנבאח כל שעות היום. (תשאלו שם).

הגעה מנבאח לקובאן -
 יש אוטובוס ישיר מוקדם בבוקר. אם פיספסתם אותו תצטרכו לנסוע מנבאח חזרה לסקאפולאס. מסקאפולאס לאוספאנטאן ומאוספאנטאן לקובאן. לא נורא, אוספאנטאן זה יופי של מקום. תהנו.

אכסניה ומסעדה בנבאח -
 כבר הומלץ באתר על Popi`S אבל איך להגיע? בכיכר המרכזית תעמדו מול המשטרה. עכשיו תפנו שמאלה ולכו ישר עד שמתצאו את המקום מימינכם.

אכסניה בנבאח - Los Clavellinas
 אם בחרתם במקום (חמישה בלוקים במורד הרחוב המרכזי) הזול הזה. תתכוננו לחדרים קצת מעופשים אבל בעיקר חשוב מאוד - תחזרו לפני 10 בלילה כי אחרי זה גם אלוהים לא יפתח לכם את הדלת. (פשוט אף אחד לא שומע, לא חוויה כיפית). אבל אם אתם שם, תבקשו מבעלת הבית שתעשה לכם שיעור בהכנת בושבונס. שווה!

אטרקציות בנבאח -
מפלים - אין שום בעיה לטייל למפלים לבד. תבקשו ממישהו שיסביר לכם את הכיון ותהנו. בגדול, אתם יוצאים מהכפר לכיון Chajul ולפני שאתם עוברים
 גשר מעל נהר אתם פונים שמאלה ויורדים עם דרך עפר רחבה כשהנהר מימינכם בערך שעה הליכה עד המפלים. כשתגיעו, תדעו. העיירות האחרות - Cotzal ו-Chajul הן פחות תירותייות ובמרחק מיקרובוס מכם. לכו על זה.

טרקים בנבאח -
 יש שתי חברות טרקים שאני פגשתי בנבאח - Guias Ixil בבית El Descanso ו-Trekking Ixil אצל Popi`S. השניה זולה יותר ואני ממליץ בחום. אבל דווקא לא הייתי הולך על טרק לטודוס סנטוס אלא על כמה ימים במשולש אישיל. מפגש אנושי מרתק. אם אתם בעניין של נבאח לטודוס סנטוס, לחברת קצאלטרקרס שממוקמת בקצאלטננגו יש טרק של 6 ימים מעניין מאוד ששווה ללכת עליו (גם אם קצת יקר, בשביל 6 ימים זה סבבה. משהו בסביבות 1000 קצאל). פעם בשבועיים ביום רביעי. איך תגיעו ל-Trekking Ixil - בכיכר המרכזית תעמדו מול המשטרה. עכשיו פנו שמאלה ולכו ישר עד שתמצאו את Popi`S מימינכם. הכנסו ותבקשו אותם.

טודוס סנטוס -
 אפשר להתארח בבתי משפחות מסורתיות, ללמוד ספרדית, לראות סרטים מרתקים על המקום ועוד ועוד. בית הספר לשפות Hispanomaya (כתובת אינטרנט - Www.Hispanomaya.Org) כל השירותים מוצעים לכל מי שרוצה ולא רק לתלמידי בית הספר.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה