מנדוזה והר ה- Aconcagua
על האוטובוס מברילוצ`ה למנדוזה היו עשרות פרצופים מוכרים, ומיד כשהגענו למנדוזה, החל מרתון מציאת הוסטל. בהוסטל השני בו ביקרנו מצאנו חדר זוגי (החלטנו שזה המינימום ההכרחי לגילנו) והתחלנו לטייל בעיר. פתחנו בארוחת בוקר של קפה ושני Medialunas (קוראסונים קטנים בצורת חצי ירח, ושניים עד שלושה מהם מהווים את ארוחת הבוקר הלאומית בארגנטינה), והמשכנו אל הפארק העירוני המפורסם בגודלו.
נגלה בפנינו פארק ובו כבישים ראשיים, מכוניות ואוטובוסים, אך עם זאת, גם אגם מלאכותי גדול ובו סירות קיאק, גן חיות נחמד ונקודת תצפית על העיר. בנקודת ה- Information הנמצאת בכניסה לפארק, שולחים אותנו למסלול בן מספר שעות, הכולל את הקפת האגם, גן החיות, ולבסוף התצפית. אנחנו הגדלנו ראש ואפילו נכנסנו למוזיאון ה- Natural History, הנמצא בסמוך לאגם. במוזיאון ישנם כלי עבודה אינדיאניים, רהיטים שונים, מאובנים ופוחלצים של בעלי חיים שאינם בהכרח נקשרים עם יבשת דרום אמריקה (קנגרו לדוגמא).
המשכנו לכיוון גן החיות ונקודת התצפית הנמצאת בסמוך לו. על גן החיות ויתרנו, והמשכנו לטיפוס של מספר עשרות מטרים לנקודת התצפית. בראש הגבעה ניצב פסל ענק של סן מרטין, אותו גיבור שיצא דרך הרי האנדים, לשחרר את צ`ילה, ושמו מונצח בכל עיר בארגנטינה בשם הרחוב הראשי. מהתצפית ניתן להשקיף על קטע צחיח משרשרת הרי האנדים, ומצדה השני על העיר מנדוסה. ירדנו חזרה, לקחנו אוטובוס, וחזרנו להוסטל Independencia, הממוקם בסמוך לכיכר המרכזית בעיר.
התחלנו להתעניין לגבי טרקים באזור וגילינו את הר ה- Aconcagua, שהוא ההר הכי גבוה בארגנטינה, ומתנשא לגובה של 6962 מטרים. ההר מהוה מוקד משיכה לתיירים ולמטפסי הרים בעיקר, אך זאת בתקופת הקיץ. האכסניה שבה נאו לנים מארגנת טיולים בני 3 ימים להר, אך לפי המידע שנמסר לנו, עונת הטיולים להר מסתיימת ב-15 במרץ. כמו ישראלים רבים, גם אנחנו החלטנו שהמועד מוקדם מדי לטעמנו, והחלטנו שאנו צריכים לטפס... עוד נחזור לספר על ההר...
השעה היתה שבע בערב, ובטנינו בחלו לקרקר. איתרנו כתובת של מסעדה מומלצת ב- Handbook, והתחלנו ללכת לכיוון. בדרך עשרות מסעדות, ברים ובתי קפה, אלא שארוחות מלאות מגישים עד השעה 4 אחר הצהריים ומהשעה 9 בערב... הגענו לכתובת המסעדה, וגילינו כי במקום קיים תיאטרון. התעקשנו ונכנסנו לפטיו, שם גילינו מסעדה חמימה וריקה מאדם. בעל המקום, מקבל אותנו בשמחה, ומתוך כל תיאור המנות, הצלחנו להבין כי אשתו במטבח, מכינה הכל בעצמה. המקום התמלא אט אט בטיפוסים בוהמיים, ואנו התלבטנו האם הם השחקנים, עובדי הבמה, או שמא הצופים... אנו בכל מקרה, לאחר ארוחה טובה ומומלצת, ולאחר בקבוק יין משובח, נפלנו לשנת לילה איכותית.
היות והעיר ידועה במבשלות היין שבה, וכך גם כל האזור, נסענו לעיירה הסמוכה Maipu לביקור במבשלת יין. במפתיע, הסיור אינו כרוך בתשלום, אך כמובן שנערך בשפה הספרדית, ועל כן בכל פעם שהמדריכה עוצרת לנשום, אנו עורכים התיעצות מה היא אמרה. התפעלנו מחביות הענק במפעל, מהשנים הרבות בהן מוחזק היין, מהצינורות המזרימים את היין בדרגות שונות של בשלות ממיכל אחד למשנהו, והשתכרנו מהריח של היין שבישם את האויר... מאוחר יותר הצלחנו גם להשתכר מהטעימות שניתנו בסוף הסיור, נדיבות משהו לטעמנו.
המשכנו למוזיאון היין הלאומי, הנמצא מרחק של מספר רחובות מהמבשלה, ולאחר שהתגברנו על שער נעול ודלת סגורה, נכנסנו למבנה. את פנינו קיבלה מדריכה ממנה הצלחנו להבין כי מדובר בבית של יצרן יינות עשיר מסוף המאה ה-19, והוא נשמר כמעט כפי שהיה. הצצה לחדר השירותים אף חשפה אותנו לעובדה כי בעבר נהוג היה לעטר את האסלה בציורים... סיירנו עוד מספר דקות בין החדרים וחזרנו לעיר על מנת לבדוק לראשונה מהי מסעדת tenedor libre - אכול כפי יכולתך. תמורת סכום ששוויו בשקלים נמוך מ-20, קבלנו מגוון של בשרים, תוספות, סלטים וקינוחים. אמנם לא מסעדת גורמה, אך האוכל פשוט ומשביע. סיימנו את היום בטורניר פינג פונג ומעט קריאה וכתיבה באכסניה. מדריך בפארק הלאומי Aconcagua (כן, חזרנו להר) , שאותו פגשנו במקרה באכסניה, המליץ בחום שנטפס להר אפילו שנגמרה העונה.
יוצאים לטרק ב-Puenta del Inca
השכמנו קום בחמש לפנות בוקר (נזכיר רק שהשמש זורחת בסביבות שמונה בבוקר) והגענו לאוטובוס של שעה 6 בו נתקלנו בישראלים נוספים שהחליטו לנסות את הטרק. הפנצ`ר באוטובוס עכב במעט, ובשעה 12:00 בצהריים הגענו ל - Puenta del Inca, הנמצאת מספר קילומטרים מנקודת תחילת הטרק.
לאחר למעלה משעה של צעידה, חלקה בכביש וחלקה בפארק הלאומי עצמו, הגענו לבקתת הריינג`רס של הפארק. בניגוד לציפיותינו לגבר מסוקס הדומה לווקר-טקסס ריינג`ר, מהבקתה יצא ילדון צעיר אשר ספק בעינינו אם הוא כבר יודע סכין גילוח מהו. לשאלת מזג האויר התייחס הריינג`ר בביטול, ואף סיפר כי את המסלול אותו אנו נעשה היום ב-4 שעות, עוברים הוא וחבריו בתוך שעה עם ציוד של 35 ק"ג. מעודדים מדבריו אלה, שלמנו 20 דולר דמי כניסה לפארק וקיבלנו שקית זבל ממוספרת, עליה התחייבנו לשמור לצרכי chek-out מהפארק. לסקרנים נספר כי אכן ביציאה מהפארק נבדקה שקית הזבל על תכולתה, כדי לוודא שלא השלכנו זבל בתחומי הפארק.
התחלנו לצעוד בואדי בין קירות ההר התלולים (אין סיכוי ללכת לאיבוד). הנוף הוא מהסוג המדברי, כאשר מדי פעם מתגלה לגונה, בגודל משתנה, ולאורך כל הדרך מלווה אותנו נחל. הטיפוס מתחיל להיות קצת קשה, התיקים מתחילים להכביד, והמדרון הופך תלול יותר ככל שמתקדם השעון. קבוצות מטיילים נוספות חולפות על פנינו (משום מה כולם ישראלים), כאשר לחלק מתחיל כאב ראש, חולשה וסחרחורת - סימני מחלת גובה.. עם זאת, ממה שקראנו הבנו כי כל עוד לא מתחילות הקאות, אפשר להמשיך, ואכן הגענו לגובה 3,300 מטר, שם נמצאת Confluencia.
במתחם הנמצא סמוך לנהר, משאבת מים לשירותי בול פגיעה, ואנו גילינו כי במקום קיימים כבר מספר אוהלים. בחור אנגלי מאמת את השמועות לגבי העכברים במחנה ומוכיח זאת על ידי רצפת אוהל אכולה. בשארית כוחותינו וברוח חזקה, אנו מקימים את המאהל שלנו בתוך "שכונת הישראלים" (במקור היו 6-7 אוהלים של ישראלים מתוך 9-10 אוהלים בכל המחנה) ומתחילים לבשל.
עם ריחות הבישול ועד רדת החשכה, התחילו לבוא ולקבל את פנינו עשרות עכברים קטנים - כנראה לבשל ליד האוהל לא היה רעיון כל כך מבריק. עד השעה 9 בערב כבר נרדמנו בקור חודר עצמות ורוח שחשבנו שתמוטט את האוהל בכל רגע. לאלו מבין הקוראים המתייחסים בביטול לתיאור הדרמטי, נוסיף כי למחרת סיפרו לנו מטיילים אחרים שבלילה שרר קור של מינוס 19 מעלות כ-1000 מטר מעלינו. המסלול במקורו ממשיך בטיפוס של יום נוסף וירידה למחנה זה ללילה נוסף, אך אנו החלטנו כי לילה נוסף בתנאים אלו לא בא בחשבון.
בנוסף, גילינו כי גם אנו הותקפנו על ידי עכברים אשר חוררו את רצפת האוהל שלנו וכן את התרמיל. נדגיש כי את האוכל תלינו על חבל מבעוד מועד, וככל הנראה חיפשו העכברים דרך נקמה בלבד... בדרך למטה התחזקה הרוח והחלו לרדת פתיתי שלג... שמחנו לחזור.
תחנת האוטובוס חזרה נמצאת ב- Puenta del Inca, אתר עתיק ובו מעיינות חמים ומרחצאות. החדרים נראים כמו חדרי אמבטיה פרטיים עם מערכת של תעלות המזרימה מים חמים. למעט מקום אחד, האתר עצמו היסטורי ואסור להתרחץ באופן עצמאי. המקום בו ניתן להתרחץ נמצא בחוף, ובקור ששרר ביום הביקור, הדבר כלל לא בא בחשבון.
מרוצים מכך שהיינו בהר הכי גבוה בארגנטינה, חזרנו למנדוסה, ומשם המשכנו למחוז San Juan...
טיפים-
- מרכז העיר: ב- Plaza Independencia ובסביבותיה יש עשרות הוסטלים, בתי מלון ובתי דירות. המלצתנו היא על הוסטל Independencia, הנמצא על רחוב Av. Mitre, ליד המנורה (השדרה נקראת טיילת מדינת ישראל, ומהצד השני של הכיכר - טיילת ערב הסעודית). כמו כן, בית דירות הגובה 40 פסו ללילה לזוג, על פינת הרחובות Mitre ו-Gutierrez .
- כדי להגיע ל- Maipu, שהוא רובע היין, יש לקחת אוטובוסים 170 (173) או 160 (162), ואת שניהם ניתן למצוא בפינת הרחובות Rioja ו-Catamaca. כמו כן מומלץ להשתמש ב- Maipu באוטובוס, ולא ללכת ברגל - המרחקים גדולים.
- לפארק סאן מרטין במרכז מנדוסה ניתן להגיע בקו 50 מכיכר Independencia. בפארק ניתן לשכור אופניים רק בימי שבת וראשון.
יוצאים לטיול תרמילאים במנדוזה? כל המידע החשוב לטיול שלכם באתר "עפתי" >>
