מסע על אגם וולטה מיג'י לטאמלה

במעבורת על אגם וולטה, האגם המלאכותי הגדול ביותר בעולם, נפגשים במגוון טיפוסים. הדרך מצד אחד של האגם לצידו האחר מזמנת מפגשים מענינים, גם עם מטיפים לנצרות, והאיסלאם באפריקה, ועוד על אוכל, וכפרי החימר בדרך...
inbalt
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מסע על אגם וולטה מיג'י לטאמלה
Depositphotos/Kamchatka ©

שייט על אגם וולטה

7.7.2001 - אני כעת על מעבורת ששטה על אגם Volta , האגם המלאכותי הגדול בעולם (נוצר כתוצאה מסכר). מחלקה שניה, עשרות אנשים פרושים אחד על השני ועל הריצפה. בהמתנה הארוכה למעבורת פגשתי שתי נשים. Rejoice, מוכרת בננות מקומית, יפיפייה, שרצתה גם היא להתחתן כדי שאקח אותה לישראל למרות שלא היה לה מושג קלוש היכן זה. אפילו לכתוב את כתובתה לא ידעה כי היא מעולם לא הלכה לבית הספר. השניה, היא קנדית (מה יש לי מקנדיות?) שיש לה שם מסובך מידי בשבילי, יושבת לידי כרגע. (לשאול אותה שוב?) על מנת לתפוס מקום טוב על המעבורת החלטנו שהיא תיקח את תיקי היום הקטנים ותרוץ קדימה ואני אביא את הגדולים לאט יותר. מה אני אגיד לכם. קנדים זה לא ישראלים. איזה עדינה ואיזה נימוס. נכנסה כמעט אחרונה לסירה. חרא של מקום יש לנו אבל היא זאת שסובלת ממנו בעיקר. אני תליתי את הערסל שלי ומסתכל על כולם למעלה (איך שכל המקומיים התלהבו ממנו. אישה אחת אפילו עשתה עליו "סיבוב"). לילה, 20:30 ורוב האנשים כבר כמעט ישנים. פתאום נכנס בחור צעיר והתחיל לתת דרשה, בצעקות, על ישו וחבריו. באמצע לא שכח לשלב גם שירים כשחלק מהנוסעים מצטרפים אליו ואנחנו עוד מתלוננים על כפיה דתית.

10.7.2001 - 05:30 בבוקר וה- Preacher boy הקרציה מאתמול שוב יושב לי על תנוך האוזן וצורח על ישו. עם כל הכבוד לישו אבל ב- 05:30 אני חושב שגם הוא ישן, אז למה להעיר אותו ואותנו? מתנדנד לי על ערסלי מקשיב לילדון הצווחון מה כבר אני יכול לעשות... צהרים והחום בלתי נסבל. ישנם מזגנים במחלקה השניה אבל הם לא פועלים או שלא מפעילים אותם. החום הרבה יותר מעיק כשמול העיניים מזגנים מושבתים. בשעה 15:00 יוצאת המעבורת האחרונה, ישנה עוד אחת בסה"כ שיוצאת ב- 08:00 שמקשרת בין Yeji , יעדנו הנוכחי, והצד השני של האגם. עוד 10 דקות השעה 15:00 ו-Yeji לא נראית באופק. כנראה שנאלץ לישון שם. בסופו של דבר הגענו רק בשמונה בערב מאחר וישנם רק שני מלונות בעיר, Yolanda (סוף סוף הצלחתי לזכור את שמה של הקנדית) ואני עוברים במהירות את הקילומטר בין האגם לעיר ומגיעים בין הראשונים למלון. ישר רצנו למלא את הדליים למקלחת (בטח לא חשבתם שיש מים זורמים) ומזל שכך כי אני גמרתי את המים בחבית שבחצר ולא נראה לי שלאחרים היה איך להתקלח. לא נורא, שעתיים אח"כ ירד כזה מבול שהחבית התמלאה מהר.

11.7.2001 - לילה ראשון עם Yolanda עבר אתמול. (לילה קודם היא ישנה על השולחן ואני בערסל אז זה לא נחשב), חוויה קצת מוזרה להכנס למיטה (היה חדר רק עם מטה זוגית) עם מישהו זר, נזהרים שלא לגעת בטעות אחד בשניה , לא שהיתה לרגע איזו שהיא אי נעימות באוויר אבל בכל אופן. 07:30 ואנחנו כבר על המעבורת. בתנ"ך (הלונלי פלנט) היה כתוב שהיא יוצאת ב- 08:00 אך מתברר שזה ב- 09:00. בחורה על שפת האגם מוכרת דייסה מתוך כד חרס ענק שיושב על האש. נראה טעים. הכמות נקבעת לפי כמה שאתה מוכן לשלם. ככה זה לגבי כמעט כל סוגי האוכל בגאנה. מגיעים לדוכן וככה מתנהלת שיחה: "אורז ב- 500, סלט ב- 200, בשר ב- 1500. מה, רק זה ב- 1500? טוב אז לפחות שימי עוד קצת רוטב...."

קניתי דייסה ב- 500 שאותה היא שמה בשקית פלסטיק (כמו שאת האורז, הבשר והסלט). ישנם דברים שעדיף רק להסתכל עליהם ולפנטז. הדייסה היתה אחד מהם. ממש חמוצה אבל לילד לו נתתי אותה, לא נראה שזה הפריע. הסתפקתי בסופגניה וקפה. כמובן שהמעבורת לא יצאה ב- 09:00. מצחיק אבל גם המקומיים קוראים פה לזמן African Time. רק על המעבורת נתתי לשבעה אנשים את הכתובת שלי. בלי לדבר איתם מלה אחת לפני כן, אנשים מבקשים שתכתוב להם. כמובן שאני לא נותן את הכתובת האמיתית. השתגעתי?

לתחילת הכתבה

העיר טאמאלה ורצועת סאהל המוסלמית

אחרי חמש שעות נסיעה, בדרך שהיו בה הרבה יותר בורות מכביש הגענו ל- Tamale, עיר הבירה של המחוז. בדרך עברנו עשרות כפרי חימר ציוריים כשבתי כל משפחה מסודרים בעיגול אחד גדול כשבאמצע החצר. רק בשביל לראות את הכפרים האלו היה שווה לסבול את כל הבורות. סוג האנשים סביבי מתחיל להשתנות לאט לאט. כבר במעבורת היו הרבה שנראו יותר ערבים או סודנים מאשר שחורים, אנשים גבוהים ורזים לבושים גלביות ועטופים בכאפיות. אנשי מדבר. אני בטוח שבבית יש לכל אחד מהם גמל. הרבה יותר מסגדים. באופן כללי, ככל שעולים יותר צפונה האוכלוסיה יותר מוסלמית ומדברית.

ה- Sahel זוהי רצועת השטח שבין מדבר סהרה בצפון לאזורים המיוערים של הדרום, מה שמוגדר כ- Semi Desert. רצועה זו עוברת גם ב- Burkina Faso שהיא צפונית לגאנה. לכן ככל שאני מצפין יותר אני מתקרב לשבטים המדבריים המוסלמים. מילה על המוסלמים: לפני שהגעתי לגאנה, חששתי שעצם היותי ישראלי בקרב אוכלוסיה שחלקה הגדול מוסלמי, יכולה להוות בעיה. כישראלי יש לי מן רתיעה או חשש מסוים, טבעי, מכל דבר ערבי / מוסלמי. מצד שני מניסיוני עם המוסלמים במערב אפריקה אני יודע שמבחינתם האיסלם הוא רק דת, כמו שצריך להיות ולא מעורבת בו פוליטיקה. עד עכשיו, לשמחתי, אני יכול לומר שלא נתקלתי בשום סימן עוינות. להיפך, אנשים מעריצים את ישראל. אני עדיין נזהר כי אני נכנס עכשיו לאזורים יותר ויותר מוסלמיים. (מואזין עכשיו מכריז שוב כי "אללא הוא אכבר").

משהו ששכחתי לספר: זוכרים את Rejoice, מוכרת הבננות? אז הלכתי איתה לקנות לי אוכל. היה שם בשר שלא זיהיתי מהו וגם לא הכרתי את השם שהיא אמרה, אז כמובן שניסיתי. מתברר שזו היתה נמיה. לא רע בשביל עכבר גדול רק יותר מידי עצמות.

 שבוע בדיוק אני כאן בגאנה ועדיין מחייך כמו ביומי הראשון.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על גאנה

הזמנת חופשה לגאנה

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם