אקרה - מפגשים ושיחות עם המקומיים
6.7.01 - יום שישי היום וכשפגשתי את חברותיי, ששמותיהן אגב הם Fatima, Mutia ו- Haminaj, הן היו לבושות בבגדי השבת , או יום שישי שלהן. שכחתי לספר אבל הן מוסלמיות. כששאלתי אותן לפשר השמחה בהלוויה קיבלתי בליל תשובות מבולבלות. הם צוחקים אבל בעצם הם בוכים, הם ייבכו למחרת וכו`. שיחות מוזרות היו לי עם בנות אלו. כולן בסביבות גיל ה- 20. עניינו אותן דברים כמו כמה פעמים ביום אנחנו מתקלחים, האם אנחנו משתמשים בליפה או רק מורחים סבון על הגוף, האם גברים שוטפים את "שמוליק" במים אחרי שמשתינים (לטענתם גברים מוסלמים כן), פירסינג - היכן גברים ונשים עושים, באיזה גיל איבדתי את הבתולים (אמרתי להן שמעולם לא איבדתי אותם. פשוט נתתי אותם במתנה לראשונה שלי) וכו`. מסתבר שכולן בתולות והן הגיבו באיכס ועיקמו פנים שסיפרתי להן שבתולות בעולם המערבי זו חיה ניכחדת ושסקס זה רק סקס. בתגובה אמרו כולן שאצלן זה יקרה רק אחרי החתונה ו- Mutia הוסיפה שכשהיא תתחתן היא תעשה סקס לפחות שלוש פעמים ביום ובכל מקום אפשרי. אכן שיחות מוזרות עם שלוש מוסלמיות בתולות... דרך אגב, Mutia הציעה לי נישואים ובמשך כל הזמן פנתה אליי כבעלי. איזה פחד.
אני אוהב Acrra. זוהי עיר שממש לא פונה לתיירים ואפילו במקומות התיירותיים לכאורה כמו מסעדות ובתי מלון שמופיעים בלונלי פלנט נדיר לראות תייר לבן ורוב האוכלוסיה שפוקדת את המקום היא מקומית. החיים בעיר זורמים ואף אחד לא מתייחס אליך כתייר. אפילו לא מעלים מחיר בגלל שאתה "לבן". אנגלית מצחיקה יש לגאנים. בכלל כל נושא השפות פה די מסובך. לא מספיק שיש כאן עשרות שפות שונות, לכל אחת שתי גירסאות שונות: הגירסה הרשמית והנכונה וגרסת pijin, מן עיוות של השפה ותהרגו אותי למה. גם באנגלית המצב לא שונה וחצי מהזמן אני לא מבין מילה ממה שהם אומרים. חוץ מזה שהם מעוותים את השפה, יש להם כל מיני המצאות. שמעתי אנשים מברכים אחד את השני ב- Have a nice night במקום good night.
עוד סיבה לטוסיק האפריקאי המזדקר: הוא משמש כמעצור תינוקות. כולן קושרות את התינוקות על הגב והטוסיק הוא מעצור שלא יחליקו.
נוסעים לעיירה הו
7.7.01 - נסיעת אוטובוס ראשונה. התגעגעתי לבלגן האדיר של תחנות אוטובוס האפריקאיות. אוטובוס אחד, עשרות אנשים, מאות שקים, אלפי בטלנים מסביב ומילון זבובים. כולם נלחמים על תשומת ליבו של הסדרן שקובע של מי המטען שייכנס לתאים באוטובוס ושל מי לא. כמובן שצריך לשלם אקסטרה עבור כל פריט מטען. אני עמדתי בצד מסתכל על הבלגן ומחייך ולא חשבתי לרגע להשתתף במאבק. לפעמים משתלם להיות לבן בסביבה של שחורים כי הסדרן בעצמו פנה אלי ואמר לי להכניס את התרמיל לאוטובוס. תופעה אפריקאית שניתקלתי בה גם במזרח אפריקה. כל מי שמדבר איתך שתי דקות רוצה להיות Pen pal ומבקש את הכתובת. בארבעת הימים הראשונים חילקתי לפחות 30 פעם את הכתובת שלי. כמובן שרובן לא אמיתיות אחרת אסתבך עם הדוור שצריך לסחוב שקים עם מכתבים על הגב.
גאנה היא גן עדן לאוהבי אכילה בידיים ובמיוחד בשבילי שאוכל ככה גם בבית. קצת קשה להם עם זה שלבן אוכל עם הידיים (גם לאמא שלי) ותמיד מגישים לי את האוכל עם סכין ומזלג. חוץ מזה האוכל ממש חריף . איזה יופי.
8.7.01 - איזה יום מדהים היה היום. 05:30 לפנות בוקר. אני מתעורר לקול שירת 30 בחורים צעירים ששרים לי מוסיקה דתית של יום ראשון מתחת לחלון. הקשבתי להם כחצי שעה ומאחר ואני כבר ער יצאתי לסיבוב בוקר בעיירה Ho, אליה הגעתי אתמול בלילה. ימי ראשון אלו הימים שאני הכי אוהב באפריקה כי אלו ימי הכנסיה. אין יום ראשון שאני מפספס תפילה, ממש נוצרי אדוק וכל זה בגלל המוסיקה. הגוספל שרק המאמות האפריקאיות יודעות להפיק בטון הבס שלהן והנערים בקול הצפציף שלהם. כל העיירה היתה כבר בתנועה לכיוון הכנסיה, לבושים במיטב חליפות יום ראשון. גברים בגלימות בד ארוכות כשכתף ויד שמאל חשופות. נשים בחצאיות וחלק עליון תואם, בעיקר בצבעי צהוב, כתום ומטפחת בד עטופה סביב ראשן. אני עם המכנסיים הקצרים שלי ו- T שירט מרגיש הרבה פעמים מרופט לידם. רוב הזמן אני מסתובב עם מכנס ארוך, למרות החום והלחות, רק בגלל זה.
סוף התפילה וכולם נוהרים החוצה. בחורה ובחור צעירים לידי מתחילים לדבר איתי. אליהם מצטרף עוד בחור, Bright שמו. אחרי 10 דקות שיחה אני מוזמן לסיבוב בתים. הם התעקשו להראות לי היכן הם גרים, אז הלכתי. קודם לבית של הבחורה, Virginia, אח"כ לביתו של Bright שם עזבו אותנו השניים האחרים. אימו של Bright שמאוחר יותר התברר ששמה Hilla התעקשה שאשאר לצהריים. בשעה 10:30? היא לא היתה צריכה להתעקש הרבה כדי שאשאר. האוכל הגינאי הוא מאוד בסיסי ודומה בכל המאכלים והארוחות. עיסה מוצקה או מאודה, אז היא קשיחה, בדרך כלל עשויה מתירס או כאסבה. את העיסה מטבילים בסוגים שונים של רטבים. במקום העיסה הם לפעמים משתמשים באורז. אנחנו אכלנו Abolo, בצק תירס מאודה וטבול ב- Abenkwan- רוטב אדום וחריף כמובן, עם דגים יבשים קטנטנים בפנים ופרי של עץ דקל מרוסק. אני מתאר לעצמי שהתאור לעיל לא גרם לכם להזיל ריר אבל באמת היה ממש טעים. אחרי האוכל יצאנו Bright, אחותו בת העשר ואני לסיבוב בכפרים באזור.
מדהים עד כמה הגאנים האלו נחמדים. בכל כפר שהגענו אליו היה בחור מקומי שהתנדב לעשות לנו סיבוב ולהסביר קצת על הכפר. בחזרה, כמובן שצריך לחזור לאכול ארוחת ערב ב- 17:00, אצל Hilla. אחרי ארוחה שכללה fufu- כאסבה מעוכה כמו פירה בצורת כדור ורוטב בלתי מזוהה הגיע תור האלבומים המשפחתיים. במשך שעתיים קיבלתי הסבר על כל תמונה ותמונה בכל האלבומים המשפחתיים. שוב הוכח שאין ארוחות חינם. אחרי האלבומים הגיע תור התמונות המשותפות והחלפת הכתובות. Hilla הופתעה ושמחה לשמוע שגם לאחותי קוראים הילה ודרשה בתוקף את כתובתה כדי לכתוב לה. מצטער אחותי, זו תהיה תרומתך לטיולים של אחיך...
מקלחת מהירה ומהר אני רץ לראות את משחק הגמר בן גאנה לארגנטינה: ליבי חצוי. מצד אחד גאנה הדיחה את ברזיל מהטורניר. מצד שני, כחצי ברזילאי בטח שאני לא יכול לאהוד את ארגנטינה...גאנה הפסידה. בחזרה מהמשחק פגשתי את התיירת הראשונה שלי מאז הגעתי לכאן. שאר הלילה היה כל כך מהנה ולא לפירוט, שמגיע לה ששמה יונצח כאן, תודה לך Jessica Hein מקנדה.
