הקדמה

את הטיול שלנו תכננו כך שנתחיל בחלק הדרומי של גואטמלה, נעלה צפונה עד לגבול עם מקסיקו ואז נעבור למקסיקו לימים האחרונים. לא נצמדנו לתכנון מראש אלא יותר זרמנו תוך כדי הטיול. מאוד נהנינו בשתי המדינות ואנו מקווים כי הרשימות שלנו יעזרו לכם בתכנון הטיול שלכם.

טיפים כלליים

  • כדאי לשנן קצת מלים, ביטויים ושאלות בספרדית, בכל זאת הרוב לא ידועים אנגלית, למרות שאפשר להסתדר גם בשפת הסימנים...
  • כסף: בגואטמלה נקלענו למצב בסוף הטיול ששני בנקים גדולים נפלו ולא היה כסף בכספומטים במשך מספר ימים. מומלץ שיהיה לכם כסף מזומן למקרים כאלה.
  • לינה: אם יש מקום שאתם בטוח רוצים להתאכסן בו בתאריך מסוים אז עדיף להזמין מראש מקום, כמעט לכולם יש אתר אינטרנט ומייל.

לתחילת הכתבה

גואטמלה

אנטיגואה (Antigua)
הגעה: נחתנו בגואטמלה סיטי, עיר הבירה של גואטמלה, אבל מיד כשיצאנו מהטרמינל חיפשנו שאטל (תחבורה ציבורית) שמגיע לאנטיגואה, עיר קולוניאלית קסומה במרחק של שעה נסיעה מגואטמלה סיטי. לפני שמצאנו את השאטל, הוא מצא אותנו. על המונית עלינו עם עוד זוג קנדי וזוג אמריקאי, גילאי עשרים ומשהו. עם הזוג הקנדי זו היתה תחילתה של סדרת מפגשים מקריים לכל אורך הטיול בגואטמלה. נחתנו אחר הצהריים והגענו כשירדה החשיכה על אנטיגואה. נכנסנו לרחובות צרים, כבישים מרוצפים באבנים, בתים נמוכים משני צידי הרחוב ופנסי רחוב דקורטיביים.

לינה: דאגנו מראש להזמין מקום במוטל שנקרא Posada La Merced (אכסניית הרחמים) שנמצאת ליד קתדרלת לה מרסנד (La Merced) הצהובה. חלק מהצוות של המוטל דובר אנגלית כך שזה היה מאוד נוח להסתדר שם. הבעלים של המוטל היא בחורה מאוד חביבה שהגיעה מניו-זילנד הרחוקה והחליטה להישאר בגואטמלה. התאכסנו בחדר נקי ומסודר עם מקלחת ושירותים בתוכו. יש במוטל חדרים שעולים בין 30-45 דולר, אבל כולם עם שירותים ומקלחת, יש מטבח משותף וצוות מאוד נחמד. ניתן להזמין מהם מראש:
 כתובת אימייל: [email protected]
 אתר אינטרנט: www.merced-landivar.com

אנטיגואה: אנטיגואה היא עיר קסומה, שמוקפת הרי געש ונמצאת בגובה של 1,500 מטר מעל לפני הים. זו עיר עם הרבה חנויות, אינטרנט, בתי קפה ומסעדות ופאבים, שמאוד נחמד להסתובב בה וללכת לאיבוד בים הסמטאות. נשארנו באנטיגואה ארבעה ימים, כשבתוכם שילבנו בין טיול יום טיפוס להר הגעש הפעיל פקאיה (Pacaya). די הופתענו לגלות במהלך הטיפוס לבה, שהיא תוצאה של התפרצות מההר חודשיים-שלושה קודם. הטיול היה מאוד נחמד. יש טיולי יום וטיולי לילה. בלילה רואים ממש את המגמה האדומה וביום לא כל כך רואים, אבל רואים את הנוף מסביב, שזה גם מראה מרהיב. בעיר עצמה טיילנו בשוק האמנות (Mercado de Arte) ובשוק קטן של מזכרות באחת הסמטאות. הצטרפנו לטיפוס לתצפית על העיר עם משטרת התיירות המקומית. הסיור יוצא כל יום בשעה שלוש בצהריים, רק כדאי לברר בכל זאת אם אמור לצאת באותו יום. משטרת התיירות המקומית נמצאת בסמוך לכיכר המרכזית (Parque Central). נכנסנו גם ל-Tourist Information (שנמצא ממש בכיכר במרכזית) וקיבלנו מהם את מפת העיר עם כל מיני המלצות על סיורים בעיר ומחוץ לה. בין לבין בילינו בבתי קפה והמסעדות החביבות שבעיר. העיר משופעת בבתי קפה ומסעדות, שמארחות מופעי מוסיקה בערבים וכדאי לברר איפה יש הופעה כי זה בהחלט שווה. בין המקומות שמאוד אהבנו יש את Sky Café, שהוא בית קפה מסעדה עם מרפסת וגג שמשקיף על העיר מלמעלה. מאוד מומלץ להגיע בשקיעה. ב Rainbow Café אהבנו לשבת בערב כשבכל ערב יש הופעה בסגנון אחר. עוד טיול נחמד של מספר שעות הוא טיול אפניים מחוץ לאנטיגואה. בטיול עוברים בין עשרה כפרים שמסביב לאנטיגואה. הכפרים מוזנחים יותר והרבה הריסות מרעידות האדמה שפקדו את האיזור לא שוקמו. בטיול עוברים בין שדות קפה ורחובות הכפרים ומומלץ למי שרגיל לרכב בעליות. משם המשכנו לעבר אגם אטיטלן.

אגם אטיטלן (Lago de Atitlan)
הגעה: לקחנו אוטובוס מאנטיגואה לאטיטלן. הנסיעה לקחה בערך ארבע שעות, שבמהלכן עברנו דרך כפרים קטנים על ההרים, הדרך היתה ערפילית מאוד עקב העננים, כך שלא ראינו הרבה נוף במקומות הגבוהים. הגענו לפנחצ`ל (Panajachel), הכפר המרכזי והכי גדול שמסביב לאגם. הסברה היא שאגם אטיטלן הוא תוצאה של קריסת הר געש או חסימת נהר על ידי לבה. מספר כפרים מקיפים את האגם שמוקף בהרים והרי געש. מי האגם קרים ובשעות הצהריים רוחות מתחילות לנשב ומתחיל להתקרר. כלי התחבורה העיקרי בין הכפרים הוא הסירות. הסירות יוצאות כל חצי שעה כמעט ומתחילות מוקדם בבוקר עד שעות הערב המוקדמות. מפנחצ`ל לקחנו סירה לכפר סן-מרקוס.

סן מרקוס (San Marcus)
הכפר: כפר קטן על גדות אגם אטיטלן, שמאופיין בהתיישבות מסיבית של אנשים שהגיעו מהמערב (צרפת, ארה"ב ועוד) ושפתחו בכפר מוטלים ומרכזי טיפולים וסדנאות של מסז`ים, מדיטציות ושאר קורסים בנושאי מיסטיקה ורוחניות. אפשר גם סתם להתפנק באיזה מסז` חד פעמי באחד המרכזים. הכפר מורכב משני אזורים, האזור שקרוב לאגם והוא האזור של המוטלים והסדנאות, הוא האזור שבו ישנים התיירים, והוא מאופיין בשבילי הליכה צרים, שאינם מוארים בלילה ולכן יש צורך בפנס כדי לנוע בכפר בחשיכה. האזור השני הוא המשכו של הכפר, ששוכן על הגבעה ובו גרים המקומיים, אלו שעובדים אצל המערביים במוטלים ובכפרים השכנים. כשעולים לכיוון הגבעה מגיעים לכביש, שממנו ניתן לתפוס קמיונטות (טנדרים שהם מעין מוניות שירות) לכפרים סמוכים. הנסיעה היא בעמידה על הארגז של הטנדר, מאוד חווייתי ומיוחד, מומלץ כדי לראות את הנוף היפה הנשקף מהדרך. שם גם אפשר לראות את הכנסייה המקומית ובימי ראשון אפשר לראות את המקומיים במיסה, ויש שם חנות מכולת ודוכן של עוף וצ`יפס.

לינה: בסן-מרקוס לנו במלון Aaculaax, שהוא בעצם מלון אקולוגי שנבנה מחומרים ממוחזרים כמו זכוכית ויש לו בית מלאכה קטן. למלון יש מרפסת שמשקיפה לאגם. הנוף קסום, ארוחות הבוקר והערב מצוינות והאווירה בו מיוחדת. הוא לא נחשב זול, החדר הכי פשוט בו עולה 100 קצאל בלי שירותים ומקלחת בחדר. אפשר ומומלץ להזמין מקום מראש, יש למלון אתר אינטרנט: www.aaculaax.com .

אוכל: מסעדה נחמדה בכפר היא אל ג`יארדינו (El Giardino) -; מסעדה עם אוכל איטלקי מצוין וחצר נחמדה.

חייבליטו (Jaibalito)
לינה: לילה אחד לנו בכפר שנקרא חייבליטו (Jaibalito) במלון קאסה דל מונדו (Casa Del Mundo) - אתר אינטרנט: www.lacasadelmundo.com. המלון נבנה על ידי זוג איסלנדים, והוא ממש יושב על צוק שמעל האגם, חדרים שמשתלבים באבן של הצוק. המלון נמצא במרחק של 10-15 דקות הליכה מהכפר. החדרים מטופחים מאוד והמקום פסטורלי. יש במקום מסעדה, שאפשר לאכול בה ארוחות בוקר, צהריים וערב. בערב מחברים את כל השולחנות לשולחן אחד ארוך וזו הזדמנות נהדרת להכיר עוד מטיילים. כיבוי האורות במסעדה הוא ב-21:30, מה שאומר שאין ממש בילוי לילי במקום. אנחנו ניצלנו את הזמן עד כיבוי האורות והצטרפנו למשחק קלפים עם עוד שני זוגות אמריקאים וזוג הולנדי, האוכל היה מאוד טעים. הגישה לכפר היא על ידי סירות.

פנחצ`ל (Panajachel)
הכפר: הכפר הכי גדול שעל גדת האגם. הוא מעין השער לאגם, אליו מגיעים האוטובוסים מרחבי גואטמלה. בכפר יש רחוב ראשי עם הרבה חנויות לתיירים, מסעדות, פאבים וסוכנויות טיולים. הכפר תוסס והרבה תיירים ישנים בו.

לינה: ישנו במלון פוסדה דה לוס וולקנוס (Posada De Los Volcanes) - אתר אינטרנט: www.posadadelosvolcanes.com . מקום מאוד נחמד, שוכן ברחוב הראשי -; רחוב סאנטנדר (Calle Santanser 5-51). לילה בו עולה בערך 30 דולר לפי מיטב זכרוננו.

אטרקציות:

  • ביקור בשוק בסולולה (Solola). השוק מתקיים בימי שלישי ואפשר להגיע אליו עם אוטובוס (chicken bus) מפנחצ`ל (נסיעה בערך 20-30 דקות). זהו שוק שאינו מיועד לתיירים אלא למקומיים ובזה ייחודו. הוא מאוד מיוחד בהיצע ובצבעוניות שלו, תוכלו לראות שם מה באמת המקומיים קונים ומוכרים (שקיות ניילון עם אבנים, אפרוחים, פירות וירקות, כלי עבודה ועוד).
  • ביקור בשוק של צ`יצ`יקסטננגו (או בקיצור צ`יצ`י - Chichicastenango). ניתן להירשם לשאטל שיוצא מהגרין האוס (Posada Verde) שבסן פדרו -; הם יעברו בסן מרקוס ויאספו אתכם (ליד הכנסייה).
  • ביקור בכפר סנטיאגו -; יש שם שוק קטן ממש בכניסה ויש את בובת האל עם הסיגר (ביקרנו שם, לא אטרקציה מיוחדת ואו דווקא שווה את המאמץ).
  • הכפר סנטה קטרינה (Santa Catarina) -; לא הספקנו לבקר בו, ממליצים לראות שם את הנשים המקומיות אורגות בגדים ובדים צבעוניים מסורתיים.
  • טיפוס על הרים
  • טיולי סוסים


 שמורת הטבע סאמוק שמפיי (Samuc Shampei) והכפר לנקין (Lanquin)
הגעה: היעד הוא הכפר לנקין שנמצא שעתיים נסיעה מהעיירה הגדולה קובאן (Coban). כדי להגיע לשם נסענו בחזרה לאנטיגואה ובילינו שם עוד לילה, ומשם נרשמנו בסוכנות טיולים מקומית לשאטל שמגיע עד לנקין. הנסיעה היא בערך 7 שעות עד לקובאן בכביש מהיר והדרך הופכת להררית יותר ומזג האויר מתקרר ומשם מחליפים שאטל לאחד מקומי ונוסעים עוד שעתיים אל תוך יער הענן. הנסיעה ביער הענן היא בין כפרים קטנים של חקלאים, והדרך פשוט יפהפייה, מלאה בצמחייה מגוונת ומעניינת.

לנקין: כפר קטן בלב יער הענן. יש בכפר שני רחובות בערך שבהן ניתן למצוא מסעדה אחת או שתיים, חנויות מכולת קטנות ומינימרקט יותר גדול.

לינה: אנחנו ישנו בהוסטל קסום שנקרא אל רטירו (El Ratiro). הוא מכיל בונגלוס וחדרים רגילים, והוא שוכן על גדת נהר, מוקף בגבעות ושדות מרעה והוא מרופד בדשא ירוק. ההוסטל הזה היה המקום הכי יפה שישנו בו בטיול והיער עצמו מדהים ביופיו. הבעיה באל רטירו יכולה להיות אם לא נשאר שם מקום אז במרחק קצר ממנו יש עוד מקום לינה, שאפילו יותר קרוב לשמורת טבע. האווירה במקום מאוד מיוחדת וכל ערב יש ארוחת ערב לכל הנוכחים על שולחנות ארוכים וזו דרך נהדרת להכיר מטיילים נוספים, מה גם שהאוכל פשוט מצוין (בעיקר הארוחה המקסיקנית!). בהוסטל אפשר להירשם לטיול למערות נטיפים ולשמורת סאמוק שמפיי, לשייט אבובים בנהר (לא ניסינו) ואולי עוד טיולים. יש בהוסטל מסעדה-בר מצוינת, המאויישת על ידי תיירים שעצרו שם לכמה שבועות או חדשים, יש אינטרנט ואפשרות לצרוב דיסקים.

טיול במערות הנטיפים ובסאמוק שמפיי: זהו יום טיול שמשלב שני אתרים. לטיול ניתן להזמין סנדביצ`ים מהמסעדה באל רטירו. מערות הנטיפים בעצם מלאות במים ולכן טיול בהן יכול להיות מסוכן אם לא נזהרים מספיק. מומלץ לבוא עם סנדלי הליכה טובים (ולא כפכפים) ופנס ראש שעמיד במים, אחרת תיאלצו להחליף לנעליים משומשות שיש שם וללכת עם נר שתחזיקו ביד אחת ויהיה לכם יותר קשה לשמור על שיווי משקל ולאחוז בסלעים שבתוך המערה. הטיול במערה הוא חוויה, אך למי שזה נשמע מרתיע אפשר בהחלט גם לוותר עליו, סה"כ לא רואים נוף בתוך המערה זו רק חוויה נחמדה. לאחר הטיול במערה הולכים לכיוון שמורת סאמוק שמפיי, כשבדרך עוצרים בגשר שנמצא 10 מטרים מעל הנהר. הרבה אנשים מנצלים את ההזדמנות וקופצים למים. השמורה היא ממש מקום מקסים ויפהפה. ההליכה היא בשבילי עפר ולפעמים במדרגות עץ. השמורה היא בעצם מקום שבו הנהר נשפך למספר בריכות קטנות שהמים בהן בצבע טורקיז והן מוקפות בצמחייה. זה מקום מקסים להירגע בו ולהתרחץ בבריכות. אחר כך ניתן לטפס לתצפית על האזור. העלייה קצת דורשת מאמץ אך המראה מלמעלה מרשים ביותר. טיפ קטן: התשתדלו לתכנן עם המדריך שלא תרדו כשמחשיך, זה לא נעים. עדיף שהוא יהיה איתכם ולא יחכה ביציאה (כן, זה מה שקרה לנו).

עוד דברים לעשות: ניתן לעשות שיט אבובים בנהר, להירשם באל-רטירו.

ריו דולסה (Rio Dulce) וליווינגסטון (Livingston)
הגעה: לריו דולסה אפשר להגיע בקלות מאנטיגואה, אך אנחנו הגענו מלנקין ולכן זה היה קצת יותר מורכב. עלינו על שאטל מלנקין שנסע לאנטיגואה והורידו אותנו בדרך בצומת בשם אל ראנצ`ו (El Rancho). בצומת הזו יש תחנת אוטובוסים גדולה ומעין שוק קטן. משם לקחנו אוטובוס שנסע לריו דולסה, נסיעה של בערך 3-4 שעות. הגענו לריו דולסה בערב וכבר היה חושך, וזה כבר פחות מומלץ, כי כך לא היתה לנו הזדמנות לעשות ממש סיור כדי למצוא מקום לינה אלא פשוט עלינו על סירה שלקחה אותנו למקום שנקרא קאסה פריקו (Casa Perico) שעל גדת הנהר.

ריו דולסה: זוהי עיר שיושבת על החיבור בין הנהר ריו דולסה לאגם איזבל (Lago de Izabel) שהינו האגם הגדול ביותר בגואטמלה. העיר עצמה היא יותר עיר פועלים פשוטה ולכן יש הרבה מקומות לינה אטרקטיביים על גדת הנהר.

לינה: Casa Perico הוא מוטל הממוקם על רציף שעל גדת הנהר, יש בו מסעדה בר שהאוכל בו טעים מאוד ואפשר לשכור שם קייקים אבל אחרי שראינו את פינקה טטין (Finca Tatin) הבנו שיש מקומות כנראה יותר מוצלחים. מפינקה טטין ניתן לצאת לטיולי יום עם מדריך ביער, יש שם אווירה טובה והחדרים נראים מאוד מטופחים. האתר שלהם: www.fincatatin.centramerica.com .

אטרקציות: בגדול זהו פשוט אזור יפה, חם ששטים בו הרבה על הנהר כדי להגיע ממקום למקום.

  • מפלי מים חמים בפינקה אל פאראיסו (Finca Paraiso) - עולים על טנדר/אוטובוס מריו דולסה לחווה, שם קונים כרטיס והולכים עשר דקות ברגל עד שמגיעים למקום. המים בבריכה הם קרים אבל המים החמים, שיורדים במפל, מפנקים מאוד ובמיוחד למי שאוהב זרם חזק של מים. המקום השרה עלינו רוגע והיה קשה לעזוב...
  • ליוינגסטון: לקחנו שייט מהמוטל לעיירה כשבדרך עצרו לנו לכמה דקות בבריכונת של מים חמים על גדת הנהר. בליוינגסטון היה מאוד כיף. זוהי עיירה שנמצאת על החוף של האוקיינוס האטלנטי ומה שמייחד אותה זה שהאוכלוסייה היא אפריקאית במקור, וזה נחמד פתאום להגיע למקום שיש בו אלמנטים של רגאיי ודגלי ג`מאייקה מתנופפים בו בחדווה. זה היה תענוג להסתובב בעיירת דייג הזו, להריח את ריח הדגים העז ששרר בכל פינה (במיוחד ליד חצרות שבהן ייבשו דגים), האנשים חייכנים ומסבירי פנים, הבתים צמודי קרקע מעץ, ילדים משחקים ברחובות, זקנים יושבים על כסאות ברחוב ואוכלים פירות ואווירת שלווה ורוגע שבתה אותנו. בדיעבד היינו ישנים בעיירה...
  • יש עוד אטרקציות כמו שייט של מספר ימים באגם איזבל, ביקור בעוד מפלים, שייט בקאייקים ועוד.

פלורס (Flores) וטיקאל (Tikal)
הגעה: אנחנו הגענו לפלורס מריו דולסה באוטובוס שלקח בערך 4 שעות. מאנטיגואה אפשר להגיע גם לפלורס באוטובוס ישיר, בערך 6 שעות נסיעה.

פלורס: העיר עצמה היא קטנה, יושבת על גדת אגם פטן איצה (Lago Peten Itza) ויש בה חנויות, אינטרנט, מסעדות וסוכנויות טיולים. אנחנו הגענו לפלורס אחר הצהריים, נרשמנו לטיול לטיקאל למחרת (יציאה ב-5 בבוקר!) והסתובבנו בעיר. פלורס שוכנת על אי קטן, מרחק של 200 מטר בערך מהעיירה סנטה אלנה (Santa Elena), אליה לא הגענו, אבל אם יש לכם יום פנוי אז שמענו שנחמד ללכת ולבקר בה.

לינה: ישנו במלון שנקרא מרידור דל לאגו (Meridor Del Lago). מלון נחמד, פשוט, עם מרפסת שמשקיפה לאגם פלורס, ממוקם ברחוב הראשי.

טיקאל: בשעה חמש בבוקר ירדנו לרחוב לחכות להסעה לטיקאל. למטה היתה כבר קבוצה די גדולה של מטיילים שחיכו להסעות, חלק נסעו לגבול עם מקסיקו וחלק לטיקאל. בחמש נכנסנו למיניבוס, מסביב חושך והמתבקש קרה - נרדמנו. הגענו בסביבות שש לטיקאל. זו בהחלט חוויה נהדרת להגיע לג`ונגל בשעה כה מוקדמת. פתחנו את הבוקר בקפה וסנדביצ`ים במסעדה שבכניסה. כבר כשישבנו ראינו ושמענו מסביבנו את החיות מתעוררות. בכניסה מצאנו מדריך דובר אנגלית ויצאנו איתו ליום טיול בטיקאל. מאוד נהנינו מהטיול, מהטיפוס על המקדשים, מההסברים על האנשים שחיו בעיר ומהחיות והצמחייה שהמדריך השתדל להסביר לנו (למרות שהיה די קשה להבין את האנגלית שלו). העיר מאוד מיוחדת, אפשר ממש לדמיין איך כל המבנים האלו שקקו חיים ואיך בלב הג`ונגל שגשגה תרבות כה מיוחדת. הטיפוס על המקדשים הוא גם חוויה טובה. למי שסובל מפחד גבהים לא הייתי ממליץ לטפס על מקדש V, למעלה די צר והרבה אנשים מצטופפים שם והירידה היא די תלולה, אבל לשיקולכם.

עזיבה: חזרנו לפלורס אחרי ורצינו להישאר עוד יום אבל בדיוק התגלתה שחיתות בשני בנקים גדולים במדינה ולא היה כסף בכספומטים ולא היה לנו מספיק כסף עלינו, אז החלטנו לנצל את ההזדמנות ולעבור את הגבול למקסיקו. את נסיעת המעבר הזמנו מסוכנות טיולים מקומית.

לתחילת הכתבה

מקסיקו

פלנקה (Palenque)
 הגעה: שוב קמנו בסביבות ארבע בבוקר ובחמש בבוקר אסף אותנו המיניבוס שלקח אותנו לגבול עם מקסיקו. הדרך היתה פשוט קסומה, עברנו בחבל ארץ כפרי וירוק, נסענו בדרכי עפר ולכן הדרך ארכה יותר זמן, בסך הכל הגענו אחרי חמש שעות למעבר הגבול. מעבר הגבול הוא פשוט מעין מבנה חד קומתי ישן ומוזנח שבו אפשר להחליף לכסף מקסיקני מילדים, החתמנו את הדרכונים ועלינו על סירת קנו גדולה שהעבירה אותנו את הנהר. מעבר לנהר -; מקסיקו. בצד השני חיכה לנו הנהג, העמסנו את הציוד על מיניבוס והתחלנו בנסיעה לפלנקה. בדרך כבר הבחנו בהבדלים בין מקסיקו המודרנית והממוסחרת יותר לבין גואטמלה. בדרך עצר אותנו ג`יפ צבאי, ניגש אלינו אחד החיילים במבט קשוח ובחן אותנו. אחר כך הוא שאל את אחד התיירים מהיכן הוא וביקש את הדרכון שלו. הוא הלך עם הדרכון חזרה לג`יפ, עברו כמה דקות מורטי עצבים, הבחור ממש היה במתח וגם אנחנו קצת. זו היתה קבלת הפנים המקסיקנית. לבסוף חזר החייל, החזיר לבחור את הדרכון והמשכנו בנסיעה. הבחור חש הקלה גדולה ובמשך כמה דקות הוא וחבריו לא הפסיקו לצחוק על החייל.

העתיקות: פלנקה זו עיירה קטנה, ששוכנת ליד עיר המאיה העתיקה, שנקראת באותו שם. העיר העתיקה שוכנת בלב ג`ונגל, על צלע של הר ויותר מ-90% ממנה עדיין לא נחשף והתגלה מתחת ההריסות. אולם מה שכן התגלה ונחשף הוא מספיק מרשים ומיוחד. כשמגיעים בבוקר לכניסה של העיר העתיקה יש מדריכים בכניסה וניתן בעיקר למצוא מדריכים בספרדית אבל שווה לחפש ולמצוא באנגלית (אם אתם לא דוברי ספרדית מספיק טובה) כי ההסברים בהחלט עוזרים להבין את התקופה והתרבות. המדריך שלנו גם ערך לנו סיור של מספר שעות בג`ונגל שמקיף את פלנקה, ובו הוא הסביר לנו על הצמחייה שגדלה שם, על איך בני המאיה השתמשו בהם כדי לשרוד, וראינו שם שרידים של העיר העתיקה. בסוף הסיור מומלץ להיכנס למוזיאון ולראות תבליטי אבן, ציורים, תכשיטים וכלים שנמצאו בחפירות בפלנקה וללמוד על העבר המפואר של בני המאיה באיזור.

לינה: אפשר לישון בעיירה באחד ההוסטלים אבל אפילו לא ניסינו לחפש. יש שני מקומות ללינה שנמצאים ממש קרוב לעתיקות, מספר קילומטרים מהעיירה וניתן להגיע עם קמיונטה (מונית שירות) בקלות ובזול מהעיר. במקומות האלה יש אתרי קמפינג ויש חדרים. המקומות נקראים:

  • מאיהבל (Mayabell) -; יש גם קאבאנות (cabanas), מעין חושות, שניתן לתלות בהן ערסל ולישון. יש מסעדה נחמדה ואפילו שירותי ספא ובריכה.
  • אל פאנצ`אן (El Panchan) - אנחנו ישנו ב-El Panchan כשבתוכו הוא מחולק לכל מיני אתרי לינה, ואנחנו ישנו בתוך האתר של אד ומרגריטה (Ed & Margarita). יש במתחם שתי מסעדות ונציגי סוכנויות טיולים. בכל מסעדה יש רחבה, שבה יש כל ערב הופעת מוסיקה. שתי המסעדות מאוד קרובות זו לזו, כך שבמקומות מסוימים בהם תשבו תוכלו לשמוע את ההופעות. אם אתם מחפשים יותר שקט ופחות המוניות אז שווה לבדוק לגבי אתרי לינה אחרים. בכל מקרה כדי להגיע בבוקר לעתיקות מאתרי הלינה הנ"ל אז או שתופסים מונית שירות או שהולכים קצת ברגל.

טיולים: מעבר לטיול בעתיקות של פלנקה יש עוד טיולים וסיורים שניתן לצאת אליהם דרך סוכנויות הטיולים שנציגיהם נמצאים ב-El Panchan. יש טיולים ל- Agua Azul ולכפרים אינדיאניים מרוחקים יותר.

סן קריסטובל דה לאס קסאס (San Cristobal De Las Casas)
הגעה: מפלנקה לסן קריסטובל יש אוטובוס שנוסע בערך 5 שעות.

סן קריסטובל: עיר קולוניאלית קסומה, שוכנת באזור הררי, בלב הכפרים האינדיאנים בגובה של 2500 מטר. העיר מאוד תיירותית ולכן כיף להגיע אליה ולהתפנק בה וכן לצאת ממנה לטיולים. יש הרבה מלונות מסביב לכיכר המרכזית (Zocalo), הרבה מסעדות, סוכנויות טיולים, חנויות ושווקים. העיר מטופחת וצבעונית ופשוט כיף להסתובב בה.

טיולים:

  • אנחנו לקחנו סיור של חצי יום לכפרי האינדיאנים. בסיור מבקרים בשני כפרים, בכנסיות, בשוק, בבית של משפחה ומקומית ומקבלים הסברים על התרבות האינדיאנית.
  • אפשר לנסוע לקניון סומידרו (Canon de Sumidero) ולשוט שם באגם. אפשר דרך סוכנות טיולים ואפשר גם לבד.
  • יש עוד כל מיני טיולים שמציעות הסוכנויות בעיר, פשוט אפשר להיכנס לסוכנויות ולראות שם.

טולום (Tulum)
הגעה: מסן קריסטובל יש אוטובוס לילה שמגיע עד לטולום (ויש אפילו אוטובוס שמגיע עד קנקון Cancun) ולוקח לו בדיוק 16 שעות נסיעה. האוטובוס מאוד נוח, את הכסאות אפשר להוריד למצב שכיבה, יש טלויזיה (שראינו בה בעיקר סרטים אמריקאיים מדובבים לספרדית), מכונת קפה והרבה מקום לרגליים. לפי דעתנו הנהג שהתחיל את הנסיעה לא הוחלף במהלך הלילה, אבל אל תתפסו אותנו במילה.

טולום: טולום היא עיירת חוף, היא די קטנה ויש בה את הרחוב הראשי שבו ממוקמים רוב המלונות והחנויות. אפשר לישון בעיירה ולנסוע לחוף במונית. למוניות יש תעריף קבוע ואי אפשר (לפחות אנחנו לא הצלחנו) להוריד אותם במחיר. המחיר לכל חוף כתוב על שלטים ברחוב. החופים הם פשוט רצועות חוף שעליהן יש מתחמים, כל מתחם מציע חדרים במחירים שונים ובתנאים שונים. ניתן להתרחץ בחופים גם אם לא ישנים בהם. החוף קסום, די בתולי, המתחמים יחסית מרוחקים משפת הים, עצי קוקוס מפוזרים עליו, יש מסעדות קטנות בתוך המתחמים והמים מפנקים ונעימים. זה גם די נחמד לראות את כל האיגואנות שמשוטטות להן בחופים.

עתיקות: העתיקות של טולום הן מאוד מיוחדות. בני המאיה התיישבו על צוק מעל הים, העיר היתה מבוצרת ובתוך החומות ישבו האצילים והשליטים. מחוץ לחומות התגורר פשוטי העם. יש בעתיקות חוף קטן ומקסים, אל תשכחו ציוד לרחצה בים. זה היה מאוד נחמד לסייר בעתיקות ואז לרדת לחוף עם כל מי שביקר ונחזה לעיניו החוף המקסים הזה, וכולם פשוט ירדו לחוף להתרחץ. לחוף הזה יכול להגיע רק מי שמגיע לביקור בעתיקות ולכן הוא גם לא מאוד עמוס.

לינה: אנחנו ישנו במקום שנקרא משהו כמו - Zizinkan, שהיה פעם מלון דון ארמנדו (Hotel Don Armando). ב-Lonley Planet שהיה לנו הוא עדיין לא היה מעודכן בשם החדש. אז היום הוא כבר לא כ"כ זול, אבל מקום נעים, מסודר, נקי ואיכותי. לילה עלה לנו 50 דולר בערך. ליד המלון הזה יש מלון יותר זול שנקרא אל מירדור (El Mirador), והוא מציע לינה ב-20 דולר בערך, אבל הוא פחות נקי ומסודר. בכל מקרה הם צמודים, ממש במרחק הליכה של כמה דקות, אז שווה לקפוץ לראות את שניהם ואז להחליט. בכל מקרה יש שם עוד הרבה מקומות וחופים מעניינים.

איסלה מוחרס (Isla Mujeres)
הגעה: נסענו לקנקון (Cancun) מטולום באוטובוס, נסיעה של שלוש שעות. בקנקון צריך להגיע לנמל, ממנו יוצאות מעבורות ורחפות לאיסלה מוחרס בתדירות די גבוהה. משך הפלגה לאיסלה מוחרס הוא בערך 20-30 דקות.

האי: האי הוא בעצם עיירה קטנה ששוכנת בחלקו הצפוני של האי. העיירה מלאה במלונות, גם פשוטים מאוד וגם יוקרתיים. החופים באיזור הצפוני הם די תיירותיים, יש בהם כסאות, מסעדות ושמשיות. יש בעיירה הרבה בתי קפה, מסעדות, אינטרנט ומסיבות. ניתן להתנייד באי ברכבי גולף, אופניים וברגל. האזור הדרומי של האי מכיל חופי רחצה ובתים מבודדים. אנחנו מאוד נהנינו מצלילת שנורקלים שאליה הצטרפנו דרך המלון שלנו. יצאנו שתי סירות, הורידו אותנו בים בנקודות מסוימות ושחינו עד לנקודה אחרת. סיימנו בצהריים בארוחת דגים מצוינת ליד הבית גידול של צבי הים.

לינה: אנחנו ישנו בפוסדה סואמי (Posada Suemi). המליץ לנו על המקום בחור דני מקסים שפגשנו איך כשהגענו, ובעקבות ההמלצה הזאת בילינו כמה ימים מקסימים ביחד איתו ועם אשתו. המלון הוא בית דירות פשוט, מעל הבית של המשפחה שישנה בקומת הקרקע. תוכלו לזהות את המבנה על ידי הצבע הורוד שלו ועל ידי הסבתא שיושבת על כסא שעל שפת המדרכה ופתח הבית. היא די נחמדה אך אל תצפו שהיא תדבר איתכם. המלון מציע חדרים ב-200 פסוס (בערך 20 דולר). מהמלון ניתן לתאם את שיט השנורקלים.

קנקון (Cancun)
 בקנקון רק ישנו לילה במלון פשוט בעיר ועלינו על טיסה מוקדם לפנות בוקר, בחזרה לארץ... יש בעיר עצמה מלונות פשוטים וזולים, יש ברחוב הראשי מסעדות, פאבים וחנויות. לא היינו ממליצים להעביר שם לילה אם לא חייבים.

לתחילת הכתבה

ינואר-פברואר 2007
 כתב: ליאור פישוב
צילמו: גילה בן-יוסף, ליאור פישוב 

יוצאים לטיול תרמילאים במרכז אמריקה? כל המידע החשוב לטיול שלכם באתר "עפתי" >>

יעדי הכתבה