עפתי לתרמילאים

מזרח אפריקה - 3 חודשים של הרפתקאות

מי שמחפש לראות גורילות במרחק נגיעה וחיות טרף בשעת פעולה, מוזמן לבקר במזרח אפריקה. הטיול המיוחד הזה אינו שמור רק לצעירים הרפתקנים, אלא מתאים גם לתרמילאים בגילאים מבוגרים יותר, שרוצים להכיר עולמות חדשים.
קרני חזן
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מזרח אפריקה - 3 חודשים של הרפתקאות
Depositphotos/Kamchatka ©

קצת על אתיופיה

שמי קרני חזן, בת 63, מטיילת לבד בעולם כתרמילאית 11 שנה, בעיקר בארצות העולם השלישי: אסיה, דרום אמריקה, מרכז אמריקה, אפריקה אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה ארה"ב, קנדה ואירופה. בספטמבר 2008 נסעתי ל-3 חודשים למזרח אפריקה: אוגנדה, קניה, טנזניה, זנזיבר ואתיופיה.

אתיופיה היא מדינה הררית בה חיים 61 מליון תושבים, בהם שבטים בעמק האומו, המצוי בדרום המדינה. התלבושות והקישוטים של האתיופים יחודיים מאוד. כמו כן, הם התברכו במסורת עשירה ורבת שנים. העם האתיופי חרוץ מאוד. על מנת להגיע לשדות, על העובדים ללכת מספר ק"מ מדי יום. כמו כן, הם עוסקים במרעה ובנושאים חקלאיים אחרים. הממשלה מקפידה על בניית בתי ספר, אולם לא דואגת לפיתוח סביבתי והתלמידים נאלצים ללכת מרחק רב מאוד. כבישים, שנסללו לפני 18 שנה, מוזנחים מאוד והנסיעה בכל המהמורות קשה. עכשיו מכשירים דרך עפר לדרום. לפעמים קל יותר לנסוע בדרך עפר מאשר על כביש. הנסיעה בתחבורה ציבורית ובמוניות שרות היא קשה ביותר. נדחסים בהם עשרות אנשים, כולל תרנגולות ומטען ואין אויר לנשום כי כל החלונות סגורים. היתה לי מלחמה עיקשת לפתוח חלון, ללא הצלחה. השתמשתי בעיקר במוניות שרות שבהן נדחסים 14-17 אנשים, לפעמים גם בעמידה שפופה לנסיעה של 8-12 שעות. בצפון המדינה, נסיעה ממקום למקום נמשכת יומיים עם עצירה בדרך ללינה. תחילת הנסיעה היא בשעה 2 בלילה, לא ברור מדוע, למרות שאין צפיפות בדרכים, אולם ישנם מכשולים "טבעיים" של מהמורות, עדרי בקר המסתובבים חופשי על הכביש, אנשים וילדים. על הרכב הנוסע לתמרן בין בעלי החיים, האנשים והבורות. החלטתי לשבת במושב הקרוב לדלת בחזית. כך יכולתי לפתוח חלון וליישר מדי פעם את הרגליים. הנהגים רק רוחצים את המכוניות מבלי לתחזק אותם (נסיעה עם פנס אחד, או עם אורות חניה, מראות שבורות, ידית פתיחת החלון לא נמצאת וכו`). נוסעים עד שהרכב נעצר מאליו. לגבי נקיון - האכסניות ברמה ירודה. מבנים חדשים מוזנחים והם לא טורחים לתקן את מה שנשבר או מתקלקל.

 אתיופיה היא מדינת "שנור". מהילד הפעוט, שמבקש 1 ביר או ממתק או ילדים הצועקים לאורך הדרכים "High Land" (חברת ייצור המים המינרלים בהם משתמשים התיירים, שבקבוקיהם משמשים את האתיופים ככלי קיבול למים, דלק או שמן), דרך תלמידים שמבקשים שאהיה ספונסר שלהם באספקת תלבושת לביה"ס, מחברות, ספרים, כדורגל ועטים. מורים בבתי ספר בהם ביקרתי ובגני ילדים מבקשים תמיכה כלכלית למוסד, לעתים מבקשים להצטרף לתייר החוזר למדינתו תמורת עבודות שרות. השנור מתחיל בהצמדות הילדים לתייר ובשאלות: מה שמך, גילך, מאיזו מדינה את, מה מקצועך ואז באה הבקשה לתמיכה כספית. ישנם ילדים שניגשים ישר לעניין ודורשים 1-2 ביר. 10 ביר= 1$. זה מטרד קשה לתייר, הדורש סבלנות רבה. גם עבור תמונה שמצטלמים עם המקומיים הם דורשים 1-2 ביר. לפעמים מספר הנוכחים בתמונה גדול ואז יש לשלם לכל אחד מהם. הם לא מוכנים לקבל תחליף לכסף כמו סבון או סכיני גילוח שאין להם.

לתחילת הכתבה

עלות ואיכות החיים לתייר

אפריקה זו יבשת יקרה. כניסה לפארק לאומי עולה 20$. בנוסף, יש לשלם כניסה לרכב, למדריך מקומי ולשומר. חציית נהר כרוכה גם כן בתשלום. הדבר היחידי שזול זה האוכל. לינה באכסניה ברמה נמוכה עולה בסביבות 10$.

 אחרי יום נסיעות מפרך או ביקור באתרים, כשמגיעים לאכסניה, לפעמים אין מים ולרוב אין חשמל בין השעות 18:00-21:00. כשהחשמל חוזר, מיד נפתחים הבארים המלווים במוסיקה רועשת עד 2-3 לפנות בוקר. בהמשך, מתחילות המשאיות הכבדות להפעיל את מנועיהן והכלבים מתחילים לנבוח ולסיום, קרקור תרנגולות וגעיית פרות. בבוקר כשקמים אין מים לרחצה, כי בעל האכסניה מקפיד בערב לסגור את השיבר. כשאין חשמל גם משאבות המים אינן עובדות. המואזין במסגד מתפלל באמצעות מכשירי הגברה במשך כל הלילה. ביום המואזין נח ותפילותיו אינן נשמעות ברחבי העיר. ביום שלמחרת, במקום ליהנות מהנוף היפה,העיניים נעצמות מעייפות. אין התחשבות מצד המקומיים, הם יושבים לפני דלת החדר באכסניה ומדברים. גם אחרי שהסברתי שאני רוצה לישון ושילכו למקום אחר הם לא מבינים מה לא בסדר. בשעה 3 או 4 לפנות בוקר כשהם מתעוררים באכסניה הם מדברים בקולי קולות בלי להתחשב באחרים. למרות התנאים הקשים לטיול וחוסר ההתחשבות בתייר, כדאי להכיר עולם אחר. זו מדינה יפה ומרתקת.

לתחילת הכתבה

אוגנדה, מפלי מורצי`סון

התאכסנתי בהוסטל Red Chili בדורמיטורי (8$). ההוסטל נמצא מחוץ לעיר, מוקף עצים וקופים בחצר. נותר מקום אחד ל-3 ימי טיול למפלי מורצי`סון (Murchison - המחיר: 180$, לא כולל אוכל). הצטרפתי לטיול. בשעה 8.30 יצאנו ל-4 שעות נסיעה למסינדי. נסענו ב-2 מכוניות ספארי (עם גג פתוח), סה"כ 16 נוסעים. יחד איתי במכונית היה ישראלי מראש"לצ וברכב השני היו עוד 2 ישראלים. הכל ירוק ופורח. המשכנו בדרך עפר לקמפינג של רד צ`ילי. ישנתי עם בחורה אמריקאית באוהל, על מיטה. היה חם מאוד ולח.

יום שני - הנילוס הלבן - קרנפים, ג`ירפות חומות, צבאים, אריות בעשב, 3 סוגי אנטילופות, בבונים וציפורים צהובות. חזרנו לקמפינג לארוחת צהרים. אחה"צ ערכנו שייט של 3 שעות, בדרך ראינו היפופוטמים, תנינים ופילים. בסוף השייט עצרנו לתצפית מרחוק על המפלים.

 יום שלישי - נסענו למפלי מורצ`יסון. הלכנו חצי שעה לראש המפל, שגובהו 45 מטרים ורוחבו 6 מטרים. זרימה חזקה מאוד של המים. המכונית השניה התקלקלה ואנחנו חזרנו למסינדי. בשעה 20 הגענו לקמפלה לרד צ`ילי.

לתחילת הכתבה

אוגנדה, טרק הגורילות

4 פקחים מהשמורה יצאו בשעה 7 בבוקר לחפש את מקום הגורילות, כך שלא הלכנו הרבה זמן כדי לחפש אותן. בעזרת מכשיר הווקי טוקי הם כיוונו אותנו לאן ללכת. השבילים מאוד חלקים ובוציים. לאחר שצפינו בסרט וידאו על הגורילות, יצאנו ל-5 שעות טרק ביער בווינדי כדי לראות משפחה בת 8 גורילות. הזכר הגדול בן 16 עם גב כסוף, צבע הגב משתנה אחרי גיל 15. היו מספר נקבות וגור קטן בן 9 חודשים. היינו קרובים אליהם כ-2 מטרים. בדרך כלל מרחק הצפיה בגורילות הוא 7 מטרים. כשהם התקרבו אלינו נסוגנו לאחור. הם למדו שזמן הביקור הוא שעה בלבד. בתום השעה משפחת הגורילות קמה והלכה. מדהים. מחיר הטרק - 500$. מאוד יקר, אולם זו היתה אחת מחוויות חיי.

 יש בעיה רצינית של תחבורה אל הפארק וממנו. אני הצטרפתי לקבוצה שהיה לה רכב. ביקשתי מהמדריכה להצטרף אליהם לנסיעה לקבלה (Kabale). היא לא הצליחה ליצור קשר עם המשרד כדי לקבל אישור. בקשתי נדחתה. זוג אחר עם רכב+נהג לא הסכימו שאצטרף אליהם. ניסיתי בכל מיני דרכים עד שלבסוף הלכתי לשער הכניסה לפארק. כעבור שעתיים המתנה תפסתי טרמפ לבוטוגוטה, חור נידח. אני נוהגת לנסוע בטרמפים רק בלית ברירה. בשעה 2 בלילה נסעתי בפיק אפ לקבלה - 5 שעות, 20$. הדרך מתפתלת בין ההרים ומכוסה בעננים. ישבתי ליד הנהג. בחוץ קר מאוד. המקומיים ישבו מאחור, כשרגליהם מחוץ לארגז המכונית. ממש מפחיד. כשהשמש זרחה התגלתה דרך מאוד יפה.

לתחילת הכתבה

אוגנדה, אגם בוניוני

אגם בוניוני (bunyoni) נקרא "שויץ של אפריקה ". הרים וגבעות. נמצא בתוך לוע של הר געש שקרס. נסעתי במטטו, ירדתי בדרך. עליתי לארכדיה קוטג`- שזה בית מלון המשקיף לאגם ובו מפרצים רבים ו-29 איים במרכזו. "אי הענישה"- אי קטן באגם ועץ בודד במרכזו. לכאן נשלחו נשים נשים שנכנסו להריון מחוץ לנישואין. הן נשארו שם עד יום מותן. כשניסו לשחות חזרה לחוף, רובן טבעו. ירדתי למטה לרוטינדה, לשוק שמתקיים בימי שני וששי, ואז גם יש תחבורה למקום.

 ביום שhשי בצהרים נסעתי בבודה בודה בדרך עפר איומה לכפר Na Bugoya, שם ישנה קהילה יהודית - Aba Yudaya. יש שם גסט האוס חדש. אכלתי שם ארוחת ערב יחד עם עוד 2 יהודים פולנים, אנגלי ואמריקאית שטיילתי איתה יחד במפלי מורצ`יסון. בכפר חיים גם מוסלמים ונוצרים. מנהל ביה"ס התיכון הוא יהודי ומשמש רב הכפר. היינו בתפילה של יום ששי בערב. הם קוראים ושרים בעברית ובשפה המקומית. אינני יודעת אם הם מבינים מה שכתוב. קבעתי עם נהג הבודה בודה שיבוא לקחתני. כמובן שהוא לא בא. בעל הגסט האוס עזר לי למצוא נהג אחר כדי לצאת מהכפר. החלפתי בודה בודה ונסעתי חזרה לעיר. הנסיעה קופצנית, בחושך, כשאנשים הולכים בדרך חשוכה, מכוניות ואופנועים באים ממול. מאוד מפחיד. שמחתי שהגעתי סוף כל סוף לעיר.

לתחילת הכתבה

קניה, בית יתומים לפילים

נסעתי באוטובוס לבית יתומים לפילים ע"ש שלדריק, שהקים את המקום ומצא נוסחה של חיקוי לחלב האם של הפילים והקרנפים. המקום הוקם על מנת להחזיר לטבע תינוקות של קרנפים שחורים ופילים, שאיבדו את הוריהם מסיבות שונות. היו שם 14 פילים, 3 מהם קטנים, הכי קטן בן חודש. יש להם מספר מטפלים. בלילה ישן איתם אחד המטפלים. הם נמצאים כאן עד גיל 10 וכשהם מוכנים, הם מועברים ל- Tsavo, השמורה הגדולה ביותר בקניה. חלק מהמטפלים עוברים יחד איתם וחיים יחד איתם עד שהם מוכנים להשתחרר לטבע. חלק מהמטפלים מטסבו חוזרים לפארק בניירובי. בארוחה, כל אחד מקבל 3 מיכלי חלב ואחרי כן הם משוחררים לשמורה.

לתחילת הכתבה

קניה, ספארי

נהג בא לקחת אותי מההוסטל לנקורו, שם פגשתי את ג`יימס, מנהל חברת הספארי וזוג ישראלים, שהיו בירח דבש. בספארי ראינו הרבה פלמינגו. ישנם 2 סוגים: ורוד שאוכל אצות ומקבל צבע ורוד ופלמינגו לבן שאוכל דגים ותולעים. ראינו קרנף אפור, באפלו וצבוע שמחפש פגרים של פלמנגו ממנו הוא ניזון. הוא התקרב למים וכל הפלמנגו עפו. ראינו גם בת יענה, אימפלה, תומסון (חיה שדומה לאיילה), נמר, ששכב על העץ ולא ירד, כי למרגלותיו עמדו 2 לביאות והמתינו שירד מהעץ. אחרי כן פגשנו טנדר אחר ובו נהג קנייתי, ו-2 ישראלים. עברתי לרכב שלהם. ג`יימס אמר לי שאקבל יום נוסף ללא תשלום. עבור 5 ימים שילמתי 360$, כולל לינה בקמפינג+הדרכה ואוכל. ראינו נמר, שבדרך כלל שוכב על עצים, על האדמה. ישנו באוהל ובו 2 מיטות. בלילה היה קר. אחה"צ יורד גשם ולפעמים גם בלילה. בלילה ליד האוהל יושב שומר מסאי.

 יום שני - סיור בשמורת המסאי. אחה"צ סיור ממונע בשמורה.

יום שלישי - סיור של יום שלם בשמורה. ראינו אריה שוכב ליד טרף של גנו, 3 אריות שטרפו, יושבים במרחק ממנו ומחכים שהאריה יקום. כמו כן, מחכים ציפורים, נשרים וחיות קטנות לשאריות. ראינו צ`יטה עם 3 גורים וגם ציפור שנקראת "מזכירה" (secretary), ציפור עם מסקרה בצבע אדום בעיניים, הליכה מאוד משונה ושיער קוצני. זו החיה שהכי אהבתי בספארי.

יום רביעי - ½ יום של ספארי. ראינו קרנף שחור, שרץ כל הזמן והיה יותר תוקפן מהקרנף האפור. הגענו להפסקה בלודג`. מחיר ללילה בלודג` - 440$. יש שם בריכה מלאכותית אליה באים בעלי חיים. אחה"צ יצאנו לסיור עם 2 בני שבט המסאי, המפעילים בי"ס, שחובה ללכת לבקר בו: ילד בגיל 3 הולך למרעה למספר שעות עם גדיים ועגלים, בני 6 רועים עם עדר מבוגר כל היום. בבוקר ובערב הם אוכלים בשר פרה ושותים חלב ודם. תרופות מהטבע. בגיל 18-21 הם גרים בטבע ושומרים על הקהילה מפני חיות. הם מקבלים את כלי הנשק בירושה ובגדיהם הצבעוניים מיועדים להרחקת החיות מהם. בגיל 23 הם מוכנים לנישואים, הבנות בוחרות מבין 10 גברים חבר עימו הן נפגשות והדבר יכול להביא לנישואים. בשלב מסויים התחיל לרדת גשם וחזרנו לקמפינג.

 יום חמישי - ביקור בשבט המסאי - נאלצתי לתת 15$ תרומה. ביקרנו בכפר ובבי"ס בו לומדים 78 תלמידים בכיתה. המשכנו לנייושה. הביאו אותי ל"פישר מן קמפ סייט", שנמצא על אגם נייושה ושם ישנתי בחדר עם שירותים (11$). בדקתי אפשרות לצאת לטיול להלס גייט (Hell`s Gate) - נסיעה, כניסה לפארק ומדריך - 80$. מצאתי מדריך ב-10$ ונסענו במטטו. מהכביש הראשי הלכנו 15 דקות לשער, מהשער עד לקניון יש הליכה של 8 ק"מ, דבר שלא ידעתי. אחרי 2 ק"מ הגיעה משאית של הפארק ותפסנו איתה טרמפ. הלס גייט פירושו "שער הגיהינום". בני המסאי ישבו במקום וכשהיו התפרצויות וולקניות, הם עזבו אותו והעניקו לו את שמו. בלילה ירד גשם ולכן היו מים בקניון. הלכנו 1 שעה בקניון ועלינו לתצפית. לגייזרים לא הלכנו בגלל המים. אחרי שעתיים של המתנה, תפסנו טרמפ חזרה לכביש הראשי.

לתחילת הכתבה 

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אפריקה