ויאטנם על קצה המזלג
אילנית, בכתבה מלאה בחן, מעניקה לקוראים מידע חיוני לגביי האטרקציות של ויאטנם ודוחקת במטיילים למהר למדינה, לפני שהקידמה פוגמת ביופיה.
אילנית, בכתבה מלאה בחן, מעניקה לקוראים מידע חיוני לגביי האטרקציות של ויאטנם ודוחקת במטיילים למהר למדינה, לפני שהקידמה פוגמת ביופיה.
דרך המשי, נחשבה במשך שנים למסע מרתק שרק סוחרים ומסיונרים אמיצים העיזו לצאת אליה. סכנות רבות ארבו בדרך לשיירות וההכנות למסיע היו מרובות. היה צורך להתגונן בפני שודדים ותנאי מזג אוויר קשים, ללמוד להתמודד עם סיפורי אגדות על מפלצות ויצורים מתיים ולשאת ציוד רב.
הנה סקירה קצרה על האתרים המרכזיים של הריביירה האיטלקית, רצועת החוף הצרה של חבל ליגוריה.
טיול בחבל ליגוריה בצפון מערב איטליה, על שמורת הטבע Cinque Terre (חמש אדמות) שבו. כפרים קטנים לחוף הים: ג`נובה, מנטובה, קורניליה, ורנאצה,וגם Manarola ו-Riomaggiore. ענבל בסיבוב אחרון של נחישות ורגישות.
בשעות הערב, מנאלי, כמו כל אישה שמכבדת את עצמה, מתקשטת לקראת הלילה. היא מתאפרת באורות צבעוניים של חנויות ומתעטפת במוכרי רחוב ססגוניים. אין ספק שהיא עוצרת נשימה, עם שווקיה התוססים, עם הסמטאות הצרות שסמוכות לתחנת האוטובוס, עם חנויות הירקות, הבשר, התכשיטים ההודיים, הצמידים והטיקות והממתקים, עם דהאבות קטנטנות ואותנטיות ועם עדרי עיזים וכבשים ששוטפים לפתע את הסמטאות.
על הכפר ג`יבי מעולם לא שמענו. פשוט חיפשנו עצירת ביניים בדרך לדהרמסאללה. עוד כשהיינו בעמק פארוואטי פגשנו קבוצת אנשים שביקרו בכפר ג`יבי וסיפרו על קסמו של האזור והפליגו בשבחיו של בעל הבית שם התארחו. רשמנו את הפרטים ולבסוף החלטנו לנסוע לכמה ימים לפני שנמשיך לדרמסאלה.
שבועיים וחצי ראשונים ועמוסים בבולוניה. המון מידע, המון מנהלות. פתאום צריך לארגן דירה מאפס, להכיר (שוב!) עיר חדשה ואנשים חדשים, ובאמצע קצת לטייל.. כתבה ראשונה, כתבת התמקמות. ענבל, חצי תיירת חצי תושבת, חצי סטודנטית ורבע טיילת, מספרת הרבה על בולוניה ומתכננת את ההמשך.
הדרך מעמק פרבאטי לדרמסאלה היא דרך יפה והנופים בה ממכרים. הזמן בדרמסאלה חולף ביעף בין קורס לסעודה וממסעדה לקורס, פגישות מחודשות וטיולים קצרים. בכתבה שלפניכם, החיים הטובים במקלוד גאנג`.
אחרי ``כמה`` בירות בבר המקומי (Bart & Yates) ומקלחת חמה בדירה, יצאנו לדרך לבילוי המשותף. התחלנו לרדת במדרגות לכיוון הרכב, כשלפתע חשתי כאב חד ברגל ימין. זה הרגיש כאילו הברך שלי נקרעה מבפנים.
לאחר שבלה היה מעולה, בקרגיל מגעיל ובסריניגר נהדר, הגענו לדרמסאללה והיה.. כיף לאללה!
השיא מבחינתי הוא ריב של ממש בו חזיתי, בין שמיים לארץ, בין שני גולשים שהתווכחו על המלחמה בעיראק. המלצה חמה: לעולם אל תדברו על ענייני פוליטיקה, דת או קבוצת הכדורגל/כדורסל האהובה עליכם כשאתם נמצאים 30 מטר מעל הקרקע.
העיניים שלך מתחילות לדמוע הודות לעשן הסיגריות שנישא באוויר, מה שהופך את משימת חיפוש השולחן הפנוי לקשה לפחות כמו מציאת בן לאדן. כשאתה סוף סוף מוצא שולחן ומוכן לשבת ולהירגע אתה מתחיל לתהות מדוע הצבא האמריקאי לא השתמש במגפי סקי בכדי לחקור אסירים עיראקיים באבו-גרייב.
תארו לעצמכם, להניח תפילין בדרך לרכבל, ואז להנות מהיצירה הגדולה ביותר של האל - פאודר טהור. כל הגויים מסביב בטוח יחשבו שזה מין מכשיר, שעוזר לי להישען קדימה ולשפר ביצועים. רגע! זה רעיון לא רע בכלל!
מתוך התחזית: ``גאון ישראלי מהטכניון ימציא גלולת פלא, שתאפשר לנו לאכול ולשתות כמה שרק נרצה, ועדיין להוריד במשקל. ואם לא זאת, אז לפחות גלולה אחרת, בצבע כחול נגיד, שתשפר את ביצועי המיטה שלנו. אה, יש כבר אחת כזאת? לעזאזל הסקס, כל מה שאני רוצה זה לגלוש טוב יותר, גדול יותר, ארוך יותר וכמה שיותר!``
יומני היקר, הבוקר ספרתי ארבעה סימנים כחולים חדשים. עדיין קשה לי לשבת ולקום אבל מתרגלים לכאב. היום, אם הקבוצה תהיה טובה, המדריך ייקח אותנו למסלול הירוק. (מתוך: ``היום הרביעי בבית הספר לסנובורד``).
הלימודים מתחדשים וגם החורף הגיע. על מנת להעביר את העונה הקפואה בנעימים, מבלה ענבל את סופי השבוע שלה בחיק האמנות ובאמצע השבוע מנצלת יום חופשי לטיול מחוץ לעיר.
בפרק זה חוזרים יוסי ועמרי מנצ`ה לקטמנדו. הם מסתובבים בעיר, בטאמל, ובאטרקציות שיש לקטמנדו להציע והנה הם כבר על המטוס חזרה הביתה.
המשפחה עוזבת את בוסטון בכיוון ניו יורק. אחרי ביקור בבית הכנסת הראשון בארה``ב הם אוכלים פיצה ב``מיסטיק פיצה``, מקום בו פוזר אבק כוכבים ומסיירים במסדרונות צרים של צוללת הסטורית. ולסיום, ביקורת בטחונית מלחיצה ומילות סיכום עד הלום.
בכפר הילדים הטיבטיים נמצאים ילדים שהוברחו מטיבט למען חיים טובים יותר, מי שרוצה יוכל להתנדב במקום ולעבור חוויה מדהימה. חובבי המוסיקה יוכלו להשתלב במרכז לשימור האמנויות הטיבטיות ובכלל, החוויות מהמקום רק ממשיכות להיערם וישאירו אתכם עם פה פעור.
עמרי ויוסי ממשיכים לטרק. הם עוברים בלובוצ`ה, מהלכים על קרחון קומבו, עוברים בצ`ולה פס. כל זה למרות שסבלו מקלקולי קיבה, תשישות וטישטוש ראיה לא מוסבר. אל דאגה- לבייס קמפ של האוורסט הם הגיעו.
לאחר הכנות ממושכות ואף אימוני כושר בארץ, מגיעים יוסי ובנו עמרי לקטמנדו שבנפאל ויוצאים לדרך. בפרק זה הם עוברים בלוקלה, נמצ`ה בזאר, מנזר טמבוצ`ה ועוד מקומות. הם מתרגלים לקשיים ולאוויר הדליל בגבהים בהם לא היו בחייהם. פרק ראשון מתוך שלושה.
עד עכשיו השתדלנו להתרחק מהבלגן הישראלי הרגיל, וללכת עם הזרם שלנו ולא עם הזרם הרגיל. אבל כמה אפשר? החלטנו שנמאס, ואנחנו נזרום פעם אחת כמו כולם - נגיע לדרמסאלה, ניסע כמו כולם ליום טיול באמריצר, נאכל מלאווח ובנופי, ונשב הרבה הרבה עם ישראלים.
במבט ראשון נדמה כאילו הגענו לסיפורי אלף לילה ולילה. רחובות מקורים בקשתות אין ספור, סמטאות צרות ומתעקלות, הכל אדום וחם ותוסס. במבט שני מתגלית בולוניה האלגנטית, פסלים כנסיות ומזרקות.
הגבול בין נפאל לטיבט חושף נופים מרשימים ומסקרן טיילים רבים. משימת המעבר בין שתי המדינות אינה פשוטה. בכתבה קתרה זו תמצאו פרטים על יעדים חשובים בדרך ומידע חיוני לגביי התמצאות ותחבורה.
מגיעים למקלוד? כאן תוכלו ליהנות מהאוכל המשובח (ולהכיר את המסעדה האיטלקית הכי טובה בהודו -לפחות עד כה), להשלים חסרים בתחום הקולנוע (צ`ארלי והשוקולדה, מדגסקר ועוד..), לטייל בסביבה, ובעיקר, להירטב מהמון המון המון גשם!
בכתבה שלפניכם, חזרה מרגשת אל הודו הממכרת אחרי טיול של חצי שנה בהודו וחודש וחצי בארץ. חזרה לארץ של כבישים הרוסים, אוטובוסים ישנים, לחות וצפיפות בערים הגדולות, קלקולי קיבה אבל גם לקסם ההוא, למגוון של תרבויות ודתות, לטבע פראי ולשקט נפשי.
פרידה עוזבת את סין לא לפני שמדרימה עד לקצה חבל יונאן, למחוז שישוואנגבאנה בדרכה אל הגבול עם לאוס. היא מסכמת תקופה ארוכה של שהייה במדינה הענקית והרבגונית ויוצאת להתחיל מסע חדש.
שהייה ארוכה במקלוד מביאה למודעות לבעיית הפליטים הטיבטים. תוסיפו לזה סרטים בנושא ושיחות עם פליטים טיבטים ותרצו גם אתם לקשור את עולמכם בעולמם.
הכתבה הנוכחית מספרת טיול יחיד וקצר, אבל מקסים. טיול ללב של איטליה, ללב של טוסקנה. האיטלקים סבורים שטוסקנה ואומבריה הם ליבו של העולם. בין סיפור הווי אחד לאחר על חיי החורף בבולוניה, ביקרתי בעוד שתי ערים טוסקניות - מונטה פולצ`יאנו וסיינה. ככה יצא שבסוף שבוע אחד זכיתי גם לביקור חברה טובה-טובה עוד מימי צה"לנו.
רועי שושי מטייל בדרך המשי. כעת הוא עובר בין הערים שיאחה וצ`נגדו שבסין, ישן באוהל כשמסביב סופת שלגים, מוצא את פאי התפוחים המיוחל וגם פוגש דובי פנדה.