נטע, ענברי , שירי וניר חוצים את הגבול מהטריטוריה הצפונית אל עבר מדינת מערב אוסטרליה. הם נתקלים באין ספור נמלים טורדנטיות, נאלצים למצוא פתרונות יצירתיים לחום של ענברי ו``שואפים אוויר לנשימה`` בחופים של ברום...
חוץ מהשחייה, אנו נהנים מלעשות כלום. פשוט כלום, כלום, כלום. אמא שלי היתה מוסיפה לדברי, ``א גורנישט מיט א ציבלע``. תמיד ידעתי, יש הנאה בלעשות כלום. ההנאה בלעשות כלום לאחר 5 חודשי חופשה היא הנאה בשבעה מונים שווה יותר, הנאה מזוככת, הנאה צרופה! שווה לנסות. אין
ירדן מסכמת את חוויות המשפחה בשרתון מיראז`, בקמפינג, ועל המפגש עם משפחה ישראלית נוספת בשוק האוכל וגם על חוות הפרפרים
מבלים בעיר טאונסוויל, ונודדים צפונה לקיירנס. בדרך צופים וטובלים במפלים ונחלים, לומדים איך מכינים סוכר, משנים מסלול באופן ספונטאני, נחים בחוף הים המושלם של מישן ביץ`, ובעיקר... נהנים!!!
הפארק המדהים קאקאדו הוגדר כפארק בעל חשיבות עולמית בשתי קטגוריות. האחת, בשל הצומח והחי הייחודיים לאזור והשניה תחת קטגוריית התרבות. הפארק מאפשר לגעת בנושא המרתק של האבוריג`ינים דרך מסלולים באתרים של ציורי סלע ותערוכות במרכזי מידע.
איציק מזרחי, הלא הוא ``קואלה אונליין``, עבר זה מכבר להתגורר וללמוד במלבורן. איציק ניצל הפוגה קצרה בלימודים ויצא לטיול מאורגן ל-Great Ocean Road. כל מי שהתלבט לגבי כדאיות טיול מאורגן- כדאי לו לקרוא את הטור הזה, השני בסדרה.
טזמניה, אי קטן, השייך לאוסטרליה, טומן בחובו שלל של אטרקציות ונופים מרהיבים. איציק יוצא אל האי, לחקור אותו מעט וליהנות מהטבע המרהיב שלו.
אתה מסתובב לך במרכז קניות, וקולט שתצטרך לפחות עוד חצי שעה כדי להחליט מה בא לך. ובאמת מה בא לך? זהו חביבי, נגמרו ההתלבטויות הפשוטות מהבית בין ספרדי כפול בבורגר ראנץ` לבין פיצה פצץ. שכח מזה. פה אתה נדרש להפגין בקיאות ברזי המטבח היפני המסורתי, המצרי המודרני
פרת`- האהבה הגדולה של המשפחה. לכל אחד סיבה משלו...נטע מאוהב בעיר בגלל אניקה, ענברי בגלל שפה הוא למד לעמוד וההורים- כי פשוט היה להם כיף...
אין טיולים מאורגנים למחוזות אלו. לחיות בתוך הסמטאות הצרות והמעוקלות ללא מוצא עם שוכני הקרוואנים, לא מופיע בשום אג`נדה של אף משרד נסיעות. אנו בפרת העיר הגדולה והמבודדת ביותר בעולם. כמו מדינה נפרדת, כמו אי, עיר אוטונומית.
מלבורן אינה אוקלנד ואוסטרליה אינה ניו זילנד. ניתן לחוש באוויר שהגענו לארץ אחרת. משהו אומר לנו שנאהב את אוסטרליה. נכון, אנחנו מנוסים יותר, רווים מחוויות, אבל המרחבים, המדבר, האנשים, אותה שפה כמעט, צבעים אחרים.
נוסעים בסוואנה של קווינסלנד, דרך הטריטוריה הצפונית, פארק קאקדו ועד לדארווין הצפונית... משפחת רפאלי ממשיכה בהרפתקאותיה ובדרכה פוגשת באלפי קיני טרמיטים, מאות ציפורים, עשרות תנינים (מקרוב!) וחוגגת שני חגים חשובים: חג הסוכות וה``טיולדת``!
גולות השטן היוו עבור המשפחה את סיומו של המדבר האדום. תלי טרמיטים ענקיים שינו תפיסות על פרופורציות. מגיעים אל Darwin ביום חמישי בבוקר, בדיוק בזמן כדי להתכונן לשוק ה- Sunset הנערך אחת לשבוע ביום חמישי.
מלבורן כבר מאחורינו ועד לאדלייד לא צפוייה לנו עיר גדולה. הדרך מרהיבה, יערות ומצוקים תלולים יורדים אל הים. יערות אקליפטוס, קנגורו מקפצים, עופות האמו ועשרות רבות של ציפורים ותוכים מרהיבים. מערת הנטיפים Princess Margaret Rose caves השאירה בנו רושם מיוחד.
צוות של ארבעה, אבא ושלושה ילדים, הפלגים חסרים את אמא רותי שחזרה ארצה מוקדם יותר. למרות הגעגועים הם נהנים מחבל הארץ המפנק, הפעם הם בוחרים להשאר במקום אחד כמעט שבועיים, בירון ביי.
מגיעים לבריסביין ומתאהבים באוסטרלים. מיישרים את השעון ובינתיים נהנים. מסיירים בעיר, קונים ג`יפ וקראוון, פוגשים אוסטרלים ומתכוננים לקראת היציאה לטיול עם הקראוון...
מהאטרקציה מספר אחת באוסטרליה, האיירס רוק (אולורו), עושה הג`יפ את דרכו בדרך שוממת במיוחד, כביש האאוטבק Gunbarrel Hwy - כ-1,300 (!) ק``מ של מישור אדום, מרחבים אינסופיים מנוקדים בשיחים וקנגורואים מקפצים ו... זהו.
אדלייד, בירתה של דרום אוסטרליה, היא עיר בת מליון איש המתוכננת היטב. יום שישי במדרחוב Rundle היה הומה אדם והופעות רחוב. הרבה בתי קפה מסוגננים והרבה חיוכים שלא רואים בעיר אפורה. ממשיכים לפארקים שונים ולבסוף מגיעים ל-Outback.
הגענו לאדלייד- עיר הבירה של דרום אוסטרליה, אחרי הרבה שבועות בהם לא היינו בעיר במובן האירופאי של המילה (עם כל הכבוד . הלונלי פלנט תיאר את אדלייד כ-old money city ומבחינת האווירה התיאור בהחלט קולע, אדלייד היא עיר בעלת חזות איתנה).
ההכנות והטיסה, החום והלחות של בנגקוק, השוטרים שנראים כמו חקיינים של מייקל ג`קסון, האקווריום והברווזן - חיה מוזרה שמורכבת משאריות של חיות אחרות, סידני והציפורים המוזרות לחופיה, ועוד..
להתנדב באוסטרליה - מה יותר קלאסי מאשר בטיפול בקנגרו? יובל עשתה את זה במקלט לחיות קרוב לפרת`, וחזרה על המלצות חמות. נשיקה של קנגרו שווב זהב!
זהו סיפור אודות מפגש מרגש, בין אב ובנו, ההולכים לכבוש במסע ג`יפים מפרך את הנקודה הצפונית ביותר באוסטרליה הרחוקה. אחרי תקופה בה הם לא נפגשו, הם יוצאים לדרך הארוכה, שטומנת בחובה הפתעות מרגשות. הם חולפים על פני דרכים בוציות וקשות, מטילים חכות בים שורץ כרישים ובנהרות עם תנינים אימתניים.
מה שרואים בפינה הדרומית רחוק למדי מהדימוי שקופץ לאנשים לראש כשאומרים ``אוסטרליה``. מהסמלים המוכרים, נשאר שם רק הקנגורו (וגם זה בקושי), ואת המדבר הריק מחליפים שדות ירוקים ומרחבים עצומים של חיטה.
הרגעים האחרונים לפני מסע הנדודים הגדול צפונה. מפעילים את הכלים, מנסים להפרד מחיקה החם של אמא, מטיילים בין עיירות שקטות ועוסקים בספורט אתגרי חדש ושמו חיסכון. כל זה עד שנגיע לקסינו העיר והאם לכל בעל קרוואן או מוטורהום.
לאחר קניית הקרוואן (סוף סוף) מתחילה החבורה להתקדם לעבר בריסביין. בין לבין הם מגלים שבית על גלגלים זה גם אומר בית צפוף ולא כל כך נוח ופארקי קרוואן שונים ומשונים. השבלולאים מתקדמים לעבר הזריחה, שם השמש לעולם לא שוקעת.
איזי והחבורה מנסים לצלול לתוך ביצת השוק הפרוע של קרוואנים באוסטרליה בחיפושם עבור קרוואנים עבורם. המסע היה מפרך וכמעט מייאש אך לבסוף נמצאו הקרוואנים המבוקשים. עוד בכתבה, נספח (חשוב), מיומנה של מיכל, על גברים עצמאיים עלאק...
חודש ראשון באוסטרליה מוקדש להתארגנות, להסתגלות ולעליה צפונה עד לאי פרייזר, שם עברנו בהצלחה גיבוש בשטח בג`יפ ואוהל. כשחזרנו, שמחנו לגלות שהקרוואן גדל בינתיים.
``גם לכתבה הזו, כמו לקודמתה, יש ריח חזק של ים, וכאן על החוף היא נכתבת, תוך כדי נסיון נואש להרחיק את גרגירי החול מהמקלדת...``
``מיד כשעגנו בריף, הלבשנו את הילדים בחליפות גומי ובווסט הצלה, ועם שנורקלים וסנפירים יצאנו לתור את השונית. המראה שנגלה לעין היה מדהים: המוני דגים צבעוניים, כוכבי ים, צדפות ענק ואפילו סוסון ים...``
``למרות שאינני מחובבי נהיגת השטח, ובדרך כלל מתגעגע לשקט של לפני אופנת ה``כביש-שטח``, כאשר עוד היה אפשר להלך בשבילי הארץ בלי לברוח מהג`יפים השועטים, החורצים קוליסים עמוקים בכל פינה, ולהנות מקצת שלווה בלי נהמות מנועים, הרי שאם רוצים לטייל בפרייזר- אין ברירה".
