הקדמה
אתה מחליט שאתה רוצה לעשות תואר שני באוסטרליה. למה? בעיקר כי אפשר לטייל הרבה. הלימודים הם תירוץ טוב. אתה עושה ים של מבחנים, מברר מחירים, מתחנן למלגות ולא מבין למה אין הטבות ליוצאי מרוקו בדרום הפסיפיק, מחפש עבודה בקהילה היהודית (תמיד אנחנו בטוחים שהם יקפצו עלינו איך שנגיע עם ה"איי אם פרום יזראל" שלנו). אתה מקבל הביתה חוברות צבעוניות עם תמונות של קמפוסים גדושים בקואלות, של סטודנטים מאושרים (כולם מחייכים בחוברות האלה) ושל נופי גן-עדן. אתה מתלהב נורא ונפרד לשלום מהחסכונות שהיו ואינם עוד, מוצא את הכרטיס הכי זול, זה שעובר מעל אירן ועוצר לתדלוק בפקיסטן, קונה לונלי פלנט ששוקל כמו תינוק, נפרד מכולם לשלום בסצינות קורעות לב ו... נוחת. במלבורן. עיר מרתקת.
אז לי קוראים איציק, וכדי להרגיש שהעברית לא נעלמת לי לחלוטין מהנוף החלטתי לספר לכם כמה סיפורים על אוסטרליה, על תיירים, על איך זה ללמוד ולחיות במדינה אחרת, על הגבינות המקומיות הלא טעימות ועל השאלה הנדושה ביותר בפורומי ההגירה ברשת: האם באמת כל כך מדהים כאן (נראה לי שכן, אבל היעדר חומוס איכותי מפריע לי בביסוס קביעה נחרצת). עבדתי בעבר הבכלל לא רחוק כעורך תוכן באתר המעולה בו אתם גולשים ברגע זה ממש, כך שזה די מרגש להיות בצד השני של המסך. מקווה שתתרגשו יחד איתי. ולטובת אלה שעוד לא היו (ולמי שהיה ומתגעגע) הטור הראשון שלי יהיה מעין סיור מודרך ברחובות מלבורן ההומים בליווי המחשה ויזואלית, והכל בחינם אין כסף. פה זה היה עולה לכם בסביבות 40$, אז זה בהחלט יום המזל שלכם. יצאנו לדרך:
סיור בעיר
בתחנה הראשונה שלנו נבחין בשני אייקונים בולטים של העיר. למטה נמצאת החשמלית, כלי התחבורה היעיל ביותר במלבורן אך הבכלל בכלל לא זול (כרטיס יומי עולה 6$, שזה בעברית 21 ש"ח). בשעות העומס תוכלו לחוות תחושה של תירס בקופסת שימורים, ואם זה יום קייצי וחם- של אנשובי. יש פה גם חשמלית- מסעדה, אם אתם בראש של ארוחה דינמית. לא ניסיתי, נראה לי מלכודת תיירים רצינית. האייקון השני הוא השפיץ שברקע, הסמל של תחנת הרכבת Melbourne Central. בתוך חרוט הזכוכית הזה מסתתר בניין היסטורי, והשילוב בין השניים הוא סוג של דואט ארכיטקטוני מרתק, ישן וחדש החיים בכיף זה לצד זה. שווה להתרשם ולצלם, ולהראות למי שאחראי על שימור הבניינים ברחוב אלנבי.
הגענו אל מדשאת הספרייה הלאומית של ויקטוריה, בניין מרשים ורחב מימדים ברחוב סוואנסטון (Swanston) פינת לה-טרוב (La Trobe). כאן רובצים להם במשך רוב שעות היום סטודנטים מאוניברסיטת RMIT הסמוכה (שגם היא שווה ביקור) ומתפננים בשמש. אם תשימו לב תראו ששני סטודנטים שרויים בשינה עמוקה, שתיים אחרות מרכלות על הספסל (99% שהן לא מדברות על המצב הביטחוני באוסטרליה), עוד אחת קוראת רומן רומנטי (הייתי שם, ראיתי) ועוד סטודנט אחד עומד בצד ומחפש משמעות לחייו. רק צדיקה אחת בסדום (מלבורן?) עוסקת במשהו שנראה כמו לימודים. קיץ אוסטרלי.
וזה כבר רחוב לייגון. "איטליה הקטנה", מעוז הפיצות והפסטות של מלבורן, מתחם סופר-תיירותי עם מסעדות מאותגרות עיצובית (ראו ערך פוסטרים מצהיבים של ונציה) ומלצריות מחומצנות. חשוב להעיף מבט בתפריט לפני שבוחרים היכן לשבת, כי נכון שכולם מגישים (כמעט) את אותם הדברים אך המחירים מגוונים ביותר. המארחים בכניסה למסעדות יכולים קצת להביא ת`סעיף כשהם מתנפלים עליך ומשכנעים אותך להיכנס דווקא אליהם ("תבוא תבוא, אני נותן לך לחם שום על חשבון הבית" הם מציעים בלארג`יות חסרת גבולות. לחם שום חינם! יש! ריח הפה מעולם לא היה זול יותר). מותר להתעלם בנימוס. המסעדה שבתמונה ("Toto`s") מומלצת מאוד ולא יקרה, אז נעשה חמש דקות עצירה לאיזה פוקאצ`ה ונמשיך.
נברח קצת מהעיר הסואנת לעבר הגנים הבוטניים, שנמצאים לא רחוק ממקדש הזיכרון (Shrine of Remembrance). כמה צעדים פנימה ואתם מנותקים לגמרי מהסביבה: פרחים משגעים מכל העולם, צמחיה עשירה, כמה דשא שאתם רוצים ואגם פסטורלי עם ברווזים פוטוגניים. הגנים מתגאים במדיניות השקיה חסכונית ובתוצאות צמיחה מרשימות ומספקים הסברים שונים על כך לכל המעוניין. הכניסה חופשית ומומלצת.
וזהו, הערב יורד והסיור שלנו מסתיים. זאת השקיעה מהחלון שלי. בפעם הבאה נדבר על טיולים מאורגנים באוסטרליה, ולמה כדאי לחשוב טוב טוב לפני שמזמינים אותם. בינתיים אני הולך לנסות ולהבין איך זה שמשדרים פה תכניות כל כך מטומטמות בטלוויזיה (אני מתמכר וזה רע מאוד), ולכם שיהיה שבוע טוב.
לתחילת הכתבה
