אחרי יומיים אינטנסיבים ביחד, אנחנו מתפצלים שוב: מי שרוצה קצת רוגע, נשאר בשלה, מבקר בטירה הסמוכה, בחוף האגם היפה של טלואר, בטיילת של אנסי..
(על החלק הקודם תוכלו לקרוא כאן: חלק 3)
לשם כך חוצים מתחת לרכס המון בלאן במנהרת המון-בלאן לכיוון העיירה האיטלקית קורמאייר
(כ-25 דק' דרך מנהרת מונבלאן שאורכה 11.6 ק"מ בגובה של כ-1,320 מ'. מותר לנסוע 70 קמ"ש בלבד (זהירות מצלמות!). יש שמירה על כללי בטיחות רבים, לאחר האסון שהתרחש במנהרה ב-1999, בו נהרגו 39 אנשים בשריפה שפרצה במרכז המנהרה כתוצאה מתאונה עם משאית. כ- 40€ הלוך חזור.) עם היציאה מהמנהרה (איטליה!),יורדים בכמה פיתולי כביש ופונים שמאלה לעמק.Val Ferret.
ואל פרה האיטלקי הוא עמק יפיפה, (בעיני אחד היפים באלפים..),מוקף פסגות הרים גבוהות משני צידיו ובמרכזו זורם נהר.
אל תחתית העמק אפשר להגיע באוטובוס מ-Courmayeur- -או ברכב בכביש סלול מישורי ונעים עד הקצה-אל chalet Val Ferret m 1,784 . המקום, ששימש בעבר כרפת, כמו מבנים רבים שרואים בהרים בדרך, שופץ ביד אמן והפך למקום עם אוירה קסומה ואוכל טוב. ישנתי בו לפני 3 שנים באמצע מסלול ה-TMB( טרק סובב מון-בלאן) שעשיתי עם חברים.
היום יום שישי, והעמק מלא במטיילי יום. לכן גם עוצרים את התנועה בנקודה מסויימת ולא נותנים להכנס עם רכב (אוטובוס שאטל נוסע עד קצה העמק). אנחנו משאירים את הרכב ומחפשים את אחד השבילים (המשולטים) לכיוון בקתת בונטי, כדי לחבור לקטע מסלול ה-TMB .מתחילים לטפס והעמק הולך ונגלה- כמו גם רכס המון בלאן (נכון יותר המונטה ביאנקו..!)
כשעה וחצי ואנחנו באחת הבקתות היפות במסלול Rifugio Bonatti (2025 מ'). לא הבקתה יפה ,כמו הנוף ממנה- ממול, מעבר לעמק הצר,הרכס המושלג. האשליה שאפשר רק להושיט את היד ולגעת בשלג!
עומס המטיילים שבר לנו את החלום לארוחת בוקר בבקתה. כמו בכל בקתה אלפינית שאינה מחוברת למערכת רכבלים, את האספקה מביא לכאן הליקופטר והמצב עכשיו שאין ביצים ואין לחם...כל זה לא פוגע בהנאה המרובה שיש בישיבה מול הנוף הזה! הפסקה ואנחנו ממשיכים,במסלול על שביל הנוף לכיוון קצה העמק.
כולם מתלהבים מהמסלול..יכול להיות שחיידק הטרקים פגע גם בהם?..
יורדים לעמק ונוסעים לכיוון העיירה האיטלקית קורמאייר.
קורמאייר- Courmayeur היא עיירת סקי ונופש עתיקה וציורית השוכנת במקום קסום,בקצה עמק האוסטה ומצידה השני של שאמוני המחוברת אליה דרך מנהרת המון-בלאן. עד 1965 הייתה העיירה נקודת קצה נידחת באיטליה. חציבת מנהרת המון בלאן שינתה לחלוטין את מעמדה. האווירה בעיירה תיירותית אבל לנו זה לא מפריע. אחרי יום כזה יפה בטבע אפשר להנות גם מאוירת נופש.
**הפיצריה המוכרת והמומלצת ביותר בעיר עדיין סגורה, בינתיים מסתובבים במדרחוב הנעים וב-18:00 עם הפתיחה אנחנו הלקוחות הראשונים של- pizzeria du tunnel .
לקראת חשיכה חוצים שוב במנהרה את רכס המון-בלאן וממשיכים לכיוון השלה שלנו באגם אנסי.
למחרת בבוקר, נפרדים מסטפן שחוזר לביתו ונוסעים לכיוון המון-בלאן.
(ההורים נשארים בשלה לפגישה מרגשת עם מיריי, ביתו של הסנדלר שהציל את אבי- על זה בהמשך)
מי שטרם היה על ההר הלבן, תופס את מקומו בתור ל-Aiguille Du Midi Cable Car.
3,842 מ'. פתוח 06:30-17:00 100, Place de l'Aiguille du Midi
adult: 58.50 € / (עד גיל 15) child: 49.70 € כרטיס הלוך-חזור. משפחתי 175 € ל-4.
התורים תמחד ארוכים אבל ההמתנה שווה מאוד!
אנחנו קובעים להפגש עוד כמה שעות במרכז שאמוני,תמיר שוב מצטרף אלינו- ואנחנו נוסעים מערבה,עוברים את שמוני וחונים בחניון ב- Les Praz ו לוקחים את הרכבל לבקתת La Flegere בה ישנתי בסיום טרק סובב מון-בלאן, ומשם לתחנה העליונה של הרכבל הפתוח ל-6 אנשים L'Index-. שם מתחיל המסלול לאגם הלבן ובחזרה לתחנת הרכבל La Flegere .
כ-27 אירו. אפשר לעלות מהרכבל הראשון-אבל אז המסלול הוא הלוך חזור ופחות מעגלי (לפעמים בשל מזג אויר והרוחות הרכבל הפתוח לא פעיל).
- הליכה של קטע מדהים על וריאנט של ה- - TMB מסלול האגם הלבן Lac Blanc- כ-500 מ' טיפוס וירידה חזרה של כ-500 מ,.מסלול מעגלי יפהפה ומאתגר של כ-4-3 ש' בשמורה של aiguille rouges-ה"מחטים" האדומות- בשל הצורה המשוננת של ההרים, שלוגיות ואגמונים קטנים של מים שהופשרו, אגם קפוא ומעט צמחייה ופרחים. הליכה מול רכס המון בלאן-כשעמק שמוני מתחתנו.
(שתי אחיותיי על ההר ממול!!!)
לסיום- מגיעים אל האגם- באוגוסט כבר פחןת לבן, אבל מדהים ביופיו!
תצפית מהמרפסת של ref lac blanc לטעום מעוגת האוכמניות הכי מפורסמת בהרים…
לפנות ערב, נפגשים במרכז העיר
Chamonix mont blanc- שאמוני
עיירת סקי יפהפייה עם נוף דרמטי,השוכנת מתחת למדרונות הצפוניים של - Mont Blanc בגובה 1,035מ'.מאשימים אותה תמיד שהיא תיירותית מדי, אני אוהבת את האווירה שלה מאוד, את הכנסייה הקטנה במרכז, חנויות העוגות והציוד,בוודאי לאחר מסלול הליכה בהרים נחמד קצת להתפנק..
מופע רחוב על הגגות תופס את מלוא תשומת הלב-
והנה התאחדנו שוב- האחיות- ליד הפסל המרגש של השניים הראשונים שכבשו את פסגת המון-בלאן ב- -1876 ז'אק באלמה וד"ר מישל פאקאר. פסל שעומד בגאווה במרכז העיירה ליד הקזינו, כשפניהם אל הרכס הנכסף הצופה אל העיר.
זו הזוית האהובה עלי….
למרות גודלה, שמרה שאמוני על אווירת העיירה הקטנה, במיוחד ברחובות המיועדים להולכי רגל. המרכז חופשי ממכוניות ,מלא באווירה ,רחובות מרוצפים ,כיכרות, בנינים עתיקים יפהפיים, נהר L'Arve הזורם במרכז עם שפע אדניות פרחים, חנויות יפות ובתי קפה .וכל זה בתוך הנופים האלה..
הזמן אף פעם לא מספיק, ועם ערב, אנחנו חוזרים לשלה.
על החלק החמישי והאחרון תוכלו לקרוא כאן:חלק 5 אחרון
