camino de santiago de compostela-2

 הליכה מאסטורגה לסנטיאגו ב-11 יום 

MADRID BARAJAS AIRPORT -טיסת אל על מביאה אותנו בבוקר ל 

הטיסות מישראל למדריד נוחתות בטרמינל 4S בברחס. הטרמינל נפתח ב-2006, תוכנן ע"י סר Richard Rogers (מרכז פומפידו) :14,000 מ"ר של חנויות מותגים ו-8,000 מ"ר מסעדות ובתי קפה. היציאה מהטרמינל 4S הלוויני עוברת בטרמינל 4 (ע"י מערכת תחבורה אוטומטית APM ), לשם מגיעות המזוודות. לשלושת הטרמינלים הישנים יש שירות שאטלים חינם.

כדי להגיע למרכז העיר יש שתי אפשרויות:

  • אוטובוס שדה התעופה (EMT) למרכז העיר. קו 204 מטרמינל 4 יוצא כל 20 דקות ועוצר ב-2 תחנות במרכז העיר: בכיכר Cibeles (ליד ארמון Cibeles ובמרחק הליכה מהפראדו ומפארק רטירו).או בתחנת Atocha. עלות - 2 יורו.
  • מטרו -; יוצא מטרמינל 4. קו 8 ורוד, במחיר של 3-4 יורו . מגיע לתחנה Nuevos Ministeriosl ומשם צריך לקחת 2 קווים נוספים או קו אחד לplaza espania-. כרבע שעה נסיעה , תדירות : כל 5 דק'.

אפשר לסוע ישר משדה התעופה עם חברת האוטובוסים ALSA או לעשות כמונו, לצאת לטייל קצת בעיר ולקחת את אותו האוטובוס כשהוא מגיע לעיר, לתחנה הדרומית.

.( מטרו 6.)calle mendez alvaro s/n - estacion sur de autobuses:

אני הזמנתי כרטיסים באתר של האוטובוסים ,כמו טיסה. 28 יורו לאסטורגה.

נסיעה נעימה ונוחה של 4 שעות בנופים יפהפיים.

- אתר הרכבות. אפשר גם עם רכבת. - RENFE*

ב19:35- בערב, ישר לחגיגות של השבוע הקדוש -semana santaASTORGA- מגיעות לאסטורגה

ישו ומריה ושאר אוצרות הכנסייה מוצאים לתהלוכה בעיר דרך הקתדרלה. נושאי המוצגים לובשים מעין תלבושת אבירים עם ברדסים ויש גם לובשי גלימות וכובעי חרוט כדוגמאת קו קלוקס קלאן שגורמים לתחושת אי נוחות מיותרת. התהלוכה מלווה בתזמורת כלי נשיפה ותופים ומשחזרת את מסע היסורים של ישו בירושלים. היא מלווה במשטרה המקומית וכמובן שכל תושבי העיר באים לצפות בה. הבעיה הייתה שכדי להגיע למלון הקטן שהוזמן מהארץ, היה צריך לחצות את הכביש ואת התהלוכה, לא פשוט!!

לעיירה היפה אסטורגה שבמחוז ליאון יש מורשת עשירה מימי הביניים ,עדות למיקומה בצומת הדרך הצליינית לסנטיאגו וויה דה לה פלטה (דרך הכסף) שמגיעה מדרום. העיר המוקפת חומה ואוצרת בתוכה כנסיות, מנזרים ואכסניות צליינים במסורת ההיסטורית הטהורה ביותר. במרכז העיר העתיקה עומדת קתדרלה מרשימה שנבנתה במשך 300 שנה, חולשת על הכיכר.

בכיכר המרכזית עומדים זה לצד זה שני בניינים מדהימים ביופיים, וקשה לדעת על מי להביט קודם: הקתדרלה וארמון הבישופות של גאודי!

el Palacio Episcopal de Astorga ארמון הבישופות- 

בסוף המאה ה-19 שרת באסטורגה בישוף שהתקנא במונומנטים הרבים שבקמינו. הוא החליט להזמין אצל ידידו, הארכיטקט אנטוניו גאודי- ארמון מפואר. הבישוף נפטר לפני שהמלאכה הושלמה (יותר מ-20 שנה.) זה אחד הבניינים היפים והמעניינים שלאורך הדרך ובכלל . שנים רבות לא ידעו שלטונות הכנסייה מה לעשות בבניין. בשנים האחרונות הוקם בו מוזיאון לעליה לרגל לסנטיאגו ובו אוסף כלים, מכשירים, תשמישי קדושה, צילומים ותיאורים הקשורים לעליה לרגל לסנטיאגו. אם אתם מגיעים בשעות הפתיחה- שווה כניסה.

  • (פתוח- 10:00-12:00, 16:00-20:00) כניסה 2.5 אירו. כרטיס משולב עם קתדרלה- 4 יורו.

גאודי קיבל את תכנון ארמון הבישופות באסטורגה ב-1887, בעודו עוסק בתכנון הסגרדה פמילייה וארמון גואל שבברצלונה. הוא תכנן את המבנה בסגנון ניאו-גותי, כמקובל בתקופה. אך לא כהעתק או חיקוי פשוט של הסגנון אלא עיבוד ופירוש שלו למבנה גותי בנופו הייחודי של חבל ליאון. הבניין כולל אולמות מרשימים וביניהם אולם ההכתרה, חדר אוכל ומרתפי יין, קפלת תפילה ניאו-גותית עם צריחים גליליים-פינתיים ,חלונות מקושתים מחודדים וקמרונות מצולעים.

במרתף ממוקם היום המוזיאון- עם עמודי אבן וקמרונות עשויים לבנים שטוחות. תעלה מקיפה את הבניין ומאפשרת לאור טבעי להכנס לקומות המרתף. כותרות המבנה הגיאומטריות,חומות הגרניט מאיזור ביארסו של המבנה ,צלעות צלב משובצות קרמיקה אדומה מזוגגת אופיינית לאיזור, קמרונות עשויים לבנים חלולות בסגנון קטלני,שערי אבן הגיר הארוכות של הפורטיקו -;אלה מצביעים על חותמו האישי.

העיר הייתה תוססת ושוקקת חיים, אולי בגלל חגיגות הסמנה סנטה. הקתדרלה הייתה מוארת ויפה.

מלא מקומות בילוי, מסעדות ופאבים. כמיטב המסורת הספרדית מתחילים את הערב רק מאוחר. ברוב המסעדות יש אפשרות להזמנת אוכל רק מ-20:00 (אגב, זו תופעה שפוגשים הרבה, באופן תמוה גם בכפרון קטן עם בית קפה אחד..)

לינה: ממש בסמוך לחומה ולקתדרלה מלון דירות חמוד ולא יקר.( כמובן אפשר לישון באלברגה, אנחנו רצינו להתפנק קצת אחרי הטיסה.)

El Descanso de Wendy

יום הליכה 1: -ASTORGA - RABANAL DEL CAMINO - כ-20.5 ק"מ

***מיים בשפע כל הדרך. אין צורך לקחת יותר מליטר.

בבוקר אי אפשר לעמוד בפיתוי ולעבור שוב דרך הכיכר ,הקתדרלה וגאודי. הלוואי ואפשר היה להשאר עוד קצת..ליד הקתדרלה כבר זיהינו אתמול את השלט של הקמינו, ממנו פונים שמאלה ל-PorteríaCalle והחוצה דרך שער puerta obispo. פונים ימינה ל- CalleSanctiSpiritu וממשיכים ישר ל-CalleSan Pedro דרך כנסיית סן-פדרו (inglesia de san pedro).

חוצים את כביש N -6 לדרך calle de los Mártiresבכיוון santa comba de somaza.

משמאל- קפלתermita del ecce homo. .ממשיכים במקביל לכביש המוביל ל-Rechivaldode Murias0 כ -4.5 ק"מ מהיציאה מאסטורגה.

אם ממשיכים במסלול הקמינו- מגיעים לכנסייה - Iglesia de San Esteban מהמאה ה -18 .

בכפר יש חנות, מסעדה,בארים ואוירה מיוחדת .המסלול ממשיך לעבר המזרקה ואכסניית עולי הרגל ימינה לכביש לקטלינה.

***לפני הכניסה לכפר יש סטייה מומלצת מהשביל, לדרך המובילה אל CASTILLO DE LOS PALVAZARES - כפר שנהרס בשיטפון, ונבנה מחדש במאה ה -; 16 במיקומו הנוכחי. שוחזר לאחרונה בבנייה מאבן טיפוסית. לכל אורך הדרך אליו יש קירות הרוסים של הכפר שנהרס ונותרו במיקומם המקורי.

זהו מעין כפר אומנים שפרנסתו מבוססת על תיירות ומלאכת יד. (יש גם משרד תיירות במקום- היה סגור, כך גם בתי הקפה..) חוצים את הכפר לאורך הדרך המרוצפת אבן. (בחלקים מהאבנים יש מאובני צמחים !)

הסטייה לא מאריכה את הדרך, אולי בקצת פחות מקילומטר- ושווה ומומלצת מאוד.

חוצים נחל ביציאה מהכפר ומטפסים במעלה הגבעה במתינות יחסית עד שמתחברים שוב אל הכביש והקמינו. הדרך אל הכפר- SANTA CATALINA DE SOMOZA, עוברת בחלק זה בסמוך להר MONTE IRAGO, וחוצה את הכפר לאורכו ברחוב הראשי- calle Mayor. לכנסייה המקומית- , IGLESIA DE SANTA MARIA ,יש מגדל פעמונים עם תצפית יפה על הסביבה וקן חסידה צמוד למפתחי הפעמונים. הכנסיה מכילה את שרידיו של הקדוש הפטרון SAN BLAS. ממש מתחת למגדל הפעמונים יש אלברגה חמודה עם קפה נחמד שם עשינו הפסקה נעימה מהשמש החזקה.

בכפר ישנו גם ביה"ח מהמאה ה-15- la Virgin de las Candals (בתולת הנרות).

ממשיכים ברח' REAL אל היציאה במקביל לכביש LE-142 עד EL GANSO. (כ-13.5 ק"מ מאסטורגה)

עד (האווז..)- 1,020 מ'EL GANSO

בכפר יש פאב מערב-פרוע מוזר וידוע על הדרך. כולם עוצרים בו. אוירה חביבה. עצרנו לאכול משהו ולצייר.

בכנסיית סנטיאגו יש קפלה קטנה בתוך האטריום שלה,עם פסל של הצליין סנטיאגו.

במאה ה-12 היה המקום ביה"ח ומנזר המנוהל ע"י נזירות המסדר הקלוני.

לחלק מהמבנים בכפר נותרו עדיין גגות הטרה-קוטה הידועים בשם " CASA TEITADAS"

אווזים לא היו בכפר...

המשך הדרך במסלול מתפתל לצד הכביש ולעתים פונה אל שבילים ביערות.

מימין ניתן לבקר במכרה זהב רומי עתיק וגדול-, la Fucarona. (לא ראיתי את הפנייה)
4 ק"מ לאחר Ganso EL חוצים את הגשר מעל נהר ARROYO DE LAS REGUERINS . ממשיכים לטפס דרך איזור מיוער ויפה, חולפים על פני יערות מעורבים ומגיעים לספסל שבו עולי הרגל יכולים לשבת ולנוח בצל עץ גדול ועתיק. (el roble del palegrino)
 קפלה מהמאה ה-18 של ישו המבורך של ורה קרוז (ermita del bandito cristo de la vera crus )נמצאת משמאל לכניסה ל- Rabanal. השעה הייתה כבר קרוב ל-19:00 בערב כשהגענו, וגשם התחיל לרדת.

רבנל דל קמינו- RABANAL DEL CAMINO  (1,145 מ')

הרחוב הראשי המרוצף-calle real עובר דרך הכפר ,על כנסיותיו וההוסטלים שבו. זוהי נקודת עצירה אהובה על הצליינים- לפני הטיפוס להר

IRAGO ורכס הרי ליאון (montes de Leon). בתוך כנסיית san jose מהמאה ה-18 יש תמונה של סנטיאגו. אפשר לבקר גם בביה"ח לשעבר סן גריגוריו (hospital de san gregorio ) והבית בעל ארבע הפינות (casa de las cuatro esquinas ) בו ישן פעם המלך פיליפ ה-2.

כנסיית santa maria מהמאה ה-12, עם האפסוס המעוטר- שווה אף היא ביקור. בעבר, היה מחובר אליה מבנה בו שהו אבירי ההיכל של מסדר הטמפלרים. מסדר נזירים גרמניים ממוקם בסמוך לכיכר plaza jeronimo moran alons, בו אפשר לשמוע מזמורים גרגוריאנים בתפילות ב-19:00 וב-21:30 בערב.

לינה: האלברגה הראשונה משמאל נראתה חמודה ומסבירת פנים, היו רק מיטות עליונות,

אז המשכנו לאלברגה הפרטית ALBERGE N.S. DEL PILAR- (plaza jeronimo moran)- ממש מול האלברגה העירונית. האלברגה הייתה חביבה ויעילה, אך לא מעבר לזה. מנוהלת ע"י כמה נשים דעתניות .יש ארוחת בוקר וערב, תמורת תשלום נוסף.

כביסה, מקלחות סבירות. אולם השינה גדול, דיי צפוף. מאוחר בערב היגיע קבוצת רוכבי אופניים גדולה, והיה קצת לא נעים.הגשם ירד כל הליילה. תנור החימום כבה מתיישהו באמצע הליילה והיה קר..

יום הליכה 2: - RABANAL DEL CAMINO - MOLINASECA כ-26.5 ק"מ

יצ אנו בבוקר מרבנל. היה קר וקצת גשום. רוח חזקה. הקמינו מטפס במעלה הר irago כ-280 מ' גובה, לאורך כ-5 ק"מ עד הכפר המיוחד fonebadon.(1,425 מ'). הדרך יפהפיה, על צלע הר חשוף. אפילו עדר קטן של צבאים ברח כשזיהה אותנו.

במאה ה-12 הקים במקום הבישופ GUACELMO כנסייה ואכסניית עולי-רגל (san Salvador del monte irago ). הכפר הקטן ננטש ורק בשנים האחרונות המקום שופץ, וכיום אפשר למצוא בו שתי מסעדות, אכסניה ושתי אלברגות. מס' תושבים בלבד. כשהגענו הכפר כולו טבל בערפל מקפיא.

עצרנו לקפה וארוחת בוקר. וגם כדי לברוח מהרוח הקפואה .יש בר מיוחד עם מרקחות ותערובות מסתוריות בכוסות טרה קוטה (שתואר כ"דבש ודינמיט"..ע"י כריס נויילנד מהתכנית "צועדים את העולם"). אנחנו עצרנו דווקא בקפה שנראה של קומונת צעירים, קיבלנו סלט נהדר עם נבטים וחביתה. וחותמת כמובן..אזרנו עוז ויצאנו חזרה לקור.

במעלה הכפר רכשתי לי כובע צמר במחיר מופקע של 6 יורו במקום זה שהחלטתי להשאיר בבית...

ביציאה חולפים על פני הריסות הכנסייה והאכסניה .

מס' ק"מ נוספים ומגיעים אל-צלב הברזל ((cruz de ferro.

צלב הברזל הוא צלב פשוט המותקן על עמוד עץ הנעוץ בתלולית אבנים גדולה. השרידים המקוריים של המקום נותרו כתעלומה- ייתכן וקשורים למסורת פגנית עתיקה של פולחן לכבוד האל מרקוריוס. (הצלב המקורי מהמאה ה-11 נמצא במוזיאון באסטורגה).

הופתעתי עד כמה מקום כה פשוט יכול להיות כל-כך מרגש: הצלב פשוט מזדקר לו מתוך הר של מזכרות, אבנים עם כתובות, תמונות של יקירים,סרטים,פתקים ובקשות. את החדשות מניחים למעלה וכל ההיסטוריה של המקום מתגלגלת שוב ושוב למרגלות ההר המלאכותי הקטן הזה! זהו ריטואל חשוב ומקובל של הקמינו- להוסיף אבן או חפץ לראש הערימה, גם אני הנחתי את הצדף הישראלי שלי מחוף הצוק בת"א.

בסמוך ישנה קפלה (לרוב סגורה) ולידה מקום מנוחה נחמד. לאורך כמה מאות מטרים מתפתל בצמוד לכביש קטע מהקמינו המונגש לנכים. זה אחד הדברים היפים המרגשים והרגישים שראיתי לאורך הדרך. למי שרוצה לחוות את תחושת ההליכה ולא מסוגל.

מכאן והלאה עוקב הקמינו בסמוך לכביש עד MANJARIN.

במנחרין היה ביה"ח לצליינים מהמאה ה-12 עם קשרים לאבירים הטמפלרים. יש עדויות ליישוב קדום יותר מהמאה ה-9.

כמו כפרים הררים רבים היה מנרחין נטוש שנים ארוכות עד 1993 ,עד ש- tomas Martinez שיפץ את אחד הבתים ההרוסים והחל לתפקד כ"מסביר פנים" (hospitalero").תומס רואה עצמו כאביר טמפלרי בן זמננו ואף מבצע טקס טמפלרי לא שגרתי בכל יום ב- 11:00 ומתפלל לשלום ישראלי-פלשתינאי. הוא מאמין שהגביע הקדוש קבור היכן שהוא בסמוך למקום. אנחנו איחרנו את הטקס-בגלל (או בזכות) ארוחת הבוקר המפוארת בפונסבדון. לא הצטערנו במיוחד.

הרפיוז' של תומס מציע יחס חם במיוחד לשוהים בו. לינה באסם בתנאים בסיסיים ביותר. כנ"ל גם השירותים.

ממנחרין המשכנו לצד הכביש עד עמוד תקשורת ותחנה צבאית . זוהי הנקודה הגבוהה ביותר בדרך (PUNTO ALTO)- בה יש נוף יפה, ובחור חביב שמגיע קבוע עם קרוון נגרר להציע קפה/ מיים/ בננות להולכים. יוזמה משתלמת לכל הצדדים.. ומשם יורד השביל אל עמק el bierzo. הרי gristredo וקורדיליירת cantabrica נראים מעט מעל העיר ponferrada באופק מערבה.

הנוף יפה מאוד, תצפיות אל העמק. הירידה תלולה לפעמים. גם כאן ירד לנו קצת גשם..

הקמינו ממשיך במורד 300 מ' גובה עד הכפר el acebo.(1,140 מ') אסבו הוא כפר הררי קטן ,שבתיו בנויים עם מרפסות עץ תלויות, בסגנון el bierzo. נקרא גם "השער לשמיים" הרחוב הראשי מוביל אל המרכז ואל כנסיית סן מיגל (san miguel) עם פסלו של סנטיאגו.

מכאן ממשיכה הדרך במורד העמק עד מולינסקה.

ביציאה מהכפר עוברים בסמוך לבית העלמין המקומי,אנדרטה לזכרו של רוכב אופניים גרמני שנהרג ב-1987 בדרכו לסנטיאגו. השביל ממשיל לאורך דרך כפרית ופונה שמאלה אל שביל צר המוביל בדרך יפה אל

riego de ambros.כפר קטן עם כנסיית מריה מגדלנה (santa maria Magdalena) מהמאה ה-18.

משם ממשיך השביל לרדת- לעיתים בתלילות- דרך עצי ערמונים ענקיים. חלק מיער זה נפגע בשריפות יער שהיו בשנים האחרונות. יורדים עוד כ-320 מ'. חוצים את הכביש וממשיכים לרדת .

מעט לפני הכניסה לmolinesaca עוברים את קפלת la virgin de las angustias ( עם פסלה של בתולת הייסורים בפנים).

הכניסה לעיירה מרשימה ביותר-

חוצים את נהר rio meruelo דרך גשר הצליינים המדיאבלי היפה - ונכנסים לעיר העתיקה של

MOLINASECA. 

מי הנהר עוברים במערכת סכרים קטנה- ובימי הקיץ עוצרים בני המקום את המיים והופכים את הרחבה שלפני הגשר לבריכת שכשוך.

רחובותיה ובתיה הגדולים של מולינסקה מעידים כי הייתה פעם נקודה חשובה על הקמינו.

בבית בצומת calle torre גרה פעם מלכת מחוז קסטילייה ליאון וגליציה dona urraca.

גם הכנסייה של סן- ניקולס מהמאה ה-17 ראוייה לביקור ומהווה נקודת ציון בולטת על רקע ההרים מהם ירדנו.

  • בעיר גר בחור בשם לואיסLUIS - עם מונית של 7 אנשים שישמח להקפיץ אתכם לכל מקום במחירים שפויים.טל:671708070

לינה: ביציאה מהעיר ניצבות שתי האלברגות- העירונית והםרטית משני עברי הכביש.

ההמלצה היא על האלברגה הפרטית הנפלאה ALBERGE SANTA MARINA המנוהלת ע"י 2 גברים מקסימים, מציעה 56 מיטות ב-3 חללים שונים, מקלחות,סידורי כביסה,וארוחת ערב עם הרבה השקעה ואוירה. ברחוב הראשי העתיק של מולינסקה ודאי אפשר למצוא אוכל טוב יותר, אבל לא בטוח שגם אוירה כזו. בלובי יש 2 כסאות נדנדה נפלאים.

יום הליכה 3: מ- MOLINASECA ל-VILLAFRANCA DEL BIERZO - כ-31 ק"מ

קמנו לבוקר יפהפה. מניסיון האתמול היה ברור ש-31 ק"מ גדול עלינו.

אתן כאן את תיאור הדרך עד פונפרדה. למרות שאליה לקח אותנו לואיס...

מעט אחרי היציאה ממולינסקה ניתן לבחור האם להמשיך עם הכביש הסואן לתוך פונפרדה

( דרך חציית פסי הרכבת ופנייה שמאלה לכיוון האלברגה הגדולה בת 200 המיטות-albergua san Nicolas de flue.)או -;הנתיב המומלץ יותר: לפנות שמאלה לאורך דרך רחבה לתוך campoשהיה בעבר פרבר יהודי של העיר פונפרדה.

ממשיכים לכיוון העיר, דרך המזבלה העירונית(..), חוצים גשר אבן מעל נהר rio boeza , פונים שמאלה מתחת לגשר הרכבת ואז ימינה ל-calle de hospital .מול הכנסייה פונים שמאלה ומגיעים לכניסה של הטירה היפה של פונפרדה- Castillo de los templarios.

PONFERRADAעיר הבירה של איזור El bierzo ואחת הנקודות על הקמינו. הרובע ההיסטורי של העיר נבנה ע"י האבירים הטמפלרים ,תחת צל הטירה הגבוהה. בסוף המאה ה-11 הורה הבישופ של אסטורגה osmundo- לבנות גשר ברזל מחוזק מעל נהר sil. ב-1178 שם פרננדו ה-2 מלך ליאון את העיר תחת המשמרת של המסדר הטמפלרי. המצודה נבנתה כדי להגן על עולי הרגל, על שרידי מבצר רומי קדום יותר תוך שימוש באבנים המקוריות שלו. המסדר הטמפלרי ששלט באיזור פיתח שיטת תשלום באשראי בה יכלו הצליינים להפקיד כסף בידי האבירים ולקבל שטרות אשראי אותם היה ניתן לפדות ככסף לאורך הדרך הצליינית ללא מורא הגנבים והשודדים שבדרך.

יציאה מהעיר- תוך חציית הגשר מעל נהר סיל, ירידה במדרגות לצד השני והמשך הליכה מתחת ל-2 גשרים ופנייה שמאלה אחרי תחנת כח- עד שחוברים אל המסלול המקורי של הקמינו.

חולפים על פני כנסיית santa maria עם פסל הבתולה והילד בחזית, ממשיכים דרך מנהרה תחת כביש הטבעת העוטף את פונפרדה, ממשיכים דרך כרמים , חוצים כביש סואן ומגיעים לכנסייה בכפרcolumbrianos עם קפלה מהמאה ה-18 (san blas y san roque).

ממשיכים בדרך כפרית בפרברי פונפרדה בתוך שטחים חקלאיים אל הכפר Fuentes nuevas.

מול הקפלה campo divino cristo בכיכר הקטנה והיפה, יש בית קפה נחמד למנוחה. הוא כמעט אחרון מסוגו בקטע הבא!

2 ק"מ נוספים במישור מביאים אל הכפר החקלאי camponaraya .

בעבר היה המקום נק' מפתח חשובה על הקמינו, עם שתי אכסניות צליינים. היום יש במקום תערובת של ישן וחדש.יותר חדש...חוצים את הנהר rio naraya אל צידו השני של הכפר. ממשיכים דרך הקואופרטיב vinas del bierzo -; שהוא מעין יקב קטן, עם אופציה לקפה/ יין ואמפנדה או טורטייה ליד. כמובן יש גם חותמת. זה לא נראה כך מבחוץ, אבל הייתה לנו תחנת התרעננות חמודה מאוד שם.

ממשיכים דרך הפארק אל מחוץ לכפר, על גשר החוצה כביש מהיר.

הקמינו ממשיך דרך כרמים עתיקים ויפהפיים , דרך יערות מוצלים אל עמק mogaz, תוך חציית זרמי נחל ופלגים, עד שמגיעים אל-

CACABELOS -קקבלוס אף היא הייתה נקודה חשובה לאורך הקמינו עם 5 אכסניות צליינים!!

בראשית המאה ה-12 הורה הארכיבישוף של סנטיאגו להתיישב כאן ולבנות את כנסיית santa maria (נבנתה מחדש במאה ה-16 ונוסף לה מגדל פעמונים חדש ובולט בסגנונו השונה בראשית המאה ה-20).

בעיירה יש גם מוזיאון עם מוצגים מעתיקות יישוב רומי סמוך, ומוזיאון יין המספר את סיפור תעשיית היין המקומי באיזור. יש שוק סוסים כפרי ביציאה מהיישוב. לאכזבתי הרבה,בגלל פיאסטה מקומית היה השוק סגור.

כל-כך בניתי לבלות שם זמן, להסתובב ולצייר..

במקום זה, אפשר היה להסחף בזרם אנשי העיירה שלבשו את בגדיהם היפים , חצו את נהרcua הרחב וצעדו לכיוון המבנה מהמאה ה-18 sanctuario de la quinta angustia שנבנה על שרידי אכסניית צליינים, שם התקיימה החגיגה. על הדלתות של המבנה- דמותו של ישו התינוק משחק קלפים עם san Antonio de padua. בראשו- קן של חסידה,כמובן....

בתום התפילה החלו תושבי העיירה יורים רקטות, או זיקוקים עקרים בקצב שלא היה מבייש סוללת תותחנים נלהבת. כך התרחקנו לאט לאט, במעלה הכביש משאירים את הרעש המטורף מאחורינו.

המשך הדרך לאורך הכביש הראשי N-VI דרך הכפר הקטן והיפה pieros . על אי תנועה על אם הדרך יש נקודה למילוי מיים עם ספסלים ופרחים מהיפות שראיתי על הדרך. תמיד מחמם לראות איך תושבי המקום מתחזקים את הנקודות ההיסטוריות האלה בשבילך.

מראש הגבעה ניתן לבחור בין שתי דרכים: הנתיב המומלץ הוא לסטות מעט מהכביש ולפנות ימינה ושוב שמאלה דרך הכפר החקלאי villatuile de arriba (אמורים להיות בו 2 בארים. אחד היה סגור. השני- בצומת דרכים במרכז הכפר שם קיבלנו מבעלת המקום החמודה סנבי'ץ טעים עם קולה ואבן מזל השמורה עבור הצליינים- ),

יוצאים מהכפר וממשיכים דרך כרמים , יערות ונוף הררי יפה, כשמשמאל ניצב בית בלתי נשכח במראהו המלווה את ההולכים כ-2 ק"מ מהדרך לפני הירידה אל -;VILLAFRANCA DEL BIERZO

עיר יפהפייה,תיירותית עם המון בתי קפה ומסעדות, נודעת בזכות הדבש שלה. עשירה במונומנטים ובעלת השפעה רבה על הצליינים שעברו בה במשך השנים. זוהי העיר החשובה האחרונה בחבל ליאון על דרך הקמינו (בתקופה מסויימת היו בה 8 מנזרים ו-6 אכסניות צליינים!!!)

*בכניסה/יציאה לעיירה ממוקמת כנסייה רומנסקית מהמאה ה-12 inglesia de Santiago -; בה קיבלו החולים שלא יכלו להמשיך את דרכם לקומפוסטלה את המחילה המליאה על מדרגות שער המחילה- Puerto del perdon. מומלץ גם לבקר בסנטה מריה הגותית מהמאה ה-16,עם המבנה הא- פרופורציונלי, שנבנתה ע"י gil de hantanon.

כנסייה נוספת- san Francisco- מהמאה ה-13, עם תקרות יפות בסגנון madejar, הבנויה על שרידי מנזר פרנצ'יסקני. מנזר נוסף מהמאה ה-17- בסגנון בארוקי- covento de la anuciada של מסדר clarissa.

לינה:Alb. Ave fenix jesus jato- calle Santiago 10- 987540229

זוהי אלברגה משפחתית מוכרת ואהובה בקמינו,ידועה בארוחות הערב הטובות שלה. נבנתה מחדש לאחר שנשרפה, קמה מן האפר.

בערב חסוס מקיים מסורת של טקס הקמדה שכולל הכנת שיקוי מיסטי מאורוחו (קליפות לימון ותפוז עם פולי קפה ,סוכר, אלכוהול והרבה קסם..) הערב חסוס קצת קיצר תהליכים והטקס כלל רק החזקת ידיים עם קריאות בלטינית. אין לי שמץ של מושג מה אמרנו.. אבל האוירה הייתה נהדרת, כולם הכירו את כולם ונהיו חברים והארוחה עברה בנעימים.התקבצנו שם מכל רחבי אירופה- בולגריה, הולנד, גרמניה, ספרד פרח כמורה בן 19 מאנגליה, - וישראל.. גם הצוות במקום כולל מתנדבים צעירים שקוראים לחסוס "הבוס שלי" ביראת כבוד. חסוס,אגב- ישו.

זוהי דוגמא קלאסית למקום שזקוק נואשות לשיפוץ, התנאים הפיזיים והסניטריים בו על הגבול , (מישהו בטח כבר נפל על המדרגה השבורה בלילה בדרך לשירותי הבול פגיעה...) אבל המטען והאווירה נהדרים, ואתה מוכן להתפשר בשביל זה.

לידי ישן ספרדי שצעק מדי פעם מתוך שינה "מאמה מיה!!!" והקפיץ אותי בבהלה, אבל זו באמת לא אשמתו של חסוס והאלברגה שלו..

יום הליכה 4: מ -VILLAFRANCA DEL BIERZO אל - O CEBREIRO - כ-27 ק"מ

יציאה מווילהפרנקה בהליכה שלווה לאורך הרחובות היפים. לשים לב להתפצלות:

בסוף calle del aqua שבעיר העתיקה, פונים שמאלה בסמוך לפסל הצליין, וחוצים את הגשר שעל rio buriba. מס' מטרים לאחר calle pradela הדרך מתפצלת לשני נתיבים. אפשרות קלה יותר ומומלצת פחות היא להמשיך לאורך הכביש הראשי N-VI עד שמגיעים אל גשר העובר מעל נהר burbia ,לכיוון הכפר pereje עד לטרבדלו, שם מצטלבות שוב הדרכים.דרך זו דווקא מסומנת עם חיצים צהובים!.

***האופציה המומלצת שמאריכה מעט את הדרך היא לפנות ימינה ברח' pradela במעלה הגבעה התלולה, על נתיב העובר בין כרמים. בסוף העלייה נוף נהדר של הכפרים שסביב וילפרנקה. השביל מטפס בין יערת עצי ערמונים ענקיים עד לנקודה הגבוהה ביותר של הגבעה- בגובה 605 מ'. מכאן ממשיכים ישר עד שמגיעים אל pradela. יש כאן גם יש קפה לעצירת מנוחה, כשבעל הבית לא עסוק בשדות.

עוברים את פרדלה ויערות הערמונים, על מסלול המתפתל במורד בתלילות אל הכפר TRABADELO (605 מ'). השביל ממשיך לאורך הדרך הראשית, עובר את hostal valcarce ואת portelade valcarce , ואז פונה שמאלה לכיוון ambasmestas.

ממשיכים מתחת לגשר עליו עובר כביש מוגבה (כאלה יש המון בנתיב זה)- והלאה ל-Vega de valcarce.

בכפר יש כנסיה santa maria Magdalena, ומאפייה קטנה וטובה מייד בכניסה לכפר משמאל.

בפאתי הכפר על גבעה,ניתן לראות מה שנותר מטירה מהמאה ה-14- castilo de sarracin.

מול הטירה יש שרידים של Castillo autares המיוחסים לקלטים, לרומאים ולמוסלמים שבאו אחריהם.

חולפים על פני כנסיית san juan baustista לפני שנכנסים ל- RUITELAN -525 מ'- (יש חנות ובאר).

חוצים את הגשר הרומנסקי מהמאה ה-15 מעל rio valcarce הציורי אל הישוב Las Herrerias הנקרא ע"ש נפחי הברזל שחיו בו בעבר. היום ליישוב הקטן שלאורך rio pereje. יש מס' חנויות, בתי קפה ובארים שאחד מהם ממוקם בנפחייה משוחזרת ומשופצת.

ממשיכים לאורך הדרך במשך מס' ק"מ ואז פונים שמאלה לדרך שתחילה יורדת מעט לפני שמתחילה לטפס בתלילות אל תוך יער צפוף של עצי ערמונים. 2 ק"מ לאחר מכן מגיעים אל la faba. - כפר חקלאי קטן ויפהפה, בתוך היער, עם כנסייה מהמאה ה-18 (san Andres), חנויות ובאר צמחוני שאפשר לישון בו.

ליד שוקת השתייה המרכזית בכפר ישבתי וציירתי, כשאני טובלת את המכחול במיים הזורמים. הייתה לי שיחה "מרתקת" עם חקלאי שירד במיוחד מהטרקטור שלו לחוות דעה על הציור ("ארטיסטו!")

היציאה מהכפר -;במעלה ההר, דרך יער עצים סמיך, אל הכפר החקלאי הבא- Laguna de castilla.

בלגונה יש אלברגה של הגרמניה alemagneבה עצרתי לקפה ועוגת שוקולד ומפלט מהקור שעטף את ההר.

הבן הקטן(או הנכד?) של הגרמנייה לא הפסיק למשוך לאמו בחצאית,להתחבא במקררים, ולנסות לשעשע את עצמו בכל מחיר.

למי שאין כח להמשיך ולטפס עד או סבריירו, זו אפשרות טובה ללינה.

הדרך ממשיכה לטפס , הנוף נפתח, יותר ויותר מרגישים שזהו המקום הגבוה ביותר באיזור. הירוק שמסביב מטריף, וככל שיוצאים מיערות הערמונים עם עלי השלכת הפסטלים, מתגנבת ההרגשה שאכן הגענו אל הפלך..של ההוביטים ,כמובן.

קצת יותר מק"מ אחרי לגונה, מגיעים אל אבן דרך גדולה ויפה ,צבעונית וחגיגית (1,200 מ') המכריזה על הכניסה לגבול גליציה, הפרובינציה של לוגו !!! זהו מעבר למחוז אחר אך גם מעבר לתרבות אחרת, שפה אחרת.

GALICIA- PROVINCE OF LUGO"".

(לשים לב, היו שהתבלבלו והמשיכו למעלה על הדרך של הרכב. לא נורא, תגיעו לכפר ההוביטים גם כך. אבל תפספסו את האבן..)

ק"מ נוסף מביא בסיום הטיפוס אל הכניסה ל-o cebreiro.

) O CEBREIRO1,290מ')- כפר" הוביטים"- ממלכתם עוטת הערפל של בילבו וגנדלף...

כפר קלטי עתיק ממוקם גבוה , בנוי מבתי פלוזס PALLOZAS - בתי אבן עגולים מסורתיים ייחודיים עם גגות סכך חרוטיים-, שהיו מאוכלסים עד לאחרונה. אחד מהם היה אף חלק ממתקן נופש. השני- עתיק יותר והוסב למוזיאון אתנוגרפי. (בדר"כ פתוח חינם בשעות הבוקר ואחה"צ), הבתים היו למגורי אדם ובעלי חיים. ללא ארובות, עם עשן העולה מגגות הקש. אפשר לשמוע נגינת חמת חלילים..

יש במקום מס' חנויות, בארים ומסעדות. המקום דיי תיירותי ומגיעים מבקרים עם רכבים פרטיים ללינה או ביקור. השקיעה בתצפית שמעל האלברגה יפהפיה!

תצפית פנורמית 360 מעלות על כל האיזור, אם אין ערפל כמובן...

הכנסיה הפרה-רומנסקית מהמאה ה-9, היא העתיקה ביותר שנותרה בשלימותה על הקמינו פרנסס! (santa maria כמובן...)

אגדות מספרות כי הגביע הקדוש היה מוסתר כאן בימי הביניים. פעמוני הכנסייה היו מצלצלים בחורף כדי להנחות את עולי הרגל הבאים מרחוק מבעד לערפל השכיח כל-כך באיזור.. פעמוני הכנסייה מצלצלים עדיין בימי ערפל קשים..

אגדת נוספת מספרת על איכר מקומי שנקרא לעשות את דרכו בסופת שלג כדי להתפלל בכנסייה. הכומר שקיבל את פניו, נדהם כששמע איזו דרך חתחתים עבר האיכר רק כדי להגיע למיסה ולטעום מהיין והלחם בטקס. באותו רגע הפכו היין והלחם לדמו ובשרו של ישו. הם מוצגים היום בקפלת santo milagro בצלוחית כסף שנתרמה ע"י המלכה איזבלה ב-1486 במסע עלייתה לרגל לסנטיאגו.

מחוץ לכנסייה עומד פסלו של don elias valina sampedro, כומר הקהילה, שפעל רבות בשנות ה-60 וה-70 כדי להחיות את תהילת העבר של הקמינו. הוא נסע ברחבי אירופה כדי להרצות על דרכו של סנט ג'יימס וב-1984 סימן לראשונה את הקמינו פרנסס בחיצים הצהובים המפורסמים.. הוא היה גם אחראי לשיקום ושיפוץ hostal san Giraldo de Aurillac שהינו ללא ספק המקום הנפקד ביותר על הקמינו, אחרי Roncesvalles.

לינה:

האלברגה העירוני- 6 יורו- חדש עם מקלחות ,מטבח ותשתית לקליטת 80 מטיילים בשני אולמות דורמיטורי. הוא ממוקם בקצה הכפר. נכנסנו לגליסיה אז הוא שייך ל-XUNTA, וכמו שהזהרתי בהקדמה- אין שמיכות !. אנחנו נרשמנו, שילמנו, התקלחנו ורעדנו מקור..

את ההסקה הדליקו בערב, ומי שנשאר לישון סיפר שהיה בליילה כל-כך חם עד שפתחו חלונות.(בקור הזה זה לא ברור)

אנחנו לא חיכינו לצפות בזה, ועברנו לחדר זוגי קצת יותר יקר במלון קטן ומסורתי בכפר,עם סדינים צחים...(MESON ANTON)

 יום הליכה 5: מ -) O CEBREIRO1,290מ') אל TRIACASTELA (670 מ') -21.5 ק"מ

האיזור כולו ערפילי , גם בעונה מתקדמת, האוירה קצת מיסטית ומדי פעם יורד גשם..יצאנו בבוקר מוקדם בגשם די חזק.

היום מתחיל עם עלייה של כ-100 מ'. ערב קודם קיבלנו טיפ מבחור הולנדי שבמקרה של גשם כדאי ללכת לאורך הכביש את 3 הק"מ הראשונים עד שמגיעים אל הכפר Linares.

בכפר יש כנסייה קטנה מהמאה ה-12 san Estebal. היא הייתה סגורה. וכך גם בית הקפה שבנינו עליו...

בהמשך עולה השביל אל גבעה- Alto de san Roque , שם מוצב פסל ברונזה גדול ומפורסם עם דמותו של עולה רגל צועד כנגד הרוח כשפניו אל סנטיאגו דה קומפוסטלה. נקודת נוף יפה לעצירה במזג אויר טוב אולי, לנו ירד גשם דיי חזק...

הדרך ממשיכה במקביל לכביש אל הישוב Hospital de la Condesa , כשמו של בית חולים מהמאה ה-12 שפעל במקום ושופץ בחלקו בשנות ה-60. (inglesia dehospital ). פה כבר היה קפה מאיר פנים, פתוח ומלא בכל הצועדים שמצאו כאן מפלט. במקומות הקטנים והאותנטים האלה יש עירוב של מטיילים מכל העולם שמגיעים, מניחים את התרמיל ומתחברים מייד ל-WI FI, ותמיד 2-3 מקומיים שבאים להעביר את הזמן בנעימים- קפה או יין, טלביזיה-חדשות או כדורגל, שיחה עם בעל הבית העסוק..

המשך הדרך במקביל לכביש, עד לשלט המפנה ימינה לכיוון Padomelo. מכאן מתחילה עלייה תלולה עד ALTO du POIO (1,335 מ'),נקודת תצפית ממנה והלאה נפתח נוף רחב.

מי שפספס את בית הקפה בהוספיטל יכול לעצור למנוחה ולארוחת בוקר בבית קפה/פאב כאן. בהמשך לבית הקפה ממשיכים בנתיב המקביל לדרך אל -FONFRIA(1,290מ'),ובהמשך -; בירידה כל הזמן על דרך המקבילה כל הזמן לכביש, עד שפונה ימינה אל BIDUEDO.(1,190 מ'). מכאן יורד ירידה מתונה של כ-600 מ' , דרך FILLOBAL, PASANTES , עד שנכנס אל טריקסטלה-;

אבל ממש מעט לפני טריקסטלה, יש כפרון קטן ונטוש בשם RAMILשעובר תהליך שיפוץ אינטנסיבי, אחד המקומות היפים ביותר שראיתי על הדרך. זה אולי הזמן להגיד משהו על העזובה ותחושת הנטישה שיש בכל-כך הרבה מקומות על הדרך. חלק מזה מסיף לאווירת המסתורין והקסם של הכפרים, אבל יש גם עצב גדול לראות מקומות כאלה, שהיו ודאי מפוארים וחשובים,ננטשו ומעט מאוד חזרו למשהו מימי תהילתם. בגליסיה, כמו במקומות רבים בעולם, שיעור התמותה עולה על הילודה. כמעט ולא רואים ילדים בכפרים, וגם לא אנשים צעירים. דור שלם שעובד בחקלאות לרוב, מתחזק את השדות, הכרמים והיערות, והולך ונעלם.

לכן משמח מאוד לראות תהליך שיקומי כזה בכפר יפהפה עתיר מבנים הסטוריים לאו דווקא דתיים, עם תקוה לתושבים חדשים. אין ספק שהקמינו הוא אספקת דם הכרחית לתושבים באיזור, ובדר"כ אתה כהולך מרגיש את הכרת התודה שלהם ביחס חם ולבבי.

בכפר יש כמה עצי ערמונים ואלונים עתיקים מדהימים.

) -; TRICASTELO 670 מ')- "שלוש טירות"

בעבר היו בישוב שלוש טירות שלא שרדו עד היום. בכנסיית סנטיגו יש תגליף במגדל מהמאה ה-18 שלה המתאר את שלוש הטירות. יש תפילה אינטימית בערב עם כומר מקומי . רק עולי רגל מודרנים.. אין קהילה במקום שבאה לתפילה.

אבני בנייה לקתדרלה בסנטיאגו דה קומפוסט לה נלקחו ממחצבה מקומית במהלך בנייתה. עולי הרגל בימי הביניים היו נושאים איתם אבנים ככל שיכלו לשאת, מרחק של למעלה מ-100 ק"מ! בעיר ישנו מונומנט המוקדש לכל מי שנשא עימו אבנים במסירות לבניית הקתדרלה.

בטריקסטלה יש הרבה פאבים ומסעדות. יש סופרמרקט ממש כיפי מותאם למטיילים

לינה: מכל המבחר בעיר דווקא נפלנו..לא משהו.

בכמה הספרים הומלץ על alberge berce de camino, אלברגה פרטית. אז היינו בחדר כמעט שלנו עם בחורה קנדית חמודה שהכרנו

יומיים קודם, מקלחות טובות, כביסה, אבל בעל הבית היה קצת שיכור , המשפחה אכלה במטבח של כולם. אז היה ריח בישולים בכל

הקומה..בקיצור. סביר. אבל חפשו משהו יותר טוב. יש בנוסף לעירונית לפחות עוד 3-4 פרטיות.

 יום הליכה 6: מ -) TRIACASTELA (670 מ') אל SARRIA (435 מ') -24 ק"מ דרך samos

יוצאים בבוקר מוקדם. ממש ביציאה מטריקסלה יש אבן דרך בה צריך לקבל החלטה:

הדרך לסריה מתפצלת לשתי דרכם שונות שנפגשות שוב רק לפני סריה-

מסלול אחד- קצר יותר, נצמד לכביש כ-2 ק"מ ואז פונה שמאלה ל-balsa ונכנס למעלה מיוער עד riocabo לנוף הנהדר של גבעות גליציה.

כולם מעידים על הדרך הזו שהיא יפהפיה. רוב המטיילים הולכים בה.

המסלול שבחרנו הוא דווקא השני,השמאלי, זה העובר דרך מנזר סמוס. -; גם זו דרך יפהפיה, העוקבת במקביל לכביש במורד נהר rio oribio השוטף, ואז פונה ימינה לכפר san cristovo do real.

בסן קריסטובו יש שרידי מחצבות אבן גיר מהן הובאו אבני הבנייה לקתדרלה של סנטיאגו !!! עולי רגל רבים סחבו אותן מכאן אל העיר..

בסן כריסטובו יש עמדת התרעננות מלאה כוונות טובות- וריקה. מיותר לציין שאין קפה/ באר פתוח וההרגשה היא שהמקום הקסום ננטש.

הדרך ממשיכה ביערות עתיקים מדהימים, השמש והגשם מתעתעים בנו, עוברים כפר קטן ומאוד לא ידידותי- lastres. לפי השלטים נראה כי יש לו את סיבותיו שלו לכעוס על המטיילים. הגרפיקאי שקיבל את העבודה לא יכול היה להיות יותר ברור מזה.

לסיום, בפתאתי הכפר- מתנפלת עלי חבורת כלבים קטנטנים ונושכנים. זה היה אירוע נדיר ולא נעים בקמינו. בדר"כ הכלבים הגדולים שפוגשים בכפרים שקטים ומנומנמים. יש כלבים שאתה ממש מפריע להם בסייסטה האינסופית שלהם. זה גם אומר משהו על תדירות הגניבות באיזור.

חוצים את הנהר וממשיכים לאורך אלונים וערמונים עד renche , שם יש מקום מנוחה בבאר מקומי.(היה סגור) הגשם התגבר והכריח אותנו לתפוס מחסה באסם גדול עם שתי מכוניות שמחכות לשיפוץ.

בהמשך נכנסת הדרך למנהרה לפני שנכנסים שוב ליער טחוב ופתאום, בעמק רואים מלמעלה את הגגות של מתחם מנזר סמוס היפה. יכולתי ממש לדמיין את ההתרגשות של עולי הרגל לפני 1000 שנה כשעמדו כאן בדיוק. מבחינתי זה היה יותר מרגש מלהכנס לסנטיאגו..

SAMOS (560 מ')

ההיסטוריה של סמוס קשורה באופן הדוק למנזר ולקהילת הנזירים הגדולה- 500 נזירים שהקימו אותו בבדרגה במאות ה-5 וה-6.! המנזר הבנדיקטי (כבר מהמאה ה-10) הוא שילוב סגנונות (דלתות רומנסקיות מהמאה ה-12, קלוייסטר גוטי מהמאה ה-16 ומזבח ומזרקה מתקופת הבארוק.)

בתקופת המלחמה עם נפוליאון שימש המנזר כבית חולים צבאי. בראשית המאה ה-20 נשרף כמעט עד היסוד אך שוקם ושוחזר בחלקו. לאורך ההיסטוריה נשדד המנזר פעמים רבות כיום משמש מרכז רוחני. (ניתן גם ללון במקום, ביקור עולה 3 יורו. אל תחמיצו)

7 בישופים יצאו ממנזר זה, אולי הבולט ביותר הוא האב Benito Feijoo שמת במאה ה-18 וששמו נקשר בהיסטוריה של גליציה- שחי ולימד במנזר בסמוס. הכתובת על דלת הספרייה: "מנזר ללא ספרייה הוא כמו מבצר ללא צבא"

הגשם לא הפסיק, ואנחנו עוד לא שתינו קפה מהבוקר.. אז נכנסנו לקפה של לולה (ע"ש החתולה של שתי בעלות המקום המקסימות), אכלנו ארוחת בוקר מול המנזר, ציירתי קצת, ורק אז נכנסנו פנימה.

המנזר מרתק, עם כנסייה עשירה וספרים רבים (העתקים של הקודקס הידוע),שתי חצרות פנימיות, מסמאות בירוק ובפריחות שלהן, איזורי מגורים שלא ניתן להכנס אליהם,ציורי קיר (חלקם מודרנים ומוצלחים פחות) ובעיקר המון אוירה ומסתורין. יש רושם שהנזירים לא ממש מעוניינים במבקרים.הייתי שמחה להשאר שם עוד אבל הם מיהרו לסגור כדי וללכת לאכול..(שעות הפתיחה לקישוט בלבד)

**בסמוס יש סופרמרקט. אפשר להצטייד באוכל להמשך הדרך .

השביל ממשיך ומשאיר את סמוס מאחור, חולף על פני קפלה קטנה ב-teixos ואחר כך ב-foxos וב-teiguin. אפשר להמשיך לאורך הכביש ל-sarria בשביל יפה ומבודד אך ניתן לפנות ימינה מס' ק"מ לאחר סמוס -; ללכת לאורך עמק הנהר העובר דרך כפרים קטנים וחוות חקלאיות, לפני חציית נחל קטן -;עד שחוברים לנתיב הקמינו המקביל- בAGUIDA.

הכניסה לסרייה רצופה בפרברים מודרנים יחסית, כיאה לעיר כמוה. אלה החלקים הפחות חביבים בדרך.

אתה הולך דרך איזורים חדשים ומחפש את החץ הצהוב, שמוחלף בלוגו צדפה המוטבע במדרכות. כך עד שחוצים את הנהר sarria

ופונים ימינה ואז שמאלה במעלה מדרגות הגרניט escalita maior , מטפסים ועוברים את הכנסייה הגותית עד calle maior 10-

 מקום הלינה האלברגה הפרטית הנפלאה והמומלצת בחום don alvaro. שלושים מיטות בבית עתיק עם חצר פנימית, מזרקה ורצפות מצויירות. עם ספרייה וחדר התכנסות שבערב מדליקים בו אש, ושותים חופשי מכל הליקרים והיינות של האיזור בעידודו של בעל האלברגה.

*ביציאה מהעיר (על הקמינו) עומד מנזר מהמאה ה-13- convent de la Magdalena- שנוסד כאכסניית צליינים ע"י שני עולי רגל איטלקיים .

כיום הוא משכנו של מסדר Mercedarians. זהו גם מקום מעניין לישון בו.

SARRIA (435 מ')

סרייה נוסדה במאה ה-13 ע"י אלפונסו ה-9 המלך האחרון של ליאון .(מת בדרכו לסנטיאגו ב-1230).

העיר השוקקת ממשיכה להיות אחת הנקודות החשובות של הקמינו- עם מספר רב של כנסיות, מנזרים וקפלות, כמו גם 7 אכסניות עולי-רגל.

הכנסייה הגותית מהמאה ה-13 san Salvador עם הדלתות המעוטרות, ניצבת בסמוך לבית המשפט המחוזי שעד אמצע המאה ה-19 עוד היה בית חולים לצליינים. Rua Maior- העובר במרכז העיר העתיקה, עמוס בבתי מידות גדולים ומפוארים מהמאה ה-18, ומוביל אל אתר הטירה ההרוסה-FORTALEZA DE SARRIA. המופיעה בציורים ובסמלים רבים של העיר.

יש מבחר בתי קפה ומסעדות, סופרמרקט ואף חנות של סינים ,היחידה שעובדת בשעות הסייסטה.

שוק אוכל ושוק בקר פועל כאן ב-, 20,6 ו-27 בכל חודש.

כשהגענו לעיר הבנו שהשארנו את מקלות ההליכה בבית הקפה הנחמד של לולה... בעל האלברגה מייד התקשר אליהן ונסע להביא לנו את המקלות. כמובן שלא הסכים לקבל כסף ואמר שממילא הוא נוסע לטריקסטלה!

היינו רק 4 הולכים באותו ליילה במקום, גם בגלל העונה וגם כי כולם התפזרו בין מקומות הלינה הרבים בעיר.

הוא כאמור חיכה לכולנו שנחזור מארוחות הערב שלנו בעיר, ונשתה יחד כוסיות ליקר ויין.

על החלק השלישי והאחרון אפשר לקרוא כאן: