יום הליכה 7: מ -) SARRIA (435 מ') אל- PORTMARIN (340 מ') -22 ק"מ

בבוקר אני נפרדת מחברתי שחוזרת לארץ וממשיכה במעלה הרחוב להמשך הקמינו לכיוון פורטמרין.

טוענים כי מסרייה משתנה חוויית ההליכה- כמספר כפול של אנשים, ממהרים לתפוס מקום באכסנייה הבאה... יכול להיות שכך המצב ביולי-אוגוסט אני לא הרגשתי בזה מאוד כי באפריל ההולכים לא רבים על הקמינו. בכל זאת אפשר היה פתאום לפגוש קבוצות גדולות יותר עם תרמילי יום קטנים, שניכר כי הצטרפו זה עתה אל הדרך.

יציאה מסריה מספקת תצפית גבוהה על העיר,בהמשך פנייה שמאלה במנזר מגדלנה. חולפים על פני עתיקות קפלת san Lazaru ואז חוצים את הכביש ואת נהר celeiro על גשר Aspera. עוקבים אחר המסלול בסמוך לפסי הרכבת ולאחר שעוברים פלג מיים מתחילים את הטיפוס דרך היער היפה. עד לאחו פתוח דרך vilei היישר ל- Barbadello . שם יש אלברגה חדשה ושווה- עם בית קפה נפלא, מוסיקה מערבית וחותמת. כמובן שכולם עוצרים שם.

משם דרך יער ל-Rente, ו-Peruscallo. פחות מקילומטר אחד אחרי- יש גם באר ומסעדה.(היה סגור, אנחנו לא ממש בעונה).

הקמינו ממשיך דרך הכפרים הקטנטנים Cortinas ו-Brea, וחולף על פני אבן הקילומטר ה-100 המפורסמת המורה על המרחק לסנטיאגו.

אגב, אבן הקילומטר ה-100 סובלת מפיצול אישיות, כי קצת אחריה יש עוד אחת זהה לה,כזו בדיוק, צבעונית ושמחה יותר!

ב- Morgade עוברים קפלת אבן קטנה- כדאי לסטות קצת ולהציץ (חותמת..) ואחרי עלייה מתונה דרך שדות חקלאיים ונוף מדהים, מגיעים אל Ferreiros , שם יש באר ומסעדה עם חצר פנימית בניהול צעיר ועכשווי, מול כנסיית..סנטה מריה,כמובן!.

תחנת עצירה למנוחה יפה ושווה, ליד שיח הקמליות הכי יפה שראיתי בקמינו ולכן ציירתי אותו..עושה חשק להישאר ללון במקום.

במקום זה המשכתי לצעוד עם חברה מהולנד דרך הכפרים הקטניםpana , couto ,rozas ו- Mercadoiro.

מה עושים כשבאה מולך שיירה של פרות היוצאת לאחו? מי מפנה את השביל הצר?..

הגשם מפסיק ומישורי האחו עם עדרי הפרות נפתחים בהפוגות שבין היערות. הדרך מתחילה לרדת , לעיתים בתלילות, מעט אחרי rozas ,

מגובה של 660 לגובה 320מ'. אפשהו בקטע הזה נתפס לי שריר פנימי בירך, מהשרירים האלה שאתה לא יודע שקיימים בכלל, והדרך הפכה להיות סיוט. את כל הירידות עשיתי עם הפנים לאחור, לא ממש קצב התקדמות נעים..לשיפור המצב השמש נעלמה והתחיל שוב לרדם גשם.. בדרך פגשתי את הבלגי- שכולם העידו עליו בהמשך שלא היה בשיא שפיותו- שסיים את הקמינו והתחיל לצעוד אותו הפוך.. הוא ראה את המאבק שלי ועודד אותי בקריאות בצרפתית"courage! courage ! " (אומץ).

מי קבע שסינדרום ירושלים מוגבל לעליית רגל אחת?

הקמינו ממשיך דרך הכפרים - parrocha, vilacha. אחרי ירידה ארוכה ותלולה במיוחד (לפחות כך הרגשתי!)

חוצים את הכביש אל הגשר המפורסם שמעל Rio MINO . מעבר לגשר מטפסים במדרגות עתיקות שנשארו שריד מהגשר המקורי המדיאבלי שהיה במקום. עוברים דרך פתח מקושת ונכנסים לעיר המיוחדת עם הסיפור המעניין-

PORTMARIN (340 מ')

ב-1960 נסכר הנהר RIO MINO כדי לעצור את מימיו ע"י סכר BELESAR שיזם פרנקו.

הכפר העתיק של העיירה הוצף כולו ונותר כולו מתחת למיים! (שם רובו אגב עד היום..) שנים אח"כ יובשו חלקים מהנהר והמונומנטים החשובים של העיר- הועברו לבנה אחר לבנה- למיקומם החדש והגבוה יותר אל הגבעה. לעיתים ניתן לראות את האבנים הממוספרות על חזיתות הכנסייה הרומנסקית היפה מהמאה ה-12 - SAN NICOLAS, שהועתקה אל הכיכר המרכזית (נראית כמו מבצר יותר מאשר כמו כנסייה- כיאה לרומנסק, תקופת הכנסייה הלוחמת!) הכנסייה תוכננה ע"י תלמידו של MATEO שתכנן את אכסדרת LA GLORIA שבקתדרלה בסנטיאגו-בה נעשה שיפוץ מקיף בזמן האחרון. לכנסייה קשרים הדוקים עם מסדר האבירים של סנט-ג'ון- נקראת לעיתים גם san juan / xoan.

אומרים שיש גם יריד הסוסים. לי היה בעיקר גשם. בלי סוסים.

לינה: alberge ferramenteiro 

נמצאת שמאלה מהכניסה, בצמוד לalb. Mirador שאף היא מומלצת להוציא את בעלת המקום המטורפת, כך אומרים.

שתיהן מחוץ לעי מעט (5 דק' הליכה מהמרכז). לפרמנטיירו יש 108 מיטות באולם אחד מחולק עם וילונות. למרות זאת הייתה שקטה מאוד, נקייה ומתוקתקת ונהנתי בה מאוד. יש מטבח נקי גדול ונוח ואפשר לקנות הכל בסופר במרכז. כמובן שיש גם בתי קפה ומסעדות במרכז.

מי שמחפש מקום יותר אינטימי שימשיך עוד קצת לתוך העיר המועתקת- שם יש ,בנוסף לאלברגה העירונית, גם כמה אלברגות ופנסיונים קטנים.

אחרי מקלחת חמה ומנוחה, עליתי (אפשר לומר- צלעתי..)למרכז העיר, שם פגשתי את חברתי ההולנדית והתמקמנו במסעדה חמודה, לארוחת ערב כיפית ונעימה מול הכנסייה הרטובה של פורטמרין.

החלטתי לקום בבוקר ולהחליט לפי המצב איך להמשיך.

יום הליכה 8: מ- PORTMARIN אל- PALAS DE REI -24 ק"מ

(9 ק"מ נוספים עד coto)

**(אתן כאן את תיאור הדרך לטובת ההולכים -למרות שאני דילגתי על קטע זה, לצערי.

ולמעשה הלכתי ביום ה-8 רק כ-9 ק"מ מהיום ה-9. זה היה יום המנוחה המאולץ שלי.)

יוצאים מפורט מרין במורד הרחוב הראשי, עוברים על פני מדרגות גבירתינו של השלג (escalinasta de nuestra senora de las nieves)

פונים ימינה וחוצים את rio torres על גשר מתכת להולכי רגל. בעבר השני של הגשר פונים ימינה ועולים במעלה הגבעה דרך יער אלונים. חוצים את הכביש ליד מפעל קרמיקה וממשיכים בדרך אלTOXIBO. חולפים על פני GONZAR..ואחרי קילומטר מגיעים אל CASTROMAIOR- עם הכנסייה שלו (סנטה מריה) ובית קפה קטן. הרבה הליכה לצד כביש, שקט למדי.

הדרך ממשיכה אל HOSPITAL DE LA CRUZ (680 מ') ואל VENTAS DE NARON הסמוך.

זהו האיזור בו היו הקרבות של המאה ה-9 בין הממלכה הנוצרית הצפונית לבין המוסלמים. יש כנסיה (סנטה מריה מגדלנה) וכמה בתי קפה. מטפסים אל מחוץ לכפר אל רכס SIERRA LIGONDE- הנקודה הגבוהה ביותר היום- 725 מ'. יורדים במורד אל PREVISA ואל LAMEIROS-בה אפשר לראות צלב אבן יפה מהמאה ה-17- משמאל לדרך, לפני הכניסה אל LIGONDE.

LIGONDE הייתה פעם נקודת מנוחה פופולארית על הקמינו ויש לה אכסניית צליינים.

1 ק"מ נוסף -; ומגיעים אל EIREXE ואח"כ אל-A CALZADA.

*** כאן אפשר לסטות כ-2 ק"מ מהמסלול ולבקר באתר לאומי , מקום קבורתם של האבירים של סנטיאגו. MONASTERIO DE SAN SALVADOR AT VILAR DO DONAS

המשך הקמינו לעבר הכפרים LESTEDO, VALOS ,MAMURRIA ו- BREA. באחרון לשמור על המסלול העובר קרוב לאיזור המנוחה- ואז מתחיל לטפס אל ALTO ROSARIO. ביום יפה עם ראות טובה- אפשר לראות מכאן את MONTE PICO SACRO הנמצא ממש מעל סנטיאגו דה קומפוסטלה. הקמינו עובר את מלון la cabana ואת איצטדיון הספורט ואז נכנס אל-

PALAS DE REI (560 מ')

בעבר היה המקום ארמון המלך, כיום נותר מעט מאוד מהעבר המפואר של המקום. לכנסיית SAN TIRSO יש פתח רומנסקי יפה עם מוטיבים של צדפים. PLAZA CONCELLO היא הנקודה הגבוהה של העיר. בניין העירייה- ayuntamiento, בנוי בסגנון גליציאני מובהק- עם תערובת של אבני גרניט בפינות הבניין וסביב הפתחים וקירות טיח בהירים.סגנון טיפוסי למבנים אזרחיים באיזור.

בעיירה יש בתי קפה ,בארים ומס' חנויות.יש גם סופרמרקט צמוד לאלברגה העירוני

כשהגעתי בבוקר לכיכר המרכזית, הכל היה שומם וסגור.

המשכתי עם הסימון הצהוב לכיוון היציאה ל- CARBALLAT.

אחרי שחוצים את הכביש פעמיים נכנסים לדרך העוברת בתוך יער עבות. הכל היה רטוב, הדרך מבוצבצת ומלאה שלוליות . כך הולכים עד הכפר החמוד  SAN XULIAN והכנסייה הטחובה שלו ,בשם זהה לשם הכפר. (יש אלברגה חמודה עם ארוחות בוקר alb. O abrigdoiro)

הקמינו ממשיך אל PONTECAMPANA. מכאן מתחיל לטפס בנתיב סלעי יותר דרך יער אלונים ואקליפטוסים בהירים(!), עד שמגיע לדרך- שם פונה שמאלה ל-CASANOVA. בקזנובה יש קפה חמוד, אלברגה עירונית נחמדה (שהייתה עדיין סגורה בבוקר), ואלברגה מומלצת יפהפיה- santo domungo על גדת הנחל, שם תכננתי לעצור ולבלות את הליילה באוירת כפר. המקום היה נטוש- או שלא פתוח עדיין בעונה הזו, או שבעלי המקום יצאו.

בצער רב נפרדתי מהמקום והמשכתי ללכת, לא ידעתי עוד כמה ולאן. הרגל הציקה לי בכל פעם שהייתה ירידה עם שיפוע של יותר מ-5%... הקמינו ממשיך בתוך יערות דרך הכפרCAMPANILLA -ואחרי כ-2 ק"מ מגיעים אל צומת דרכים, יישוב זעיר בשם coto שהוא למעשה הגבול בין פרובינציית LUGO ופרובינציית CORUNA-

ממש ליד אבן הדרך של חציית הגבול, עומד מבנה עתיק casa rural ששופץ והוסב לפנסיון. ידעתי שלא משנה מה, אני עוצרת כאן ללילה.

קיבלתי חדר נפלא, שלי לגמרי, בעליית הגג עם מקלחת משותפת לחדר נוסף ב-20 יורו. החלון הקטן שלי צפה על הדרך, בדיוק היכן שהקמינו מגיח אל הכביש. הייתי מאושרת. בשעות הבאות הצטרפו אלי צרפתי מאביניון שכאבה לו הרגל, קנדי שחי באירלנד ולא יכול ללכת יותר היום בגלל הרגליים, וקנדית מבוגרת חמודה שרצתה לנוח. בקיצור, חבורת ה"נכים" הזו נשארה ללון במקום היפה הזה, אכלנו יחד עם הזוג שמנהל את המקום ארוחת ערב, שתינו יותר יין משהתכוונו והזמן עבר בנעימים.

יום הליכה 9: PALAS DE REI אל RIBADIS DE BAIX ק"מ:27  - כך בתכנון המקורי

בפועל קצת לפני -MELIDE מ') אל ARZUA- מ') -15 ק"מ

(בארוחת הבוקר מציעה לנו בעלת המקום המקסימה "הקפצה" של 6 ק"מ לפרבר לפני העיר מלידה. כולנו "קופצים" על הרעיון..)

הקמינו ממשיך מקוטו ישר לתוך הכפר CORNIXA, ואל הכפר -;LEBOREIRO.(450מ')

לכנסייה של ליבוריירו מהמאה ה-13 (סנטה מריה- איך לא?) יש טימפנון מרשים עשוי אבן עם תבליט המוקדש לבתולה והילד. מול הכנסייה עומדת אכסניית צליינים עתיקה-CASA DE LA ENFERMERIA -;שנתרמה ע"י משפחת ULLA. יש חותמת בכנסיה !

חוצים את הגשר המדיאבלי שמוקדש למריה מגדלנה, מעל RIO SECO ונכנסים אל הכפר DISECABO.

עוברים גשר הולכי רגל בפאתי איזור תעשייה. עוברים מזרקה ואיזור מנוחה עם מונומנט של אבירים וגברות בקמינו. ק"מ נוסף ומגיעים לגשר VELHA עליו חוצים את נהר FURELOS אל הכפר בעל אותו השם. בכפר נמצאת כנסיית SAN JUAN. לאחר הליכה קצרה בכפר-פונים ימינה בכיכר אל הדרך המובילה אל-

MELIDE (445 מ')

העיר נוסדה ע"י אלפונסו ה-9 במאה ה-13. ב-1320 ניתנה למלידה ע"י הארכיבישוף של סנטיאגו,הזכות לבנות מבצר במקום. מבצר זה נהרס בעימותים ובהתפרעויות שפרצו כתוצאה ממאבקי כוחות בין הארכיבישופים. אחרי האירוע הזה,אסרו המלכים הספרדים הקתולים על בניית מבצר נוסף בכפר זה. במשך המאות האחרונות-סבלה גם מלידה בדומה לכפרים רבים בגליסיה- מהגירה גדולה של אנשיה לקובה ולארגנטינה (עד 1950) ולאחר מכן לשוויץ ובריטניה.

זו העיר בה מתחבר ה-CAMINO PRIMITIVO אל קמינו פרנסס.

המוזיאון העירוני TERRA DE MELIDE בהחלט שווה ביקור למי שמתעניין בהיסטוריה של האיזור.

כנסיית SAUCTI SPIRITUS מהמאה ה-14 בכיכר DEL CONVENTO הבנויה מאבני הטירה העתיקה ושימשה בעבר כמנזר פרנצ'יסקני. Santa maria de melide מהמאה ה-12, נמצאת בפאתי העיר ויש לה מזבח מרשים ביותר.כך גם כנסיית del Carmen .

יש בעיר שפע של חנויות, בארים ומסעדות הפזורים ברחובות הצרים של העיר העתיקה.

מסעות רבות מגישות את ה-PULPO- התמנון המבושל. במרכז העיר יש פולפולרייה הכי מפורסמת בקמינו שאוכלים שם כמויות עצומות של תמנונים כל יום. אני עברתי על פניה במהירות...

ביציאה ממלידה מתפתל השביל למטה דרך יערות של אלונים, אורנים ועצי אקליפטוס מרשימים!!! אנחנו מצטלמים יחד ליד אבן דרך 50 ק"מ ונפרדים, כל אחד פורש לקצב שמתאים לו. עוד נפגש הרבה בדרך. וגם בסנטיאגו. ההליכה מתונה ונינוחה,לסירוגין ביערות ובין כרי דשא גדולים. מדי פעם חוצים פלגי מיים. ממשיכים בדרך זו עד BOENTO.

מייד אחרי שהקמינו חוצה את כביש 547, מתגלה כנסייה קטנה, מטיח עם שעון בצידה, עם מגדל פעמונים לא סימטרי מאבן ,אבל בפנים אחת היפות שראיתי בדרך. המקום עמוס תמונות וגלויות של קדושים נוצצים,מעין עמדת פולחן מאולתרת מלאת קסם. יש גם חותמת.

פונים ימינה אחרי הכנסייה הקטנה והדרך מייד נכנסת ליער עתיק. באחד השבילים אני מוצאת נחש, שלא ברור מה מצבו. נראה קפוא? ..

אני לא מתקרבת מדי לברר וממשיכה הלאה לפינת חמד יפה עם ספסלים ושולחנות פיקניק ליד פלג מים וגשרון אבן קטן.

הקמינו עוזב את הכביש ויורד לנתיב העובר בעמק ושוב עולה לדרך ל-CASTANEDA (415 מ').

זה המקום אליו הביאו עולי הרגל את אבני הגיר (limestone) מטריקסטלה- אל כבשני הסיד, כדי להכין את אבני הבנייה לקתדרלה של סנטיאגו. מהכבשנים לא נותר דבר- אבל אפשר למצוא במקום את כנסיית ...סנטה מריה!

מכאן ממשיכים למעלה על צלע הר מיוער ואז למטה אל העמק,דרך גשר אל גדת הנהר ISO , מעברו השני ממוקמת אחת האלברגות המפורסמות בדרך, מאירה בחלונות התורקיז שלה : ALB/XUNTA RIBADISO. אפשר לדמיין את המקום בקיץ, כשנעים לטבול את הרגליים במיים. באפריל המקום יפה אך עזוב, וגשם עומד לרדת כל רגע.. המתחם יכול לקלוט כ-62 מטיילים,ובטח להציע אוירת כפר נעימה יותר מהעיר הסתמית arzua..הנמצאת 2 ק"מ במעלה הגבעה בהמשך.

אני, שלא הלכתי הרבה היום ובינתיים מצב הרגל סביר, ממשיכה לטפס, דרך כביש כפרי שקט, מעל נהר ה-ISO אל המיקום היפה של הכפר עצמו- RIBADISO DO BAIX (305מ').

עוד ממשיכים במעלה הגבעה אל האיזורים הפרבריים לפני שנכנסים אל ARZUA- (330 מ') שהיא העיר האחרונה הגדולה לפני סנטיאגו. עיר עם אוכלוסיה של כ-7,000 נפש , מפורסמת בגבינות הבקר שלה- quiexo- מעין גבינת קרם. ביום ראשון הראשון בכל חודש מרץ נערך כאן פסטיבל הגבינה השנתי. במקרה, היום גם יום ראשון- מה שאומר שהכל סגור.

לינה: alberge ultreia שבראשית העיר נראית חמודה ועכשווית. הבעלים ממליץ לי על אלברגה גדולה בעיר העתיקה, שם יש דיי הרבה אפשרויות לינה.

Via lacteal Alberge החדשה והמודרנית הייתה מעולה ומומלצת בחום. היא לא מאותן אלברגות עתיקות היסטוריות עם אופי ואוירה, אך מתוכננת בנוחות ועם המון מחשבה על ההולכים. למשל- סקיילייט ענקי שקבוע בגג המשופע, ואתה יכול לראות בלילה את אור הירח ובבוקר את קרני האור הראשונות, במקום הקלסטרופוביה הרגילה של שורות מיטות קומותיים. 60 מקומות. מטבח וחצר. סידורי כביסה ולובי.

http://www.alberguevialactea.com/

קצת לפני כן ממוקמת האלברגה העירונית שנראית טוב, אבל...אין בה שמיכות!

בארזואה לא חסרים פאבים ,חנויות ומסעדות. באחת מהן פוגשת את הבחור האירי שעוצר לנוח ,לשתות בירה ולקבל החלטה אם להמשיך ללכת או להתמקם.את הדורמיטורי הגדול אני חולקת עם 3 גרמנים חביבים שלא פגשתי לפני כן. מה לעשות, היום יום השואה ואין לי חשק לפטפט איתם.

יום הליכה 10: RIBADIS DE BAIX אל-PEDROUZO ARCO DE PINO ק"מ:24

 בפועל: עוד כ- 15 ק"מ אל MONTE DO GOZO- "הר האושר"

בבוקר פוגשת המון חברים לדרך שהיגיעו בשלבים שונים אל העיר והתפזרו במקומות הלינה הרבים.כולם מנסים לגמוע מרחק גדול היום כדי להיות קרוב יותר אל סנטיאגו מחר בבוקר.

הקמינו יוצא מהעיר העתיקה של arzua לאורך רח' del Carmen, ואז חוצה נחל ונכנס לאיזור המיוער.

המסלול ממשיך דרך כפרים קטנים (raido , cortobe ו- calzada -; שם יש שני בתי-קפה).

ממשיכים עוד כ-1.5 ק"מ דרך boavista ו- alto ומגיעים אל salceda שבה יש באר וחנות. ממשיכים ועוברים על פני האנדרטה של המטייל שנהרג בדרכו לסנטיאגו- דרך xen ו- ras אל BREA. אחרי BREA ניתן להחליט האם להמשיך לאורך הכביש, או לפנות ימינה לתוך האיזור המיוער של alto de santa Ierne , כאן אפשר למצוא איזור מנוחה עם מזרקה.

גשם שוטף מתחיל, חזק ממש, אני מבינה שתוך יומיים לא אוכל להגיע למיסה בסנטיאגו בקצב ההליכה שלי. אני מוכרחה לקדם את עצמי מהר יותר. הפתרון מופיע בצורת תור של אנשים שעומדים בצד הדרך. אוטובוס עוצר ואני עולה איתם, בגשם שוטף, עד סנטה אירנה.

SANTA IRENE (380 מ'). בכניסה לכפר יש כנסייה מהמאה ה-18בשם זהה.

ממשיכים בקמינו עד RUA ומשם , על הכביש עוד כ-600 מ' עד ל- PEDROUZO או ARCA DE PINO. (280 מ') זוהי תחנה מוכרת בקמינו, רבים עוצרים כאן ללילה האחרון לפני היעד הסופי-הכניסה לסנטיאגו.

במקום יש סופרמרקט, חנויות, בארים ומסעדות. עוצרת לשתות קפה ומחכה שהגשם ייחלש קצת לפני שאמשיך.

היציאה מפדרוזו קצת מבלבלת, הסימונים כאילו נעלמים פתאום. צריך להמשיך קטע קטן על הכביש עד שמבחינים בחץ צהוב ימינה אל SAN ANTON ו- AMENAL דרך יערות איקליפטוס ושטחים חקלאיים. עולים במעלה הגבעה דרך CIMADEVILA ואחרי כמה ק"מ מגיעים לכיכר תחבורתית גדולה. בכיכר פונים שמאלה לכיוון שדה התעופה של סנטיאגו, הקמינו נושק ממש לקצה מסלול ההמראה והנחיתה. מטוס נוחת מבהיל אותי פתאום, בתוך השקט של היער!

ממשיכים דרך SAN PAIO, נשארים על כביש המדינה העולה במעלה הגבעה ויורד אל LAVACOLLA שהוא כפר קטן ויפה.

בימי הביניים נהגו עולי הרגל לשטוף את עצמם בנחל ב-LAVACOLLA לפני הכניסה אל העיר. יש כאן הרבה בארים, מסעדות ואפשרויות לינה.הקמינו עובר דרך הכנסייה המקומית INGLESIA DE BENAVAL והמזרקה שלה, יורד אל הנהר ממש לפני שמתחיל לטפס בתלילות אל הגבעה לכיוון VILANAIOR.

בהמשך הדרך חולפים על פני מטה התקשורת והטלביזיה של גליסיה ופונים שמאלה באיזור הקמפינג הגדול.

ממשיכים אל SAN MARCOS בו יש מס' בתי קפה ואפשרויות לינה. יש גם אלברגה פרטית- לא מצאתי אותה.

פחות מקילומטר לאחר מכן ,מגיעים אל MONTE DO GOZO -; "הר האושר"(340 מ')

רוב הצועדים ממהרים ולהוטי להגיע כבר אל העיר.

לי דווקא מתחשק לחכות. עדיין לא להגיע...

לינה:  כמה מאות מטרים לאחר מכן, כ-5 ק"מ לפני סנטיאגו- מגיעים למתחם אלברגה עירונית ענקי .בתוך המתחם יש חנויות, מסעדות ובארים ,500 מיטות ב-20 בניינים נפרדים ואופציה ל-300 נוספים!. פתוח כל השנה מתקני בישול וכביסה.

מנואל החמוד מנהל את המקום, מקשקש כמה מילים בכל שפה ומתמצא בשמות שחקני הכדורגל של עשרות קבוצות בעולם, כולל מכבי חיפה..מה שחשוב, שהוא מביא לי שמיכה (למרות שזו אלברגה עירונית של XUNTA), ואני מחליטה להישאר על ההר. קרוב לסנטיאגו.

לאט לאט נאספים למקום המון חברים מהדרך, וגם כאלה חדשים. כולל כאלה שהתחילו את הבוקר בarzua וצעדו 33 ק"מ לכאן !.

מחליטים ללכת לפארק הצמוד למתחם לתצפית על העיר. זהו המקום בו עולי הרגל בימי הביניים ראו לראשונה את צריחי הקתדרלה של סנטיאגו דה קומפוסטלה. כיום חוסמים מבני הפרברים את המראה. יש כאלה שטענו שהם בכל זאת רואים..

על ראש הגבעה יש אנדרטה לביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס ה-2 בשנת 1993.

יום הליכה 11 ואחרון: בתכנית המקורית:

מ-PEDROUZO אל SANTIAGO DE COMPOSTELA ק"מ:21

בפועל הלכתי 5 ק"מ עד סנטיאגו .

מתעוררת בתחושה חגיגית לקראת העיר. מתחילים לרדת ממתחם האלברגה בהר האושר למטה, ליציאה התחתונה. הקמינו חוצה את הכביש המהיר ופסי הרכבת וממשיך ל-PALLACIO DE CONGRESSO. בצידו השני של הכביש ממשיכים עם הדרך וחולפים על פני קפלת SAN LAZARO ופונים שמאלה ב-RUA DOS CONCHEIROS . הנוף פרברי ואורבני ומאוד לא חגיגי...סימוני הדרך כמעט נעלמים ורק הקונכייה המוטבעת במדרכה מזכירה שאנחנו כאן, בסוף הדרך, לקראת הקילומטר ה-0..

גם הגשם מתחיל לרדת, כמו לא מבין בכלל את גודל המעמד..

אנשי העיר שקמים לעבודתם, לא מברכים אותך יותר ב-buen camino המסורתי והכניסה לעיר מאוד בנאלית ומאכזבת.

לאט לאט נכנסים לעיר העתיקה,ואוצרות העיר מתחילים להתגלות. למשל תבליט הכנסייה המדהים הזה, שלא יכולתי לחלוף כך על פניו כמו שעשו רוב הצועדים..

ממשיכים ברח' CASA REAIR לרח' DOS ANIMAS , חוצים את כיכר CERVAATEN לרח' ACIBECLRIA .

ממשיכים דרך PLAZA DA IMMACULADA ועוברים במעבר עם מדרגות ,מתחת לחלק ממבנה הכנסיה אל כיכר הסדנא המדהימה: Plaza del Obradoiro וממש משמאל - חזית הקתדרלה של סנטיאגו דה קומפוסטלה!!!

זה כבר מעמד מרגש, בכיכר, עם התרמיל על הגב והמקלות, רטובים, עם מעילי גשם, כל הזמן מגיעים עוד ועוד הולכים, חלק מתקבלים במחיאות כפיים, חלק בקריאות, מצטלמים, נאחזים ברגע.. לכאן מתנקזים עולי הרגל כבר למעלה מ-1,000 שנה! אבירים, פושעים,כמרים..

החזית הברוקית היפה של הכנסייה נמצאית בשיפוצים, לא כולה, רק המגדל הצפוני ((torre de la carraca. חוץ מהצועדים מגיעות קבוצות תיירים רבות אל הכיכר, ורוכבי אופניים.. הנה, מגיעים גם הספרדים שישנו איתי באלברגה אתמול!

יש עוד כשעתיים עד המיסה, ואני הולכת להניח את התרמיל ולהחליף בגדים במלון הקטן והמרכזי שהזמנתי עוד בארץ-

לינה: - PR BADALADA שתי דק' מהכיכר! חדרון קטן,מקלחת ושירותים צמודים, קפה/ תה ועוגיות חופשי.מומלץ בחום!

כמה סידורים קטנים, עמידה בתור בגשם לקבל את תעודת הקומפוסטלה ואני ממהרת למיסה של שעה 12:00, זו המיוחדת לעולי הרגל.

הקתדרלה מלאה מפה לפה, כעשרה שומרים קשוחים שומרים על השקט. אם חלמתם לצעוד לתוך הכנסייה עם התרמיל והמקלות- תשכחו מזה! אסור להכנס עם התרמילים! עמדתי ליד מדריכה של קבוצה שסיימה את הצעידה ממש לפני המיסה ולא הורשתה להכנס.

הטקס עצמו ארוך ובספרדית, ולמעט ההכרזה על כל מי שהיגיע היום, מאיפה התחיל ומאיזו מדינה, לא היה לי בו עניין מיוחד. על ישראל לא הכריזו כי נרשמתי 3 דק' לפני שני רחובות משם.. בטח למחרת הוכרזתי. גם לצלם השומרים לא הסכימו, אז ישבתי לצייר.

ניצלתי את הזמן לבקר את סנטיאגו. כן, הוא עצמו.

עוד לפני כן הבחנתי בתורים ארוכים של "מחבקי סנטיאגו", עולים במדרגות צרות אל פסלו המוזהב מהמאה ה-13, מבקשים משאלה ,נוגעים בצווארו וכורכים את זרועותיהם סביבו. בשעת המיסה, לא היה תור וכך עמדנו- סנטיאגו ואני מאחוריו וצפינו בטקס החגיגי..

לצערי גם את כלי הקטורת הענק - הבוטפומריו (Botafumeiro) - "מפיץ העשן" -התלוי בשרשראות עבותות מתקרת הכנסייה, אותו מטלטלים לאורך פאת הרוחב של הצלב, לא טילטלו היום..נאמר לי שרק בימי שלישי ובסופי שבוע.. הבוטפומריו נוצק ב-1851 במשקל 80 ק"ג וגובה 1.60 מ' ,ממולא בגחלים וקטורת.

הקתדרלה עצמה מדהימה, מעניינת ומרתקת, מלאה בגלריות מוארות גבוהות, בקפלות מניפתיות עשירות בציורים, בפסלים ובעיטורים. אל הקריפטה של סנטיאגו ושני תלמידיו מהמאה ה-9 מגיעים במדרגות היורדות מתחת למזבח הראשי,

הכנסייה פתוחה מכל הכיוונים אל כיכרות העוטפות אותה במפלסים שונים, החזית הצפונית מובילה ל-Praza da Immaculada - "כיכר הטהרה". החזית המזרחית נפתחת אל Praza da Quintana ובה שני שערים ראשיים- אחד מהם נפתח רק בשנה קדושה.

החזית הדרומית נפתחת אל Praza das Praterias -;כיכר הצורפים- עם מגדל השעון הברוקי . ב-24 השעות שהייתי בעיר נכנסתי אליה לפחות 5-6 פעמים, לפעמים גם כדי לקצר את הדרך לצד אחר שלה. היא תופסת מקום מרכזי ללא עוררין בעיר העתיקה.

הביקור בה לא שלם ללא הביקור במוזיאון. גם אני הססתי קצת, יותר התחשק לי לשבת בקפה עם חברים שהתקבצו לעיר- בכל זאת הלכתי. (הנחה לעולי רגל עם הצגת הדרכון!)

מוזיאון הקתדרלה משתרע על פני 4 קומות ומכיל אוספים נהדרים של אמנות דתית, פסלים, שטיחי קיר מרהיבים, תמונות, ספרייה ועוד. אסור להחמיץ את התערוכה של שימור חזית הכניסה המקורית עם הדמויות הבהירות המפוסלות-ה"גלוריה", של האמן מתיאו מהמאה ה-12 (נחבאת מאחורי חזית הבארוק החדשה). מלמעלה רואים את גגות העיר (פתאום הזכירה לי את קוזקו,פרו),ואת הדרמות המתרחשות בכיכר בכל פעם שמגיעים עוד עולי רגל לנקודת הסיום!

בצער רב נפרדתי בליילה מהחבורה העליזה שהכרתי בדרך,ומהעיר הנפלאה הזו.

אם היו לי עוד יומיים הייתי ללא ספק נוסעת לפיני סטרה!

מחר בבוקר- טיסה לברצלונה עם RYANAIR.

(אוטובוס לשדה התעופה כל 30 דק' החל מ-06:40 בכיכר גליסיה צמוד לעיר העתיקה ,40 דק' נסיעה . תחנות בדרך- רכבת, ותחנת אוטובוסים מרכזית)

שדה התעופה הבינלאומי של ברצלונה, פרי תכנונו של ריקרדו בופיל ב-1991, הורחב באופן משמעותי באמצעות תכנון קומפלקס עצום, . ממוקם כ-14- ק"מ דרום מזרחית מהעיר.

AEROBUSמשדה התעופה יוצא אוטובוס לכיוון מרכז העיר בערך כל 15 דק', וישנה תחנה בכל אחד כחצי משלושת הטרמינלים בשדה התעופה. כרטיסים ניתן לרכוש מהנהג עצמו .5.9 אירו לכל כיוון. כחצי שעה

עד כיכר אספני או קטלוניה. יש כמובן גם מטרו.

ולסיום, כמה תמונות מברצלונה השמשית בה ביליתי 24 שעות בדרך הבייתה..