עפתי לתרמילאים

טרק בחצי האי קינאי - אלסקה

טרק מדהים ושייט בקאנו, בפארק המדינה של מפרץ קאצ`מק אל קרחון גרווינק, בלי נפש אדם באופק, מנותקים מן העולם, חוששים מן הדובים...סיפור הרפתקאה בקצה ארצות הברית.
יהושע שעשוע
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: טרק בחצי האי קינאי - אלסקה
Depositphotos/Harvey Ster ©

פרטים כלליים

נתיב: פארק המדינה של מפרץ קאצ`מק, האמפי קריק אל קרחון גרווינק.
דרגת קושי: קל- בינוני.
משך הטרק: יומיים- שלושה.
הצטיידות: מפות עדכניות, מזון סגור הרמטית, בקבוק מים (ניתן למלא בדרך), בגדים חמים ועמידים בפני מים, אוהל, שק שינה, תכשירי הגנה מפני יתושים, ערכת עזרה ראשונה.טיפוס על הקרחון מומלץ רק לאנשים מנוסים בטיפוס קרח, ושיש ברשותם ציוד ייעודי.
הערות: חשוב להירשם בספר המטיילים בכניסה לפארק. חשוב גם ללמוד את כללי ההתנהגות בעת מפגש עם בעלי חיים (במיוחד דובים). כשאתה רואה עקבות של דובים, אתה מבין שאי אפשר לטעות בהם. הם גדולים לפחות פי שניים מכף רגל של אדם, עם סימנים בולטים של טפרים. אם יש עקבות והם נראים טריים, סימן שמי שטבע אותם נמצא לא רחוק, וצריך להיזהר. החשש הגדול ביותר הוא מפגש עם דובים כשצועדים במרחבים של קאמצ`ק שבדרום מזרח אלסקה, אבל מזג האוויר בטבע הפראי, ההרים המיוערים והקרחונים השוממים, מפגישים את המטייל עם עוד הרבה אתגרים שהטבע מציב.

אנקורג'
 בחודש יולי נחתתי בעיר אנקורג` Anchorage שבאלסקה, לאחר שנה של טיול ביבשת אמריקה. אנקורג` היא עיר גדולה למדיי המשמשת נקודת מוצא לכל טרק במדינה הענקית הזאת, המשתרעת על פני 1,477,268 קמ"ר. אנקורג` היא עיר אורבנית למדיי שאינה מאפיינת את אלסקה, ובה חיים כ-40 אחוז מ-570,000 תושבי אלסקה. באנקורג` פגשתי את אבא שלי ודוד שלי, ויחד שכרנו רכב וירדנו דרומה לכיוון חצי האי קינאי Kenai ששטחו 23,300,000 דונמים. שם זורם נהר הקינאי, אחד הנהרות הידועים בזכות להקות דגי הסלמון הענקיים שמגיעות אליו. לאורך הכביש המוביל לכיוון הומר Homer ניתן לשכור קאנו אינדיאני, כפי שאנחנו עשינו. במשך ארבעה ימים שטנו במורד אחד מיובליו של נהר הקינאי והגענו להומר, העיירה הדרומית ביותר בחצי האי. המטרה: לצאת מהומר לטרק בנופי אלסקה.

הומר
 הומר היא עיירה קטנה המשקיפה על מפרץ קאצ`מק Kachemak ואל ההרים המושלגים שמעבר לו, שמדרונותיהם הלבנים נושקים לחופים הזהובים ולמימיו הכחולים של האוקיינוס השקט. אזור יפהפה זה נקרא פארק המדינה של מפרץ קאצ`מק, ובשטחו (למעלה ממיליון וחצי דונמים של הרים מיוערים, קרחונים, פיורדים צלולי מים ומפרצונים) יש מסלולי טרקים רבים. בעיירה הומר יש לשכות תיירות המספקות מידע רב על הפארק ועל אפשרויות הטיול בו, וניתן להשיג בהן מפות או להאזין להרצאה שתסייע לכם בתכנון הטיול, אם כי גם תושבי העיירה נחמדים ונכונים לעזור. אי אפשר להגיע אל הפארק עם כלי רכב, וצריך לעשות זאת בסירה או במטוס קל. רוב ההפלגות היוצאות מהומר מגיעות לכפר האליבוט קוב Halibut Cove, הממוקם בחופו הדרומי של מפרץ קאצ`מק. כפר זה משמש נקודת מוצא נוחה לטרקים שונים, אם כי יש מקומות נוספים בפארק שמהם אפשר לצאת לטרקים.

לתחילת הכתבה

יציאה מהאמפי קריק

אנחנו בחרנו לצאת לטרק מנקודה צפונית ומבודדת יותר - האמפי קריק Humpy Creek, שגם אליה מגיעים בשיט בסירת מנוע (חצי שעה שעולה 60 דולרים). האמפי משמעו גבנון, והשם מתייחס לדגי הסלמון בעלי הגבנון המצויים בנחל הזורם שם. במהלך השיט התחיל לרדת גשם שוטף שהפך למטחי ברד, ועד מהרה כל הנוף הקסום נעלם כלא היה. הנחיתה הייתה כמו על אי בודד בסוף העולם, במקום פראי. כל מה שעמד לפנינו היה בגדר נעלם. מאחר שהשפל היה בשיאו, נאלצנו לרדת מהסירה במרחק של כ-100 מטרים מהחוף, ולצעוד במים קרים עד המותניים. למרות הגשם החזק שהמשיך לרדת, לא פסחנו על הרישום בספר המטיילים המונח בביתן בחוף, שנראה כמו תא טלפון. פקחי הפארק עוקבים אחר הרישום בספר, והרישום חשוב כדי שמישהו יידע שאתם מטיילים שם, בקצה העולם.

רועדים מקור וספוגי מים המשכנו לתוך חצי האי בתקווה למצוא מחסה כלשהו (האופציה של לינה באוהל בשטח לא קסמה לנו במיוחד באותם רגעים), ולאחר כ-400 מטר נגלתה לפנינו פתאום בקתת עץ ישנה. בבקתה היו מיטה, שק שינה ומחבת, מעופשים אמנם ועטופים קורי עכביש, אבל באותם רגעים לא היינו בררניים במיוחד. כ-20 מטר מחוץ לבקתה מצאנו תיבת ברזל קטנה המיועדת לאחסון מזון, הבנויה כך שדובים לא יצליחו לפותחה. היא מצויה מחוץ לבקתה כדי להגן לא רק על האספקה אלא גם על מי שהביא אותה. העברנו את המזון שהיה ברשותנו לתיבה, וספוגי מים התיישבנו לתכנן את המשך המסלול - את הדרך לקרחון גרווינק Grewingk Glacier, יעד פופולרי למדיי בקרב מטיילים, אם כי רובם בוחרים להגיע אליו מהכפר האליבוט קוב ולא מהאמפי קריק.

 כעבור שעות אחדות התבהרו השמיים ושוב יצאנו לדרך. הדרך לא קשה במיוחד והשבילים ברורים ומסומנים במשולש המורה על ההמשך, אם כי בעלי חיים משתמשים בשבילים אלה יותר מבני האדם ובכך מונעים מהצמחייה לכסותם. אנחנו לא נתקלנו במטיילים אחרים בכל ימי הטיול. הלכנו לאורך החוף, בשטח פתוח, כשמעל ראשינו חגו עיטמים ששיוו למקום מראה מסתורי ומיוחד. לאחר שעתיים של הליכה התחיל היער סביבנו להתעבות, ונתקלנו בדבר שחששנו מפניו יותר מכול - עקבות שגודלם פי שניים מגודל כף רגלו של אדם, עם סימנים בולטים של טפרים. לא היה לנו ספק שמדובר בדובים, וכיוון שהעקבות נראו טריים למדיי הנחנו שהדובים נמצאים לא הרחק מאתנו. לאחר התלבטות קצרה (מאוד) החלטנו לפועל לפי הכללים ופשוט להתרחק מהמקום, לחזור לבקתה ולהעביר את הלילה במקום בטוח ככל האפשר. בדיעבד הייתה זו החלטה מצוינת, שכן למרות שבתקופות הקיץ הימים ארוכים ועד חצות עדיין יש אור, באותו לילה השתוללה סופה לא קלה, והרעיון לישון בבקתה היה מוצלח בהרבה משינה באוהל בשטח הפתוח.

לתחילת הכתבה

קרחון קרווינק

עם אור ראשון יצאנו לדרך, לאחר שדגנו מספר דגים כצידה. חזרנו על עקבות יום אתמול, נכנסנו אל תוך היער, והמשכנו בטיפוס המדרון ארוך ותלול. אט-אט נעלם קור הבוקר והשמש זרחה, וכשהגענו לפסגת ההר נגלה לעינינו מראה קסום של יער עצי מחט ירוקים וורודים שבלטו על רקע פסגות ההרים המושלגות. בין ההרים ראינו גם את מחוז חפצנו - קרחון גרווינק.

המשכנו בדרכנו המתפתלת למטה אל תוך יער עצי המחט, אל אזור ממנו לא רואים את המפרץ או את קו החוף. עכשיו הרגשנו בודדים בשטח הפראי, ורק שריקות העופות המשיכו ללוות אותנו. לאחר כשעתיים של הליכה לכיוון דרום-מזרח יצאנו מהיער והגענו לאגם. האגם היה מלא שברי קרח קטנים וגדולים, רסיסים מהקרחון, שנשברו ונסחפו באיטיות לכיוון המפרץ, ומעליו חגו שחפים. המראה היה מושלם. מנקודה זו ברור היה כיצד להגיע לקרחון, והמשכנו ללכת כנגד המים שנבעו מהקרחון וזרמו בנחלים שונים אל האגם. לאורך הדרך ראינו צמחים ופרחים צבעוניים הפורחים במקום בתקופה הזאת, תקופת הקיץ. העלייה לכיוון הקרחון לא הייתה קשה, ונעזרנו במפה המפורטת שהייתה ברשותנו. ואז בבת אחת, הופיע מולנו קרחון גרווינק העצום בגודלו, בין שני הרים גבוהים. קרחונים ראיתי כבר בצדו השני של העולם, בדרום צ`ילה וארגנטינה, אבל נוף זה היה מיוחד אולי בשל הרגשת הניתוק המוחלטת.

המשכנו לצעוד אל עבר הרכס שמשמאל לקרחון, היורד ומתחבר אליו, ובעזרת הציוד המיוחד שהבאנו עמנו טיפסנו על הקרחון - טיפוס מסוכן מעט, אך מרתק. למרות שהחוויה מדהימה, היא מסוכנת, בעיקר בגלל החשש ליפול לתוך סדקים בקרח. מהקרחון חזרנו חזרה באותה דרך אל אגם הקרחונים, שם הקמנו את המחנה ללילה. לאחר שהתארגנו, הדלקנו מדורה ואכלנו את הדגים שדגנו עוד בהאמפי קריק. כשסיימנו את הארוחה הקפדנו (שוב, על פי הכללים) לשרוף את כל שאריות הארוחה ולהעלים כל ריח שעלול למשוך אלינו את הדובים, במיוחד כאשר אנחנו חשופים כמעט לגמרי באוהל. אני מודה ש"נלחצנו" מהאפשרות שדובים יתקפו אותנו, אבל תחושת ההרפתקה גברה על הפחד.

 קרני שמש מסנוורות חדרו לאוהל שלנו ובישרו לנו על תחילתו של יום חדש. יצאנו בחזרה להאמפי קריק, אל הבקתה בה התחלנו את הטרק. שם בילינו יום מנוחה על חוף הים, שכלל תצפית על העיטמים ועל הפריית דגי הסלמון המתרחשת עשרה ימים בשנה בלבד. לשמחתנו היינו במקום הנכון ובזמן הנכון.

כתב וצילם: יהושע שעשוע. מתוך "יבשות" מספר 10, טבע דברים.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אלסקה