אביב כנען בקובה - חלק שני

אביב כנען ממשיך לספר על הטיול בקובה. הפעם אביב מגלה עוד עם אורח חייהם של הקובנים באמצעות מסיבה בחיק הטבע, צפייה בסרט בקולנוע חשוך ומט לפול וגם לטעום מהגלידה המיתולוגית ``קופלייה`` בהוואנה.
אביב מברצלונה
|
תמונה ראשית עבור: אביב כנען בקובה - חלק שני
Thinkstock Imagebank ©

הרובע העתיק

היום הרביעי, שבת 28/1/2006
הבוקר אנו מטיילים בשכונת ודאדו. זוהי שכונה חדשה ומסודרת יותר מהרובע העתיק של הוואנה (Habana Vieja) או מרכז העיר (Centro Habana). רחובות רחבים, שבהם בתים קולוניאלים יפים בעלי גזוזטראות מפוסלות וחצרות. אולם גם כאן הלכלוך, ההזנחה וההתפוררות נראים בכל פינה. באזור מלונות רבים שהמפורסמים בהם "הוואנה ליברה" ו"מלון נסיונל".

אנו פונים לעבר קמפוס האוניברסיטה, מטיילים בין הפקולטות השונות ובנייני הלימוד. כיוון שהיום שבת, לא מתקיימים במקום לימודים. אבל המקום שורץ סטודנטים שכפי הנראה מנסים לחזור על החומר. אנו יורדים לכיוון כיכר המהפכה (Plaza de la Revolución), שסביבה מרוכזים משרדי הממשלה, כולל משרד הפנים עם דמותו של צ`ה גווארה המתנוססת על חזיתו. אנו מטפסים למרומי האובליסק המתנוסס במרכז הכיכר ומתחתיו דיוקן ענק של חוסה מרטי להשקיף על העיר. בכיוונים שונים של מגדל התצפית, ניתן להבחין בשמות ערים בעולם, בציון המרחק בקילומטרים. ירושלים, למשל, נמצאת יותר מ-11 אלף קילומטר מהוואנה. אנו ממשיכים לעבר בית הקברות הענק השוכן לא הרחק משם. בתי קבורה מפוארים למדי של כמה דמויות מפורסמות ומשפחות עשירות. במקום ניתן גם להתרשם מהעתק של פסלו של מיכלאנג`לו "פיאטה", לראות את הקדילק המשמשת עדיין בהלוויות. עם תום הביקור אנו פונים לעבר ביתו של חוויאר. ידידנו מברצלונה, ממנו זכינו לטיפים מועילים לפני צאתנו לדרך, שלח אותנו אליו: "הוא בחור נהדר, שיעזור לכם ככל שיוכל, במיוחד אם תזדקקו חס ושלום לטיפול רפואי". חוויאר משמש אח במחלקת טיפול נמרץ באחד מבתי-החולים בעיר ומשתכר 20 דולר בחודש.

ביתו שבחלקה העתיק של העיר, נראה מבחוץ רגיל למדי. רק עם הכניסה מתחוורים ממדי הצפיפות. ארבע קומות של מרפסות ארוכות אליהן פונות עשרות דירות קטנטנות המשמשות למגורי מאות בני אדם. כל הדירות פונות לחצר פנימית שבמרכזה מתנופפת הכביסה. הציעו לנו קפה, והשיחה גלשה, איך לא, על קשיי החיים, על המחסור במצרכים, על אי היכולת לצאת מן האי. השלטונות, לא מאפשרים לבעלי מקצועות אקדמיים ובעיקר לאלה הרפואים לעזוב את המדינה, אלא אם כן, חדלו לעסוק במקצועם משך חמש שנים קודם להגשת בקשת היציאה. אם, חלילה, יצאת לכנס מקצועי והחלטת שלא לשוב, לא תוכל להיכנס לאי משך 10 שנים.

בערב, שוב הגיע יוהן באיחור. לא הרחק מן הבית בו התאכסנו שמנו לב למסעדה קובנית שנראתה נחמדה. לאחר המתנה בתור של כחצי שעה נכנסנו. המקום משרה אווירה רומנטית משהו, מפות על השולחנות ותאורה רכה. השעה הייתה בערך עשר וחצי בערב. ביקשנו מרק גבינה מוקרם ונאמר לנו שאין. הזמנו מנה אחרת וגם היא אזלה. כך ארע גם לגבי מנה נוספת. את רוב המנות בתפריט, וזו לא הגזמה, לא ניתן היה לקבל. בסופו של דבר טעמנו כזית, קשה לומר שהיה טעים.

 משסיימנו לאכול הציע יוהן שנצא למסיבה המתקיימת מחוץ להוואנה. זוהי מסיבת טבע לכאורה בלתי חוקית. אף שהמשטרה יודעת על קיומה היא אינה מתערבת וזו מתקיימת בכל פעם במקום אחר. המקום נשמר בסוד. נקודת האיסוף מול קולנוע יארה. במוניות שאורגנו במיוחד כדי להסיע את המשתתפים לאתר. נדחסנו לתוך אחת מאותן מכוניות מקרטעות בחברת זוג קובני צעיר. מחיר הנסיעה דולר אחד לקובני ו-2 דולר לזרים. הנסיעה הייתה חוויה ביזארית לחלוטין. באמצע הדרך ניתק אחד מזרנוקי המקרן והנהג עצר, פתח את מכסה המנוע כדי לתקן את התקלה והמשיך לנסוע. המשכנו בכביש ראשי חשוך למדי, לפתע סטינו ממנו לעבר דרך עפר מתפתלת בין בתים אחדים מחוץ לעיר. מדי פעם היה צורך להיאחז כדי לא לעוף מטלטולי הרכב במהמורות הדרך. בהגיענו נגבים מאתנו דמי הכניסה לפני דלת פח למקום ששימש כנראה בעבר כמכלאה לחזירים. בפנים כ-300 אנשים רוקדים, שותים, משוחחים ביניהם ומתפרקים מתלאות החיים. רבים מהם מגלים עניין בזרים שבאו מחו"ל. מתעניינים לדעת היכן אנו מתאכסנים, לכמה זמן באנו, ואם אנו מסתדרים לא מעט מהם מצפים שהזרים יזמינו אותם לשתיה וחלקם אומרים את זה בגלוי.

לתחילת הכתבה

היכרות עם העיר

היום החמישי יום ראשון 29/1/2006
כיוון ששכבנו לישון לפנות בוקר התעוררנו לקראת הצהריים. מריסלה, בעלת הבית, באחד מחלוקי הבית שטרם ראינו, המתינה לנו עם ארוחת בוקר מאוחרת, ואפילו הצטרפה אלינו לשיחה בענייני היום. אולי בגלל שזהו יום ראשון עוטרה החביתה המוגשת בכמה פרוסות עגבניה. זו היא הפעם היחידה בה זכינו לטעום עגבניה.

יצאנו לחפש כספומט. כבר יומיים שאנו מחפשים אחד כזה ואכן מצאנו כמה, אבל זמנית הם לא פעלו, גם הפעם היה המכשיר מושבת. אנו פונים לקופלייה, גלידריה, שהיא מוסד בעיר הזאת. תורים ארוכים משתרכים בכניסה בכל שעות היממה. המקומיים מוכנים לעמוד שעות בתור לגלידה. לזרים המוכנים לשלם במטבע תיירים יש דוכן נפרד בו אין כמעט תור, אבל המחירים בהתאם. הזמנו שתי צלוחיות אחת של גלידת תותים והשנייה שוקולד וישבנו להתענג על הטעם המופלא.

אני רוצה למצוא מקום להתחבר לאינטרנט, שכן, בדרך-כלל לא חולף יום בלי שאבדוק דוא"ל כמה וכמה פעמים. אנשים פרטיים אינם רשאים להשתמש באינטרנט בקובה, זכות הנשמרת רק לזרים או לחברות. עם-זאת, כמעט כל מי שפגשנו מחובר לאינטרנט בדרך זו או אחרת. אנחנו עוברים ממלון למלון למלון בניסיון להתעדכן. ברובם ניתן השירות בימים ובשעות מסוימים, או שזמנית לא פעל. לבסוף נכנסנו למלון הוואנה ליברה, וקיבלנו את מבוקשנו תמורת שלושה וחצי פזוס קונברטיבלה לחצי שעה.

 בארבע אחר הצהריים קבענו עם יוהן ללכת לקולנוע. הפקה קובנית ספרדית בשם Barrio Cuba. בכניסה משתרך, כרגיל, תור ממתינים ארוך. הפעם, התייצב יוהן בזמן. מחיר הכניסה שני פזוס קובני. קולנוע בקובה הוא חוויה אנתרופולוגית מדהימה: האולם חשוך כמעט לחלוטין וממוזג בהפרזה ניכרת. התחושה היא כמו כניסה למערת קבורה. הקהל מתקשה למצוא את מקומו, כיוון שלא ניתן לראות כמעט דבר באפלה הסמיכה. כשסוף סוף נדמה לי שאני רואה מקום פנוי, נאמר לי שהכיסא שבור. כסאות ישנים, תחזוקה גרועה ומכונת הקרנה שמטשטשת את הצבעים ומקהה את התמונה. מזכיר בית-קולנוע לפני 50 שנה בישראל. הסרט, מסוג הבורקס, סחט מהקהל תגובות השתתפות מרטיטות. היושבים לצידי לא היססו ליבב בחדוות הקתרזיס, ודקות ספורות לאחר מכן לפרוץ בצחוק קולני על עיניים לחות.

כשיצאנו כבר החשיך והחלטנו לטייל. על בניין האינטרסים של ארה"ב הותקן שלט חוצות זוהר המריץ משפטים מתוך מגילת זכויות האדם, שקובה חתומה עליה אבל לא מקיימת אותה. הבניין כולו מוקף שוטרים המונעים להתקרב עד אליו. כתגובה מוצבים בכל פינה בעיר שלטי ענק בגנות תכנית בוש וממשלו הזדוני.

לתחילת הכתבה

הקפיטוליו וסביבתו

היום השישי יום שני 30/1/2006
אנו מקדישים את היום לסיור בקפיטוליו ובסביבתו. הבניין הוקם בשנת 1929 וחלקים ממנו הם העתק של משכן הקונגרס (הקפיטול) בוושינגטון. אנו מבקשים סיור פרטי מודרך. המדריכה כהת עור, ששיערה קלוע צמות דקיקות ושחורות ועיניים ירוקות אפורות מובילה אותנו בין חדרי המבנה המפואר הבנוי בסגנון הרוקוקו ועמוס בסמלים המרמזים על כוח ושלטון. עד המהפכה שימש הבניין בית הנבחרים הקובני. בכניסה ניתן לראות על הרצפה כוכב ובתוכו העתק יהלום המסמן את קילומטר האפס ממנו נמדדים כל המרחקים בקובה וכן את פסל הרפובליקה שהוא אחד הפסלים הגבוהים בעולם הנמצאים תחת קורת גג. במסדרון הארוך אני נשען על אחד הכתלים כדי להיטיב לרשום את דברי ההסבר. "אל תישען" מזהירה אותי המדריכה, "זוהי לשלשת עטלפים המעופפים במקום בהמוניהם בשעות הלילה, וצואתם מסוכנת לבני אדם" התפלאתי מדוע אינם עושים דבר כדי להדביר את התופעה אם זה אכן עד כדי כך מסוכן.

אנו חולפים דרך אולם המליאה של הבית התחתון והעליון, דרך אולם האופוזיציה ואולם הקואליציה. הכול מעוטר במנורות דלתות וקישוטים אחרים ברובם מקוריים. כבר בשנת 1929 הותקנו במקום פתח לשטיפה באמצעות סילון מים ופתח ואקום לשאיבת אבק. כיום מאכסן המבנה את האקדמיה הקובנית למדעים ואת הספרייה הלאומית למדע ולטכנולוגיה וגם לאירוח כנסים. אנו פונים לעבר "פארק האחווה" שבסמוך לו ניצב "פסל האינדיאנית". ממול ניתן לבקר באחד ממפעלי הטבק שקלט את הפוטנציאל הגלום בתיירות ופתח בפניהם את שעריו. הסיורים אגב מוצעים במחיר שערוריתי דבר שגרם לנו לוותר עליהם ללא צער. ממול ניצב שער הכניסה לרובע הסיני ובסמוך לו בניין חברת הטלפונים היפהפה ועל רצפתו בכניסה מוטבע דגם טלפון עתיק.

תוך שיטוט ברחובותיה המוזנחים (והמטונפים, יש לומר) של מרכז הוואנה אנו מגיעים לאזור המוזיאונים. אנו נכנסים למוזיאון המהפכה. זהו בניין יפהפה ששימש בעבר משכן לנשיא קובה וכיום על אף הזנחתו הוא עדיין משדר פאר. התצוגה מחולקת לשניים: האחת מגוללת את סיפור המהפכה והישגיה. תוך התעלמות מוחלטת מהקשיים וממצבה של קובה כיום, משרטטת התערוכה היסטוריה רבת-הישגים ומגמתית למדי. המוזיאון מלא בציטוטים מדבריו של פידל קסטרו. בבניין השני מוצגים כלי נשק, מכוניות צבאיות, מטוסים, טילים וגם דגם הספינה שהביאה את פידל וחבריו ממקסיקו לקובה.אנו יורדים בשדרת פראדו, אחת השדרות החשובות והיפות בעיר, אשר מפרידה בין הוואנה העתיקה למרכז העיר.

 לאורכה בתים מקסימים וביניהם שוכנים כמה מהמלונות הישנים והיותר יקרים. בהגיענו למלקון אנו לוקחים מונית לכיוון המבצר שהגן על העיר והמגדלור שלו. אנו מטפסים אל ראש המגדלור וזוכים להסבר מאלף מפי מפעילו. המראה הנשקף מלמעלה מזכיר את מנהטן. מכאן אתה קולט את כמות זיהום האויר בעיר הזאת. חוסר עניין ממשלתי באיכות סביבה וריבוי מקורות זיהום כגון מפעלים פטרוכימיים ומכוניות ישנות עוטפים את העיר בענן ערפיח המקשה לעתים על הנשימה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על האוונה

אטרקציות בהאוונה

מלונות ומקומות לינה בהאוונה

מדריכים ונותני שירות בהאוונה

נהגים בהאוונה

הזמנת חופשה להאוונה

חדשות התיירות והתעופה

המיוחדים שלנו

קצת השראה לטיול הבא

מתארגנים לטיול: ציוד, ביגוד, המלצות וטיפים לדרך

ביטוח נסיעות לחו"ל: כל מה שצריך כדי לטוס בראש שקט

מגזין החיים הטובים: לייפסטייל והשראה לחופשה

פסח 2024 -לאן לטוס לחופשה הבאה?

ספארי צלילה: המדריך לצולל המתחיל

תמונות מהטיול: היעדים שהכי כיף לצלם

יוצאים לטיול הגדול: בר ושני עפים על העולם

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

כתבות ומדריכים לחופשת סקי