הקדמה למחוז צ`אמפאסאק
מחוז צ`אמפאסאק (Champassak) שבפינה המערבית של דרום לאוס, הינו אחד האזורים האטרקטיבים ביותר לטיול במדינה. גיוון אתני גדול, רמה ירוקה, מפלים שוצפים, קפה מעולה ונודע, תעשיית משי וכותנה משגשגת, איים המנקדים את מיי נהר המקונג ומקדש ח`מרי קדום ונטוש המשקיף בבדידותו על נוף יפהפה, כולם מהווים מוקדי משיכה לתיירים המעוניינים לראות צד נוסף של לאוס, רחוק מהמולת הערים הגדולות ויאנטיין ולואנג פראבנג. מרכז המחוז ובירתו היא העיר פקסה (Pakse), שנוסדה על ידי הקולוניאלים הצרפתיים ב-1905. פקסה ממוקמת על חיבור הנהרות מקונג ו-Se, ומכאן שמה "הפתח לסה". בעיר מלונות נוחים ומסעדות, והיא מהווה בסיס מצוין ליציאה אל האטרקציות הרבות של המחוז - רמת בולאוון, וואט פו ואזור 4,000 האיים, וכן כנקודת יציאה לתאילנד במעבר Chong Mek הסמוך. בעיר עצמה כדאי לבקר ב-Central Market שוקק החיים, אליו מגיעים אנשי השבטים מרמת בולאוון הפורייה למכור תוצרתם. 20 מקדשים פזורים בעיר, הגדולים בהם הם Wat Luang ו-Wat Tham Fai.
הערים פקסה וצ`אמפאסאק
Champassak Historical Heritage Museum בעיר מציג יצירות, תמונות ומסמכים המספרים על מחוז צ`אמפאסאק, ביניהם כלי נגינה, מודל מוקטן של וואט פו, פורטרטים של אישים פוליטים ובובות בבגדים אתנים האופיינים לשבטי האזור. המוזיאון נמצא על כביש 13 בסמוך למלון Residance Du Champa. פתוח בין השעות 7:30-11:30 כל בוקר. הכניסה בתשלום סימלי. במרחק קצר מהעיר ניתן לבקר במפל Taat Sae הנמצא 8 ק"מ מדרום לעיר על כביש 13, ובכפר Ban Saphai, 15 ק"מ צפונית לעיר, המתמחה בייצור סרונגים מסורתיים ממשי וכותנה. ה-Tourist Office הרישמי של העיר, על גדת הנהר במרכז העיר, יעיל להפליא ושמח לעזור בסידור רכב שייקח אתכם לטיולים באזור. טלפון - 212021.
בפקסה קיים שדה תעופה אליו יוצאות טיסות מויאנטיין. תנועת הסירות לעיר אינה סדירה, אוטובוסים ומשאיות מגיעים אליה מערים ראשיות, הנסיעה מויאנטיין אורכת 15 שעות. מבנגקוק, תאילנד, ניתן להגיע ברכבת עד ל-Ubon Rathchathani, כשעה נסיעה מהגבול עם לאוס בעיירה Chong Mek. אם טרם הנפקתם לכם ויזה, בתחנת גבול זו ניתן לקבל ויזה במקום ל-14 יום. מונית ממעבר הגבול תיקח אתכם לנהר, משם יוצאת סירה אל פקסה. כאמור, פקסה הינה בסיס מצויין ליציאה לטיולים ברמת בולאוון Bolaven Plateau הסמוכה. רמה זו משתרעת על 10,000 קמ"ר בצפון מזרח מחוז צ`אמפאסאק, ובמחוזות Salavan, Attapeu ו-Sekong. הרמה משמשת כביתם של מיעוטים אתניים רבים, ביניהם שבטי Alak, Katu, Suay, Houne, Ngai והשבט הגדול מביניהם - Laven, על שמו היא נקראת (בולאוון בלאית - ביתם של הלאוון). הסיבה להתיישבות כאן היא פוריותה של אדמת הרמה, בה גדלים גידולי קפה, תה, הל, פירות ועץ. הקפה המגודל כאן על ידי שבט הלאבן נחשב מעולה בטעמו.
שוק יום מצויין, בו ניתן לראות רבים מבני שבטי הרמה נמצא 40 ק"מ ממזרח לפקסה, בכפר Lao Ngam. כפרים נוספים ניתנים לביקור בדרך שבין פקסה ל-Paksong, ובכביש העפר בין פקסונג ל-Salavan. אתר הנופש Tadlo הוא בין מקומות הלינה הבודדים ברמה והמרכזי מביניהם, כ-100 ק"מ צפון מזרח לפקסה, כקילומטר וחצי מהכביש בין פקסה וסאלאוואן. שמו ניתן לו על שום מפלי Taat Lo הסמוכים, הנופלים מגובה 10 מטרים לבריכה מצויינת לשחייה. האתר מארגן גם סיורי רכיבה על פילים בין נחלים, יערות וכפרים באזור. כמו כן ניתן לצאת לטיולים רגליים לכפרי השבטים השונים סביב האתר.
כ-45 ק"מ מדרום לפקסה, שעה וחצי בסירה על המקונג, נמצאת העיירה ששמה כשם המחוז, צ`אמפאסאק, ממנה נוסעים מרחק 8 ק"מ ברכב הטוק-טוק לשרידי מקדש וואט פו Wat Phu. פירוש שם המקדש מלאית הוא "מקדש ההר", ואכן המקדש המבודד שוכן בפסגת הר Phu Pasak ומשקיף ממרום מושבו על עמק המקונג תחתיו. מקורו של המקדש הוא כנראה באימפריה הח`מרית שבנתה גם את אנגקור בקמבודיה, תאריך הבנייה לא ברור, אך משערים כי חלקים ממנו נבנו כבר במאה ה-6. המקדש נבנה כמקדש הינדי, אך הפך במרוצת הזמן למקדש בודהיסטי. כיום, המקדש שהיה מהיפים במדינה נמצא במצב רע למדי, אך יופיו עדיין שורד את תלאות הזמן, והוא עדיין משמש מקום עלייה לרגל בעת פסטיבל Bun Wat Phu המקדש בנוי משלושה מפלסים, כאשר העליון מביניהם הוא המקודש ביותר.
בחלק התחתון שתי בריכות מים, אחת מהן עדיין מלאה במים, וביניהם ארמון מהמאה הקודמת שנבנה לשמש מקום תצפית למלכים על התחרויות הנערכות בבריכות בזמן הפסטיבל. טיילת המקושטת בפסלי אריות ונאגה, הלא הם דרקוני המים, מובילה לחלק האמצעי של המקדש. בחלק זה עומדים שני ביתני אבן חול מעוטרים בתבליטים ופיסול הינדי, מספר גלריות, חדר לננדי, השור הקדוש של האל שיווה, שרידי יוני - סמל הרחם הנשי - המשמשים כנקודת פולחן חשובה באתר, ושאריות בסיס של ביתנים הרוסים שעמדו כאן בעבר. קודש הקודשים של המקדש הינו חלקו השלישי והעליון, שהכיל בעבר סמל פאלי של שיווה, שהיה נשטף במי מעיין מקודש שהובלו לכאן על ידי מערכת אינסטלציה מאבן. המעיין עדיין זורם במערה קטנה מאחורי המקדש, ורבים מהמאמינים המגיעים לכאן נוהגים להטביל בו את ראשם למזל. מספר אבנים, האחת בצורת תנין, השנייה בצורת פיל והשלישית בצורת דרקון הנאגה, שימשו כפי הנראה בעבר להעלאת קורבנות אדם.
פסטיבל וואט פו מתקיים כאן מדי שנה בעת הירח המלא בפברואר, ונמשך 3 ימים של חגיגה ופולחן. הפסטיבל מושך אלפי עולי רגל מכל לאוס ואף מתאילנד הסמוכה, המשאירים מינחות פרחים ובשמים בכל מבנה המקדש. בשיאו של הפסטיבל מקיפים עולי הרגל את החלק המרכזי של המקדש ובידיהם נרות. כמו כן נערך בפסטיבל שוק ענק בכפר Ban Thong Khop, תחרויות קיק בוקסינג, להקות רוק ומוזיקה, ריקודים, ומירוצי סירות בבריכה הגדולה, כאשר את כל החגיגה, כנהוג בלאוס, מלווות כמויות עצומות של אלכוהול. בוואט פו ניתן לבקר בין השעות 8:00-16:30 בתשלום, תשלום נוסף ייגבה עבור הכנסת מצלמות סטילס ווידאו. בזמן פסטיבל וואט פו הכניסה חינם.
דרום המחוז
בדרום המחוז, באזור מתרחב נהר המקונג עד הגיעו לרוחב 14 ק"מ בעונה הגשומה, רוחבו המקסימלי בנתיבו הארוך בן ה-4350 ק"מ מרמת טיבט עד הדלתא בויאטנם. בחלק זה של הנהר, שאורכו כ-50 ק"מ, נטועים איים ואיונים קטנים בנהר, המנקדים את המים בירוק, בעיקר בעונה היבשה אז מצטמצם הנהר וחושף איים רבים נוספים, מה שהעניק למקום את שמו - Si Phan Don, ובעברית - 4000 האיים. האזור המקסים מאפשר הצצה לאורח חיים מיוחד, שנחבא כאן משיני הזמן והקידמה, חיי הנהר השוקקים של דרום מזרח אסיה. כאן הנהר הוא אמצעי תחבורה, מקור מזון ומקור חיים.
האי הגדול בנהר הוא Don Khong, 18 ק"מ אורכו ועד 8 ק"מ רוחבו, ועליו שתי עיירות ומספר כפרים קטנים, מוקפים גבעות, שדות אורז ירוקים ומקדשים מיניאטורים. העיירה Muang Khong שוכנת במזרח האי, ובה מספר מקדשים - Wat Phuang Kaew במרכז העיר; Wat Janm Thong בקצה צפוני של העיר בשכונת Xieng Wang, העתיק באי מראשית המאה ה-19, מסביבו חצר עם עצי קוקוס, דקל ומנגו. מערת Tham Phu Khiaw (מערת ההר הירוק) הקדושה, המלאה בדמויות בודהה, נמצאת כקילומטר דרום-מערבית לעיירה. השביל המוליך אליה עמוס עולי רגל המגיעים אליה בראש השנה הלאי באפריל, אך שאר השנה הוא נטוש ומכוסה צמחיה, ולרוב יהיה צורך במדריך לעלות על עקבותיו. שוק חביב פועל בעיירה, משכימי קום יוכלו להנות מהפעילות הערה המתרחשת בו בעיקר בשעות הזריחה. בצפון-מערב העיר המערבית, Muang Saen, נמצא Wat Phu Kao Keaw ובו תוף גונג גדול מברונזה. בתחילת דצמבר מתעורר האי לפסטיבל Bun Suang Heua, בחוף המזרחי ליד מואנג קונג. במרכז החגיגות, הנמשכות ארבעה ימים, מרוץ סירות על הנהר. חגיגות הפסטיבל משולבות עם חגיגות ה-National Day, יום השנה לעלייתה של הפאתט-לאו לשלטון וניצחונה על המלוכנים, בשל התקציב המדולדל, שלא מאפשר את קיומן של שתי מסיבות בנפרד.
דרום מערבית לדון קונג, בסמוך לגבול עם קמבודיה, נמצא האי Don Khon. מסלול הליכה מעניין החוצה את האי דרך שדות אורז, כפרים ויערות, עוקב אחרי קטע באורך 5 ק"מ של מסילת הברזל הישנה. מסילה זו נבנתה בתקופה הקולוניאלית הצרפתית, כדי לאפשר לסחורות והאספקה שעברו בין לאוס לויאטנם לעקוף את המפלים הסמוכים שבנהר. התקפות היפנים בשנת 1945 גרמו לסגירת הקו, וכיום משמשת המסילה כגשר להולכי רגל. המסלול מתחיל בסמוך לקטר ישן ומחליד ומסתיים במזח הצרפתי בדרום, ממנו אפשר לקחת סירה לאי חולי קטן מדרום, המשמש כנקודת תצפית על דולפיני האיריוואדיי הנדירים. בדולפינים ניתן לצפות גם מהקצה הדרומי של דון קון עצמו, לעיתים. שעות טובות לצפייה הן בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחה"צ המאוחרות. במערב האי מפלי Lo Phi (נקראים גם Samphamit), אותם ניתן לראות גם מהאי Don Xang שמצפון מערב.
מדרום לאי הגדול, דון קונג, הופך נהר המקונג לגועש לאורך מקטע של 13 ק"מ עמוסי אשדות, מפלים וזרמים. הגדולים במפלים אלו הם Kho Phapheng Falls, בסמוך לעיירה Ban Thakho שעל כביש 13, מזרחית לצפון האי דון קון. על המפלים ניתן להשקיף מאזור צפייה שעל חוף הנהר, בו עומדים גם מספר דוכני שתייה ומזון קל ושירותים, אליו ניתן להגיע מבאן טאקו, או בסירה מהאיים. הסירות בדרך כלל עוצרות ב-Ban Khinak, אם תגיעו למקום מוקדם בבוקר תגלו שוק ער ורוחש חיים, מהטובים באזור.
שתי משאיות לפחות יוצאות מדי יום מפקסה לעיירה מואנג קונג באי דון קונג, לפחות 5 שעות נסיעה. משאיות עוצרות גם בעיירות שלחוף המקונג על כביש 13, כדוגמת באן קינאק. הנהר, כצפוי, הוא נתיב התחבורה הראשי לאזור ובתוכו, אם כי בסוף העונה היבשה סירות גדולות אינן יכולות לעבור בחלקים ממנו. מפקסה לדון קונג יוצאת סירה מדי בוקר, כ-10 שעות על הנהר. חברות טיולים מפעילות סיורים מאורגנים לאזור 4000 האיים, אותם תוכלו להזמין דרך משרדי הנסיעות בפקסה. העונה המומלצת לביקור ב-4000 האיים ובאזור היא בין נובמבר לינואר שבעונה הקרה. מחוץ לעונה זו אתם צפויים להתקל במזג אוויר לוהט ולח או בגשמים עזים המציפים את הכבישים הקטנים וחוסמים דרכי גישה לאזור.
