פסח מגיע ונתב"ג בכוננות ספיגה, רגע לפני דהירת המזוודות הגדולה של כולנו: בדיוטי פרי דאגו כבר למלא את המדפים בבשמים ואלכוהול, נהגי המוניות לא ישנים כבר שבוע מרוב התרגשות ובעמדות הדרכונים הצטיידו בחותמות חדשות לכבוד החג. ואנחנו? אנחנו שמחים, כמובן. איך לא? חופשה בחו"ל זה תמיד כיף. כלומר, בדרך כלל זה כיף. זה קצת פחות נחמד כשהתורים לצ`ק אין כל כך ארוכים, עד שהברכיים מתחילות לצעוק. זה הרבה פחות נחמד שהמלון שהבטיחו לנו ממוקם בסוף העולם, למרות שבאתר בפירוש היה כתוב "מרחק הליכה מהמרכז". וזה ממש, אבל ממש מעצבן שמכייסים אותנו במטרו. אז עם כל הכבוד לשמחה הגדולה, המתלווה לכל נסיעה לחו"ל, תמיד יש את אותם דברים קטנים ומרגיזים, אלו שיש בכוחם להפוך חופשה מפנקת בקלאב באנטליה לסוג של עינוי בכלא סיני.
החלטנו לנסות ולגלות מהן 10 המכות למטייל הישראלי בסקר מיוחד, שנערך בכל הפורומים של אתר למטייל במהלך השבועיים האחרונים. הגולשים קיבלו רשימה ובה 20 אפשרויות לבחירה, וכל גולש קיבל זכות הצבעה אחת בלבד. התוצאות לפניכם:
במקום העשירי: המלון ממוקם "רק" 10 ק"מ מהעיר
כולנו היינו בסרט הרע הזה. מבטיחים לך מלון נהדר במרחק הליכה מכל המסעדות וחיי הלילה, "ממש על הרחוב הראשי" כמו שמבטיחה המודעה האטרקטיבית, ולבסוף אתה מגלה שזה אכן על הרחוב הראשי -; רק שאותו רחוב אורכו 20 ק"מ, בצידו האחד נמצא המרכז ובצידו השני -; המלון שלך. כמובן שרוב ההוצאות במקרה זה הולכות על תחבורה ציבורית, ואם אתם תפרנים -; הרגליים הן אלו שישלמו את המחיר הכואב.
במקום התשיעי: לארוז את המזוודה לפני הטיול
אז כדאי לקחת מעיל לברצלונה באביב או שאולי ג`קט קל יספיק? ומה עם מטריה? נכון שאפשר לקנות שם, אבל לא חבל על הכסף? בכל זאת משלמים שם ביורו. ומה לגבי נעלי ספורט -; יש סיכוי שנשתמש בחדר כושר של המלון עם כל העוגות שנבלע? -; אכן, שאלות הרות גורל. אבל ככה זה כשצריך לארוז את עצמך לתוך שבוע מחוץ לבית, הדילמות לא מפסיקות להציק. והדילמה הגדולה מכולן -; איך יודעים שנשארנו בגבולות ה-20 ק"ג אם אין לנו משקל בבית?!
במקום השמיני: כשהטיסות לישראל "תקועות" בטרמינל נידח
סידורי האבטחה של טיסות אל-על הם סוג של גאווה לאומית, ובכל זאת -; הנדידה הממושכת אל עבר קצה קצהו של הטרמינל בחו"ל, כמו תלמיד שובב שנשלח לעמוד בפינה, מצליחה להוציא משלוותה כמות מכובדת של משתתפים בסקר שלנו. מתי נוכל להיות סוף סוף תיירים "רגילים"...
במקום השביעי: כלום לא מעצבן אותי בטיול!
ויש את האופטימיים הנצחיים, אלה שלוקחים את הכל בקלות ותמיד מחייכים. הדיילת תשפוך להם כוס קולה על הראש, הם יגידו "לא ידענו שיש מקלחת במחלקת תיירים, באמת כל הכבוד". נהג המונית יסיע אותם למלון בנתיב הכי מסורבל וארוך, הם יגידו "נהדר, הספקנו לראות חצי מלונדון ורק נחתנו לפני חצי שעה". בקיצור, אותם כלום לא ירגיז. הלוואי עלינו.
במקום השישי: כשהחדר במלון פונה לפיר חשוך וריחני
"זהו זה" עשו על זה פעם מערכון. אתם נכנסים לחדר, הכל נראה מבטיח: המיטה נוחה, השידה אטרקטיבית, השירותים נקיים. אתם ניגשים לחלון, מצפים לראות את האייפל או את פסל החירות, מסיטים את הוילון ומגלים חצר פנימית חשוכה, כזאת שמרכזים בה את כל הזבל של המלון. איפה אייפל ואיפה פסל החירות -; תגידו תודה אם תראו חתיכת שמיים כחולים. המקום הזה כל כך דוחה, שאפילו השמש מפחדת לעבור מעליו.
במקום החמישי: תורים ארוכים בכניסה לאטרקציות
דיסנילנד! איזה כיף. כלומר, זה כיף כשחושבים על זה. כשמגיעים, ומחכים 40 דקות בשמש כדי לעלות על איזו קרוסלה, זה פשוט מרגיז. כמה שזה מרגיז. אם היו לוקחים את כל הזמנים בהם אנו עומדים בתור במהלך חופשה ומורידים אותם, היו מתפנים לנו לפחות עוד יומיים-שלושה שהיה אפשר לחסוך. ו... סליחה, אבל אני הייתי פה לפניך.
במקום הרביעי: להתאכזב ממקום שכולם המליצו עליו
אתה נוסע לקוסטה ריקה ואחיך הגדול משביע אותך, שאם אתה חוזר לארץ מבלי להיות באיזה חוף טרופי נידח, כזה שאמור להיות "הכי יפה בעולם", הוא פשוט מפסיק לדבר איתך. אתה מיטלטל באוטובוסים, צועד 4 ק"מ ברגל עם כל הציוד, כמעט מתייבש -; ומגיע למשהו שנראה כמו גירסה חיוורת לחוף מציצים. על זה כל הרעש?!
במקום השלישי: לחזור לארץ
אז נכון שאין לנו ארץ אחרת, ונכון שמתגעגעים למשפחה ולחברים, אבל... אולי בכל זאת ניקח עוד שני לילות ונדחה את הטיסה חזרה? רק שני לילות. טוב, אולי שלושה.
במקום השני: לגלות שכייסו אתכם
על פי תוצאות הסקר, עושה רושם שכמעט ואין תייר ישראלי שלא עבר כיוס בשלב זה או אחר של חייו. במטרו, בשוק, ברחובות צפופים -; תמיד הם שם, תמיד זריזים וכל כך מתוחכמים. מה לא ניסינו? חגורת כסף, גרב כסף -; מה עוד אתם רוצים? שנשמור את הכסף בחזיה? שנגלגל את השטרות ונתקע באוזניים? מכה אמיתית ללא פתרון פשוט.
** במקום הראשון: ישראליאדה **
כל ישראל אחים, אבל בחו"ל אנחנו כנראה רוצים קצת הפסקה. קצת פחות צעקות בעברית, קצת פחות מסעדות עם חומוס וג`חנון בכל פינה, ובבקשה -; אל תלמדו מדריכי טיולים תאילנדים קללות. זה ממש לא נעים לשמוע "שלום בן זונה" בתור ברכת היכרות.
