הקדמה
הרמה המערבית משתרעת מגוואטמלה סיטי ועד הגבול עם מקסיקו ומהווה מוקד משיכה עיקרי למטיילים ותיירים בשל יופיה ורב גוניותה. שני מאפיינים טופוגרפיים וגיאולוגים תוחמים את האיזור. שרשרת געשית מדרום ורכס הררי גבוה בצפון, כאשר הרכס הגבוה והבולט הינו Cuchumatanes, אשר פסגות הגרניט שלו מתרוממות לרום של מעל 3,800 מטר. בין שתי שרשראות אלו רמות מיוערות, אגמים, גאיות עמוקים ונהרות שוצפים. מדובר באיזור בעל נוף יוצא דופן ביופיו, מבורך מחד באדמה פורייה מאוד ומקולל מאידך בחוסר יציבות גיאולוגית. מבין שלוש-עשר הרי הגעש המתנוססים מעל לרמה, שלושה עדיין פעילים: Pacaya, Fuego ו-Santiaguito.
נוף הרמה מעוצב גם הוא על ידי המון גורמים, כאשר נראה כי החשוב שביניהם הינו הגובה. בגבהים נמוכים הצמחיה הינה טרופית ומאופיינת ביערות סבוכים, מטעי קפה, קקאו, הל ובננות. המפלסים הגבוהים של הרמה, מכוסים תדירות בשכבת עננים. הצמחיה כאן מושפעת מהקור והלחות, ועל כן האיזור מתאפיין בגידולי תירס ותפוחי אדמה, הגדלים לצד שדות מרעה לכבשים ועזים.
יוצאים לטיולי תרמילאים בגוואטמלה? כל המידע לטיול שלכם באתר "עפתי" >>
אנטיגואה
ממוקמת בלב עמק מדהים מוקף בהרי הגעש Agua, Acatenango ו-Fuego, אנטיגואה הינה ללא ספק אחת מהערים הקולוניאליות היפות בנמצא. עדות לכך הוא המאמץ הרב המושקע לשימור המסורת האדריכלית, במיוחד לאחר שאירגון Unesco הכריז עליה בשנת 1979 כאתר ראוי לשימור. חוקים עירוניים רבים נחקקו במטרה לשמור על המראה של העיר, כשהבולט ביותר עבור המתבונן הוא האיסור על שילוט חוצות (אפילו חברות כמו בורגר קינג נאלצו להסתפק בשילוט קטן מימדים).
תודות לאווירה השלווה, אנטיגואה הפכה ליעד מועדף עבור מטיילים ותיירים ומשמשת כיעד מנוחה, הצטיידות ובילוי. תרבות בתי קפה וברים מאוד ענפה בעיר, כשערב רב של טעמים וריחות מכל העולם בנמצא. למי שביכולתו להגיע בשבוע ה-Easter (חג הפסחא) לעיר מצפה אחד הטכסים הדתיים המרהיב ביותר שניתן לצפות ולחוות בכל אמריקה הלטינית. מה שכן, בשל הביקוש הרב של תיירים ומבקרים לקחת חלק בחוויה, יש להקדים ולהזמין מקומות לינה (וטיסה) כמה חודשים מראש.
בעיר מספר גדול של בתי ספר ללימוד ספרדית. בתי ספר אלו נחשבים מהטובים והזולים ביבשת ועל כן הם מקור משיכה לתיירים ומבקרים רבים שמבקשים לעשות את צעדיהם הראשונים (או המתקדמים) עם השפה.
ההתמצאות בעיר קלה, היא בנויה על רשת כבישים ושדרות. כאשר הכבישים נמתחים מצפון לדרום והשדרות ממזרח למערב. תחנת האוטובוס המרכזית ממוקמת בשוק המקומי El Mercado (ולא בשוק התיירותי בו מוכרים דברי אומנות ומלאכה). בכל מקרה הר הגעש Agua מתנוסס מעל לעיר מכיוון דרום ונראה מכל נקודה, כך שהוא נקודת הציון הטובה ביותר לאובדים.
כ-5.5 ק"מ דרומית מערבית לעיר נמצאת העיירה Ciudad Vieja (העיר העתיקה), אשר הייתה בימים עברו בירתה השניה של גואטמלה. בעיירה כנסיה שהינה אחת היפות והעתיקות ביותר במרכז אמריקה ומתוארכת לשנת 1534. 5 ק"מ דרומית ל-Antigua נמצאת San Juan del Obispo, המהווה נקודת תצפית מצוינת על העמק בו שוכנת Antigua. הכפר San Antonio Aguas Calientes, כ-8 ק"מ צפונית מזרחית ל-Ciudad Vieja ידוע בעיקר כמרכז אריגה. בית מלאכה חדש יחסית סמוך לכיכר הכפר (plaza), מאפשר למבקרים לראות את המקומיים בפעולה, המתבצעת עדיין באורח מסורתי.
אין ספק שאחד השיאים בטיול בגוואטמלה הינו העפלה לפסגת הר הגעש הפעיל Pacaya, המתנשא לרום של 2552 מטר מעל פני הים. בעקבות מקרי פשיעה כנגד תיירים בודדים, מומלץ מאוד לצאת למסע בסיור מאורגן, אותו ניתן להזמין בכמעט כל סוכנות נסיעות ב- Antigua. הסיור כולל בדרך כלל הסעה הלוך חזור וליווי של מורה דרך ושל מאבטח (חמוש על-פי דרישות המשטרה המקומית). שתי סוכנויות מומלצות הן Ecotour ו-Gran Jaguar Tours. מומלץ לצאת לסיור בשעות הצהריים, כך שההגעה לפסגה מתרחשת סמוך לחשיכה, עת ההר פעיל במיוחד ואת הלבה הפורצת ניתן לראות בבירור. ישנם סיורים המציעים גם לינת שטח. יש לשים לב כי ההעפלה לפסגה דורשת מאמץ גופני רב ולא מומלץ למי שאינו מצוי בכושר סביר. מומלץ להצטייד במזון (בכל אחת מהמעדניות והמאפיות הנפלאות ב- Antigua), בגד חם לפסגה, מים מספיקים ופנס.
העיירה Santo Maria de Jesus, כ-30 דקות נסיעה באוטובוס מ-Antigua הינה בסיס יציאה להעפלה להר הגעש Agua הטיפוס להר געש זה קלה יחסית, ונמשכת כ-4 שעות (ו-3 שעות ירידה). על מנת לחבור לשביל העלייה מהכיכר המרכזית של Santa Maria, יש לעקוב אחר הכביש שממול לכנסיה ולצעוד במעלה הרחוב כ-3 עד 4 בלוקים, לפני הכנסיה הבאה (בסוף העלייה) יש לפנות ימינה ולאחר מכן בהזדמנות הראשונה שמאלה. אין אפשרות לארגן מורה דרך ב-Santa Maria אולם ניתן לעשות זאת ב-Antigua.
אגם אטיטלן
ללא ספק, אחת מפנינות הטבע והתרבות של גואטמלה. האגם, בעל קו המתאר יוצא הדופן היוצר שלושה מפרצים ראשיים, אורכו המרבי 18 ק"מ ורוחבו מגיע עד ל-12 ק"מ. מימיו משתנים בין גווני כחול, אפור וירוק בהתאם לעומק, לצמחיה ולתנועת השמש במשך היום. ומעל לכל, מתנוססת פסגותיהם של הרי געש עצומים.
היבט מדהים נוסף של Atitlan הוא חוסנה ועוצמתה של תרבות המאיה, כפי שבאה לידי ביטוי בהתיישבויות לכל אורך גדות האדם, וזאת למרות ועל אף עשרות אלפי המבקרים שפוקדים את האזור מדי שנה. הכפרים Santiago Atitlan, San Antonio Palopo ועל המדרון מעל קו המים הכפר Sololoa הינם מהכפרים הבודדים שנותרו בגוואטמלה בהם הגברים עדין לובשים לבוש מסורתי כלבוש יומיומי, ושבהם השפה השלטת איננה הספרדית, אלא הדיאלקטים Tz`utujil ו-Kaqchikel. סך הכל קיימים 13 כפרים לאורך גדות האגם ועוד רבים על המדרונות והגבעות מסביב. רוב הכפרים מתקיימים מחקלאות ודייג, כך שקל מאוד לנוע רגלית בין הכפרים דרך השדות החקלאיים או לחלופין להפליג ביניהם.
רוב התיירות מתרכזת בכפר הגדול Panajachel, המהווה בסיס טוב לחקר האזור. ב-"Pana", כפי שמכונה על ידי המקומיים, מבחר גדול של מקומות לינה והסעדה, סוכנות טיולים ושוק סגנוני וגדול (אך גם יקר יחסית). "Pana" מרושתת היטב על ידי תחבורה ציבורית וקל להגיע ממנה או אליה ממקומות שונים ברחבי גואטמלה.
לאלו המבקשים לחוות את התרבות המקומית, מומלץ להרחיק (הכי נוח בהפלגה) לכפרים Santiago Atitlan או San Antonio Palopo. את הריכוז הגדול ביותר של תרמילאים נמצא ב-San Pedro La Laguna, בשל מיקומו ובשל עלות המחייה הזולה יחסית ל-"Pana".
בכפר מספר בתי ספר טובים ללימוד ספרדית, מסעדות טובות ובנוסף הוא מהווה נקודת יציאה טובה לטיפוס על הר הגעש San Pedro המשקיף על האגם. למי שמבקשים להתרחק מההמון התיירותי מומלץ להגיע ל-Santa Cruz או ל-San Marcos מהם ניתן לצאת גם למסלולי הליכה יפים מסביב לאגם.
צ'יצ'יקסטננגו
ברום של 2030 מטר מעל פני הים, ממוקמת העיירה Chichicastenango, המארחת זה מאות בשנים את אחד האירועים החברתיים המעניינים ביותר בגוואטמלה. פעמיים בשבוע, בימי ראשון וחמישי, הופכת Chichi (כפי שמכנים אותה המקומיים) לעיירת שוק שוקקת, המושכת אליה מספר עצום של תיירים, סוחרים ומקומיים. עבור המקומיים, מדובר במרכז תרבותי ודתי מן המעלה הראשונה. האזור כולו היה מאוכלס הרבה לפני הכיבוש הספרדי על-ידי בני ה-Kaqchikel, ובמשך השנים תרבות המאיה שרדה לצד הנצרות שהונהגה על ידי הספרדים. הביטוי החזק ביותר לכך הוא האוסף העצום של דברי מלאכה וחפצי אומנות מתרבות המאיה המוצגים לראווה בשוק, הממוקם דווקא במתחם שבין כנסיית Santo Tomas לכנסיית Calvario. האריגה הנה אחת המלאכות המסורתיות החשובות ביותר ששרדו, ונשים נוהגות ללבוש את הלבוש המסורתי המקושט בכבדות ובצבעוניות יוצאת דופן. הלבוש הגברי המסורתי כולל מכנס קצר ומעיל ארוג מצמר כהה (שחור) הרקום במשי. המחיר היקר של כל תלבושת כזו גרמה לכך שבעת הזאת רוב הגברים מעדיפים לבחור בלבוש המערבי.
למי שמבקשים לחזות בשלל התלבושות המסורתיות מומלץ להגיע לעיירה בתקופת הפסטיבל המתקיים מדי שנה בחודש דצמבר (בין ה-14 ל-21), עת זקני השבט מראשי ההיררכיה הדתית מתהדרים במלבושם ומצרפים אליהם צלבי כסף ומבערי קטורת ויוצאים בתהלוכה.
מומלץ להגיע לעיירה בימי ראשון, אז מתקיים יום השוק הגדול והמרכזי, ובשל קדושת היום עבור הנוצרים מתקיימות גם תהלוכות של האחוות הדתיות. למי שהזמן מאפשר, עדיף להגיע לעיירה ערב קודם לכן ולצפות בתהליך הקמת השוק, הנמשך עד רדת החשיכה ולמחרת מוקדם בבוקר. נהוג לעמוד על המקח (אחרי הכל מדובר בשוק) אבל - בגבול הטעם הטוב.
בנוסף למתחם בו מתקיימת הפעילות יש עוד אתרים מעניינים שמומלץ לבקר בהם על מנת לספוג את האווירה המקומית: ביציאה מהשוק (כשכנסיית Calvario מימין) בקצה רחוב 8, ממוקם בית הקברות המקומי, המתהדר במצבות צבעוניות במיוחד. בסבירות גבוהה ניתן להיתקל בשמאן המבצע טקס ריפוי, ניבוי העתיד או גרוש שדים ורוחות רעות. למעוניינים לחזות בפעילות טקסית נוספת מומלץ להגיע ל-Pascual Abay, מזבח אבן בעל כוחות מאגיים, אשר סביב לו מתקיימת פעילות שמאנית תוססת. לא פעם ניתן לפגוש בכמה שמאנים הפועלים בו זמנית, כל אחד עסוק בטקס פולחני אחר.
סיירה דה לוס קוצ'ומתנז
הרכס הלא געשי הגבוה במרכז אמריקה, שבסיסו במשורי הגיר סמוך לגבול עם מקסיקו ומגיע לשיא רום של מעל 3800 מטר מעל פני הים. הנוף משתנה ממדרונות מסולעים ומכוסים צמחיה נמוכה ודלילה במפלסים הגבוהים, ועד למדרונות פוריים ומעובדים בשדות תירס, קפה וקני סוכר במפלסים הנמוכים. ובין כל אלו, מאות כפרים קטנים ומבודדים.
ביקור בכפרים בחיפוש אחר שוק או פסטיבל (ויש הרבה מאלו באזור) מבטיח מפגש עם אורח חיים ותרבות שכמעט ולא נפגעו מהכיבוש הספרדי, לפני כמה מאות שנים. הכפר הנגיש ביותר בסביבה Todos Santos Cuchumatan, הנו היחיד בעל תשתית תיירותית כלשהי, ועדין מהווה יעד לביקור בשל פסטיבל הסוסים המפורסם, הנערך מדי שנה, החל מה-21 באוקטובר ושיאו במרוץ שמתקיים ב-1 בנובמבר. הפסטיבל הוא ערב רב של צבעים, תחרויות רכיבה והרבה אלכוהול.
בידודה של Todos Santos הביא לכך שהזמן נדמה כאילו עמד מלכת: התושבים דוברים דיאלקט עתיק הקרוי Mam, והן הנשים והן הגברים לובשים תלבושת מסורתית שבעיקרן צבועות אדום ולבן. כל החיים מתנהלים ברחוב ובכיכר המרכזית המהווה מקום מפגש לשיחה ונגינת מרימבה. ההגעה לכפר נעשית באמצעות אוטובוס היוצא מהעיירה Huehuetenango, מרחק 3 שעות נסיעה בדרך הררית מטלטלת.
משולש טקסיל
ממוקם בחלק המרכזי של רכס Cuchumatanes, בנוף מדרונות חלולים, עמקים קעורים ונהרות גועשים, ומורכב מהכפרים Nebaj, Chajol ו-Cotzal, משולש Txil הנו מהאזורים המיושבים המבודדים במדינה, וביטוי לכך הינו הדיאלקט המקומי המדובר על ידי 100,000 התושבים אך ורק באזור זה.
הכפר Nebaj, המציין את הקודקוד הדרום-מערבי של משולש הכפרים Ixil הינו אחד הכפרים היפים והאותנטיים ביותר במדינה. הלבוש המקומי מרשים ביופיו, כשהנשים מתהדרות במכנס בצבעי ארגמן ומקשטות עצמן בצעיפים בצבעי ירוק עז. הפסטיבל המקומי Fiesta de Santo Maria Agosto נחגג בין ה-12 ל-15 באוגוסט וכולל טקסים דתיים, תצוגות אמנות ותחרויות ספורט.
Chajul ו-San Juan Cotzal הינם כאמור הכפרים שיחד עם Nebaj יוצרים את משולש הכפרים Ixil, שניהם יושבים במקום מדהים ביופיו על גבי רכס ה-Cuchumatanes. השוק ב-Chajol מתנהל בימים שלישי ושישי ואילו ב-Cotzal בימים רביעי ושבת. בימים אלו, אוטובוסים עוזבים את התחנה המרכזית ב-Nebaj כבר בשעה 4 בבוקר. ניתן לעלות על משאית (תמורת תשלום) גם עד השעה 9 בבוקר. בימי שוק, משאיות עוזבות את Chajul לכיוון Cotzal בדרך כלל בשעה 11 בבוקר. כמו כן חזרה ל-Nebaj אפשרית מ-Chajul בשעות הצהריים, יש לשים לב כי לוח הזמנים הנו דבר גמיש כיאה לאופי המקומי ולכן יש להתעדכן במקום.
קואטזאלטננגו
בעלת אופי שונה בתכלית מהבירה המערבית ובגודל של בקושי אזור אחד (Zona) מה 15 שמרכיבים את הבירה, Quetzaltenango (או Xela לפי ההיגוי המקומי) הינה העיר השניה בגודלה במדינה. הסיבה העיקרית להגעה לעיר היא בשל כמות ואיכות בתי הספר לספרדית שהתפתחו בעיר, ובשל היותה נקודת יציאה מצוינת לטיולי יום באזור.
אחד מטיולי היום האטרקטיבים ביותר הוא לכפר Zunil ולבריכות המים התרמיים הטבעיות Fuentes Georginas. הכפר Zunil ממוקם כ-8 ק"מ דרום מזרחית ל-Xela, ומפורסמת בעיקר בגלל שני דברים: הכנסיה הלבנה הענקית מחד, ובשל האליל המקומי San Simon (לפעמים יקרא Maximon). מדובר בבובה בגודל חצי אדם, אשר מחליפה את תלבושתה כל יומיים, בדרך כלל תתהדר הבובה בכובע קאובוי ובמשקפי שמש. מיקומה משתנה גם מיום ליום ועל מנת למצוא, יש להעזר במקומיים.
כחצי שעה נסיעה במעלה המדרון הירוק מהכפר Zunil, מביא את המבקר לאתר Fuentes Georginas, מדובר ב-5 בריכות של מים תרמיים מוקפות צמחייה טרופית. ניתן ללון במקום באחת מבקתות האבן ולהנות מרחצה לילית. המקום אינו מחובר לרשת חשמל והתאורה בבקתה מתאפשרת בעזרת אח בוערת ובאמצעות נרות, רצוי לדאוג לאספקת מזון כיון שבערב המסעדה במקום סגורה.הר הגעש Santa Maria, המתנשא לרום 3772 מטר, ממוקם 10 ק"מ דרום מערבית ל- Xela. ניתן להעפיל לפסגה לבד ביום אחד בתנאי שיוצאים מוקדם בבוקר, או לחלופין להעזר באוהל ושק שינה וללון בפסגה ולהנות מהמראה המרהיב של הזריחה. חשוב להצטייד במספיק מים שכן אין תחנות מילוי בדרך. יש לקחת אוטובוס (החל מ-7 בבוקר) מ-Xela ל-Llanos del Pinal, משם מתחיל השביל הבלתי מסומן לפסגה, מומלץ להיעזר במקומיים לקבל הנחיות. במחצית הדרך למעלה, השביל הופך למסומן באמצעות חצים אדומים על הסלע, אך גם צר ותלול יותר ודורש כושר גופני סביר. בכל מקרה מומלץ להצטייד בציוד חם, ציוד נגד גשם ופנס.
