למה דרום אמריקה
מכירים את זה שאתם עושים תוכניות רק כדי שאלוהים יוכל לצחוק עליכם ולשנות אותן לחלוטין? ואם אלוהים בדיוק רואה "כוכב נולד", או סתם עסוק, אז הוא שולח את יד ימינו - השטן הקטן - "מרפי". אני נטע, בת 22 מחולון, ותכננתי לנסוע בקיץ לנפאל עם רועי, החבר שלי. אז זהו, שלא. בעוד שבוע אני אנחת בארגנטינה לטיול בן 3 חודשים בדרום אמריקה עם... מאיה, אחותו של רועי.
את רועי אתם אולי מכירים. הוא היה כתב שטח של "למטייל" לפני שנתיים בדרום אמריקה. כן, אני זו אותה נטע מהכתבות, שחיכתה לו 9 חודשים בארץ הקודש. זה לא היה אמור להיות ככה הפעם, שוב בנפרד, אבל לאוניברסיטת ת"א ומרפי חוקים משלהם. למזלי, אחרי שהתוכניות לנפאל התמוססו, היתה לי האפשרות להצטרף לטיול של מאיה. מאיה וחברתה מירב שם כבר מאמצע אפריל. למה אני נוסעת עכשיו? כי אני עובדת בבי"ס ושנת הלימודים רק עכשיו בשלבי סיום. למה רק ל- 3 חודשים? כי אני מתחילה בשנה הבאה ללמוד ריפוי בעיסוק, אם ירצה השם ואני אעבור את המכינה בפיזיקה, שמחכה לי בספטמבר. רועי איים שישלח לי תרגילים במכניקה למייל כל שבוע, אז נראה לי שיהיה בסדר...
ונחזור להווה. אני משאירה מאחור אבא חצי היסטרי ואמא היסטרית וחצי, אחים, חברים, אחיין מתוק בן 10 חודשים ואת רועי היקר והמסכן שיקרא על חוויותיי מהג`ונגלים בזמן שיהיה עמוק בתוך "תקופת המבחנים". כולם שמעו על אלה שהלכו לאיבוד בטרק ההוא וזו שנעלמה במדינה ההיא ועוד ועוד. אבל זה לא ימנע ממני ומאחרים להמשיך לטייל. זה לא קל לצאת לטיול כזה. גם 3 חודשים זה לא מעט זמן. ובכלל, מי שמכיר אותי אומר משהו כמו "זה לא מתאים לך" ו"בשביל מה את צריכה את זה?!".
אז לדעתי, אין זמן כמו ההווה. החיים קצרים מדי וחוצמזה, אף אחד לא יודע מתי אחמדינג`ד יפיל פה איזו מתנה גרעינית. אז זה הטיול שלי, בשאיפה אחד מבין רבים אחרים (בעזרת השם ומרפי, חלקם יהיו עם רועי), והכתבות באתר הן תרומתי הצנועה לאנשים בני גילי (בעיקר בנות) שרוצים לשבור קצת את השיגרה (ובשאיפה לא לשבור שום דבר חוץ מזה), אחרי שירות צבאי ואולי איזו עבודה מועדפת. "עכשיו תורי".
לתחילת הכתבה
ההכנות
לא ממש קראתי את הספרים ולא שמעתי אף הרצאה. האמת היא שרועי עשה עבודת תחקיר לא רעה וגם היה במקומות האלה במהלך 9 חודשי הטיול שלו, כך שדי הסתמכנו עליו בעת תכנון הטיול. הטיול שלי מתחיל בארגנטינה. שם אחבור למאיה ומירב שטיילו בברזיל ואורוגוואי בחודש וחצי האחרונים. משם נעלה צפונה (ומערבה) לכיוון בוליביה ופרו. יש בתכנון שמות כמו קורדובה, לה-פז, קוסקו והוארז, אך אין טעם לכתוב על כך כעת. תוכלו לקרוא על החוויות משם בזמן אמת.
בעיקרון, בשביל טיול כזה (לבנות) צריך תרמיל גדול (לא ענק) של 50-75 ליטר ועוד תרמיל יום קטן של 25-30 ליטר. בתור אחת שסובלת מקור קניתי שק שינה שמתאים למינוס 7 מעלות (יקר אך יעיל) ומעיל פליז עם וינד בלוק. שלא לדבר על הביגוד התרמי, וכמובן - כובע, כפפות וצווארון מפליז. מי שמתכנן לטייל במדינות האנדיות, יכול להשאיר בבית את האוהל והכילה. אפשר לשכור שם ציוד ואנשים נחמדים יסחבו אותו עבורכם (תמורת תשלום, כמובן).
באשר לשאלה "כמה לקחת?", "כמה שפחות" זו הסיסמא. בינתיים המשפט הזה עוד קצת מעצבן אותי. "אוף, לא רוצה להסתובב כל הטיול עם אותן 3 חולצות ו- 3 זוגות מכנסיים...זה יראה בתמונות כאילו לא כיבסתי חודשיים...". אבל כנראה שהם צודקים. זה כבד לסחוב וגם ככה ברוב התמונות יראו רק את העיניים שלי מבצבצות מבין המעיל והכובע. לסיכום, אם את יוצאת לטיול של בנות בלבד, אין טעם לקחת שום דבר מיותר, כי אף אחד לא יסחוב לך את זה כל הטיול, וגם אין טעם להשקיע באיפור.
הטיול הזה לא הולך להיות גיבוש לטייס וגם לא "בטן-גב ועכשיו להתהפך", זה טיול תרמילאים לייט -; גירסת הבנות שרוצות לכייף אחרי הצבא, אבל במקרה שלי מוגבלות בזמן בגלל לימודים. יהיו טרקים, סתלבט ונופים, אבל מה שבטוח הוא שיהיה כיף!
לתחילת הכתבה
