מגיעים למפלי האיגואסו
יום שני, 28/5, 14:30: זהו, הגיע הרגע. נפרדתי מכולם באזור גזילת הכספים. "מבטיחה לכתוב הרבה ואל תדאגו". מעכשיו אני ברשות עצמי. פעם ראשונה בחיי בלי מחוייבויות על הראש. אין שיעורי בית, אין מפקד, אין בוס. רק הצל שלי ואני. כשהמראנו, עוד הספקתי לזהות את הבית, תמונה למזכרת. נתראה בעוד 3 חודשים...
21:45, רומא. אני במטוס. למה לא ממריאים? תנאי מזג אוויר קשים, שעתיים עיכוב. יופי של סיפתח לטיול... באופן כללי יש לי את כל הזמן שבעולם, אבל לא כרגע. אני צריכה לתפוס טיסה לאיגואסו (Iguazu). אחרי 13 שעות ושיחת טלפון מהמטוס לארץ, נחתנו ועליתי על הטיסה הבאה, אחרי זו שפספסתי. תודה, דליה.
יום שלישי 29/5 16:00 שעון ארגנטינה: נחתי בגן עדן. הבטן בגדה בי עוד ברומא, הגוף לא סגור על עצמו מהג`ט לג ואני די בטוחה שברגע מסויים אכלתי ארוחת בוקר וערב בו זמנית... לקחתי מיני ואן להוסטל "פיטר פן" ויצאתי לחפש אינטרנט, להודיע שאני בחיים. אני מאוד ממליצה על הוסטל "Peter Pan" שברחוב קורדובה (Cordova) - המיקום נוח, אבטחה טובה, ישראלים במידה ובעלת בית מאוד נחמדה. אין טעם לקחת מוניות מיוחדת משדה התעופה. יש חברות שמוציאות מיני ואן שמוריד בכל ההוסטלים.
21:30. אני צונחת לשינה עמוקה. מחר מתחיל המופע.
מפלי האיגואסו - הצד הברזילאי
כשראיתי את המפלים זה היה כמו התגשמות חלום. חלום שנוצר בשנתיים האחרונות מלראות את התמונות של מי שהיה שם. ועכשיו אני שם, כלומר פה. וואו! אם יש לכם זמן, אל תוותרו על הצד הברזילאי של המפלים. נכון, הביקור שם יותר קצר, אבל הנוף מדהים וזה מתאבן נפלא לצד הארגנטינאי. רק לא לשכוח שאתם עכשיו בברזיל והמטבע הוא ריאל, אבל אפשר לשלם בפארק גם בפזו או דולר. אפשר לשלב את הביקור שם עם פארק הציפורים Parque Das Aves, או סכר איטייפו (Itaipu). כדי להגיע, אוטובוס מהתחנה המרכזית (2 פזו) לכיוון Foz Do Iguazu , הנהג יגיד לכם איפה לרדת ומחליפים אוטובוס לכיוון המפלים (2 ריאל). פארק הציפורים הוא ממש ממול, וסכר אטייפו יש להמשיך עד הטרמינל של Foz Do Iguazu ומשם לקחת אוטובוס לסכר - מומלץ לשים לב לשעות הסיור.
המשכתי את היום בפארק הציפורים החביב. שלל ציפורים, חלקן ממש מיוחדות, פרפרים ואפילו כמה זוחלים מעטרים את האזור. פגשתי טיפוס משעשע מגרמניה, שסרטן הצעצוע שלו (אלה שצפים באמבטיה) אמר לו שנמאס מהשגרה והוא רוצה לראות עולם. מאז הסרטן מתלווה לבחור ומצטלם בכל מקום. משהו סטייל האף היהודי של טל פרידמן ב"ספר הטיסה". קינחתי את היום בסטייק ואינטרנט. מחר קמים מוקדם.
מפלי האיגואסו - הצד הארגנטינאי
בשביל ביקור מוצלח בצד הארגטינאי של המפלים, Cataratas, מומלץ להשכים קום. יש הרבה מה לראות, ואפשר גם לבלות שם יומיים (והיום השני בחצי מחיר). לוקחים אוטובוס מהתחנה המרכזית (8 פזו הלוך וחזור) עד לשמורה. הרכבת של הפארק לוקחת לתחנות השונות ומשם מטיילים ברגל. אני התחלתי את הביקור ב- Macucu Trail. זה מסלול של 3.5 ק"מ לכל כיוון בתוך היער, ולא צריך את הרכבת בשבילו. כדאי מאד להגיע מוקדם, לפני שתיירים אחרים יבריחו את החיות.
אני ניצלתי את שלל הפרפרים והחרקים כדי להתאמן על צילומי מאקרו במצלמת ה- Cannon החדשה שלי. דוגמית מההתוצאות מובאת לפניכם. הלכתי לתומי ופתאום שמעתי משהו בשיחים. זה גדול, זה שחור וזה מתקרב. המצלמה שלופה, האצבע בהיכון, הגוף מתוח, ואז יצאה מהשיחים..... עובדת של הפארק. נו, באמת...
דיירי היער הם קופים, קואיטים (Coati), ציפורים, יגוארים ועוד. אולי שמעתם על המקרה שבו יגואר טרף ילד של אחד הריינג`רים. זה שם, אבל מאוד חשוב להנמיך ציפיות. אני לא פגשתי אף יונק, למרות שהייתי כמעט לגמרי לבד. לעומת זאת שמעתי מאחרים שנתקלו בכמה חיות פה ושם. בסוף המסלול יש מפל נחמד, אבל חבל להתעכב שם. יש מפלים "קצת" יותר יפים בשמורה. שביל המקוקו לוקח שעתיים-שלוש. לי לקח ארבע. המאקרו, אתם יודעים...
משם המשכתי ללוע השטן (Garganta Del Diablo). הרכבת לוקחת לתחנה ומשם הולכים ק"מ אחד על גשר מעל הנהר, עד שמגיעים למרפסת ממש מעל המפלים. השביל הזה היה סגור 20 ימים עקב עליה במפלס הנהר. ידעתי את זה. מה שלא ידעתי הוא שהיום הוא נפתח מחדש. יש! כנראה שמעו שאני מגיעה... הנוף מהמרפסות מרהיב כמו שהוא מרטיב - קחו לתשומת לבכם. כך לגבי המרפסות בצד הברזילאי. עמדתי שם בהשתאות מוחלטת. אני לא יודעת מה האנושות עשתה, אבל אמא טבע נראתה כועסת לאללה...
שאר הפארק הוא מסלולי הליכה נחמדים. מסתובבות שם כל מיני חיות וזה כיף פוטוגרפי צרוף. אני ביקרתי קודם בלוע השטן מחשש לקוצר זמן, אך בהחלט מומלץ לעשות קודם את השבילים ולהשאיר את השיא לסוף. דבר נוסף שיש שם הוא אי שהיה סגור כשהגעתי, אבל שמעתי שיש שם הרבה זוחלים והוא מצריך קצת כושר. את היום סיימתי באינטרנט ובשיחות בספנגלית (שילוב של ספרדית ואנגלית) עם דיירי ההוסטל השונים. למי שיש אפשרות, אני ממליצה לנסות ללמוד קצת את השפה. זה מאוד עוזר כי רוב האוכלוסיה לא דוברת אנגלית והשפה מאוד קלה. בתור בוגרת 4 עונות של הסידרה "קטנטנות" (גיל 6-10) אני יכולה להגיד שהסתדרתי לא רע בכלל.
פלא עולם - גירסת שנות ה- 2000
סכר איטייפו (Itaipu) הוא אחד משבעת פלאי תבל המודרניים. הוא זכה לתואר עקב היותו המפעל ההידרואלקטרי הגדול בעולם. הוא אחראי להפקת חשמל עבור 25% מאכלוסית ברזיל ול- 95% מאוכלוסית פרגוואי. נסעתי בבוקר לצד הברזילאי אבל עקב אי הבנה פספסתי את הסיור האחרון של הבוקר ונאלצתי להמתין בעיירה Foz Do Iguazu עד הצהריים. העיירה נחמדה ואפשר לטייל בה, אם יש זמן. כשסופסוף הגעתי לסכר התברר לי שהסיור החינמי אינו חינמי עוד. היום מתחילים לגבות 13 ריאל. כנראה שמעו שאני מגיעה... הסיור עצמו לקח בערך שעה, ואחר כך הלכתי למוזיאון האקולוגי שבאזור. הסיור שם היה מאוד מעניין והוא מומלץ לכל מי שחובב אקולוגיה, זאולוגיה ואנתרופולוגיה. המוזיאון מכיל אוסף של מוצגים שנלקחו מהכפרים שהוצפו בעת בניית הסכר וכן הסברים על הסכר עצמו. יש שם גם פוחלצים של חיות אופייניות לאזור, כולל הגאוטי, שעד עכשיו לא הצלחתי להבין איך לקרוא לה בעברית. אז אני אמשיך לדבוק ב¨שפן סלע ענקי שנראה כמו קפיברה גמדית¨. להלן תמונה - תחליטו אתם. בערב חזרתי להוסטל וישבתי לשוחח עם המוצ`ילרים השונים. בינתיים אני לבד, אבל בבואנוס הכל הולך להשתנות...
יום שבת 2/6 : יש לי טיסה חזרה לבואנוס ב- 17:00 והמונית לא תגיע לפני 15:15 אז העברתי את היום בארוחת בוקר ארוכה ואינטרנט ואז גיליתי שכבר אחרי 13:30 אז צעדתי מהר לעבר קצה העיר לאיזור הנהר. זו הליכה של חצי שעה לכל כיוון (קצת פחות, תלוי איך רצים). זהו מקום המפגש של נהר איגואסו עם נהר פרנה (Parana) ונקודת תצפית על ברזיל ופרגואי בשני צידי הנהרות. פינת חמד שאפשר להעביר בה זמן איכות לקריאה, כתיבה וצילום.
15:20 המיני ואן לא בא. בעלת ההוסטל עוד "מעודדת" אותי ואומרת שהיא לא ממליצה על החברה הזאת כי פעמיים הם פשוט לא הגיעו. למזלי הכל הסתדר והספקתי לטיסה, שכללה כוס שתיה וחטיף נשנשנים בטעם חזיר (איכס...). חשבתי שאולי אראה את המפלים מלמעלה אבל זה לא קרה וכעבור שעה וחצי ראיתי את אורות בואנוס איירס. אח, בואנוס איירס, הרפתקאה חדשה מתחילה.
הרפתקאה חדשה בבואנוס איירס
19:00 אני בבואנוס. עיר ענקית בקנה מידה של כל ישראלי. בראש מתרוצצות כל האזהרות למען בטחוני האישי, אבל האמת היא שפשוט צריך להפעיל שיקול דעת. אז חלקתי מונית עם זוג מוצ`ילרים שנסעו לאותו כיוון. הייתי מצויידת בכתובת ההוסטל Esturil שמאיה נתנה לי וציפיתי כבר למפגש. מאיה ומירב קיבלו אותי בשימחה וגם את ה"במבה" וה"פסק זמן" שהבאתי להן... אחרי ארוחת הערב שכללה סטייק פילה (Lomo) בקר מעולה, ישנו זמנית עד 1:30 לפנות בוקר. שבת בלילה הוא ליל המסיבות בארגנטינה, אך הארגנטינאים לא מתחילים מסיבה לפני 2-3 לפנות בוקר. כשקמנו להתארגן מאיה הקיאה. מי מקיא לפני המסיבה?! בכל אופן, עם המזל שלנו נפלנו על יום לפני הבחירות האיזוריות בארגנטינה, מה שאומר שאסור למכור אלכוהול בשום מקום, כולל במועדון באופרה ביי שאליו נסענו. מסיבה בלי אלכוהול, זה חדש... אחרי שעתיים הבנו את הרמז וחזרנו להשלים שעות שינה בהוסטל.
יום ראשון -; השכונות לה בוקה וסאן תלמו
קמנו באיזי ונסענו לשכונת לה בוקה (כמו קבוצת הכדורגל). יש בה בתים מדהימים בצבעוניותם, דוכנים, אמני רחוב ורקדני טנגו. זוג רקדנים אפילו הזמין אותנו ללמוד לרקוד. זה היה נחמד. בצהריים נסענו לסאן תלמו שהיא קצת שונה מלה בוקה. היא נראית יותר אותנטית והאווירה קצת יוצר שקטה. גם שם היו דוכני מזכרות וניצלנו אותם בשביל מתנות הביתה. בערב אכלתי בפעם הראשונה בטנדור ליברה, שפירושו מזלג חופשי, או בעגה הישראלית "אכול כפי יכולתך". היה טעים עד כדי עומס יתר....
יום שני -; השכונות פלרמו וריקולטה
לאחר ששלחתי ברכת יום נישואין שמח להוריי נסענו לשכונת פלרמו. מאיה ומירב, שכבר מבלות בבואנוס כשבועיים (להוציא 3 ימים באורוגוואי), כבר מכירות את רוב קווי האוטובוס ואת התחנות, אז ההתמצאות היתה קלה. בפלרמו יש גן בוטני חביב, גן יפני שלא ביקרנו באותו יום וגן חיות שהיה סגור. אז נסענו לשכונת ריקולטה, למוזיאון לאומנות מודרנית, שגם הוא היה סגור. מה יש פה לאנשים עם יום שני? כמה זמן נמשך פה סופשבוע?! טוב, המסקנה היא שצריך לעשות שיעורי בית לפני שמגיעים לכל אתר. ביקרנו בבית הקברות של אליטת בואנוס איירס. אלוהים, זה נראה כמו שכונה, כולל פנסי רחוב. לכל אדם או משפחה בנו חצי ארמון, וגם למשפחתה של אויטה פרון. Don't Cry For Me Argentina... בערב, כרגיל, קינחנו עם מסעדה. אכלתי סטייק פילה של 90-100 ש"ח ובטעם של 130 ש"ח בארץ, שכאן עלה לי 40 שקלים חדשים בלבד, וזה נחשב פה ליקר. כך עבר לו כבר שבוע מאז עזבתי את ארץ הקודש לטובת יבשת הפלאות. כבר מותר לי להתגעגע בקול? או שאני "צעירה" עדיין כמו בצבא?
יום שלישי -; השלמות בפלרמו וריקולטה
נסענו (שוב) לשכונת ריקולטה, אך המוזיאון נפתח רק בצהריים (שיעורי בית!!), אז נסענו לגן החיות. היה מדהים. היו שם חיות שלא ראיתי במציאות לפני כן כמו באפלו, פנדה אדומה, ויקוניה (בת דודה של האלפקה) ועוד כמה חיות חדשות חסרות שם עקב מחסור בשלטים. צילמתי את כל מה שהיה שווה צילום וגם כמה בשביל הכיף כמו הלוטרה החביבה מדי שחשבה שיש לי אוכל ביד. אחרי ביקור קצר בגן היפני נסענו למוזיאון Bellas Artes שסופסוף היה פתוח. היו שם יצירות הזויות לחלוטין ובעיקר דיוקנים של אנשים מאוד מכוערים. וגם כמה פסלים שנראו כמו פרחים במבט ראשון אבל מבט שני יגלה שאלו בעצם איברי מין!... המוזיאון ממוקם ליד פסל הפרח המדהים - פסל ממוחשב שמסתובב על צירו בהתאם לשמש.
בערב יצאנו למסעדה ופאב. מאיה ומירב הזמינו פלטת גבינות בלי לשאול כמה זה עולה (והצטערו אח"כ) ומאיה שתתה כמעט לבדה בקבוק יין. ההשלכות של זה כללו נסיעה במונית עם נהג מטורף שכל פעם כמעט עבר באדום וקריינות מצד מאיה של פעולותיו: "והנה, הוא מאיץ ונוסע באדום, לא, הרמזור בדיוק התחלף אבל זה לא מספיק לו והוא עוקף מימין, רק שאין עוד נתיב מימין... זהירות מהאוטובוס!!". חוויה. בכלל, עבור הנהגים בבואנוס סימני נתיבים הם רק המלצה. שלושה נתיבים הם בעצם מינימום חמישה וכו`.
יום רביעי -; קניות ברחובות פלורידה וקורדובה
הלכנו לרחוב פלורידה דרך פלזה דה מאז`ו (Plaza De Mayo) לעשות קצת שופינג, אבל לא מצאתי כלום. יש איזו חוקיות מוזרה, שלפיה בכל מקום שאליו אנחנו מגיעות יש איזו צעדה, הפגנה, בחירות או סתם התקהלויות קולניות. הפעם היו מחסומים ליד בית הנשיא והרבה שוטרים. העדפנו לא להישאר באיזור. מאיה ומירב כבר שבעות מבואנוס וגם די עברנו בכל המקומות החשובים בעיר. על כן החלטנו לקחת אוטובוס לילי לעבר קורדובה -; עיר הסטודנטים.
סופשבוע בקורדובה
אחרי 9 שעות נסיעה שעברו בשינה כמעט רצופה הגענו לקורדובה ולהוסטל Locomotion Pop Hostel. מקום חביב. יש להם ארנבת מחמד בשם לו שכבשה אותי מהרגע הראשון. בעלי ההוסטל הצילו אותה מאקווריום של נחש, שניה לפני שהפכה לארוחת צהריים... אחד העובדים בהוסטל, מרטין, היה אדיב מאוד ודיבר אנגלית שוטפת (שינוי מרענן). הוא הראה לנו תמונות מכל המקומות באיזור והסביר איך להגיע. אחרי כמה שעות שינה יצאנו לתור את העיר. הגענו עד ה"נהר" שנכתב במרכאות כפולות עקב דימיון רב מדי ל"ירקון" שלנו ואצלנו עוד יש פחות ביוב.... אכלנו במסעדה המומלצת Las Ti Najas (שוב, אכול כפי יכולתך). יש שם את כל סוגי המאכלים שתוכלו לבקש. והכל ממש טעים, חוץ מהקינוחים, שכבר אכלתי טובים מהם. הלכנו לישון מוקדם כדי לקום רעננות למחרת... והיתה סיבה לכך....
יומני היקר, היום קפצתי ממטוס!!!
כן כן, היום עשינו צניחה חופשית וזו פשוט חוויה אדירה ומומלצת לכל בן אנוש שרוצה להרגיש כמו סופרמן לכמה דקות. נפילה חופשית של חצי דקה מגובה 2,500 מטר ואחרי פתיחת המצנח פשוט מרחפים עוד 4-5 דקות. זה רק אני ואלוהים (ומאטו, הבחור שמחובר אלי מאחורה). קפצתי בלי כפפות ואיבדתי תחושה באצבעות, אבל השתדלתי להנות מהרגע. אין מספיק מילים לתאר את החוויה הזו. היא שווה כל אחד מ 460 הפזו ששילמתי עבוד הצניחה, DVD ותמונות סטילס. פגשנו שם בחורה בשם חן שמטיילת לבד. מי יודע, אולי ניפגש בשנה הבאה בפקולטה לרפואה בת"א.. בדרך כלל מחכים שעות בגלל עומס של אנשים, אבל אנחנו וחן היינו היחידות שקפצו באותו יום. אז יש כמה יתרונות בלטייל מחוץ לעונה.
"שלום עליכם מלאכי עליון"
יצאנו בערב לחפש את בית חב"ד קורדובה, כדי להגיד ברכת הגומל אחרי הצניחה של הבוקר (סתם...). הרב יוסי ואישתו פתחו לנו את ביתם לאחר התפילות בבית הכנסת ואירחו אותנו ועוד כמה אסופים לסעודת שבת הלכתית שכללה אוכל ביתי ומזמורי שבת. התפילות היו אמנם בעברית, אך הם מבטאים את המילים בצורה שונה. בכל זאת היה כיף לשמוע. הערב היה קסום וטהור. גרם לי להתגעגע עוד יותר לקידוש של יום שישי בבית. היתה לי פליטת פה קטנה ומביכה כשהרב הסביר לנו איך לחזור להוסטל ואני אמרתי בטעות את המילה "טקסי"... לא נעים... אבל סך הכל הסעודה היתה סיום נהדר ליום נהדר.
טיול באיזור קורדובה רבתי
מאיה חולה. היא כבר לא תבוא היום לשום טיול. אז מירב ואני נסענו לכיוון ההרים לטיול קצר בחיק הטבע. התוכנית היתה לנסוע לסכר, אבל לא ידענו איך קוראים לסכר, למקום, או לתחנה. מה שכן ידענו זה "אוטובוס אדום וגדול עם כיתוב Intro Cordoba, תחנה אחרונה". זה הספיק, מסתבר - נסיעה של שעה וחצי ושלושה פזו. כשהגענו לשם פגשנו 3 מקומיים בני 18, גבריאל, ליאו ופאולה, שיצאו לאיזור לאסוף דגימות מהנהר לשיעור ביולוגיה באוניברסיטה. יותר מאוחר פגשנו עוד קבוצה כזאת. ממש מסיבת כיתה. הם הראו לנו את הדרך וישבו לדוג. השבילים לא היו מסומנים ולאחר כמה פניות בספק חזרנו על עקבותינו ואז הופיעו שוב שני הבנים. הלכנו איתם, אבל לא הגענו עד המפלים (שלפי התמונות שמרטין הראה לנו, הם ממש יפים), וחזרנו להוסטל לבדוק מה שלום מאיה. תודה לאל, היא מרגישה יותר טוב. יצאנו לאכול משהו וקצת לאינטרנט ובלילה נסענו לטוקומן, להתחיל את השלב הבא והפחות עירוני של הטיול בצפון ארגנטינה.
