עפתי לתרמילאים

את רוטורואה מריחים לפני שרואים

עופר מגיע לרוטורואה, בירת הפעילות התרמית בניו זילנד. שם הוא נכנס בשער הגיהנום, משוטט בין `קערת הבישול של השטן` ל`אגם התבערה`, ומבקר באי שכולו הר געש פעיל ויורק עשן.
judb
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: את רוטורואה מריחים לפני שרואים

בדרך לרוטרואה

הגענו להמילטון, שעה וחצי דרומית לאוקלנד, היישר לידיו של בני, הדוד של עדי. אנחנו נוסעים אחריו, בדרך לבית שלו, כשפתאום הוא עוצר בצד הדרך, באמצע רחוב די ראשי. "כשאני אומר לחבר`ה בארץ שאני גר בעיר, הם לא כל כך מבינים על מה אני מדבר", הוא אומר לנו ומצביע למטה. במרחק של כמה מטרים מהכביש זרם לו נחל נחמד, מוקף בצמחיה טרופית בסגנון יער גשם. "עיר בניו זילנד", אומר דוד בני.

דוד בני חתום גם על המשפט שבכותרת הכתבה, ואנחנו יצאנו לדרך לרוטורואה- העיר המסריחה. האמת שלא כל כך הרחנו לפני, ורק במרכז העיר היכה בנו הריח הגופריתי החזק (דומה לריח של ביצה רקובה). עיר מסריחה, שיושבת במרכז של אזור גיאותרמלי, ובמילים אחרות- האדמה שמתחתיך רותחת. תמונה בפארק שבמרכז העיר: אישה הולכת עם עגלת תינוק, מימינה יוצאים אדים חמים ומסריחים מהדשא, משמאלה- מעיין של מים חומים ורותחים ומלפניה בוץ מבעבע שנזרק כמה ס"מ לאוויר כל כמה שניות. עיר משוגעת.

 ועוד משהו על הפארק הזה - לפני שנה בערך, בצהרי יום קיץ נעים התרחשה התפרצות באמצע הפארק. קיטור ועפר נזרקו לגובה של 200 מטר באוויר במשך רבע שעה רצופה כשהתושבים המקומיים והתיירים עומדים המומים מסביב. אף אחד לא נפצע.

לתחילת הכתבה

פעילות תרמית בעיר

"השער לגיהנום, קח ימינה עוד 400 מטר". זה מה שטען השלט שבצידי הכביש ואנחנו, שמחים על ההזדמנות להציץ לגיהנום ולחזור בחיים, לקחנו ימינה. הגענו ל-Hell`s Gate - האתר הגיאותרמלי הפעיל ביותר בסביבות רוטורואה שמקבל פניך בתמרות עשן שיוצאים מהאדמה כבר בחנייה. משלמים 12 דולר ניו זילנדי ונכנסים. השלט הראשון מזהיר- "סכנה! אנחנו לא צוחקים, אתם מסכנים את החיים שלכם אם אתם יורדים מהשביל".

בשעה הקרובה הלכנו בין "גרון השטן" (חור שחור באדמה שפולט עשן) ל-"קדירת הבישול של השטן" (בריכת בוץ שחור מבעבע) ולעוד כל מיני אתרים שכאלו, שפולטים גזים ברעש סילוני, בוץ בקולות פצפוץ ומים רותחים בקולות בעבוע, כשלחוויה העל חושית הזו תוסיפו את ענני הגופרית המסריחים שמסביב. ג`ורג` ברנרד שו שביקר פה, אמר - "אני מצטער שביקרתי במקום הזה. זה מזכיר לי יותר מדי את העתיד שתיאולוגים צופים לי".

כדי להירגע קצת מאווירת הגיהנום, נסענו למעיין הסודה- אחד מהרבה מעיינות חמים שמפוזרים בטבע או בצידי הדרכים שבאזור. בין המים החמים לפושרים נרגענו קצת, וסגרנו יום.

 רוטורואה כוללת עוד כמה אתרים (בתשלום ובחינם) שבהם אפשר לראות את "אגם המחבת"- המעיין החם הגדול בעולם, "אגם התבערה"- שמימיו בצבע התכלת כל כך חומציים שלא כדאי להכניס אצבע למים, "בריכת השמפניה" ו"מגש הצבעים של האמן" שהם מעיינות חמים בצבעים מטורפים, ה"ליידי נוקס"- גייזר שמתפרץ לגובה של 21 מטר כל בוקר ב-10:15 ועוד הרבה תופעות שקורות בגלל החום הרב שכדור הארץ פולט כאן.

לתחילת הכתבה

אי שכולו הר געש

Whakatane נמצאת במרחק של שעה ומשהו נסיעה מרוטורואה, על חופיו של Bay Of Plenty, והיא נקודת המוצא לסיורים (המושטים והמוטסים) לאי שהוא הר הגעש הפעיל ביותר בניו זילנד- White Island. על השם אחראי קפטן קוק שראה את העשן הלבן שעולה מהאי באחד ממסעותיו באזור. לא הרבה השתנה ב-200 השנים שעברו מאז ואת העשן הלבן שעולה כל הזמן לשמיים רואים היטב מהחוף, מרחק של כ-50 ק"מ מהאי. ההפלגה לקחה קרוב לשעה וחצי, כשההר נהיה יותר ויותר קרוב. עגנו בקרבת האי, הצטיידנו בקסדות ובמסכות אב"כ (על כל מקרה שלא יבוא) וירדנו עם סירות גומי לסיור באי. כבר פעם רביעית שאני כותב לכם תיאור של הליכה על הר געש פעיל, כל פעם זה יותר קשה. איך אפשר להעביר במילים חוויה שכוללת כל כך הרבה חושים? לראות נוף מוזר, משוגע, לשמוע סילונים דקיקים של קיטור שמשתחררים ברעש מחריש אוזניים או את השקט של הכמויות האדירות של העשן הלבן שעולה לשמיים, להריח את כל זה ואפילו להרגיש את זה - החום ברגליים, העשן שמתקרב עד אליך, הטיפות החומציות שצורבות קצת את העור.

האי-הר געש הזה הוא שילוב של נוף ירחי ואכזר עם מדבר שחור שמוקף מים כחולים. ההליכה היא על חצץ שחור, אפר וולקני ומים רותחים כשבדרך עוברים על משטחי גופרית צהובה ומסריחה וסילוני קיטור שמתפרצים בלי אזהרה מוקדמת בצדדים. אחרי 20 דקות הליכה שכאלה מגיעים לשפת הלוע שמכוסה ברובו באגם בצבע חום (המדריכה יכלה להישבע שאתמול הוא היה ירוק). לצד האגם ישנו לוע קטן שבשקט בשקט משחרר ענני עשן לבן וסמיך לאוויר.
חוויה מטורפת.

 בהפלגה חזרה נכונו לנו שתי הפתעות. הראשונה הייתה שראינו להקה של עשרות דולפינים ששייטו להם מסביבנו וקפצו ממש ליד הסיפון. ההפתעה השנייה הייתה בכניסה לנמל כשגל ענק שטף את הסירה וכולנו, שעמדנו בחוץ, נרטבנו לחלוטין. המצלמה שלי ניצלה בנס וכולנו יכולנו לצחוק כל הדרך אל הבגדים היבשים שבאוטו.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על רוטורואה