הפעם אני כותב ממקום מושבי באלוואי (Elowai), ונדמה לי שזה המקום לספר קצת בהרחבה על הארגון בו אני מתנדב: Aang Serian. קודם כל, שמו של הארגון אינו בסווהילית אלא בשפת המאא, שפתו של שבט המסאי ומשמעותו היא "בית השלום" (או כפר, תלוי את מי שואלים...). הארגון הוקם לפני שנים אחדות על ידי איש צעיר, בן שבט המסאי, וחברתו (כיום אשתו- אם נדייק ברכילות) שהיא ילידת בריטניה, לבנה שהתנדבה בכפר, כמו שכבר כתבתי.
הארגון פועל לשמר את התרבות הילידית (גם של שבט המסאי וגם של שבטים אחרים), אבל עושה את זה תוך כדי שילוב בתרבות הכללית (הטנזנית והעולמית). לצורך כך הוא משלב פעילות בכמה אתרים, שניים בארושה ואחד באלוואי. בארושה פועל סטודיו שמקליט ואוסף מוסיקה ילידית, ומבקש לקדם אומנות אחראית- כלומר שהמוסיקה לא תתאים את עצמה לסטנדרטים האמריקאיים (ה"בלינג בלינג" בתחום הראפ וההיפ-הופ), אלא תנסה להעביר מסרים חברתיים ואידיאולוגיים. בנוסף לסטודיו, בארושה מתנדבים גם מלמדים אנגלית כדי לתת כלים לנוער לקראת שילובם המקצועי. מתנדבים נוספים עובדים במשרד, בעיקר בבניית תוכנית הלימודים לבית הספר באלוואי. ברור, לכן, שהמתנדבים באאנג סיריאן בארושה נדרשים לדעת אנגלית ברמה טובה, אבל הבנה במוסיקה (בעשייתה או בתעשיה) יכולה לתרום מאוד, וכן הכשרה בתחום החינוך. יחד עם זאת, נראה בהחלט שיש מקום גם למי שאין להם הכשרה פורמלית בתנאי שיש לו הרבה רצון טוב.
בכפר אלוואי המשימה העיקרית היא לימוד. לימוד במובן הכי בסיסי, של לעמוד מול כיתה ולנסות להעביר חומר. אם בסיסי, אז למה אני מסביר? פשוט משום שבטנזניה שום דבר לא ממש בסיסי או ברור מאליו. מה שכן בסיסי זה התשתיות: בית הספר באלוואי נבנה ממש בימים אלה, אבל כרגע מדובר במבנה בודד, שסביבו 2-3 ביתנים ובית ספר יסודי במרחק מה. הכיתה מזכירה לי תמיד את הכיתה בה למדו ב"בבית קטן בערבה", למי שזוכר.
התלמידים מגיעים לבית הספר הזה מכפרים שונים בסביבה ורובם צועדים כשעה לכל כיוון. זה בעצם הדבר שהופך את עבודת המתנדב כאן לקשה, אבל גם מפתה כל כך: הצורך לגרום לתלמיד לצעוד שעה כל בוקר (בגשם ובשרב, למי שהצעידה ככה סתם לא מספיקה...) כדי להגיע ל... בית ספר. רובנו וודאי התעצלנו פעמים רבות לקום ולצעוד 10 דקות לבית הספר, גם אם המורים שלנו היו מעולים. מלבד מתנדבים (שלא נמצאים כאן באופן קבוע אלא על פי רצונם, בעיקר) יש כאן מורה אחד- והוא מלמד את כל המקצועות. מר קוטוקאי הוא גם המורה וגם המנהל של המקום והוא אישיות מסקרנת מאוד. הוא משכיל ונעים מאוד לשוחח איתו, ובמידה לא מבוטלת הוא השותף שלי כאן, כמתנדב.
כדי לא להבהיל את מי שמבקש להתנדב כאן, אבל לא בהכרח לבלות שבועות שלמים לבד באמצע שומקום (אין קליטה גם בסלולרי, למי שתוהה), אני אספר שהדברים ישתנו בקרוב. בית הספר, כמו שציינתי, בבניה, ובין היתר נבנה כאן מבנה מגורים למורים (ומתנדבים), כך שלא נישן כאן עוד באוהלים. בנוסף, מספרים שעד תחילת שנת הלימודים הבאה (אוקטובר 2005) יהיו כאן שני מורים נוספים. נכון, כשמדברים כאן על זמנים זה לא בדיוק מחייב, ועל כך אני אפרט בפעם אחרת, אבל בכל זאת זה עתיד להקל מאוד על המתנדבים כאן.
ניתן להבין מכל זה שההתנדבות באאנג סיריאן דורשת הזדהות אידיאולוגית עם הנושא של קידום תרבות ילידית מעבר למחויבות האידיאולוגית להתנדבות כהתנדבות. מצד שני, נדמה לי שכל אחד יכול למצוא בעצמו את השמרנות הדרושה, כדי לפחות להעריך את הנסיון של השבטים כאן שלא להיבלע בגלובליזציה.
החיים באלוואי לא פשוטים- לא לתלמידים, אבל (נדמה לי) בעיקר למתנדבים, פשוט כי הם לא רגילים. אין כאן מקום לקנות מזון, הכל מגיע על הגב (מארושה!) והמים הם בצבע חום. בשבוע האחרון אכלתי 30 גרסאות שונות של אורז והעברתי שעות רבות בסינון מים. אבל איכשהו העמידה מול הכיתה בנסיון להסביר מה היא "זוית" או לקרוא סיפור יחד, יוצרת הרגשה שבדיוק בגלל זה הגעתי לכאן. החיוך הוא הצעד המתבקש משם...
לכאן ניתן לצרף את העובדה שהנוף כאן פשוט מדהים. לפני מספר ימים הציע לי המורה כאן, קוטוקאי, להצטרף אליו לצעדה קצרה לביתו. מסתבר שההגדרה של בן שבט המסאי למילה "קצרה" שונה מאוד משלנו: אחרי כשעתיים, מתנשף כמו שלא התנשפתי בעבר, הגענו אליו הביתה (בית "בומה" מסאי טיפוסי, בנוי משילוב בין עץ, בוץ, גללי פרות ושאר פירות העונה). מדהים לגלות באלו תנאי חיים אנשים גרים, וכן את מידת המחויבות הנדרשת מאדם לטפס כך כל יום כדי ללמד 40 איש. הוא, כמובן, הסביר שזה לוקח לו 45 דקות, אבל כל האנשים האחרים כאן, שאינם מסאיים, היו המומים שזה לקח רק שעתיים. "אבל היית בצבא"... הוא לא הבין. לך תסביר לו מה עושות 3 שנים באוניברסיטה לכושר, שמלכתחילה לא היה משהו... אם הייתי צריך עוד סיבות לחייך, לקחתי לי באחד הימים את הדיסק של "איפה הילד", ושוטטתי לאיטי בין עוד ועוד בקתות. התחושה הייתה נפלאה. עד שנגמרו הבטריות, אחרי 20 דקות.
