תיאור המסלול ומידע כללי

לפני שנתיים נסענו לגוואטמלה ולפתע התעורר בי דחף לכתוב על הטיול המדהים. אני מניחה, שהמקור לכתיבה נובע מהגעגועים המציפים אותי מחדש, הגעגועים למדינה הנפלאה הזאת. בגדול, המסלול שלנו היה המראה מישראל דרך מדריד ונחיתה בגוואטמלה סיטי הסואנת. משם המשכנו לאנטיגואה, לאטיטלן ולפלורס. את הטיול סיימנו בחופיה המפנקים של מקסיקו. תחילה בקנקון ומשם המשכנו לאיסלה מוחרס, לטולום וחופי החול הלבנים שלה. משם למקסיקו סיטי וחזרה לישראל.

נסענו בשלהי מרץ, תחילת אפריל. יש לתכנן את מועד הטיול היטב. אנו נפלנו על לא מעט ימי חג. אחד מהחגים היה חופשת האיסטר, שהורידה המוני אמריקאים וקנדיים למקסיקו, וגם איזה חג מקסיקני מקומי, שגרם לצפיפות רבה בחופים (כדאי לנסות להתחמק).

 באופן כללי בגוואטמלה אפשר להסתדר בלי ספרדית. האנשים מאוד תקשורתיים ועם קצת רצון טוב והרבה פנטומימה, סבלנות ודיפדוף בשיחון עברי-ספרדי, בסוף מבינים אחד את השני. אנחנו נשמענו לאזהרות שקיבלנו לא להסתובב בלילות בחוץ. לא בדקנו את אמיתותן ואולי בשל כך לא נתקלנו בשום סוג של אלימות או הונאה. המטבע המקומי נקרא קצאל (Q). השוני בערך ההחלפה, בין נקודות Change והבנק, זניח למדי. את המים קנינו במיכלים גדולים של גלון (גלון=3.7 ליטר). העלות של מיכל אחד, נכון לאז, עמד על 9 קצאל. בנוגע לשינה, ומכיוון ששנינו חצינו את ה - 35 וכבר לא בראש של טיול אחרי הצבא, בחרנו רק במקומות נעימים ואסתטים. השתדלנו, שלא יהיו יקרים, אבל בהחלט לא התכלבנו.

לגבי התחבורה, הטיסות מהארץ והחזרה לארץ, עם איבריה היו מצויינות. בגוואטמלה, שאטלים של חברות נסיעות פזורות בכל מקום מספקים שירותי הסעה ממקום למקום. מגוואטמלה סיטי לפלורס עברנו בטיסה, לפי מיטס זכרוני, הכרטיס עלה 134 דולר אמריקאי עם חברת Taca, ונדרשנו לשלם דמי ביטחון בשדה התעופה, כ - 20 קצאל לאדם. מפלורס לקנקון עברנו בטיסה נוספת, וגם את הדרך מקנקון למקסיקו סיטי עשינו בטיסה. באגם אטיטלן, המעבר מכפר לכפר נעשה באמצעות Taxi Boat, שהן סירות קטנות ורעועות (וודאו שיש חגורות הצלה בסירה כאשא אתם עולים עליה).

לתחילת הכתבה 

הנחיתה באנטיגואה

נחתנו בגואטמלה סיטי ומייד לקחנו שאטל (טרנזיט המשמש כמונית) לאנטיגואה. זהו טרמינל קטן ומיושן, וביציאה ממנו מחכים הנהגים. נסיעה לא ארוכה, כשעה ורבע עד לאנטיגואה היפה והשונה כל-כך מגואה סיטי. את הלילה ראשון העברנו בפוסדה אל-דסנגאנו (Posada El Desengano). האירוח בסיסי, נקי ויש מים חמים. את ההזמנה עשינו מהארץ. אנטיגואה זאת עיירה קטנה, ציורית ונחמדה. יש בה שוק טוב (מחירים זולים יחסית למה שנתקלנו בהמשך הטיול), כיכר מרכזית, כמה פנינים ארכיטקטוניות, בתי- ספר לספרדית, מסעדות ובתי קפה, וכמובן, את הטבע שמסביבה. יש הרבה סוכנויות נסיעות וניתן להזמין דרכן טרקים, טיולים חד - יומיים וטיסות המשך.

אנחנו לקחנו את הטיפוס להר הגעש פאקאיה (Pakaya) דרך סוכנות גראנד יגואר (Grand Jaguar), שנמצאים באחד הרחובות המתחברים לכיכר המרכזית. העלות היא 7 דולר אמריקאי לאדם. הטיפוס של אחר-הצהריים מומלץ, אז העננות מתפזרת. כמו כן, כדאי להצטייד בפנס, כי כבר חשוך כשיורדים מההר. למתקשים בטיפוס ניתן לקחת Taxi Horse, שזה סוס המובל על-ידי ילד מקומי, שמגיע כמעט עד האזור בו נשפכת הלבה. בדרך חזרה לאנטיגואה ותמורת טיפ סמלי, רודולפו הנהג, החזיר אותנו למקום בו התאכסנו ולא הוריד אותנו בכיכר המרכזית. יש סוכנות נסיעות טובה באנטיגואה שנקראת קאמינוס ורדס (Caminos Verdes), הנמצאת ברחוב שקרוב לכנסיה. להלן פרטי הסוכנות:

לתחילת הכתבה

הטיול בפנחצ`ל ובפירמידות של טיקל

פנחצ`ל, או בז`רגון המקומי - פנה הוא מקום נחמד מאוד. את הנסיעה מאנטיגואה לפנחצ`ל, שעל גדות אגם האטיטלן, הזמנו דרך הגראנד יגואר (Grand Jaguar). עדיף לשריין מקום יום מראש, אבל לא הכרחי. הנסיעה בשאטל אורכת שעתיים וחצי ועולה 7 דולר אמריקאי. לנו בפוסדה לוס וולקנוס Posada Los Volcanos)) תמורת35  דולר אמריקאי ללילה. החדר היה יפה, מרווח יחסית, נעים. היה בו טלוויזיה, מים חמים והכי חשוב, יחס אוהד מהבעלים. הם גם מספקים שירותי אינטרנט חינם, שמירת חפצים, כביסה, טלפון ב - 2 קצאל לדקה. הם הקפידו לנקות ולסדר את החדר בכל בוקר.

 ארוחה טובה יש בפאז`רו אסול (Pajaro Azul) -; אוכל טעים ולא יקר. עוד מסעדה טובה, שמגישה קפה טוב בפנחצ`ל, זאת מסעדת אל ביסטרו ביין-וונידוס (El Bistro Bienvenidos). המסעדה צמודה ללוס וולקנוס עם להקה שהנעימה את זמנם של האורחים.

 פנה הייתה נקודת יציאה לאטרקציות באיזור: הכפר סן מרקוס, הכפר סנטיאגו, השוק המקומי ועוד. את הנסיעה לסנטיאגו (שם נמצא משומון, האל המקומי) עושים בסירה (Public Boat) מהמזח, במחיר 25 קצאל לכל כיוון. ספסרים מנסים לתפוס את התיירים בירידה למזח ולמכור להם את אותה נסיעה במחיר פי 4, אז כדאי לשלם רק כשעולים לסירה את מחיר הנסיעה המקומי. יש שם ילדים הלוקחים את התיירים מהמעגן בסנטיאגו למשומון ב - 10 קצאל. עלות הכניסה היא גם 10 קצאל. אם אתם מעוניינים להצטלם עם המשומון, תאלצו להפרד מ - 4 קצאל. הכפר עצמו דוחה, השוק מלוכלך ויקר יחסית לאנטיגואה. אין ספק כי החוויה אנתרופולוגית, אבל לא בטוח ששווה את הטרחה. נראה כמלכודת תיירים קלאסית וקשה לי להאמין, שיש עוד פונקציה למשומון, חוץ מעשיית כסף על חשבון תיירים פרייארים.

נסיעה לסן-מרקוס עולה כ - 20 קצאל. בדרך יש עצירה להחלפת סירות. זהו כפר, שמתמחה בטיפולים הוליסטים. קיים שם מרכז טיפולים שנקרא הוליסטיק סנטר (Holistic center), המופעל ע"י צוות מערבי. התפנקנו במקום עם מסאג`ים טובים (מסג` של 90 דקות עולה 200 קצאל). את הלילות אפשר להעביר למנוחת בפוסדה סכומן (Posada Schuman). אילו הן בקתות אבן יפהפיות, צופות לאגם, גן מטופח ושלווה. לינה וארוחת בוקר בבקתה הראשונה, שצופה לאגם עולה 42 דולר אמריקאי. שימו לב - כדאי להזמין מקום מראש (בקתות ללא נוף זולות יותר, כ - 22 דולר אמריקאי). במעלה הכפר מצאנו פיצריה לא רעה, עם בעל בית חביב, שדיבר קצת אנגלית.
לפלורס, העיר הסמוכה לטיקל, הגענו בטיסה מגואטמלה סיטי (הטיסה אורכת שעה וקצת). ביקשנו מנהג המונית ביציאה מהטרמינל הקטנטן, שיקח אותנו לאכסניה כלשהי. לנו בלה מסה דה לוס מאיה (La Mesa De Los Maya) ושילמנו 150 קצאל ללילה לחדר זוגי. יש סופר ליד המלון ושירותי כביסה מצאנו במלון ממול. הרבה מסעדות פזורות סביב, ברמות שונות. האוכל סביר, כ - 35 קצאל למנה עיקרית. טקסי (טוק טוק) לשדה התעופה, עולה בסביבות 10 קצאל.

 הביקור בטיקל זאת חוויה שאסור להחמיץ. מקסים, מדהים, מרשים. נסיעה מפלורס לטיקל וחזרה בשאטל עלתה 50 דולר ל - 7 נוסעים. בטיקל שכרנו מדריך, שמו חוזה. הוא דובר אנגלית מצויינת, נחמד מאוד ושופע ידע. שילמנו 60 דולר לקבוצה של 7 אנשים. אפשר לומר, שזה סיור פרטי למעשה. הסיור ארך 4.5 שעות. על חלק מהפירמידות ניתן לטפס ולתצפת על האתר מהגובה. נהג המונית שהביא אותנו בבוקר חיכה לנו והחזיר אותנו לפלורס. בפלורס עצמה ניתן למצוא עוד קצת אטרקציות, כגון: הפלגה בתוך הנוף היפה וקניות. לגבי הקניות אולי כדאי לשקול שוב כי המחירים יקרים וללא הצדקה. מכאן המשכנו למעשה לפרק הפינוקים - מקסיקו.
 

הים של קנקון ושל איסלה מוחרס

הטיסה מפלורס לקנקון עברה עלינו בציפייה גדולה לקראת מדינת המאיה. הטיסה חלפה ביעף ונמשכה שעה וחצי. עברנו לטרמינל של הטיסות היוצאות וקנינו כרטיסי טיסה למקסיקו סיטי. הכרטיס בזמנו עלה 120 דולר אמריקאי. משך הטיסה הוא כשעתיים בערך. ביציאה מהטרמינל לקחנו שאטל לפוארטו חוארז, המעגן ממנו יוצאת המעבורת לאיסלה מוחרס. המחיר של השאטל עמד על 10 דולר אמריקאי (רצו 12, אבל לא הסכמתי). 3.5 דולר אמריקאי למעבורת, תביא אתכם למחוז חפצכם - איסלה מוחרס. באיסלה מוחרס יש טווח רחב של מקומות לינה. הזולים עולים 30 דולר לחדר ללילה, ועד למפוארים, במאות דולרים ללילה עבור חדר. אנחנו מצאנו חדר נוח, ממוזג, נקי ויפה במלון הוטל בלמר (Hotel Belmar), שנמצא במרכז ב - 52 דולר אמריקאי. באחת הקומות במלון יש מתקן של מים מינרלים לרווחת המתארחים.
על האי יש שפע של אטרקציות. יש מסעדות טובות ומשובחות בהן אפשר לאכול. כמו כן, יש לא מעט חנויות המוכרות מזכרות. הבילוי העיקרי הוא כמובן הים המשגע. ישנם שני בתי קפה בבעלות ישראלים. באחד מהם, במניינה, ניתן להחליף ספרים. בשני, בקומונו, התארחנו בליל-הסדר הגדול שערכו. משם נסענו לטולום המדהימה, חזרה במעבורת לפוארטו חוארז ומשם מונית לתחנה המרכזית ונסיעה בפאבליק באס (Public bus).

את הלילה האחרון בילינו בקנקון עצמה. העיר מחולקת לדאון טאון (Down town), שזהו החלק התיירותי. ממוקמים שם מלונות ענק, מרכזי קניות מפלצתיים וחיי לילה (ביקור בקוקו-בנגו נחשב לחובה). בחלק המקומי של העיר (כלומר, האיזור ללא רוב התיירים) - מחירי המלונות בהתאם. מונית מהמלון לשדה התעופה עולה כ - 20 דולר אמריקאי. מקנקון טסנו למקסיקו סיטיה ומשדה התעופה לקחנו מונית (חיפושית ירקרקה וזריזה) לסוקלו. שוטטנו קצת באיזור עד שמצאנו מלון סביר להעביר בו את הלילה. כמו כן, ביקרנו במוזאון של פרידה קאלו ודייגו ריברה. מומלץ ביותר לשוחרי האמנות. עם הטעם הזה, של אמנות יפה וניחוח של ים קסום, שבנו ארצה.

לתחילת הכתבה

כתבה וצילמה: דפנה שמעוני
 יוני 2009

יעדי הכתבה