שלום לכם קוראים וקוראות יקרים!
כמו שהבנתם מהכותרות המסנוורות קוראים לי בר אלוני, ואני חייל משוחרר, או טייל מאושר אם תרצו, ביבשת דרום אמריקה. בפעם האחרונה בה הייתי בארצנו הקטנטונת גרתי בנהריה הצפונית, אבל מאז הספיקה משפחתי לארוז את מטלטליה ולעבור לגור בסנטיאגו, בירת צ`ילה, לשליחות של שנתיים. לפני כשנה סיימתי את שירותי הצבאי וזמן לא רב עבר עד שגמלה בליבי ההחלטה לצאת ולתור את העולם הגדול, לבדוק מה יש מחוץ לבועה הישראלית אליה הורגלתי, כשהיעד הראשון הוא דרום אמריקה. למה דווקא לשם? לא יודע.
אז מה עושה חייל משוחרר שאין לו גרוש על הנשמה ולא בא לו לעשוק את אמאבא? יצאתי להרוויח את לחמי! לאחר 5 חודשי דם, יזע ודמעות, בהם חסכתי כל דולר שנקרה בדרכי, הרמתי את ראשי מהבוץ, ניגבתי את שאריות החרא מעל שפתי ועם נחישות של קאמיקזי מטורף על פני התחלתי לצעוד אל עבר האופק, כשברקע מתנגן איזשהו שיר לא מובן בספרדית. דרום אמריקה - הנה אני בא! בשלב מסויים עברתי לטיסה, כי הבנתי שעם כל הרצון הטוב לחסוך, בצעידה כנראה שלא אגיע בקרוב. "פתחתי מוצ`ילה, שלושה טי-שירטים, קניתי דגמ"ח מקושט בכיסים... גידלתי שיער, והכל כבר מוכן..."
בסוף חודש מרץ נחתתי בבית הורי בסנטיאגו, ומאז אני מנעים את זמני בשיטוטים ברחבי היבשת, תוך חיפוש אחר נופים יפים, אנשים מעניינים, סיפורים מרתקים ובכלל, חוויות שישארו חרוטות בזכרוני גם בעוד 80 שנה, כשאשב בבית אבות עם צינורית מחוברת לקיבה וכבר לא אזכור אפילו איך קוראים לי. אתם מצטרפים אלי בשיאו של הטיול, לאחר ביקוריי בפרו וצ`ילה, ומעט לפני שאני מסיים עם ארגנטינה וממשיך במסלול הידוע והמוכר של ברזיל - בוליביה - פרו - אקוודור - קולומביה.
הצטיידו אם כן בכובע, בקבוק מים ומשקפי קריאה והצטרפו אלי לטיול באמריקה הלטינית!
