מכתש נגורונגורו - "מכתש אל הגשם" שבטנזניה, הוא המכתש המפורסם ביותר באפריקה והשישי בגודלו בעולם. רוחבו כ-16 קילומטרים, קוטרו הארוך כ-19 קילומטרים רבועים, ושטחו נאמד ביותר מ-300 קילומטרים רבועים. המכתש נוצר לפני כמליון שנה, לאחר התמוטטותו של הר הגעש נגורונגורו שהתנשא לגובה 4,300 מטרים. כתוצאה מכך נוצר במקום מעין אמפיתאטרון טבעי עצום שהקירות התלולים המקיפים אותו מתנשאים לגובה של כ-600 מטרים.
מכתש נגורונגורו כלול ב"אתרי המורשת העולמית" של ארגון אונסק"ו, והוא משמש אבן שואבת לתיירות אקולוגית. בשטחו מתקבצים יותר מ-30,000 בעלי חיים בהם קרנפים מצויים, צבועים מנומרים, תאואים, פילים ועדרים של גנו וזברות. במכתש מצויים גם אריות המנהלים את חייהם בלהקות נפרדות ואינם מתערבבים באריות שמורת סרנגטי הסמוכה. מאז תחילת שנות ה-60 מתבצעים במכתש מחקרים רבים על חיי בעלי החיים המצויים בו, ובמהלכם התברר כי בשנים האחרונות פחת מספרן של החיות בכשליש בהשוואה לעשור הקודם. נראה כי חידוש ההתיישבות של שבטי המסאי באזור המכתש, הקמת לודג`ים חדשים ופיתוח מואץ של התיירות, השפיעו על הירידה המתמשכת באוכלוסיות חיות הבר.
שמורת נגורונגורו היא מערכת סגורה שאיננה מחייבת נדידת אלפי קילומטרים כמו בשמורת סרנגטי הסמוכה. עדרי הגנו והזברה נודדים במכתש בעדרים רבים, אך לא ניתן להשוות את נדידתם המקומית לדחפי הנדידה של מיליוני בעלי החיים שמעבר לקירות המכתש. הסיבה לכך שבמכתש אין צורך לנדוד למרחקים גדולים, קשורה בהספקת המים התמידית הקיימת בו.
בתחילת שנות ה-60 נמנו במכתש 108 קרנפים מצויים, אך ציד פרוע הפחית את מספרם באופן קיצוני, וכיום נותרו בו רק 14 פרטים. האחראית לשיפור מצב הקרנפים בנגורונגורו היא "החברה הזואולוגית של פרנקפורט" (Frankfurt Zoological Society) שנעתרה לבקשת הממשלה הטנזנית ומימנה את פרויקט שימור הקרנפים באזור. במסגרת המדיניות החדשה לשמירת הטבע, נולדה תפיסה שלפיה יש לערב את בני המסאי בנושא. רבים מהפקחים בשטח משתייכים לשבט זה, והם נמנים עם אלה הפועלים נגד הציידים הלא חוקיים. המאבק להגנת בעלי החיים במכתש השפיע לטובה גם על קהילת האריות. לאחרונה נספרו בו כ-100 אריות, ביניהם נוודים, והשאר משתייכים לשבע להקות מקומיות. לכל אחת מהן טריטוריה משלה, בה האריות חים בצפיפות גדולה יחסית, אך הם אינם עוזבים את המכתש לעולם. לאחר מגפה שפרצה במקום בשנת 1962 שבמהלכה הותקפו האריות על ידי זבובים מוצצי דם, פחת מספרם מאוד, אך מאז הם התאוששו. במקום מצויות תשע להקות צבועים מנומרים המחלקות ביניהן את שטח המכתש. מספרם הכולל של הצבאים נאמד בכ-400 פרטים.
רשימת העופות במכתש כוללת מינים כגון פנינית הקסדה (כחולת הלחי), יאורית, איביס קדוש, תמירון וסייפן. בחורף מצויים בו מיני אנפות וברווזים המוכרים גם אצלנו. רוחות הגשם מביאות אל המכתש חסידות אבדימיות באלפיהן. הן עוצרות במכתש במהלך נדידתן מאתיופיה לדרום היבשת ובחזרה. הסיבה העיקרית להתקבצותן ההמונית במקום היא שפע נחילי החרקים המופיעים עם הגשמים. המכתש מושך אליו גם מיני נשרים המתקבצים אליו תדיר. החיים בנגורונגורו משתנים כל הזמן ולא תמיד לטובה. דוגמה לשינוי הזה אפשר לראות בהתנהגותן של הדיות המצויות. בעבר ניצלו הדיות את השרפות השכיחות במכתש כדי להיזון מהפגרים ומהשאריות שהותירה האש. לאחרונה, עם התגברות גלי התיירים באתר, הן גילו אפשרות להשיג שפע של מזון טרי, אותו הן חוטפות מידיהם של התיירים תוך ביצוע מופע צלילות מרהיב ומפחיד כאחד.
הביקור במכתש מתבצע בדרך כלל ברכבי שטח, וגם לכך יש השפעה על החיים בשמורת נגורונגורו. כלי הרכב נוסעים במהירות ולא תמיד על הדרכים. הם עוצרים לצלם ומפריעים תדיר את שלוות החיות. לאחרונה פנו גורמי הממשל הטנזנים לרועים המסאים שנושלו בעבר מהאדמות הסמוכות למכתש, וביקשו להחזרם לאזור ולהפוך אותם לגורם מסייע בשמירת הטבע במכתש. כדי להגיע לשמורה יש צורך בתיאום מוקדם, אותו ניתן לעשות בארושה או בניירובי. אלה המגיעים לנגורונגורו ללא תיאום מראש יכולים לקבל את האישורים בכניסה למכתש. ניתן להגיע גם בטיסה וגם בתחבורה ציבורית שיוצאת בקביעות מארושה לדאר-א-סלאם, ובחזרה.
