הקדמה
משפחת Leakey היתה משפחה של פלאונטולוגים (חוקרי מאובנים) מפורסמת באפריקה. האב, Louis Leakey, נולד בשנת 1903 בקניה, לזוג הורים מיסיונרים מאנגליה. האם, Mary, נולדה באנגליה בשנת 1913. הם הכירו והתחתנו באנגליה, ולאחר מכן שבו והתישבו בקניה. אחד משלושת בניהם ואשתו אף הם התעסקו בחקר מאובנים. המשפחה ערכה חפירות בטנזניה ובקניה, ובשנת 1972 הם מצאו שרידי גולגולת אדם באגם טורקנה (Lake Turkana), בצפון ה- Rift valley, שגילה הוערך בכ- 2.5 מיליון שנה! גילוייהם היוו תרומה אדירה לחקר התפתחות האדם, וביססו את מעמד ה- Rift Valley בתור ערש האנושות.
איזור העיירה ואגם נאיוואשה הוא ההפך המוחלט לבלאגן, עומסי התנועה וזיהום האוויר של ניירובי. באיזור אתרים, פארקים ובעלי חיים, והתחושה שאנחנו פולשים מורגשת ביותר (לפעמים בעלי החיים אף מבהירים לנו זאת, ועל כך- בהמשך!). הבעיה העיקרית, שהיא ככל הנראה בעיה "כלל-קנייתית"- הכבישים! אני חושבת שאפילו מדגסקר, בה הכביש הראשי החוצה את המדינה הוא מין שביל בוץ מצ`וקמק, אינה מתקרבת לקרסוליים של קניה בכל הנוגע למצב ותחזוקת הכבישים. מדי פעם ניתן להבחין בקבוצת אנשים (אולי עובדי מע"צ?) עם אתי חפירה ודליי חצץ (שיא הטכנולוגיה המקומית!), המנסים לסתום את אותן תעלות הפעורות בכביש, אך כמובן ללא הועיל. אני חושבת שלאור המצב, במקום לקטר, להתעצבן ושוב לקטר, כדאי לאמץ את הפילוסופיה המקומית שכבר הכתרתי אותה כאן גם כהמנון הלאומי- Akuna Matata, או- אין דאגות (לא סתם בחרו יוצרי הסרט "מלך אריות" בצמד מילים חביב זה...). אז מה אם נגרמת אי נוחות מסויימת לנוסעים? אז מה עם כל נסיעה קטנה מסתיימת בכמויות אבק באוטו, בשיער, בפנים ובבגדים כמו לאחר טרק? חבר`ה- Akuna Matata!
מה יש באזור
Crater Lake- אגם זה הוא לוע של הר געש, ומהווה את המרכז לפארק קטן מצידו המערבי של אגם נאיוואשה. נקודת חמד אמיתית, ללא הרבה תיירים. על מנת להגיע לאגם זה יש לנסוע מהעיירה נאיוואשה ולהקיף את האגם מצידו הדרומי בכביש "מעט" משובש (אני בהחלט מחלקת מחמאות לממשלת קניה...). הנסיעה אורכת כ-40 דקות (ולא בגלל המרחק) שבסופה מגיעים לצומת משולטת (יעני עם שלט). כניסה לפארק עולה 100ksh לאדם ו-50ksh למכונית. יש נקודת תצפית המשקיפה על האגם מלמעלה, והמלצה אישית- אל תתפתו לעלות לנקודת התצפית עם הרכב! העליה דורשת שליטה בג`יפ ומסתיימת ב... תהום. מספיק לנו Israeli Creek בניו-זילנד, לא צריך גם Israeli view-point בקניה... העליה אורכת כחמש דקות. לאחר התצפית ניתן לרדת אל האגם ואף להקיף אותו במסלול הליכה לא ארוך שלוקח כשעה. באגם יש פלמינגו, אמנם לא בכמויות שתראו בנקורו (Nakuru), כפי שאספר בכתבה הבאה, אך בהחלט מראה יפהפה! בכל פעם שנדמה לכם שהפלמינגו מתקרבים ואוטוטו יהיו ממש לידכם, משנה הלהקה את כיוון שחייתה ומתחילה להתרחק. באגם גדלה אצה בשם ספירולינה, המהווה את מקור המזון העיקרי של להקות הפלמינגו. ליד האגם מסעדה חביבה המשקיפה עליו. בהמשך, ניתן לעשות סיבוב עם הרכב ביתר הפארק ולהתרשם מג`ירפות בשפע, זברות ואיילות, שאותם רואים ממש קרוב. אין צורך במדריך. מהפארק ניתן לחזור בדרך בה הגעתם, או להמשיך ולהקיף את האגם מצפון. קחו בחשבון שזה מאריך את הדרך, ותכננו את הזמן כך שלא תתקעו על דרך זו בחשיכה.
Elsamere- בדרך ל- Crater Lake נמצא ביתה לשעבר של Joy Adamson, שבוודאי מוכרת לחלקכם מהספר והסרט "לחופש נולדה" (Born free). ג`וי אדמסון ובעלה ג`ורג` היו מחלוצי שמירת הטבע בקניה בשנות ה-60`. היא אימצה את אלזה, גורת אריות בשנת 1956, ועשתה מאמצים על מנת להחזיר אותה לטבע. אדמסון נרצחה בשנת 1989 על ידי אחד מפועליה, שטען שבניגוד לטוב ליבה ואופיה כפי שהצטיירו בעיני רבים בעולם, אדמסון היתה עריצה, שלא היססה לפגוע בעובדיה כספית ואף פיזית. מאוחר יותר נרצח גם ג`ורג` בעלה על ידי ציידים. ביתם האחרון, המכונה "אלסאמר", הפך למרכז לחינוך והסברה לשימור טבע, וכן פועלים במקום מלון ומסעדה המציעה ארוחת צהרים בסגנון Buffet ב-800ksh לאדם. ארוחה טעימה ומומלצת! מלבד הבית, הנוף לאגם והמדשאות, חיה במקום קבוצה של קופי ה- Colobus. קופים אלו חיים בעיקר בצמרות העצים ובעלי יכולות אקרובטיות יוצאות מן הכלל. זאת בעיקר הודות למשקל עצמות קל, ולכף יד בעלת ארבע אצבעות ללא בוהן, המאפשרת אחיזה טובה בענפים. בטבע, קופים אלו כמעט ואינם יורדים אל הקרקע. פה הם יורדים על מנת לאכול מהמזון המוצע להם על ידי אנשי המלון, אך בעיקר על מנת לגנוב מזון מצלחות התיירים בצהריים... המלצה חמה- אל תשבו מתחת לעץ הגדול מצד ימין (כשיוצאים מהבית) אם אתם לא מעונינים בשותפים לארוחה. לפשטידה בצלחת שלי לקח בדיוק 10 שניות להעלם...
Longonot National Park- שמו המקורי של הר געש כבוי זה הוא o-loo-ngonot, שפירושו בשפת המסאים "בעל העמקים", על שום ערוצי הואדיות החורצים את מורדותיו. הר הגעש מתנשא לגובה 2886 מטרים ונמצא מצידו הדרומי של אגם נאיוואשה, על הדרך הישנה לניירובי. ברכב פרטי אין בעיה להגיע לפארק, ומחנים את הרכבים בתוכו, בתחילת מסלול הטיפוס. ללא רכב יש לקחת Matatu, לרדת ממנו על הכביש הראשי, להתחיל במסע בן כמה קילומטרים לכיוון הכניסה לפארק ולקוות (מכל הלב) שמישהו יעצור לכם טרמפ. אנחנו פגשנו זוג תרמילאים הולנדים חביבים, אך "גילינו" אותם כשכבר היו כשני קילומטרים לפני הכניסה... הכניסה לפארק עולה 15$, ולסטודנט 5$. אנחנו הצגנו את תעודות סטודנט ישראליות, אך לא קיבלנו הנחה- השומר טען שצריך מכתב מהאוניברסיטה (???). אולי עם תעודת סטודנט בינלאומית יהיה לכם יותר מזל. החנינו את האוטו בתחילת המסלול והתחלנו בטיפוס. הדרך לא כל-כך קשה, ויש נקודות תצפית לאורך העליה. הנוף הנשקף מההר (בתנאי שהראות טובה) יפהפה! רואים את אגם נאיוואשה והסביבה.
הדבר השני שנכרת בזכרון עם הטיפוס הוא... האבק! בכזאת כמות של אבק עוד לא נתקלנו- הקרקע על ההר מאוד אוורירית וכל צעד מעלה כמויות אדירות של אבק, עד כדי כך שכשמגיעים לפסגת ההר ניתן להבחין במטפסים נוספים מבעד לצמחיה בזכות ענני העשן שהם מותירים אחריהם! בדרך נתקלנו גם בלהקת זברות (כבר אמרתי שהם כמו חתולי רחוב פה) שעמדו בדרכינו ולא ממש התרגשו מהנוכחות שלנו שם, ולמען האמת- גם אנחנו לא התרגשנו מנוכחותם... תגובתנו היתה משהו בסגנון "עוד פעם הסוסים המפוספסים האלה?". בתנ"ך (Lonely planet) כתוב שהעליה לוקחת 45 דקות, ואולי אם צמד ההולנדים היו מטפסים לבד הם היו עומדים בלוח הזמנים. אנחנו החלטנו לעלות את העלייה בשלווה ובשקט (מסע כומתה כבר עשינו), עם עצירות אוכל בדרך, ואפילו מעט פוליטיקה (המצב בארץ מענין גם את ההולנדים) ובסופו של דבר לקחה לנו העליה כשעה וחצי. מראה הלוע הנשקף מלמעלה שווה את הטיפוס- צמחיה עבותה גדלה בתוך הלוע. ניתן להמשיך ולהקיף את לוע הר הגעש, ועל פי התנ"ך הדבר לוקח כארבע שעות. אנחנו החלטנו לוותר. הירידה היא מאותו שביל בו עלינו, אך היא מהירה כמובן הרבה יותר.
טיפים למטפסים
- קחו אתכם שפע של מים- מהכניסה לפארק אין אפשרות לקנות מים. העליה בשמש, מזג האוויר יבש והצמחיה נמוכה יחסית ולא מספקת צל.
- קרם נגד שיזוף- חובה אם אינכם רוצים לחזור צלויים.
- כדאי להתחיל בשעות הבוקר עד הצהרים כדי להמנע מגשם וממזג אוויר סגרירי, שמתחיל בדרך כלל אחר-הצהרים.
אוכל בנאיוואשה:
חשבתי להמליץ לכם על מספר מקומות חביבים בעיר שאנחנו נוהגים לאכול בהם:
- La Belle- מסעדה נחמדה מאוד ולא יקרה שנמצאת על הכביש הראשי החוצה את נאיוואשה. אוכל טעים- אני אוהבת בעיקר את העוף המטוגן עם הצ`יפס. אפשר לשבת בתוך המסעדה, אך יש לה גם מרפסת המשקיפה על הרחוב עצמו. אם תשבו במרפסת, סביר להניח שיגשו אליכם חבר`ה צעירים שמוכרים תמונות שהם מציירים (כך לפחות הם טוענים).
- מסעדה סינית- על אותו כביש, מעט דרומה, נמצאת מסעדה סינית מ-צ-ו-י-נ-ת! המסעדה האהובה עלינו. בעל המקום ואשתו סינים, ויש להם מסעדה גם בניירובי. האוכל נהדר- החל מהאגרולים, המנות העיקריות ולקינוח בננה בקרמל. המחירים אינם יקרים והשירות אחל`ה! במקרה של עומס, קחו בחשבון זמן המתנה.
- Naivasha Country Club- למלון הזה אפשר להגיע גם רק לארוחת הערב, המתחילה בשעה 19:30. בדרך כלל הארוחות המוגשות כאן הן בסגנון Buffet, אך לעתים מגישים פה מנות לשולחן (אנחנו עוד לא הצלחנו להבין במה זה תלוי). הארוחה כוללת סלטים, מרקים, מנות עיקריות, תוספות ומנות אחרונות. הארוחה פה אינה זולה (מעל 10$ לאדם) אך האווירה נעימה מאוד. מעבר לחדר האוכל יש מעין סלון רחב ידיים עם אח וטלויזיה, שניתן לשתות בו קפה/תה בסיום הארוחה.
- Delamere- בצידה הצפוני של העירה, על הכביש מנאיוואשה לנקורו, נמצא מעין מרכז קניות קטן בו מוכרים ירקות ופירות טריים (תשאלו מחירים ושימו לב לחשבון!), גלידה, נקניקיות, אוכל Take away ואפילו מסעדה הודית (עוד לא אכלתי שם- אבל היא מומלצת). המוצרים הם תוצרת של אחת החוות המפורסמות באיזור- חוות Delamere, שנוסדה על ידי Lord Delamere, לורד אנגלי שהתיישב בקניה בתחילת המאה ה-20 (באותה תקופה התיישבו פה גם Karen Blixen ובעלה, עליהם מבוסס הסרט "זכרונות מאפריקה" עם רוברט רדפורד ומריל סטריפ).
אם אתם אוהבי חפצים מברזל, כדאי לכם לבקר בחווה של אדם בשם Hoegh שעושה פסלים, בעיקר של אנשים משבט המסאי אך גם של בעלי חיים, וכולם מברזל. עבודותיו נמכרות בכל קניה (ראינו אותם במרכז קניות בניירובי). חוותו נמצאת על כביש נאיוואשה-נקורו ונשמח להסביר לכם איך להגיע לשם!
זהו להפעם... קוואהירי, עידית.
