כאשר מתקרב מועד הנסיעה לטיול הגדול המתקיים אחת לשנה עת בוא השנה החדשה. מתחילים לצוץ ביתר שאת זכרונות מטיולים עברו. התחלנו את טיולינו בנוסח התרמילאים, בשנת 2006, קצת מבוגרים יחסית לטיולים של אחרי צבא, או עם סיום אוניברסיטה, או ירח דבש. אבל טוב מאוחר מלעולם לא, וחיינו הועשרו בחוויות נפלאות מהעולם הגדול. הצילומים שבחרתי הפעם אינם המובחרים והמשובחים, מטרתם לנסות לצרף את הקורא לחוויה מיוחדת ולנסות להעשיר בקצת צבע את החוויה. אז התחלתי עם חוויות מתחילת המסלול, דלהי, רישיקש, דרמסלה וסביבותיה, המפגש עם התרמילאים הצעירים והחוויות המיוחדות ועל כך ברשומה סיפורים קטנים מטיולים גדולים

המשך הסיפור מתחיל עם עזיבתו את באגסו, הכפר המדהים ליד דרמסלה ואו טו טו יוצאים לכיוון מנאלי בגיפ' עם נהג, עם חברינו הצעירים, א. וא., ל, מיכל ואני.

ושישט -

מגמת פנינו היא מנאלי עיירת התרמילאים המפורסמת השוכנת בהרי ההימליה ההודית בגובה של כ2,000 מ'. במנאלי זורם נהר שמקורותיו בהרי ההימלאיה. איזור התיירות של מנאלי נמצא ב-Old Manali וגם רוב הגסטהאוסים והמסעדות. New Manali, היא עיר הודית אופיינית , אליה מגיעים הודים רבים כדי לנפוש. מעל מנאלי שוכן הכפר ושישט (Vashisht), והוא מגמת פנינו. מבודד יותר, מקומי יותר. דבר ראשון שמחפש תרמילאי שמבקש להשתקע הוא לקבוע את בית הקפה בו ישב עם חבריו, יאכל, יעשן, ישחק "יניב" (משחק קלפים תרמילאי מוכר בכל העולם וכבר מזמן אינו נחלתם של ישראלים בלבד. אנחנו למשל למדנו אותו בפרו מזוג בריטים).

בהודו יש בתי קפה רבים המאמצים להם את השם "קשת בענן", וכך גם בושישט. בית קפה חביב מנוהל ע"י נפאלי חייכן. ארוחות הבוקר מתמשכות להן, הנפאלי אינו ממהר וגם אנחנו לא ממהרים, הנוף מרהיב עין, החברה טובה, אז למה למהר, מה שלא נספיק היום נעשה מחר, ואם לא אז מחרתיים. ברישיקש למשל הקפדנו מאוד שלא לעשות יותר מפעילות חריגה ליום. יום אחד הולכים לקנות כרטיסי רכבת, יום אחד מטיילים למפלים, יום אחד מזמינים מקום בבית חב"ד לסעודת החג. "כאן לא ממהרים".

מגג המלון נשקף נוף נפלא, הרי ההימליה והנהר שזורם ומפריד את ושישט מ - Old manaly. גם חדרנו ממוקם ממש מעל הנהר וכל היום והלילה שומעים את שטף המים האצים רצים, להתחבר לנהר גדול יותר. הפתעה נחמדה שמגיעה עם ארוחת הבוקר. אל הגג עולה ומטפסת בכבדות ידידתנו מרישיקש כ. , חיבוקים ונשיקות והיא מצורפת לחבורה. מה הביא אותה לכאן, היא בכלל מתגוררת בOld Manaly. ככה זה בהודו נפגשים, נפרדים, נפגשים, נפרדים. את ש. שטייל איתה פגשנו דווקא ביום הכיפורים אצל דמויי הברסלבים.

גג המסעדה צופה אל המרחצאות, גברים נשים וטף מגיעים למים החמים הזורמים חופשי, להתרחץ, לכבס, ולהדיח כלים. אנחנו ויתרנו והפסדנו חוויה מיוחדת במינה. טוב, יש סיבה להגיע עוד פעם.

Rothang Pass

מנאלי היא נקודת יציאה לקשמיר. כביש ארוך וצר מחבר את מנאלי לעיר המפורסמת 'לה', הנמצאת בקשמיר בגובה של מעל 3,000 מטרים. אנחנו לצערנו נאלצנו לוותר על קשמיר, משום שהעונה לא מתאימה, אפילו סוחרי מנאלי, התחילו לארוז את מרכולתם ולעבור דרומה ממש למדינת גואה, בעקבות התרמילאים הממהרים דרומה אל החופים המופלאים. על ירח דבש בגואה באחד מהפרקים הבאים. מי שממש סקרן שיביט ברשומה על הטיול בגואה

מכיוון שהדרכים צפונה סגורות, אנו מחליטים לצאת לפחות למעבר ההרים הקרוב, הנקרא Rothang Pass וגובהו מעל פני הים 4,000 מטרים. שוכרים ג'יפ עם נהג ויוצאים למעבר שנמצא במרחק 40 ק"מ, לכך נדרשת נסיעה של כשלוש שעות. נוסף להיות הדרך צרה, עקלקלה ומשובשת, קורה רבות שהיא פשוט נעלמת, לפעמים נופל הכביש בלבד, לעיתים לוקח איתו אל התהום מכונית או שתיים. אז כך נראה המצב, כולנו עומדים ומחכים שהדחפור יצליח לבנות מחדש דרך עבירה. לאחר כשעה, השביל מוכן והשיירה ממשיכה צפונה, ליתר זהירות אנו חוצים את הקטע ברגל, והנהג מעביר את הג'יפ.

שלד הפרה והנשרים החוגגים מראים יפה מאוד כמה שבירים החיים במחוזותינו.

קו הירק מסתיים בערך בגובה 3,000 מטר. מכאן משולחים ההרפתקנים שמבקשים לדאות בשמי ההימליה. מעבר לקו זה ישימון צחיח וקר.

למעלה במעבר דגלים טיבטיים, מתנפנפים ברוח העזה. הנשימה כבדה מאוד וההליכה קשה. אין ספק שחוסר החמצן באויר משפיע מיידית. אין סיכוי למחלת גבהים, כי איננו מתעכבים, את הסיפור על מחלת הגבהים אשאיר לסיפורי הטיול בנפאל. הדבר הכי נחמד וחביב שמחכה בפסגת ההר בגובה 4,000 מטרים, הוא מוכר התירס, כפוף כולו עקב הרוח האכזרית, מגן בחירופ נפש על האסכלה הקטנה וצולה עבורנו תירס טרי. תענוג אמיתי ובלתי צפוי, לתירס מתלווה חצי ליים, מסתבר שאצלם מורחים דווקא לימון על התירס. עוד עיסקה מפתיעה שמתבצעת על ההר הקרח היא קניית התבלין הטוב בעולם הזעפרן. ילדים קטנים מסתובבים סביבנו ומנסים לשכנע אותנו לקנות זעפרן שגודל בהרי ההימליה. היות ואינינו מאמינים במקוריות המוצר איננו קונים, אך המוכרים עיקשים וככל שאנו מתקרבים לרכב, יורד המחיר, עד שמגיע לרבע מהדרישה המקורית. כולם נשברים וקונים. אמיתי או מזוייף, לא נדע, בכל אופן בבית הוא העשיר מאוד את הפאיה שהכננו ועוד מבחר תבשילים.

החבורה מתפרקת

מועד התפרקות החבורה מתקרב. א. וא. יסעו לטרק המסורתי בעמק פרוואטי שם נמצא הכפר טוש (Tosh) שהוא גולת הכותרת של עמק פרוואטי. טוש הינו אחד הכפרים היפים ביותר שיש לעמק פרוואטי (Parvati Valley) ושדות קנאביס מלבלבים שם. המקום נחשב מסוכן יחסית עקב מעשי רצח שארעו שם, אך התרמילאים הישראלים אוהבים מאוד את העמק הירוק ויוצאים לטרק הידוע בין הכפרים. אנחנו כבר לא נגיע לשם. התכנית היא להמשיך לרג'אסטן ולהגיע לעיר הקדושה פושקאר. החלטנו ללוות את העוזבים בקטע מהדרך, עד הכפר נגר Naggar על הגדה המזרחית של נהר ביאס. כפר שליו ורוגע, מצודת עץ גדולה, נוף מדהים ושיחי קנאביס בכל מקום. וגם סוחרים צעירים מתחת לכל שיח רענן מנסים למכור את מרכולתם.

הדרך להגיע אל הכפר היא באוטובוס מקומי, שזו חוויה בפני עצמה, נדחסים יחד עם המקומיים בצפיפות מחרידה, גם גג האוטובוס עמוס בנוסעים. לאחר סיור בכפר מתישבים באחד מבתי הקפה הצופים אל העמק, וסועדים את ליבנו. מסכמים להיפגש בדלהי למסיבת פרידה, ליד המקדונלד בקונאט פלייס. הממשיכים צפונה, ממשיכים בדרכם ואנו חוזרים למנאלי ליום של פרידות ממקום נפלא זה. מנצלים את ה"סיילים" הגדולים, עקב עזיבת הסוחרים, לרכישת פליזים. יוצאים לדהירה על גב יאק, בהמת המשא של הרי ההימליה.

רג'אסטן

הדרך לרג'אסטן עוברת בדלהי, והנסיעה באוטובוס לילה אורכת לילה שלם. לילה מופלא בכבישי הודו העמוסים, שיירות אדירות, נוסעות בנתיבי הודו וההמולה אינה פוסקת גם בלילה. הרכבת לג'איפור בירת רג'אסטן חולפת בשטח מדברי, שונה לחלוטין מהנוף בצפון. את סיפורי רג'אסטן אשמור לפעם אחרת. המקום נהדר וראוי מאוד לטיול. אחד האתרים המתויירים קצת מחוץ לעיר הבירה ג'איפור, הוא מצודת אמבר. לשם אנו נוסעים באוטובוס מקומי וזוכים ליחס מיוחד מהכרטיסן, שטורח לארגן לנו מקום ישיבה, והנוסעים החביבים והידידותיים, הבנים הם סטודנטים למחשבים, לאיש מהם אין מחשב ורוב הלימוד נעשה בכתב (2006 ספטמבר).

את הדרך לארמון ניתן לעשות בנוחיות מרובה על גבו של פיל, אנחנו כמובן מטפסים ברגל

בין הארמון למצודה שבראש המצוק, שורת עצי פרי ובכל עץ יושבת יפיפיה מקומית וקוטפת. מתחת לעץ מסתובבות עיזים ומלקטות פרות שנפלו.

איך שברתי צלע בחרמון? ומה הקשר לרג'אסטן

ל. החליט לעשות משקפיים חדשים, ומיכל אהבה את הרעיון, אז נכנסנו לחנות המשקפיים בג'איפור והתקבלנו בבכבוד מלכים. אני לקוי ראיה מהסוג המסובך נסחפתי והחלטתי להזמין משקפי שמש. לאחר מדידות בשיטות של המאה הקודמת, נקבעו המספרים ובחרנו מסגרות, במחירים מאוד מגוחכים, בינתיים הלכנו עם ל. לסעוד באחת המסעדות הטובות בעיר שנלווית אליה קונדיטוריה מדהימה. ל. החליט להזמין אותנו, כי הגענו לנקודת הפרידה מחברנו האחרון ששרד איתנו עד כאן). כאשר חזרנו לאופטומטריסט, הסתבר שהמשקפיים של ל. ושל מיכל מצויינים. אבל אני רואה כפול, כל דמות מופיעה פעמיים. לאחר ויכוח, בנעימות, ללא הרמת קול, הוחלט שאשלם על המסגרת (כסף קטן, לא שווה ויכוח) ואקח את משקפי השמש איתי, בלי לשלם עבור העדשות.

אז איך שברתי צלע חרמון? פשוט ברוב טפשותי החלטתי לצאת לסקי מצוייד במשקפי השמש בהם רואים כפול. ורק ירדתי מהרכבל, תאמינו לי אני עושה סקי כבר שנים ולא נופל מרכבלים, טושטשתי ונפלתי וגם צלע שברתי. מוסר השכל...

פושקאר - Pushkar
 פושקאר היא נווה מדבר מסביב לאגם שנוצר מדמעה או מפרח שהשליך ברהמה. פושקאר היא אחד מהמקומות הקדושים ביותר עבור ההינדים. בפושקר מתקיים פסטיבל דתי גדול אחת לשנה, ואטרקציה מיוחדת היא פסטיבל הגמלים. במסגרת פסטיבל זה לוקחים חלק עשרות אלפי אנשים. לפושקאר מגיעים ישראלים רבים והשילוט בעברית בולט מאוד בשטח, מובן שניתן לקבל כאן ארוחת בוקר ישראלית כהילכתה, ודוכן המיצים כאן מתיימר להיות הטוב מכולם. מגיעים לפושקר ברכבת, עד לעיירה אג'מר, ומשם במונית לעיר הקדושה, שבכניסה אליה יש לשלם דמי מעבר. ממסעדת "הקשת בענן" (כן גם כאן יש אחת כזאת), נשקף האגם הקדוש והשליו. העיר מזוהה מאוד עם קניות ורבים מהסוחרים דוברים עברית, למשל אבי מוארנסי, שאצלו אתה יכול לשבת שעות, להתגלגל בין מצעי סאטן ולבחור מתנות ראויות להורים, אם אתה תרמילאי צעיר, או לביתך שלך, אם אתה תרמילאי מזדקן. ב3 הימים כאן סרקה מיכל את כל החנויות, הצטיידה בתכשיטים, בגדים ונעלים, ונהנתה מכל רגע.

אבל מבחינתנו, חייבת להיות לפחות איזו פסגה שצריך לכבוש, ובפושקאר נמצאת אחת כזו הראויה לכיבוש, בפיסגתה מקדש הקופים.

ואם תגיע בזמן השקיעה תזכה לחוויה מדהימה בחברת הקופים הידידותיים. רק אל תחזיק בידך שקית עם אוכל או פרי, אז הקופים החביבים מאבדים את נימוסיהן ושועטים לקראת הבונבון המוגש להם, לדעתם.

אגרה והביתה

מפושקאר ניתן להגיע לאגרה בדרך חתחתים, בנסיעת לילה במה שנקרא אוטובוס לילה, שהוא בעצם אוטובוס בו מותקנים מדפים כמו מדפי ספרים, וזוגות זוגות מוזמנים להתכרבל בתוכם, ובדרך כלל לא לעצום עין כל הלילה עקב טילטולי הדרך הקשה. חווית הנסיעה מתחילה באיסוף מפושקאר עד לתחנת אוטובוס השרויה בעלטה, שהיא בעצם קטע כביש עם מספר דוכנים בצומת דרכים המובילה למספר יעדים. אותנו פורק האוטובוס בעלטה גמורה ואנו על תרמילינו ממתינים לאוטובוס לאגרה שאמור להגיע, אבל לא מגיע. את התחנה מנהלים מספר צעירים הודים רכובים על אופנועים שטסים מכאן לשם ומנסים לארגן את הנסיעה ולענות לשאלות הנוסעים. לצידנו מתיישבת תושבת אגרה, שסומכת עלינו התיירים שנצביע בשבילה על האוטובוס הנכון כאשר יגיע, אם יגיע.

המתח הולך וגובר עם חלוף הזמן ומהקבוצה הגדולה שהמתינה לאוטובוסים נשארה רק קבוצה קטנה של נוסעים לאגרה (טאג' מאהל). רוכבי האופנוע מפיצים מידע, האוטובוס מקולקל תקוע בדרך, לא לדאוג יהיה בסדר, בהודו כמו בהודו, צריך סבלנות ואמונה והכל מסתדר, אלא אם לא מסתדר. להודים יש מושג "Sub Kuch Milega", (הכל אפשרי, ובאנגלית 'You'll get anything you wish for'), וזה מסכם פילוסופית חיים שלמה. ואכן הכל אפשרי והכל מסתדר, חוץ ממה שלא מסתדר. אז אצלנו זה הסתדר, בסופו של דבר אספו את כולנו למין טנדר פתוח עם שלושה גלגלים, וכך בעמידה הסיעו אותנו מספר קילומטרים אל האוטובוס שתוקן, תושייה באמת לא חסרה להם. וכך התחילה הנסיעה הארוכה והמתישה אל אגרה, העיר הלא נעימה, שבתוכה האגדה הקסומה, הטאג' מאהל, ארמון האהבה. את ההתרשמות מהארמון אני משאיר לכם, לביקור שלכם שם, אנחנו הגענו לשם תשושים מלילה ללא שינה ואח"כ מההטרדות של האגראים המציקים וזה לבטח יחד עם החום המעיק השפיע על ההתרשמות שלנו. רק צילום מעניין מהמקום, כיסוח דשא בחצר הטאג' מאהל.

לא נותר לנו אלא להיפרד מהודו המדהימה, שכמובן הספקנו מאז לשוב ולשוב אליה. למסיבת הפרידה שקבענו עם החברים הגענו רק אנחנו. מסתבר שבקונאט פלייס, יש יותר ממקדונלד אחד וכך יצא שהם המתינו לנו ליד מקדונלד אחר. מאז הספקנו להיפגש אצלנו בבית לארוחה הודית. לא לחינם לקחנו שיעורי בישול. הקשר לא נשמר, אבל בתקופה שטיילנו יחד היה נהדר.

אז לחיי הטיולים הבאים, והסיפורים הנלווים.

עוד על טיולים, חוויות, אמנות ואוכל ניתן לקרוא בבלוג שלי בתפוז, הנה הקישור http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2274521